שאלה
מה הדין אם אדם קובע מזוזה לזמן האם מברך, ומה דינה של מזוזה שנפלה?
תשובה
המשאיל מזוזה מגמ"ח לזמן על מנת להחליפה במזוזה שלו – בעת שקובע אותה מברך. וכן כשמחליפה עם המזוזה שלו מברך שוב.
מזוזה שנפלה – כל זמן שמתעסק בקביעת מזוזה בבית, אם נפלה לא חוזר ומברך. לאחר שסיים לקבוע את המזוזות בבית חוזר ומברך.
מקורות
דין הקובע מזוזה לזמן אם מברך, ומזוזה שנפלה
הלוקח מזוזה מגמ"ח וקובעה בביתו על מנת להוציאה כעבור מספר ימים, ולהחליפה במזוזה שלו אם מברך בעת קביעתה הנה במילואים לפתחי מזוזה סי' רצ"א ס"ק ב' הביא שאין לברך בעת קביעתה והביא כן בשם שו"ת באר משה ח"ג סי' קפ"א ושם אכן כתב דין זה אך בלי ראיה (פתחתי את המקורות שציין ולא הזכירו מזה דבר) ואולי סמך על כך שאם נוטל את הזמזוה על מנת לבודקה שלא צריך לברך עליה כשמחזירה. מכל מקום דין זה מוגבל לאותה מזוזה ולזמן מועט כמו שעה, ראה ברכ"י סי' רפ"ו ס"ק י' בא"ח כי תבוא סעי' ו' וקול יעקב ס"ק ז'.
ומה שרצה להוכיח הבאר משה ופתחי מזוזה ממקדש מעט אינה ראיה דשם אינו הולך לגור בדירה זו כשקובע את המזוזה ולכן לא מברך
ועל כן נראהשכיון שמקיים בהם מצוה יש לברך עליה, וכן לאחר מכן כשמחליף יש לברך כיון שהיא מזוזה אחרת, וראה שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' ט' שכתב שאם יוצא מביתו לעסקיו בחזרתו צריך לברך, כיון שלא הייתה באותו זמן בית עם תשמיש, וא"כ משמע שאף בקובע לזמן צריך לברך. (יש לציין שחידושו של הרקע"א לא נפסק' להלכה).
ועתה מצאתי שכן כתב בספר הדעת נוטה לבן הגר"ח קנייבסקי בשם אביו, דכתב "לכאורה יש לברך".
מזוזה שנפלה
כתב הרמ"א בסי' רפ"ט סעי' א' "והקובע ב' או ג' מזוזות, מברך ברכה אחת לכולן", וכתב הפתחי תשובה סימן רפט ס"ק א' "כתב' בר"י ס"ס רפ"ו (סעי' י') אם הסיר המזוזה לבדקה ודעתו לחזור ולקבעה יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקבעה. לשון למודים א"ח סימן ט' והנה אין התשובה הנ"ל לפני וכעת לא ידעתי מקום הספק בזה אמאי לא הוי זה כמו פשט טליתו ע"ד לחזור ולהתעטף בו או בתפילין ע"מ לחזור ולהניחם ע' באו"ח סימן ח' סי"ד בהגה ובסימן כ"ה סי"ב בהגה. ושמא י"ל דהכא לא הוי ע"ד לחזור ולקבעה דשמא ימצא פסול ולכן נסתפק בזה. ונראה דאם נפל המזוזה מעצמו לארץ ורוצה לקבעה צריך ודאי לברך כמו נפל טליתו שם ופשוט הוא".
וכן כתב הקיצור שולחן ערוך סימן יא סעי' ז' "אם נפלה המזוזה מעצמה וחזר וקבעה צריך גם – כן לברך, אבל אם הוא הסירה כדי לבדקה, יש להסתפק אם צריך לברך". עיי"ש בהערה מרן הרב שד לגבי הסיח הדעת (וראה בבא"ח כי תבוא) אך לא העיר מעניין נפילת המזוזה כלום ונראה שמסכים לדעת הקיצו"ש וכמו שכתב בהקדמה.
ב
כלומר שלומדים מציצית והנה יש לעיין דבציצית
נימוקי יוסף הלכות ציצית דף יב עמוד א כתב "ואם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ולובשו ומתעטף בו יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך וכן מצאתי בשם ה"ר יונה זצק"ל אבל מורי ז"ל היה אומר שאף בזו חוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו [דה"ל היסח הדעת] ונראה לי כדבריו מהאי עובדא דרב יהודה דמדמי ציצית לתפילין ובתפילין אמרי' דכל זמן דממשמשי בהו מברך והיינו דוקא כשעוקרן ממקום הנחתן ומחזירן למקומן וכן פי' בתוס' וכן פי' ה"ר יונה בשם רבו ה"ר משה ב"ר שניאור ז"ל וכיון דכן ה"ה לציצית עכ"ל הריטב"א ז"ל". וכתב השולחן ערוך סימן ח סעיף טו "אם נפלה טליתו שלא במתכוין, וחוזר ומתעטף, צריך לברך. והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה, אף על פי שנפלה רובה, אינו צריך לברך" אמנם כתב השולחן גבוה בס"ק כ"ג שהעולם נהגו בזה מחמת סב"ל לא לברך וכן כתב הכה"ח בס"ק נ"ח וכן פסק מרן הרב במאמר מרדכי פ"ז סעי' כ"א.
ג
אמנם ילמד סתום ממפורש שכתב השו"ע בסי' כ"ה סעי' י"ב "אם מניח תפילין כמה פעמים ביום, צריך לברך עליהם בכל פעם. נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומן, צריך לברך". וכתב הכה"ח בס"ק ע"ז "כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומן משום דבשעת תפלה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן על מנת להחזירן. מגן אברהם ס"ק כ"א, סולת בלולה אות ז', רבינו זלמן אות ל"ב, בן איש חי פרשת וירא אות י"ג. ודלא כמו שכתבו אליה רבה אות י"ט וחיי אדם כלל י"ג אות ז', דספק ברכות להקל כאשר יבואר באות שאחר זה. ועוד נראה לי טעם אחר כי כיון שעכשיו אין לובשין כי אם בשעת תפלה בלבד ודעתו ללובשו כל זמן התפלה הויא ברכתו על כל משך הזמן ההוא ואם כן אין לו לברך אם נשמטו ממקומם, וטעם זה יאמר גם על מי שנפל לו טלית מעל ראשו שלא במתכוין בשעת התפלה שאין צריך לברך כיון שבשעת ברכתו היתה כוונתו ללובשו כל זמן התפלה, ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח' אות ח"ן. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות כ"א אותם שהולכים לפעמים עד חצות בתפילין ומסיחין מהם על פי הרוב אם נשמטו ראוי לברך אלא דלמעט בברכות עדיף עכ"ל. ועיין מחצית השקל ס"ק כ"א". וא"כ נמצינו למדים שבשני תנאים אם נפל לא מברכים א. שבתפילה לא מסיח דעתו מהם ב. כיון שהניחם לזמן מוגדר אבל לא בכל גווני (ומה שכתב הפמ"ג י"ל דהיינו בתפילין כיון שמצווה שלא להסיח דעתו מהם).
חזרנו לנידוננו כיון שסיים להתעסק בקביעת מזוזה הסיח דעתו מתיקונה ולכן אם נפלה צריך לחזור ולברך.
העולה
המשאיל מזוזה מגמ"ח לזמן על מנת להחליפה במזוזה שלו – בעת שקובע אותה מברך. וכן כשמחליפה עם המזוזה שלו מברך שוב.
מזוזה שנפלה – כל זמן שמתעסק בקביעת מזוזה בבית, אם נפלה לא חוזר ומברך. לאחר שסיים לקבוע את המזוזות בבית חוזר ומברך.