שאלה

חזן בית הכנסת של בית אבות נכנס לבידוד. הוא ביקש מבחור שיודע לקרוא עברית ולהתפלל שילך במקומו להיות שליח ציבור.
הבחור קם ביום שבת בבוקר והתפלל שחרית ומוסף.
אחרי שגמר את התפילה הוא נזכר שהוא צריך ללכת לבית אבות.
מדובר במנין ספרדי שהחזן קורא את כל התפילה מקורבנות עד עלינו. האם מותר לו להתפלל את כל התפילה שוב כדי להוציא את הזקנים ידי חובה?
כמובן מדובר באופן שאין משהוא אחר שילך להתפלל במקומו וזקנים לא עושים להתפלל לבד.

תשובה

ברכות קריאת שמע – יכול לומר והם יכוונו לצאת ידי חובה וזה אפילו אם אין עשרה.
שמונה עשרה – אם יש בבית אבות עשרה יחד איתו יכול להתפלל ולהוציאם רק שיתנה עימהם שזה בתנאי שהם מכוונים לברכה מתחילה ועד סוף שהרי הם יוצאים בה ידי חובה, ואינם עונים ברוך הוא וברוך שמו רק אמן.
וזה בתנאי שהם מבינים מה שהוא אומר, דאם לא לא יכול להוציאם ידי חובה.
אם חושש שמא אין תשעה שמכוונים לברכותיו ביום חול יתנה בנדבה, ובשבת שא"א יתפלל בלי תפילת לחש אמנם הכא שכבר התפלל יתפלל שוב ויזהירם שבלי זה לא יכול לחזור התפילה ובדיעבד יש לסמוך על הפוסקים שאין ברכותיו לבטלה, וכן על דעת הפוסקים שניתן להוציא אחד שאינו בקי גם אם אין מניין.
וצריך להזיהרם שאם אין תשעה שמכוונים לברכותיו אינם יוצאים ידי חובה.

מקורות

כתב הטור בסי' קכ"ד "ולאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש"ץ התפלה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו וכתבו רב שרירא ורב האי שצריך שיכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ואין מפסיקין ולא משיחין ופוסעין ג' פסיעות לאחוריהם וגם מחזיר התפלה כדי שיענו קדושה אחריו".
וכתב הב"י "בסוף ראש השנה (לג:) תנן כשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן ובגמרא (לד:) אמר רבן גמליאל לחכמים לדבריכם למה שליח ציבור יורד אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את שהוא בקי ואסיקנא דהלכה כרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ויום הכפורים אבל בברכות של שאר ימות השנה הלכה כחכמים ומה שיש לדקדק בזה אכתוב בסוף הסימן בסייעתא דשמיא. ומשמע מדברי רבינו דשאינו בקי היינו שאינו יודע להתפלל ומכל מקום מבין הוא מה ששליח ציבור אומר אבל אם אינו מבין מה ששליח ציבור אומר אינו יוצא בשמיעה וכמו שפירשו המפרשים גבי סופר מברך ובור יוצא וכמו שיתבאר בסימן קצ"ג וזהו שכתב שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו דלישנא דיכוין לא שייך אלא במבין מה ששליח ציבור אומר", כלומר שבעינן שיבינו עברית כדי שיוכל להוציאם, וכתב עוד הב"י "וכתב רבינו ירוחם (נתיב ג ח"ז כז ע"ד) ק"ש ותפילה אף על פי שיצא מוציא ודוקא שליח ציבור בעשרה אבל יחיד אף על פי שלא יצא אינו מוציא ע"כ. ובסוף ר"ה (לד:) אמרינן יחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו ופירש הר"ן (יא: ד"ה יחיד) דאע"ג דקיימא לן (ר"ה כט.) כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא כבר הוציאו מכלל זה בברכות ירושלמי (פ"ג ה"ג) ברכת המזון ק"ש ותפילה וטעמא דתפילה משום דמסתברא שיהא כל אחד מבקש רחמים על עצמו ומיהו הני מילי כשיודע לברך אבל כשאינו יודע לברך חבירו מוציאו כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות מה:) אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא עכ"ל וכן כתב המרדכי (ר"ה סי' תשכא) וכן כתבו הגהות אשירי (בספ"ק) [בסוף פ"ג] דר"ה (סי' יג) וזה שלא כדברי הרי"ץ גיאת (ליקוטי הל' ר"ה דף לא) שכתב רבינו בסימן תקצ"ד דהא דאמרינן סופר מברך ובור יוצא דוקא בברכת המזון וברכת המצות שנהגו להשמיען אפילו ליחיד מה שאין כן בתפילה שלא נתקנה אלא בלחש והכי שדר רב שרירא אין רשות למתפלל להשמיע קולו ולהוציא את שאינו בקי עד שירד לפני התיבה ע"כ", כלומר שנחלקו הראשונים אם בתפילת שמונה עשרה ניתן להוציא את שאינו בקי דווקא בעשרה או שגם ביחיד ניתן להוציא, אבל בברכות ק"ש וודאי שיכול להוציא כי לא שייך הטעם שעל אדם לבקש רחמים על עצמו.
וכתב השו"ע סי' קכ"ד סעי' א' "לאחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר, ויוצא בו; וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"צ לכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף; ואינו מפסיק; ואינו משיח; ופוסע ג' פסיעות לאחריו, כאדם שמתפלל לעצמו".
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "שאינו יודע – אבל הבקי אינו יוצא אפילו בדיעבד בתפלת הש"ץ. ואפילו בשאינו בקי אינו יוצא כ"א ביש עשרה בבהכ"נ", כלומר כדעת הרי"ץ גיאת, וכתב עוד בס"ק ב' "יכוין – וצריך שיבין בלשה"ק דאל"כ לא מהני אף ששומע מש"ץ כל תיבה אבל המתפלל בעצמו בלשה"ק אפילו אם אינו מבין הלשון יצא ועיין לעיל סימן ק"א במשנה ברורה דעכ"פ ברכת אבות יראה להבין מה שהוא אומר ועיין לעיל סי' ס"ב במ"ב סק"ג".
וכתב הכה"ח בס"ק ד' "היינו שאינו יודע להתפלל ומכל מקום מבין הוא מה שש"ץ אומר. בית יוסף. וב"ח פירש היינו שאינו יודע להתפלל מבחוץ בשאין סידור בידו. אבל אם אינו מבין מה שש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה כמ"ש בסימן קצ"ג. בית יוסף, לבוש, ב"ח. וכתב שם הב"ח אבל במתפלל בעצמו בנוסח התפלה אפילו אינו מבין מה שמוציא מפיו יוצא ידי חובתו יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל סימן ק"א אות ט"ז ודו"ק, ט"ז ס"ק א', עולת תמיד אות ב', מגן אברהם ס"ק ב', פרי חדש אות א', אליה רבה אות ב', רבינו זלמן אות ב', משנה ברורה אות ב'".
והוסיף בס"ק ה' "ויחיד אינו מוציא אפילו למי שאינו בקי אלא אם כן יש עשרה בבית הכנסת. הרשב"א בתשובה סימן קכ"ו בשם הירושלמי, כנסת הגדולה בהגהות הטור, עולת תמיד שם, אליה רבה שם, וכן פסק הערך השלחן אות א' וכתב כמ"ש מרן ז"ל בסימן תקצ"ד ודלא כרמ"א שם והפרי חדש סימן ס"ב יעו"ש, וכן כתב אשל אברהם שם, רבינו זלמן אות א', משנה ברורה אות א'".
דאיתא בשו"ע סי' תקצ"ד סעי' א' "יחיד שלא תקע, חבירו יכול לתקוע לו להוציאו י"ח; אבל יחיד שלא התפלל ט' ברכות, אין חבירו יכול להוציאו. הגה: ויש חולקין ואומרים דאם לא יכול להתפלל, חבירו יכול להוציאו בתפלתו".
וכתב שם המשנ"ב בס"ק ב' "אין חבירו יכול להוציאו – אפילו אם הוא צריך להתפלל אז גם לצורך עצמו בלחש אלא שהוא מתפלל בקול כדי להשמיע גם לחבירו ולהוציאו ואפילו אם לא יכול להתפלל בעצמו דתפלה צריך כ"א לבקש רחמים על עצמו ולא ע"י שליח אא"כ יש עשרה ואז הוא ש"ץ".
צריך לכיון לש"צ
כתב השו"ע סי' קכ"ד סעי' א' "וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"צ לכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף; ואינו מפסיק; ואינו משיח; ופוסע ג' פסיעות לאחריו, כאדם שמתפלל לעצמו".
וביאר המשנ"ב בס"ק ג' "ואינו מפסיק – היינו אפילו אם שמע מאחרים בתוך כך איזה קדושה או ברכו וכ"ש דאסור לענות ברוך הוא וב"ש אבל אמן על כל ברכה צריך לענות וכדלקמן בס"ו דהוא שייך להתפלה". וכ"כ הכה"ח בס"ק ו'.
תשעה שמכוונים
והנה היכא שמפחד שלא יהיו שם תשעה שמכוונים לברכותיו כתב השו"ע בסעי' ד' "כשש"צ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן; ואם אין ט' מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה; לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו, ויכוין לברכת החזן", וכתב הכה"ח בס"ק י"ט "אם אין תשעה מכוונים וכו'. מכאן מוכח שלא כדברי אותם המהנדזין שאין אומרים חזרה בעשרה מצומצמים אלא אם כן יהיו שם עשרה מלבד הש"ץ דליתא מדכתב הטור כשאין ט' בבית הכנסת וכו' מכלל דכל דאיכא ט' מכוונין שפיר דמי, וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל, וכן כתב הלבוש בפירוש. שיירי כנסת הגדולה הגהות הטור אות ד', שלמי צבור שם, קשר גודל שם אות ה'".
וכתב המשנ"ב ס"ק יט "ויכוין – והעולם נוהגין לצרף למנין ולהתפלל חזרת הש"ץ אפילו מי שיודעין בו שמשיח ואינו שומע חזרת הש"ץ כראוי ונ"ל דבכגון זה טוב להתנהג כמו שכתב בספר שולחן שלמה שיתנה הש"ץ בינו לבין עצמו בחזרת התפילה שא"ל יענו תשעה אמן אחריו ויכונו לברכותיו שיהא התפילה ההיא בתורת נדבה". וכדבר זה שמעתי מהרב יעקב יוסף זצ"ל שכן יעשה, ואמר שיותר טוב שישתמט מלעלות אמנם הכא אם לא יעלה לא יהיה להם תפילה, ואין לזה קשר למה שכתב השו"ע בסי' ק"ז סעי' ג' דהיינו שכל הציבור ביחד מתפללים נדבה ולא רק כשש"צ דהוי כיחיד שנמצא בציבור שלכו"ע יכול להתנות בנדבה וכן לא צריך לחדש בה דבר, רק שהכא יש להזהירם כיון שאם לא יכוונו לא יצאו ידי חובה.
אמנם כל זה לא שייך בשבת או יו"ט שא"א לעשות נדבה
ובדיעבד שלא עשה כתב הכה"ח בס"ק כ' "קרוב להיות ברכותיו לבטלה וכו'. הא דכתב קרוב ולא ממש משום דאיתא לעיל סימן נ"ה דאם התחיל בעשרה ויצאו מקצתן הש"ץ גומר. דרישה אות א'. ומשמע דזהו דוקא אם כבר התחיל בהתר שהיו שם ט' מכוונים לברכותיו שעשה כראוי ואז הוא גומר התפלה כמו שכתבנו לעיל סימן נ"ה אות ל"ו ואז הם היוצאים עונם ישאו כמ"ש במור"ם שם סעיף ב' אבל לכתחלה פשיטא דאין הש"ץ מתחיל להתפלל עד שידע בבירור שיש ט' מכוונים לברכותיו, ואף על גב דבבית יוסף שם בשם האגור משמע דאפילו ישן מצטרף לחזרת העמידה מרן ז"ל לא פסק כוותיה לענין חזרה אלא דוקא לענין קדיש כמ"ש סימן נ"ה סעיף ו' אבל לענין חזרה פסק כדברי הטור מהטעם שכתבנו לעיל אות טו"ב ואנן כפסק מרן קיימא לן שקבלנו הוראותיו כידוע וכן הוא הסכמת אחרונים שכולם נקטו דברי הטור ומרן ואין לשנות, ועוד עיין בדברינו לסימן נ"ה אות מ"ח ודו"ק, ומיהו אם כבר התחיל ואחר כך נמצא איזה אדם ישן או מדבר ודאי שגומר הש"ץ תפלתו ויש לסמוך בזה על דברי האגור דלא גרע משיצאו מקצתן דגומר אלא דהם עונם ישאו וכמו שכתב מור"ם ז"ל שם".
העולה
ברכות קריאת שמע – יכול לומר והם יכוונו לצאת ידי חובה וזה אפילו אם אין עשרה.
שמונה עשרה – אם יש בבית אבות עשרה יחד איתו יכול להתפלל ולהוציאם רק שיתנה עימהם שזה בתנאי שהם מכוונים לברכה מתחילה ועד סוף שהרי הם יוצאים בה ידי חובה, ואינם עונים ברוך הוא וברוך שמו רק אמן.
וזה בתנאי שהם מבינים מה שהוא אומר, דאם לא לא יכול להוציאם ידי חובה.
אם חושש שמא אין תשעה שמכוונים לברכותיו ביום חול יתנה בנדבה, ובשבת שא"א יתפלל בלי תפילת לחש אמנם הכא שכבר התפלל יתפלל שוב ויזהירם שבלי זה לא יכול לחזור התפילה ובדיעבד יש לסמוך על הפוסקים שאין ברכותיו לבטלה, וכן על דעת הפוסקים שניתן להוציא אחד שאינו בקי גם אם אין מניין.
וצריך להזיהרם שאם אין תשעה שמכוונים לברכותיו אינם יוצאים ידי חובה.