שאלה
מה הדין של אבלים שעשו קריעה בחו"ל על נפטרת, וקברו אותה בארץ ישראל אחרי זה. והאם מניחים תפילין ביום הקבורה?
תשובה
לגבי קריעה – יקרע מיד.
לגבי אבלות מתחילים מאחרי ששלחו את המיטה במטוס – כמובן באופן שאינם הולכים אחר המיטה לארץ. כמו כן אדם שנמצא במקום אחר אם הלויה היא באותו יום יחכה ואם לאו ישב מיד.
מלבד אם יגיע אחרי זה למקום ויש גדול הבית.
לגבי תפילין – לספרדים לא מניחים ביום הראשון לאחר הקבורה אע"פ שאינו יום הראשון למיתה, ולאשכנזים יש שאין מניחים ויש שמניחים בצינעה בלי ברכה, והלכה כדעה ראשונה אל"כ יש מנהג אחר.
מקורות
אבילות ותפילין
כתב השו"ע ביו"ד סי' שע"ה סעי' ב' "מי שדרכם לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו, ואינם יודעים מתי יקבר, מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילין למנות שבעה ושלשים ומתחילין להתאבל (ל' רמב"ם פ"א מה"א ד"ו); וההולכים עמו, מונים משיקבר. ואם גדול המשפחה הולך עמו, אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבר; וגדול המשפחה היינו דביתא סמוך עליה וגרירי כולהו בתריה, לא שנא אח לא שנא בן קטן; ויש מי שאומר והוא שיהא בן י"ג".
וכתב ערך הלחם "ולענין בית הקברות של מצרים כתב רדב"ז סימן פ' [ח"ד סימן אלף קלה] דלאו כעיר אחרת חשיב, שהרי אחר שתי שעות יודעים שנקבר, ועוד שהוא מתחומי העיר, ע"כ. ואין נראה לי כן, שלא נתנו דבריהם לשיעורין אם ידעו אחר שתים או שלש שעות או חצי יום, גם לטעם שני ככפר אחרת הוא ומתחומו בפנקסי מס המלך בקרקע. ואפשר לומר דמשום שאין בין העיר ובינו תחום שבת, דאיכא בורגנין. ומכל מקום נהגו כדבריו, והמיקל לא הפסיד".
וכתב הש"ך ס"ק א' "משמע דוקא כששולחים אותו לעיר אחרת אבל הקוברים בבית הקברות סמוך לעיר החוזרים משערי העיר אינן מתאבלין עד שאמרו להם שנקבר וכמ"ש הרמב"ן וכן כתב בית יוסף". וכן כתב הבית הלל ס"ק א'
וכתב הפר"ח בס"ק א' "אורחא דמילתא נקט ועיקר הדין תלוי אם יכולין לחזור לבוא בו ביום אף שהקבורה בעיר אחרת מונה משיקבר, ואם אינו יכול לבוא בו ביום הוי ליה כמדינה אחרת, וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ן בספר תורת האדם [עמוד קסב] [ליקוטים]".
ובערוך השולחן סעי' ז' כתב "איתא בגמ' [כ"ב א] א"ל רבא לבני מחוזא אתון דלא אזליתון בתר ערסא מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו מנו ע"ש כלומר דדוקא אותם ההולכים עם המת לבה"ק מתחילין האבלות אחר שיסתום הגולל אבל אותם שאין הולכים לבה"ק אלא חוזרים משער העיר מתחילין האבלות מיד ולכאורה משמע דזהו גם כשקוברים אותו בגבול העיר הזאת הדין כן וזהו באמת דעת בה"ג כמ"ש הטור בשמו ע"ש אבל רש"י ז"ל [ד"ה דלא] כתב דזה מיירי במוליכין המת מבבל לא"י ע"ש וגם דעת הרמב"ם בפ"א כן הוא וז"ל מי שדרכו לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו ואינן יודעין מתי יקבר מיד שמחזירין פניהם מתחילין למנות האבלות עכ"ל וכן לשון רבינו הב"י בסעי' ב' וז"ל מי שדרכן לשלוח המת למדינה [עיר] אחרת לקוברו ואינם יודעים מתי יקבר מעת שיחזירו פניהם מללוות מתחילין למנות ז' ושלשים ומתחילין להתאבל וההולכים עמו מונים משיקבר וכו' עכ"ל וכו' [סי' פ"ו] וביותר מדברי הנמק"י שכתב הטעם דאותם שחוזרים פניהם כבר נתייאשו ממנו ויאוש הוי כסתימת גולל אבל וכו' עכ"ל הרי לא תלה הטעם בהעדר ידיעת זמן הקבורה".
ב
וכתב ערוך השולחן בסעי' ט' "וזה שנתבאר דבנקבר בעיר אחרת אלו שבכאן מונין מיד ואלו שהולכין עם המת משיסתם הגולל איתא בירושלמי שם דזהו בדליכא גדול הבית במשפחה והיינו שהוא עיקר המנהיג בהבית וכל עניני הבית סמוכים עליו וכולהו גרירי בתריה לא שנא אם הוא אחיו של מת או בן קטן רק שיהא בן י"ג שנים ואם מתה אשתו מקרי הבעל גדול הבית".
וכתב בשו"ת מהרש"ם חלק ב סימן רס "מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנודע לו ע"י ט"ג שמתה אחותו בעיר וויען ונודע כי לא יקברוה עד אחר ב' ימים מעל"ע משעת מיתה והוא לא יוכל לבא עוד שמה משעה שנודע לו עד שעת קבורה אימת יתחיל להתאבל אם מיד או משעת קבורה וכו' לכן לענ"ד יתחיל מיד להתאבל". וכן מצדד בשבט הלוי ח"ג סי' קס"ח וח"ז סי' ק"צ.
וכתב מרן הרב בצרור החיים פ"ח שא' ע"ו לגבי אדם שנמצא במקום אחר "אם יודע שהלויה תערך באותו יום ימתין ויתחיל לשבת שבעה מזמן סיום הקבורה כמו האבלים במקום הקבורה במקרה שהקבורה מתאחרת ואינה נערכת באותו יום יתחיל לשבת שבעה מיד ולא ימתין לקבורה".
לגבי הקריעה
כתב השו"ע סי' של"ט סעי' ג' "אומרים צדוק הדין עם יציאת נשמה, וכשמגיע לדיין אמת, קורע האבל". ובסי' ש"מ סעי' א' כתב הרמ"א "(ולכתחלה צריך לקרוע קודם שיסתום פני המת)" וכ"כ הב"י. מ"מ כתב מרן הרב בצרור החיים פ"ו שמנהג הספרדים לקרוע רק לאחר הקבורה וכך מנהג ארץ ישראל וכן כתב בס' חקקי לב (חיו"ד סי' נב) שהמנהג לקרוע כשחזרו מן הקבורה בשעת צידוק הדין. וכן הוא ביפה ללב ח"ג (סי' שמ) וראה בגשר החיים פ"ד סעי' ו' מש"כ ובנהר מצרים הל' אבלות סעי' ח' כתב טעם משום שהינם מבולבלים עד לאחר הקבורה וא"כ כאן שאין טעם זה נכון לעשות כמעיקר הדין ולקרוע מיד.
תפילין
איתא בגמ' ברכות דף יא עמוד א "אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין, שהרי נאמר בהם פאר, שנאמר: פארך חבוש עליך! – התם – טריד טרדא דמצוה", כלומר כיון שטרוד בטירדה של מצווה לקבור את מתו לפן הוא פטור מתפילין.
כתב השו"ע סי' ל"ח סעי' ה' "אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב, אפי' באו פנים חדשות".
וכתב המשנ"ב בס"ק ט"ז "ביום ראשון – פי' אפילו ביום שנקבר שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים, וע"כ אפילו אם נקבר בלילה לא יניח תפילין ביום, אבל אם מת או נקבר בחוה"מ מניח תפילין בין בחוה"מ [והפמ"ג בסימן ע"א מפקפק בזה דמ"מ יום מר הוא לו היום הראשון ועכ"פ צריך ליזהר שלא לברך עליהן ובלא"ה המנהג שלא לברך על תפילין בחוה"מ] ובין לאחר המועד אף שהוא יום ראשון לאבילות, מ"מ כבר נחמוהו מנחמים במועד וכן כשנקבר ביום טוב שני יניח תפילין בא"ח דיו"ט שני עולה למנין שבעה ויום שאחר המועד יחשב לשני וכן אם שמע שמועה קרובה [דהיינו בתוך שלשים אפילו ביום ל' עצמו] ג"כ דינו כיום הקבורה ולכן אפילו אם שמע בלילה לא יניח תפילין ביום ואפילו בא לו שמועה קרובה כשכבר הניח תפילין והתחיל להתפלל חולצן. ואם שמע שמועה רחוקה דהיינו לאחר שלשים שאין האבילות רק שעה אחת מותר להניח תפילין וכ"ש שא"צ לחלצן וע"כ אם בא לו השמועה באמצע פסוקי דזמרה וכה"ג לא יחלוץ התפילין רק יחלוץ מנעליו משום אבילות ואם ע"י השמועה בא לידי בכי צריך לחלצן כדמוכח מיו"ד סימן שפ"ח ס"ב וסימן ת"ב בש"ך סק"ב ועיין לקמן בס"ט".
וכן כתב הכה"ח בס"ק ט"ז "אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו'. ואם מת ביום אחד ונקבר ביום אחר אסור להניח תפילין ביום הקבורה. אליה רבה אות ג', פרי מגדים שם, ברכי יוסף אות ב' בזה הסימן וביורה דעה סימן שפ"ח אות א' ובמחזיק ברכה אות א', ודלא כמהריט"ץ בחידושי איזהו נשך דף י"ב, ויעו"ש במחזיק ברכה באורך, וכן בדגול מרבבה בגליון הש"ך הנדפס מחדש על סימן שפ"ח הביא דברי מהריט"ץ הנז' והשיג עליו יעו"ש, והביאו פתחי תשובה שם אות א' וכתב שגם בשו"ת זכרון יצחק סימן ב' כתב משם אביו בעל משנת חכמים שהשיג על מהריט"ץ יעו"ש, וכן כתב שלמי צבור דף ל"ו ע"ב ודף קפ"ג ע"א יעו"ש, זכור לאברהם שם, בית עובד שם אות ח', שערי תשובה אות ד', כסא אליהו אות א', וכן כתב ה"ר חיים פאלאג'י בספר כף החיים סימן יו"ד אות ל"ז בשם כסא אליהו ויד אבישלום סימן ל"ה ודרך החיים להגאון רבי יעקב מליסה ז"ל אות ח', חסד לאלפים שם, קיצור שלחן ערוך שם, וכתב שם בפאת השלחן וז"ל דלא כמו שכתב בספר חיי אדם שיניחם בלא ברכה וכבר הגהתי שם בדבריו דהא איסורא איכא עכ"ל, וכן כתב בן איש חי ז"ל שם, ודלא כמאמר מרדכי אות ה' שהחזיק בסברת מהריט"ץ כאשר יעו"ש. ואם נקבר בלילה אסור להניח תפילין ביום שלאחריו. קיצור שלחן ערוך שם". וכן כתב בשו"ת אור לציון ח"א סי' ו'.
כתב בשמירת שבת כהלכתה פס"ד הע' קל"ב בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאם הקבורה היא ביום אחר, יניחו תפילין בצנעה בלי ברכה, ובהליכות שלמה פי"ח הע' 17 שהגרש"ז זצ"ל הניחם במקרה כזה בצינעה באין רואים. וכן כתב בתשובות והנהגות ח"א סי' תר"פ ששמע שכן נהג גם החפץ חיים זצ"ל, ובס' תולדות ר' שמואל סלנט עמ' שנ"ב שכן היה מורה.
העולה
לגבי קריעה – יקרע מיד.
לגבי אבלות מתחילים מאחרי ששלחו את המיטה במטוס – כמובן באופן שאינם הולכים אחר המיטה לארץ. כמו כן אדם שנמצא במקום אחר אם הלויה היא באותו יום יחכה ואם לאו ישב מיד.
מלבד אם יגיע אחרי זה למקום ויש גדול הבית.
לגבי תפילין – לספרדים לא מניחים ביום הראשון לאחר הקבורה אע"פ שאינו יום הראשון למיתה, ולאשכנזים יש שאין מניחים ויש שמניחים בצינעה בלי ברכה, והלכה כדעה ראשונה אל"כ יש מנהג אחר.