שאלה

מה הדין כשהאות בי"ת מזכירה במעט את האות כ"ף אלף קטנה משיעור זה?

תשובה

בית שאין לה עקב – והיא מרובעת בין למעלה בין למטה כשרה.
בית שהיא מרובעת למטה ולמעלה עגולה – כשרה בדיעבד ויש לתקנה (גם בתפילין ניתן לתקן).
בית שלמעלה מרובעת ולמטה עגולה – פסולה וא"א לתקנה בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן.
בית שלמעלה מרובעת ולמטה היא באלכסון – נחלקו בזה הפוסקים ובדיעבד יש להראות לתינוק.
בתמונה הנ"ל – כשר כיון דהוי מרובע ובפרט שיש לה עקב קטן.

מקורות

כתב הטור סי' ל"ו "בי"ת צריך ליזהר בתג של אחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף וצריך שיהא לה בראשה מצד שמאל תג קטן וכו' והכ"ף יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת".
וכתב בשו"ת חת"ס ח"ב יו"ד סימן רס"ה "ב' בלי עקב אין לפסול בשביל זה כיון שאינה עגולה מאחריה כעין כ"ף רק כעין דל"ת".
וכתב השו"ע הרב סי' ל" סעי' ב' "צריך ליזהר בתג שלאחריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף ואם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק" והביאם הקול יעקב בסי' ל"ו וכתב בשם אמרי שפר רק שלא יהיה עגול ובאות כף כתב האמרי שפר שאם מרובע למעלה ועגול למטה כשר כיון שהעיקר זה הלמטה ויש פוסלים אפילו אם רק למעלה עגול. וכדעה הראשונה כתב המנחת סולת עמוד צ"ב הערה 302.
וכתב הפמ"ג א"א סוף סי' ל"ב "כא"ף עגולה מכל צד בימין למעלה ולמטה, ויראה כל שיש לה זויות למעלה או למטה פסולה. אבל בי"ת צריכה מרובעת בימין למעלה ולמטה, כמו שכתב ב"י סימן ל"ו [בצורת האותיות אות ב, השני] תמונתה דלי"ת "בתוך" גרון וי"ו. וצ"ע אם למעלה כרי"ש ולמטה מרובע, ואין להקל".
וכתב המשנ"ב משנת סופרים אות בית "אות בי"ת צריך מאד ליזהר בריבועה שלא תהא נראית ככ"ף אם נראית ככ"ף פסולה ואם ספק אזי מראין לתינוק. וצריכה להיות מרובעת בימין בין למעלה בין למטה ואם למעלה עגולה ולמטה מרובעת צ"ע בזה ואין להקל" וכתב בבה"ל ד"ה ואין להקל "כ"כ הפמ"ג אמנם מדברי רי"ו [הבאתיו באות כ"ף] מוכח דהעיקר תלוי בלמטה וע"כ נראה דאם התינוק קוראה כהלכה אפשר דיש עכ"פ להקל להוסיף דיו לתקנה בתו"מ ואין בזה משום שלא כסדרן".
כתב הקול יעקב סי' ל"ו אות ב' " ואם נעשה הבי"ת בלא עקב למטה, כזה היינו שאינו יוצא מאחוריה למטה מהקו התחתון, אין לפסול, רק שלא יהיה עגול. פתחי תשובה (סימן ער"ד אות ה') בשם חתם סופר (<יורה דעה> סימן רס"ה), אמרי שפר (שם). ואם נראית ככ"ף, פסולה, ואם ספק מראין לתינוק. רבינו זלמן (בצורת הבי"ת), קסת הסופר (שם בצורת הבי"ת). ועיין פרי מגדים (בפתיחה לסימן ל"ב בצורת הכ"ף) ובקסת הסופר (שם בלשכת הסופר אות ט"ו)".
וכתב בערוך השולחן שם סעי ו' "אם הבי"ת למעלה בריבוע ולמטה בעיגול או להיפך וכן הכ"ף בכה"ג פסולים כיון דבצד אחד דומה לאות אחר אין זה כתיבה תמה ואולי גם קריאת התינוק לא יועיל לזה כיון שאנו רואים שאין צורתו עליו בצד אחד ואינו בתמימותו וכו' אמנם אם ספק בידינו אם הקצוות עגולים או מרובעים שאינם לא עגולים ולא מרובעים ישאלו לתינוק דלא חכים ולא טיפש" וראה בסעי' ט"ו.
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק א סימן ר"ה על סי' ל"ו "אבל יש סופרים שעושים צורת בי"ת דהיינו שעושין למטה זוית לא ביושר רק באלכסון נוטה לשמאל ומוסיפין עקב שיהי' לו צורת בית ובבית כזו שלא עשה לה עקב כזה נראה דצריך להראות לתינוק ואם לא הראה מעכב אפי' בדיעבד דאף שאינו כ"ף שצריכה להיות עגולה וכאן הוא ביושר באלכסון ולא בעגול מ"מ כיון שחסר התג ויש לו עכ"פ דמיון לכ"ף צריך בודאי להראות לתינוק". כלומר דאם הוא באלכסון ויש לו עקב זה כשר אך אם לא עשה עקב יש להראות לתינוק, ובאור הנעלם סי כ"א התיר וכתב שהעיקר זה הלמעלה בכה"ג שבאלכסון למטה ובמקדש מעט השיג עליו שפסול. וכתב בשו"ת נטע שורק בסי' צ"ו כתב שאם הוא באלכסון למטה פסול וכה"ג לא התיר החת"ס וראה בסי' צ"ה.
העולה
בית שאין לה עקב – והיא מרובעת בין למעלה בין למטה כשרה.
בית שהיא מרובעת למטה ולמעלה עגולה – כשרה בדיעבד ויש לתקנה (גם בתפילין ניתן לתקן).
בית שלמעלה מרובעת ולמטה עגולה – פסולה וא"א לתקנה בתפילין ומזוזות משום שלא כסדרן.
בית שלמעלה מרובעת ולמטה היא באלכסון – נחלקו בזה הפוסקים ובדיעבד יש להראות לתינוק.
בתמונה הנ"ל – כשר כיון דהוי מרובע ובפרט שיש לה עקב קטן