שאלה

האם צריך במיחם של שבת לכסות את הכפתורים מדין 'גרוף וקטום' (כפתור הרתחה וכפתור מצב שבת)?

תשובה

במיחם ישנה בעיה משום שהייה, ולכן יש לדאוג שהמים יבעבעו ויהיו חמים לפני שבת, וכך לא תהיה בעיה משום שהייה.
ומה שיכסה את הכפתורים לא יועיל לשהייה כמבואר בגוף התשובה.

מקורות

בגמרא מסכת שבת ל"ו ע"ב נחלקו חכמים וחנניה בדין שהיית מאכלים על גבי כירה בערב שבת. לדעת חנניה: מותר להשהות תבשיל על גבי כירה מערב שבת גם אם המאכל מבושל רק כמאכל בן דרוסאי. וטעמו הוא: כיון שכבר נתבשל כשיעור מאכל בן דרוסאי אין חשש שיחתה. לדעת חכמים: אסור להשהות תבשיל על כירה מערב שבת אם התבשיל אינו מבושל כל צורכו. וטעמם הוא: כיון שחוששים שמא יחתה בגחלים כדי למהר את בישול המאכל.
ומבואר בגמרא, שגם לדעת חכמים ניתן להשהות מאכל שאינו מבושל כל צורכו באופנים הבאים: א. אם יגרוף את הגחלים מהכירה או יכסה אותם באפר. ב. "קידרא חיתא" – דהיינו, אם התבשיל הוא של בשר שאינו מבושל כלל שאז אדם מסיח ממנו את דעתו ולא יבוא לידי חיתוי, וכפי שנתבאר בסעיפים ט"ו-י"ז ובהערות שם.
ולענין הלכה: הרי"ף (ט"ז ע"א בדפי הרי"ף) והרמב"ם (הל' שבת פ"ג ה"ד) פסקו כדעת חכמים, שאין להשהות קדירה מערב שבת על כירה שאינה גרופה וקטומה אא"כ היא מבושלת כל צורכה ומצטמק ורע לו. אבל רש"י (שם ל"ז ע"ב ד"ה "ורב ששת"), תוספות (שם י"ח ע"ב ד"ה "בשיל"), סמ"ק, והר"ן (י"ז ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה "ונמצאו") פסקו הלכה כחנניה, ומכיון שהמאכל מבושל כבן דרוסאי – מותר להשהות מערב שבת על כירה אפילו שאינה גרופה וקטומה. וכתבו התוס' טעם, שכיון שהגמ' מאריכה, מסבירה ומדברת אליבא דחנניה – משמע שהלכה כמותו.
הרא"ש (שבת פרק שלישי סימן א') כתב: "ובשביל שרבו דעות בהאי פיסקא וישראל אדוקין במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר, הנח להם כמנהג שנהגו על פי הפוסקים כחנניא".
וראה בשו"ע (סי' רנ"ג סעי' א'), ז"ל: "אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף, דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם, דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם… וי"א שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו – מותר להשהותו ע"ג כירה: הגה – או אפילו ע"ג תנור (המגיד פ"ג והגהות מרדכי ומיימוני פ"ג וריש פ' כירה וב"י), אפי' הוסק בגפת ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה, ולא הוזכרה גרופה וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי, וכן לענין אם נטל הקדירה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת, ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל ב"ד – אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה: הגה – ונהגו להקל כסברא האחרונה".
וא"כ השו"ע הביא "סתם" ו"יש". "סתם" כדעת הרי"ף והרמב"ם שרק אם המאכל שבקדירה מבושלת כל צרכה – מותר להשהותה ע"ג כירה מערב שבת, כמו חכמים, וב"יש אומרים" הביא את דעת חנניה, שכל שהמאכל מבושל כמאכל בן דרוסאי – מותר להשהות מע"ש על כירה שאינה גרופה וקטומה.
וכידוע שכאשר כתב השו"ע "סתם" "ויש" הלכה כ"סתם".
ודעת הרמ"א מיקל כדיעה השניה וכסברת חנניה, שרק אם לא הגיע לשיעור מאכל בן דרוסאי – אסור להשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה.
שיעור בן דרוסאי
הגמ' (שבת כ' ע"א) אומרת, וז"ל: "אמר רב: כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי". ופרש"י (שם ד"ה "בן דרוסאי") וז"ל: "לסטים היה, ומבשל בישולו שליש". וכך גם כתב הטור (סי' רנ"ג). אך הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הלכה ה') כתב, וז"ל: "הניח בשר על גבי גחלים אם נצלה בו כגרוגרת אפי' בשנים ושלשה מקומות – חייב, לא נצלה בו כגרוגרת אבל נתבשל כולו חצי בישול חייב", דהיינו חצי בישול. וכתב כה"ח (סי' רנ"ג ס"ק כ"ח), וז"ל: "לסטים היה ומבשל בישולו שליש. רש"י שבת ך' ע"א. וכן כתב הטור שהוא שליש בישולו. וכן בהגהות מרדכי פרק ג' ורבינו ירוחם וריא"ז בשלטי הגבורים ומגיד משנה וברטנורה פרק א' ובספר צדה לדרך ורש"ל בביאוריו פסקו כרש"י והטור שהוא שליש בישולו, והביא דבריהם אליה רבה אות ט"ו יעו"ש. אבל מדברי הרמב"ם פרק ט' נראה שהוא חצי בישולו. בית יוסף. וכן כתב לקמן בשלחן ערוך סימן רנ"ד סעיף ב'. וכן פסק הלבוש בסימן זה ובסימן רנ"ד. והגם דביורה דעה סימן קי"ג סעיף ח' פסק שהוא שליש בישולו, כתב המגן אברהם בסימן רנ"ד ס"ק ח' דהכא פסק לחומרא משום חומרא דשבת. וכן כתב יד אהרן בסימן זה, תוספת שבת אות ח"י. ולענין הלכה כתב ה"ר זלמן אות י"ג דלכתחלה צריך ליזהר שיתבשל חצי בישולו מבעוד יום, אבל בדיעבד יש להתיר התבשיל בכל ענין אם נתבשל שליש בישולו מבעוד יום, יעו"ש. ונראה דלדידן שאין בקיאין איזה נקרא כמאכל בן דרוסאי, יש לשער כל שנאכל התבשיל על ידי הדחק מחמת בישול זה יש להתיר".
גרוף וקטום בגז
עכ"פ היכא שאינו מבושל כל צורכו לדעת מרן ולדעת הרמ"א היכא שאינו מבושל כמאכל בן דורסאי.
וגרוף היינו שגרפו את הגחלים החוצה לגמרי כמבואר בב"י ודלא כה"ן שדי להוציאם לצד, וזה לא שייך בכיריים של גז. ומה ששייך זה קטום דהיינו שיניח על האש דבר שיכסה אותו, ובזה בעצם קוטם את הגחלים, וכמבואר בשו"עע סעי' ג'.
והנה החזו"א (סימן ל"ז סק"ט) כותב על דברי השו"ע (בסעיף ג') בזה"ל: "והנה הא דמהני הפסק קדירה ריקנית נראה דהוא שינוי שאין דרך בישול בכך וגם ממעט את החום הרבה, אבל כיסוי שדרכו בכך ואינו ממעט החום כל כך, הוא בכלל על גבה". ולפי"ז כותב (בסקי"א) "'שהייה' הנהוג בארצנו הקד' שפתילת האש למטה ושופתין הקדירה למעלה על הפטפוט, והאש תחת שולי הקדירה דינו ככירה שאינה גרופה, ואף אם מעמידין פח של מתכת, מ"מ לא חשיב כדין נתן קדירה ריקנית להפסיק, ולא הוי רק ככיסה את הכירה בכיסויה והעמיד הקדירה על הכיסוי דזה חשיב על גבה". וכתב מרן הרב שראוי להחמיר כדבריו אך מעיקר הדין מותר.
כמבואר בכה"ח ס"ק י"א "ונראה דהוא הדין אם נתן דבר המפסיק בין הגחלים ובין הקדירה כגון שהניח חתיכת ברזל על גבי כל הגחלים ונתכסה מותר להניח הקדירה על גבי אותה חתיכת הברזל דחשיב אותה כירה כקטומה כמו שנכתוב לקמן אות ס"ז יעו"ש. ולכן המשהין קאוי על האש אם נתנו חתיכת ברזל על האש בענין שנתכסה כל האש ונתן כלי הקאוי על אותה חתיכה מותר להחזיר כלי הקאוי בשבת אחר שנטלו משם בשבת על אותה חתיכה על פי התנאים הכתובים בסעיף ב' דהיינו בעודה רותחת ולא הניחה על גבי קרקע כיעו"ש. אלא שכתבנו שם באות ל"ח שיש מחמירין שלא להחזיר כלל ועיין שם הטעם. ובענין הקאוי נוהגין לעשות ברזא כדי לשפוך ממנה בעת הצורך ולא יסירו הכלי מעל גבי האש". וכן כתבו האג"מ ח"א סי' צ"ג ושש"כ פ"א הערה נ"ד בשם הגרש"ז ואור לציון ח"ב פי"ז שא' א'.
אלא שיש שדנו לאסור שדווקא בזמנם שהגחלים עושים בהם את הבערה ובעצם בקטימה עושה תזכורת הן באש והן במקור החימום והגברתו, משא"כ בכיריים של גז שהמקום שבו מגבהים אותו אינו באש עצמה אלא בכפתורים, וא"כ שמא יש לכוסתם.
וכתב בשו"ת אג"מ ח"א סי' צ"ג "ולפ"ז אף בלא כסוי גם על הכפתורים שעל ידם מקטינים ומגדילים אלא שיכסה רק את האש לבד נמי אפשר יש להתיר דגם בכסוי על האש לבד הוא היכר גדול שאין דעתו לחתות ולהגדיל האש יותר וכמו שנוהגין הרבה. אך יותר טוב שהכסוי של פח המתכות יכסה גם את הכפתורים כדי שההיכר יהיה גם במקום החתוי כמו הקטום שיש אולי לחוש שלא ירגיש בהכסוי ויחתה. ואף שהוא דבר רחוק מ"מ כיון שהיתר ההיכר מצינו בהיכר שבמקום החתוי אולי הוא דוקא בהיתר כזה. אבל ודאי זה לבד שיכסה את הכפתורים ולא את האש לא יועיל שהעיקר הוא שצריך להראות שדעתו להפחית שזה נראה יותר בכסוי האש. אבל כיון ששם היו תרווייהו למעליותא שמפחית את החום והיה במקום החתוי אפשר הוא בדוקא ולכן יש להחמיר לכסות גם את הכפתורים, אבל כיון שיותר מסתבר שגם בלא כסוי הכפתורים הוא היכר חשוב יש להקל בשעת הדחק ואין למחות באלו הנוהגים היתר בכסוי האש לבד". ומצינו שכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי פמ"ט סעי' ז' "אש נחשבת כ"גרופה וקטומה" אם היא אינה גלויה [כגון: כשמניחים טס עשוי פח או נחושת על מבערי הגז או על הכירים החשמליות, ובנוסף, מכסים את הכפתורים]".
אולם בשו"ת אור לציון חלק ב פרק יז שא' ב' כתב "הנותן מכסה פח על גבי האש אין צריך גם לכסות או להסיר את כפתורי הגז, ועל כל פנים אין די בהסרת הכפתורים לבד להחשיבה כגרופה וקטומה, וצריך לכסות את האש בכיסוי", וביאר בהערה "פשוט שכל שכיסה האש הרי היא נחשבת קטומה, ואין צריך לעשות עוד מעשה כדי למנוע חשש של חיתוי, מפני שכבר עשה היכר בכיסוי. ועכ"פ אין להסתפק בהסרת הכפתורים, משום שלא מצינו בחז"ל אופנים למנוע חשש שמא יחתה אלא רק ע"י גריפה וקטימה, ואין לנו לחדש היום אופנים חדשים למנוע חשש חיתוי", וכ"כ שש"כ פ"א הערה קפ"ו.
ועכ"פ יצא לנו שבכיסוי הכפתורים לחוד אינו מועיל.
מיחם
אתאן לדינא שבמיחם העברה למצב שבת אין די בה דאין עושה מעשה בגוף החימום.
וא"כ בעינן לדעת מרן נתבשל כל צורכו לפני השבת ולדעת הרמ"א כבישול מאכל בן דרוסאי, וכתב שו"ת מנח"י ח"י סי' כ"ח, ששיעור במים שיעלה אבעבעות הוא גם לדעת הרמ"א, וכתב בשו"ת שבט הלוי ח"ז סי' מ"ב, "אבל למעשה אין להקל דהגאון אבני נזר בהשמטות בסוף ספרו (דף קל"ח) חזר מכל היסוד שלו ודעתו דמים שוה לגמרי לתבשיל דגם מים למי שרוצה בחמין מבשלו עד שיעלה רתיחה לגמרי ולא מסתפק ביד סולדת, ובזה"ז נזהרים בזה מחמת בריאות, וא"כ יצא קולא וחומרא, קולא דיש לו דין אין בישול אחר בישול אם כבר נתבשל פעם אחת רק לא נצטנן לגמרי, עיין רמ"א שם סט"ו, וחומרא – דאחרי יד סולדת לפני הבישול ה"ה כשאר תבשיל דיש בישול אחרי בישול מה"ת או מדרבנן, וע"ע מש"כ בעניי בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' מ"ה ד"ה וחשבתי". ואין בזה משום הטמנה
העולה
במיחם ישנה בעיה משום שהייה, ולכן יש לדאוג שהמים יבעבעו ויהיו חמים לפני שבת, וכך לא תהיה בעיה משום שהייה.
ומה שיכסה את הכפתורים לא יועיל לשהייה כמבואר בגוף התשובה.