שאלה

האם יש חובה שתהיה חקוקה האות יו"ד בתוך הטבעת נישואין?

תשובה

לפי הזוהר הטוב ביותר לקדש בטבעת כסף ולחרוט בפנים אות ה'.
יש הנהוגים לעשות טבעת מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים
יש נוהגים לעשות טבעת מזהב לבן, ויש מזהב רגיל
ועכ"פ כשמקדשה יאמר לה הרב המקדש שהטבעת "לפחות שווה פרוטה".

מקורות

כתב בשו"ע (אה"ע סי' כ"ז סעי' א') וז"ל: "בכסף כיצד, נותן לה בפני שנים פרוטה או שוה פרוטה, ואומר לה הרי את מקודשת לי בזה", עכ"ל. וברמ"א (שם) כותב שהעולם נוהג כדברי הזוהר לקדש בטבעת, וז"ל: "וכן נוהגין לקדש בטבעת, ויש להם טעם בתיקוני הזוהר (דברי הרב) ", עכ"ל.
והוא בתיקון חמישאה [דף י"ט ע"א] ובגינה איתמר לגבי כלה תהא לי מקודשת בטבעת זו וכו', ובתקון י' [דף כ"ה ע"ב] ובגין דטבעת וכו' בה אתקדשת כלה, וכן שם עוד [דף כ"ו ע"א] טבעת דדרועא הא כלה וכו' עיין שם.
וכתב בספר החינוך פרשת כי תצא מצוה תקנב "נהגו ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת".
ובענייו באיזה סוג טבעת
כתב המרדכי בקידושין רמז תפח "נהגו העם לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה בתוכה משום דרוב בני אדם אינם בקיאים בשומא ומיהו אם קדשה מקודשת מדלא אמר רבה דף ז איתתא בקיאה בשומא תלי טעמא דהא שוו חמשים וש"מ אפילו לא בקיאה לשון ראבי"ה".
וכתב בשו"ת דברי יציב חלק אבן העזר סימן נב "ובכסא מלך שם בתקון ה' סוף אות ז', ולכן הזכר מקדש אותה בטבעת של זהב העליונה וכו'. ושם בתקוני זוהר [דף י"ט ע"א] ואיהי לא חוור וכו' ולא ירוק ולא גוון כלל עיין שם, ואפשר דקאי אדלעיל, וע"כ דזהב אינו מראה ירוק, ועיין יור"ד סי' ל"ח ס"ד ובסי' קפ"ח ס"א ובדרכי תשובה שם ס"ק י"ג ע"ש, ולהנ"ל ס"ל להתקו"ז דזהב אינו מהנך גוונין, וא"כ א"א בכסף שהוא חוור, ורק בזהב, ולהראות למ"ם רבתא דלמרבה המשרה כמ"ש שם.
ג) ובזוהר הקדוש פרשת תרומה [דף קמ"ח ע"א], זהב הא אתמר דשבעה זיני זהב אינון, ואי תימא דזהב איהו דינא וכסף איהו רחמי ואסתלק זהב לעילא מניה, לאו הכי דודאי זהב סליק יתיר היא על כלא וכו' עיין שם. והך הא אתמר הוא ביומא דף מ"ד ע"ב, זהבה ירוק אמר רב חסדא שבעה זהבים הן וכו' עיין שם. ובפרדס רמונים מהרמ"ק שער י' הוא שער הגוונים פ"ג בביאור הדבר שהזהב הוא למעלה מן הכסף עיין שם, ולקט שכלי מהנראה שם שתליא בסומק וחוור. ובמאורי אור כ"ף אות כ"ו, כסף חסד ולבנוניתו מורה על כך, וביאיר נתיב ציין להזוה"ק פ' ויחי דף ר"נ עיין שם, ושם גם בדף רמ"ט ע"ב בהך דאין כסף נחשב בימי שלמה עיין שם.
וא"כ אפשר דעדיף לקדש בטבעת של זהב מראה לבן וכמראה הכסף הנמצא בזמנינו, ויוצא ידי שניהם. והוא כמיזוג זהב וכסף דרחמי, ונעשה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני [שיר השירים ב' ו', ועיין זוהר ח"א דף כ"ח ע"א ועוד] ודו"ק. ועיין שם במאורי אור זיי"ן אות י"א ודו"ק. והך תיקונים שכתב ואיהו לא חוור וכו', אפשר דלא קאי אדלעיל וכאשר פירשו בזה ודו"ק. וכו'
אך אם אפשר בזהב לבן עדיף טפי כנ"ל".
אמנם בבן איש חי שנה ראשונה פרשת שופטים סעיף ח כתב "יש נוהגין לקדש בשלש מטבעות של זהב וכסף ונחושת, ונראה מצוה מן המובחר לקדש בטבעת כסף, ויש רמז נכון בטבעת כמ"ש בסה"ק מקבציאל ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת כי תצא, דע"י הקדושין שהאדם מקדש לאשתו נמשך אליה חד רוחא מכח רוחו של בעל, והוא בבחי' אור מקיף מן רוחא דיליה, אח"כ בא עליה ביאה גמורה ויהיב בה חד רוחא בסוד אור פנימי בגווה מכח רוחא דיליה, ולכן צריך להקדים הקדושין דאין הרוח הפנימי נכנס בה עד שיכנס אור המקיף וכו', ע"כ ע"ש, ולפ"ז בטבעת שהיא מקפת על האצבע יש בה רמז נכון לאור המקיף הניתן לה ע"י קדושין, ולכך הטבעת היא מצוה מן המובחר. ומנהגינו לחקוק על הטבעת צורת ה והוא מנהג יפה, ופה עירנו בימים אלו נתפשט יותר המנהג הזה לקדש בטבעת, אך עדיין יש רבים שמקדשים בכסף וזהב שנותנו לידה, וכשמקדש בטבעת אין נוהגים לכרוך היד במטפחת וגם מצד זה נמצא שיש עדיפות בטבעת".
וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעאי סימן רעד "ואגב אספרה נא מה ששמעתי ע"ד מרן הגאון מה"ר מרדכי בנעט זצ"ל בעת שהיו נישואי בנו הגאון מו"ה ישעי' זצ"ל עם בתו של הגאון בעל שמן רוקח זצ"ל בק"ק סאנטוב יצ"ו, והן שני דברים, כי המתין עד שמנה ימים מפני חופה כשרה. ודקדק שיהיה טבעת קידושין של כסף דוקא. וודאי בפשוט כוונתו מפני שכן נכתב בקרא קיחה קיחה, ושם קאמר כסף, וגם בלשון חכז"ל קידושי כסף. לבד מזה ודאי עוד כוונתו רוממה, וגם ודאי היו מודיעין להכלה מפני מנהג העולם שמקדשין בטבעת של זהב כמובן".
וראה לגבי שינוי מהמנהג בשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן שכב שכתב שאין בזה חשש.
תשובות והנהגות כרך ב סימן תרלח כתב "וכן אנו נוהגים לקדש בטבעת של זהב בלי יהלום. אכן העשירים אינם מסתפקים בטבעת כזו אלא מחפשים אחר טבעת עם זהב מיוחד כגון זהב לבן או אחר. והנה מצוי שאחרי החתונה הכלה מתבוננת בטבעת ואינה מוצאת חן בעיניה ורוצה רק טבעת פשוטה, עד שלפעמים הולך הבעל וקונה לה טבעת אחרת, או שעכ"פ מפיס דעתה שזאת הטבעת יקרה יותר, אבל בשעת קידושין היתה לה טעות. שדעתה היתה על טבעת זהב הרגילה, וראוי לחשוש שהקידושין לא חל כלל עי' ברמ"א סי' ל"א ס"ב, והרמ"א שם מביא שמהאי טעמא נהגו לכסות פני כלות צנועות, שאינן מקפידות אז במה מקדשה, ואמנם לא נהגו כן אלא צנועות, ואפילו צנועה שמכסה פניה ולא מסתכלת באצבעה להכיר שזהו משונה, מ"מ לא יודעת שסיבת הכסוי שלא תקפיד במה מקדשה, ולכן למעשה ראוי לקדש בטבעת זהב הרגילה כמו שנוהגין היום ולא בטבעת משונה שלא יבוא לידי תקלה כנ"ל, ובכל אופן צריך לשאול בלשון המדוברת שגם הכלה תבין: "האם הטבעת שוה פרוטה" כמבואר ברמ"א שם שנוהגין לשאול כן את העדים תחת החופה בפניה, כדי שתדע הכלה שאין מקדשה רק בשוה פרוטה, ואז יודעת שחלות הקידושין גם בפרוטה.
ובארץ ישראל רבים מקדשין בטבעת של כסף עגול מבפנים ומרובע מבחוץ, וכ"מ בבא"ח פרשת שופטים ואומרים שזהו סגולה נפלאה שתוליד לו בנים, וכ"כ בספר הנהגות האדמו"ר ממונקאטש זצ"ל שכן קבלה בידם, ע"ש, רק צריך להודיע לה מקודם שמקדשה בטבעת כזו אף שכולן רגילין בטבעת זהב רגילה וליישב דעתה שתקבל ממנו גם כן טבעת עגול של זהב, שלא תתבייש בטבעת משונה מכל אדם, אך יאמר לה להדיא שזה אינו תנאי בקידושיה שתקבל מתנה זאת, אלא תדע שיתן לה עוד טבעת עגולה יפה למתנה, ויוסיף לה שלא תלוי בזה גוף הקידושין. וע"ע במש"כ בח"א סימן תשמ"ו".
תשובות והנהגות כרך ד סימן רפז אות ט' "ודע דאף שנהגתי אצלי ואצל ב"ב שיח' לקדש בטבעת כסף עגול תוך מרובע, בזמן האחרון ממש אני מאד נבוך בזה, שבצורתה זו דהיינו רבוע מבחוץ אינו תכשיט כלל, ואדרבה מתביישות בזה ולובשות זאת רק למזכרת הקידושין, ובשוק אף אחד אינו קונה טבעת כזו לתכשיט, ולהמיסה לכסף טהור לא כדאי, ואשה אחרת שרוצה להתקדש בכיוצא בו, רוצה לקבל חדשה ממש דוקא, ואם כן לא שוה למכירה, ועיין בנה"מ סימן קמ"ח שאם אינו ראוי למוכרו אפילו שוה לפי זה לא נקרא ממון, וכאן בקידושין ילפינן משדה וצריך ממון ממש ואם כן לא מועיל. ומיהו שמעתי שיש מקומות שקונים טבעת כדי להמיסה, ולפי"ז תלוי במקום אם נמכר הוי שפיר שו"פ, ובמקום שאין נמכר להמיסה לא חשיב.
עוד אני מצדד שבאבנים טובות ומרגליות הלא צריך שומא, ויש לומר דאפילו הסכימו בכל דהו לא מספיק, שלדעת כמה פוסקים (עיין ב"ש ל"א סק"ה), כשעלולה לטעות ששוה יותר ממה ששוה באמת לא מועיל, ואף כאן היא מדמה דמקדש בכסף טהור ששוה הרבה, ובאמת דמחירו אינו כן, ושוב אפילו הסכימה בכל דהוא לא מספיק לכמה פוסקים וצריכים שומא.
וביותר בשיעור פרוטה גופא, עיין בסמ"ע פ"ח ס"ק ב שהיום נשתנה שיעור פרוטה, שבימיהם דוקא הספיק פרוטה, לפי שהיו יכולים לקנות בו הרבה פירות וכדומה, אבל היום נשתנה השיעור פרוטה לקידושין ע"ש שהניח בצ"ע.
ולכן אף שאין אני מונע גם כעת מלקדש בטבעת מכסף כהנ"ל, וגם נראה בזוה"ק סוד שיהא סתום כאות מ' סתום והיינו מרובע, עיין תיקוני זוהר ריש תיקון ה', והקדוש הרמ"ז מביא שאפילו אם ח"ו היא עקרה, אם יקדשוה בטבעת כסף כהנ"ל הוא סגולה נפלאה שיהיו לה בנים, ולרווחא דמלתא מחששות שהבאנו, כשבא לחדר ייחוד מוסר לה טבעת זהב יפה ואומר קודם בפני העדים הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. (מיהו לא מודיע לה קודם שעומד לקדשה עוד פעם, שלא תסמוך דעתה על הנתינה אח"כ, ובזה יצאנו מכל פקפוק ע"פ הלכה וע"פ סוד, ומ"מ כל אחד כמנהגו נוהג וכמ"ש".
וכתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב אורח חיים סימן כב "אין היום לשנות המנהג אלא יש לקדש לכתחילה רק בטבעת כסף או זהב בלי אבנים כלל ועיקר ולא לשנות ממנהגי אבותינו הקדושים", אמנם בסידור קול אליהו עמ תתקי"ג כתב בסעי' ז' שיש לעשותה מכסף ולחקוק בה האות ה'.
ועיין בספר מנחה לחיים (סימן ד סעיף יג) שהביא מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שאמר, שלפנים היה המנהג בירושלים לקדש בטבעת של כסף דייקא, כי על פי הסוד זהב רומז לדין וכסף לרחמים. ושם סי' ו' כתב בשם הגרי"ש אלישיב שלמרות שהעולם נוהגים לקדש בזהב יש לקדש בכסף.
טבעת עם חריטה
ולענין אם עשה בה חריטות כתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב אורח חיים סימן כב "בענין טבעת קידושין שיש בה חריטה, לכאורה יש לחלק בין אם יש בה חריטות של ציצים ופרחים, כי לפי דברי התוס' בקידושין (דף ט' ע"א ד"ה והלכתא) שהטעם הוא משום שהיא לא יודעת מהו שווי האבן, א"כ גם בטבעת זהב לא נקדש כי אין היא יודעת מהו שווי הזהב, ושם הסבירו התוס' מפני שיש בה אבנים טועה הרבה, ולפי"ז אין נ"מ אם הטבעת חרוטה או לאו, אבל אם היא באמת חרוטה בציצים ופרחים והיא חושבת שיש לזה ערך חשוב, א"כ הוי כאבנים שאין לקדש בהם מבלי שומא, אולם, כבר רש"י במחלוקת רבא ורב יוסף אם צריכים שומא או לא, הסביר (דף ז' ע"ב ד"ה אי דאמר) שכאן איירי שהוא אמר לה התקדשי לי בחמישים זוז והרי אלו בדמיהם, ומשמע שאם אמר לה התקדשי בזה, ולא הזכיר שווי הוי מקודשת אליבא דכ"ע, וכן לשון סתם השו"ע (אה"ע בסי' ל"א סעי' א' – ב'), ורק סברת י"א האחרונה שהיא סברת הר"ן לדעת ר"ת שאפילו לא אמר שוב חמישים אלא סתם יש בזה מחלוקת, עיין שם. עיין להרמב"ם (הל' אישות פ"ז הל' י"ח) ולתוס' ר"י הזקן (קידושין דף ט' ע"א ד"ה והלכתא) מ"ש לפרש את דברי הרמב"ם.
אבל בעוונות הרבים בזמננו שאנו רואים שהחתן והכלה הולכים יחד לחנות תכשיטים לבחור יחד את טבעת הנישואין, הרי שהכלה יודעת מראש כמה שווה הטבעת, א"כ אפילו בטבעת שהיא משובצת יהלומים, תהא מקודשת, מאחר והשומא כבר ידועה לה, ואין לומר שהיא חוששת שמא המוכר הטעה אותו או אותה, אלא שכיום לא נהגו לקדש בטבעת עם אבן אף על פי שיש אפשרות לקדש, ע"י כך שלפני הקדושין ישומו אותה שלושה בקיאים, ויאמר לה זה שוה כך וכך והיא תסכים, ויקדש סתם הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י, או אפילו אם יאמר לה הריני מקדש במאה זוז והטבעת בדמיהן הוי מקודשת, אלא כאמור לא נהגו כן. ועיין באוצה"פ (סי' ל"א ס"ק ט') אם אמר לה התקדשי לי בכל דהו ונתן לה טבעת עם אבנים, ועיין בנחלת שבעה (במחודשים סי' י"ב אות י"ב) שהקשה שנקדש היום בטבעת עם אבן ונשאל לעדים אם היא שוה פרוטה, כמובא ברמ"א שם, משמע מדבריו שמועיל, עיין שם. ולכאורה הרי המפרשים (ראה ח"מ שם ס"ק ו', וב"ש שם ס"ק ה') הקשו מה מועיל מה ששואלים את העדים אם הטבעת שוה פרוטה, הרי האשה יודעת שהטבעת שוה יותר, ובפרט כיום שהיא הולכת עם הבחור או עם משפחתו לחנות ויודעת את המחיר, הוי כמו שנפסקה ההלכה בחו"מ (סי' רכ"ז סעי' כ"ב) שהמוכר חפץ ששווה מנה לחבירו ואומר לו שהחפץ שווה זוז. אעפ"כ יש בזה הונאה כי הוא אומר ידעתי ששוה יותר מזוז, ולהשביח דעתי אומר כן והוי אונאה, א"כ גם כאן הרי היא יודעת ששווה יותר מזוז ולפיכך אין לקדש בטבעת עם אבנים טובות ולומר שהיא שווה זוז כדברי הנחלת שבעה המובא לעיל.
מסקנא דדינא, טבעת שחרט עליה שם או תאריך שאינו מעלה את ערך הטבעת, מותר לקדש בה. טבעת שיש בה חריטה של פרחים או פסים בצורה של אומנות יש להזהר מלקדש בה, אא"כ הלכה הכלה לחנות ויודעת מהו מחירה, ויודעת שהטבעת אינה שוה יותר בגלל החריטה היפה.
לסיכום: אין היום לשנות המנהג אלא יש לקדש לכתחילה רק בטבעת כסף או זהב בלי אבנים כלל ועיקר ולא לשנות ממנהגי אבותינו הקדושים".
העולה
לפי הזוהר הטוב ביותר לקדש בטבעת כסף ולחרוט בפנים אות ה'.
יש הנהוגים לעשות טבעת מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים
יש נוהגים לעשות טבעת מזהב לבן, ויש מזהב רגיל
ועכ"פ כשמקדשה יאמר לה הרב המקדש שהטבעת "לפחות שווה פרוטה"