שאלה
האם מותר לנערה ללבוש חולצה עם שרוולים קצרים או מכנסיים בבית, ואחים שלה בבית?
האם יש גיל מסויים שיהיה מותר או שזה לא ראוי וכו׳?
תשובה
נחלקו הפוסקים האם בקטנה נאמר הדין של טפח באשה ערוה ומאיזה גיל. והדעה הרווחת היא שבקטנה עד גיל שש-שבע לא נאמר טפח ערוה וע"כ מותר לקרא קריאת שמע ושאר דברים שבקדושה כנגדה. אמנם ודאי דיש לחנכה לצניעות כבר מגיל שלש וכל מקרה לגופו וע"כ לקטנה מותר להסתובב בביתה אפילו בשרוולים קצרים וכדו' עד היותה בת שש או שבע אבל יותר מכך אסור וגם בפחות מכך ראוי להשתדל מדין חינוך והכל כפי הענין.
מקורות
נראה שיש לדון בשאלתו בכמה אנפי
יש לעיין בראשית הדברים בדין טפח באשה ערוה מאיזה גיל מתחיל האיסור לגלות טפח בגמרא ברכות דף כד. "אמר רבי יצחק טפח באשה ערוה " ופירש רש"י אם טפח מגולה בה לא יקרא ק"ש כנגדה. וכתב המאיר וז"ל צריך לאדם שיזהר כשיקרא ק"ש או יתפלל שלא יפנה עיניו לשום דבר המביא לידי הרהור אפילו באשתו אמרו חכמים ריית טפח בכל מקום שאין דרכו להגלות אוסרת בק"ש שהריאה גורמת הרהור עכ"ד וכן בשולחן ערוך סימן עה סעיף א "טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה" ומבואר דכל מקום שדרך אשה לכסותו חשיב כמקום ערוה אם נתגלה
וכתב בספר שולחן שלמה (סימן עה סעיף ג) שכל הדינים הנאמרים באשה ערוה היינו אפילו לבתולה מגיל שראויה לביאה היינו מגיל שלוש ומעלה, ואם היא ביתו עד גיל יא והעתיקו להלכה המשנה ברורה בביאור הלכה (סימן עה ד"ה טפח מגולה)
אמנם החזו"א (או"ח סימן טז ס"ק ח) כתב לחלוק וטעמו ונימוקו עמו שהרי טפח המגולה באשה אינו ערוה בעצם אלא שחכמים אסרוהו משום משום הרהור וטרדת היצר על כן נראה שכל שאין דעתם ויצרם של בני אדם נתון עליה מחמת קטנותה של הבת לא אסרוהו חכמים. וכ"כ בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ב (סי' ע) שנשאל בבנות קטנות המובאות לבהכ"נ בשעות ק"ש ותפלה וכתב שמאחר שדין טפח באשה ערוה אינו אלא מדרבנן משום הרהור וטירדא וכמבואר בשו"ת פנים מאירות ח"א (סי' עד), ובס' חיי אדם בנשמת אדם (כלל ד סי' א), ובשו"ת נחלת בנימין (סי' כט) בודאי דלא שייך דין זה דטפח באשה ערוה בבנות קטנות, אלא שאין זה משנת חסידים להביא קטנות כאלה לבהכ"נ בפרט שלא הגיעו לחינוך עכ"ד.
ושיעור הגיל הזה הובא בספר אורחות רבינו ח"ג עמ' רד בשם הגר"ח קנייבסקי שהוא בערך כבת שבע והוסיף (שם) דכל זה הוא לענין האיסור לומר דברי קדושה כנגדם אבל לענין לחנכן להתלבש בצניעות גם לפי החזו"א הנ"ל הוא מגיל שלוש. ועין עוד לגרש"ז אוירבך (בספר הליכות שלמה תפילה פרק כ ס"ט) שכתב דלא נהגו לאסור ראיה בבת מגיל שלש שנים ויום אחד ואף היראים מקילים בכך ובפרט לפי החזון איש שתלוי בגודל גופה ולא בשנותיה. (וראה עוד בקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב ח"ג סימן י) וראה עוד להרב בן איש חי (ש"ר פרשת בא אות ח) שהביא דברי החסד לאלפים שנסתפק אם גם בקטנה יש לחוש לטפח מגולה במקום שדרך לכסות והביא מה שכתב בספר מקבציאל להכריע דיש להחמיר גם בקטנה היכא דאפשר.
ועוד הקשו האחרונים (עיין בשו"ת אור לציון ח"ב פרק ו תשובה יב ובביארים שם) ע"ד המשנ"ב הנ"ל (בשם ספר שולחן שלמה) שר"ל שבבתו אפשר אפילו עד גיל יא שנים תמוה היכן מצינו חילוק בדין ערוה בין בתו לאשה אחרת ועוד שמה שהביא ראיה מסימן עג שם לא מיירי לענין ערוה ע"ש וע"כ צריך לומר שאין חילוק כלל בין בתו ולבין אשה אחרת
ומצאתי למר"ן הרב אליהו זצ"ל (בספר מאמ"ר לימות החול פרק יד הלכה לג) שסיכם דעות הפוסקים בענין וזה דבריו "ישנה מחלוקת מאיזה גיל מתחיל האיסור של טפח באשה ערווה יש אומרים מגיל שלוש יש אומרים מגיל שש ויש שאומרים שהדבר אינו תלוי בגיל אלא בדעת בני האדם, שכל זמן שאין בני אדם נותנים דעתם עליהם מחמת קטנותם נחשבות כקטנות, ולכן לדעתם מותר לאב לעסוק בדבר שבקדושה כנגד בתו עד גיל אחת עשרה.
ולהלכה ראוי להחמיר בטפח מגולה בקטנה מגיל שש, וכל זה הוא דווקא לעניין דבר שבקדושה, אבל לגבי חינוך ללבוש צנוע ראוי לחנכה לכך עוד בהיותה קטנה יותר .
ומבואר לאור הדברים הנ"ל שרוב האחרונים לא אסרו קטנה מדין טפח באשה ערוה לענין ק"ש ושאר דברים שבקדושה רק מגיל שש או שבע ומעלה ואין חילוק כלל בין בתו לבין שאר בנות בעלמא אמנם הדגישו בדבריהם שודאי מדין חינוך ראוי לחנכם לצניעות כבר מגיל שלוש וכל בת לפי ענינה והדברים אמורים גם לגבי מכנסיים שלא ראוי ללכת בהם מחמת צניעות ועין משכב"ז בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן סב) בחומרא רבה נגד הרוצים להתיר פרצה זו וכן לגבי איסור לא ילבש
המורם מהאמור
נחלקו הפוסקים האם בקטנה נאמר הדין של טפח באשה ערוה ומאיזה גיל והדעה הרווחת היא שבקטנה עד גיל שש-שבע לא נאמר טפח ערוה וע"כ מותר לקרא קריאת שמע ושאר דברים שבקדושה כנגדה אמנם ודאי דיש לחנכה לצניעות כבר מגיל שלש וכל מקרה לגופו וע"כ לקטנה מותר להסתובב בביתה אפילו בשרוולים קצרים וכדו' עד היותה בת שש או שבע אבל יותר מכך אסור וגם בפחות מכך ראוי להשתדל מדין חינוך כפי הענין.