שאלה
מוט בלנדר שמרסקים איתו בדרך כלל פרווה שמבושל בסיר חלבי שאינו בן יומו
אפשר לרסק איתו עכשיו פרווה שמבושל בסיר בשרי שאינו בן יומו?
תשובה
מוט בלנדר שמרסקים איתו בדרך כלל מאכל פרווה שנתבשל בקדרה חלבית שאינה בת יומא, מותר לכתחילה לרסק איתו מאכל פרווה שנתבשל בקדרה בשרית שאינה בת יומא, ומותר לאכול מאכלים אלו עם מאכלי חלב לכו"ע, והוא הדין כשמרסק איתו מאכלים חריפים.
מקורות
א
הדין במאכלים רגילים:
הרמ"א (יו"ד סי' צ"ה סעי' ב'), פסק וז"ל: "וכן אם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו לפגם, שלא היה בן יומו, נוהגין היתר לכתחלה לאכלו עם המין השני (שם בארוך)".
ויש המדייקים בלשון הרמ"א דרק היכא דנתבשלו בדיעבד הוא דשרי לאוכלו, אך לעשות כן אסור לכתחילה, אפילו שיש כאן צירוף של נ"ט בר נ"ט עם נטל"פ. אך ראה בביאור הגר"א (ס"ק י'), דביאר דדעת הרמ"א דבכהאי גוונא שרי אף לכתחילה, וז"ל: "בכה"ג אף בשל איסור מותר כמ"ש בתוס' ע"ז ע"ו א' ד"ה מכאן וכמ"ש שם ל"ח ב' ואף בקדירה אין אסור לכתחלה שאינה ב"י אלא משום גזירה אטו ב"י משא"כ כאן דאף ב"י מותר מדינא כנ"ל".
אך למעשה נראה דבנידון שלפנינו אף בלא זה יש להקל לכתחילה לרסק במוט הבלנדר את התבשיל השני שבושל בקדרה בשרית שאינה בת יומא גם לסוברים בדעת הרמ"א דנ"ט בר נ"ט ונטל"פ שאין לעשות כן לכתחילה הכא שרי, משום דבכהאי גוונא אית לן ארבעה נותני טעם, החלב בקדירה, והקדירה בתבשיל הפרווה, ומהתבשיל למוט של הבלנדר, ומהמוט לתבשיל השני (וגם התבשיל השני בלוע משלושה נותני טעם, ובצירוף יש סה"כ שבעה נותני טעם), והכל נטל"פ, ובזה לכו"ע יהא שרי לכתחילה לעשות כן, ולאכול התבשילים יחד עם המין הנגדי. וכן מבואר להדיא בדברי הש"ך (סי' צ"ד ס"ק ט"ו), דיש להקל לכתחילה בג' נותני טעם, וז"ל:
"ועוד דהכא כיון דאיכא ג' נ"ט, הטעם היוצא אל הכף, ומן הכף אל המים, ומן המים לקדרה, לכ"ע שרי, וכמ"ש סה"ת סימן ע"ה, והתוספות סוף מסכת עבודת כוכבים ד"ה בת יומא, וש"ד ס"ס פ"ה, ומרדכי פג"ה, דאם הוחמו מים בקדרה של חלב תוך מע"ל לא חשיב בת יומא משעת החימום, דאפילו למ"ד נתבשלו אסור מודה בג' נ"ט, הטעם הא' שנבלע בכלי, וממנו למים, ומן המים חזר ונבלע בכלי עכ"ל. וכ"כ בהגמ"ר שם, וכ"כ ב"י בא"ח ס"ס תנ"ב בשם שבולי לקט דמות' להגעיל כלי ב"י בע"פ קודם חצות, דאפי' למ"ד שנתבשלו אסור מודה בג' נ"ט ע"כ. וכן מחלק האו"ה כלל ל"ד ד"ט, וכלל ל"ה, די"א בהדיא בין ב' נ"ט לג' דג' נ"ט מותר לכתחלה אף בכלי ע"ש". עכ"ל.
וראה עוד בדרכי תשובה (ס"ק כ"ו), דהביא, ז"ל:
"עי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מקאסיב ני') חיו"ד סי' מ"ה בעובדא שבשלו ע"ש ירקות לצורך שבת לאכול עם רוטב של בשר וטעו ובשלו בכלי של חלב שאינו ב"י וכ' שם דפשוט הוא דמותר לאכול הירקות עם רוטב עיין שם באורך קצת".
כמו כן כתב גאון עוזנו הבן איש חי (שנה ב' קרח סעי' י"ג), למעשה:
"מיהו אם אין הכלי בן יומו דאיכא תרתי לטיבותא, שהוא נטל"פ וגם נ"ט בר נ"ט, מותר לחמם מים לאפות הפת ולבשל מרקחת לאכלה עם הגבינה לכתחילה, עיין כנה"ג ובית דוד ושאר אחרונים, והמחמיר שלא לבשל אפילו בכלי שאינו בן יומו תבא עליו ברכה, וכן נוהגים בביתנו שיש להם כלי מיוחד לחמם בו מים ללוש בהם הפת, וכן לבשל בו מרקחת, ועיין דבר משה יו"ד סי' ע' וחכ"א כלל מ"ח ס"ב". וראה עוד בכף החיים (שם אות ג').
וכ"ש בדידן שיש יותר מג' נותני טעם ושני הקדרות אינם בנות יומן דשרי לכתחילה ולכו"ע לעשות כן ולאכול המאכל שנתרסק עם המין הנגדי. וק"ו לדעת הגר"א שביאר דאף דעת הרמ"א להקל לכתחילה אפי' כשיש רק נ"ט בר נ"ט בצירוף נטל"פ.
ב
הדין במאכלים חריפים:
הרמ"א בהמשך דבריו שם חילק במאכלים חריפים: "וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף, אבל אם היה דבר חריף, כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר, אפילו אינו בן יומו, או שדכו תבלין במדוך של בשר, אם אכלו בחלב, אוסר אפילו בדיעבד עד דאיכא ס' נגד הבשר הבלוע בהם (בארוך כלל כ"ד וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן תמ"ט וב"י סי' צ"ו בשם סה"ת והגהות ש"ד סי' ס"ב בשם מהר"ש ואגור בשם מרדכי). ומכל מקום לא מקרי מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו, רק אם כולו הוא דבר חריף. ורובו ככולו (וע"ל סימן צ"ו)".
שמעינן מיהא דבמאכל חריף הדין לכאו' יהא שונה דבזה לא מצרפים ההיתר של נ"ט בר נ"ט עם נטל"פ, כיוון דהוי דבר חריף אמרינן דמחליא ליה, וליתא נ"ט בר נ"ט.
אך למעשה אף בזה נראה דיש להקל לכתחילה מהטעם המבואר לעיל, דבנדון שלפנינו שיש כמה וכמה נותני טעם א"כ אף במאכל חריף יהא מותר ומשום שהטעם הנבלע הוא קלוש מאוד. וכן מבואר בדרכי תשובה (ס"ק כ"ח), בשם היד יהודה, שאפילו במאכל חריף יש להקל בריבוי נותני טעם בצירוף נטל"פ, וז"ל:
"אבל אם הי' דבר חריף. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש לענין אם יש ג' נ"ט עי' ביד יהודה וכו' ובפיה"ק ס"ק י"ח דמ"מ אף דמחמרינן אף בג' נ"ט בדבר חריף, זה דוקא אם הקדירה ב"י, אבל אם הקדירה אינה ב"י, הסומך להתיר בטעם ג' לא הפסיד, עיין שם (וע"ל סי' צ"ו ס"ק ג')".
ובפרט דיש להקל ע"פ דברי הש"ך (ס"ק ז'), שביאר דמחליא ליה במאכל חריף היינו במאכל גופא אך לא בכלים, וז"ל: "אפילו אינו ב"י. דחורפי' דתבלין משוי ליה כאלו האיסור בעין ומשוי ליה בן יומו כדלקמן סי' צ"ו, ולקמן סי' קכ"ב ס"ג נתבאר דדוקא המאכל עצמו שהוא חריף נעשה לשבח, אבל לא משוי הקדרה לשבח, וע"ש וע"ל סי' צ"ו וסי' ק"ג ס"ו".
ובדרכי תשובה (ס"ק ל"ב), הרחיב הביאור בזה, ז"ל:
"ועי' בשו"ת ספר יהושיע בפסקים וכתבים סי' תפ"ד, שהביא מדברי הש"ך להלן סי' קכ"ב, שמבואר אם בישל דבר חריף בקדירה שאינה ב"י מאיסור, לא נעשה הקדירה ב"י, ואם בישל בה אח"כ היתר בקדירה זו, אין התבשיל נאסר עיין שם. וכ"כ בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' מ"ב עיין שם. ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ט. ועי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שכ' דאפי' אם בישלו בקדירה זו דבר חריף תוך מעל"ע, אינו נעשה ב"י מחמת זה לחשוב המעל"ע מעת בישל הדבר חריף כמו בכל קדירה של היתר שבישל בה מים תוך מעל"ע, דמה שחוזר ונבלע מהדבר חריף להכלי נמי הוי נ"ט בר נ"ט עיין שם (וע"ל סי' צ"ו ס"ק הנ"ל)". עכ"ל.
עפ"ז בדידן אע"פ שהמוט של הבלנדר כתש מאכלים חריפים אכתי אינו נעשה עי"ז כבן יומו כלל, כיון שמחליא ליה היינו במאכל ולא בכלים, ונשאר כדינו שאינו בן יומו, וא"כ אינו מוציא מטעמו למאכל החריף אלא טעם קלוש לפגם כמבואר לעיל, ואף שבמאכל עצמו נהפך הטעם הפגום לשבח, מ"מ אינו נאסר כיוון שהכלי אינו מוציא טעם האסור, אלא טעם קלוש מאוד כמבואר לעיל, וכשכותש בו מאכל מהמין הנגדי אינו אוסרו.
אך דברי הש"ך הללו אינם מוסכמים דדעת המג"א לכאו' דאף הכלי מחליא ליה ולא המאכל בלבד וראה באבן העוזר (סי' צ"ו סעי' ג'), דכתב להעמיד שיטת הש"ך, וז"ל בשלימות למען יתבארו הדברים היטב:
"כתב המגן אברהם באורח חיים סימן תנ"א ס"ק ל"א דבדבר חריף אין מועיל נ"ט בר נ"ט, ומהאי טעמא שלא כדין עושין מה שלפעמים חותכין זנגביל בסכין של בשר ודכין אותו במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר, ואחר כך דכין בתוכו בשמים ואוכלין בחלב, לכן יש ליזהר שלא לחתוך הזנגביל רק בסכין חדש, עכ"ל. מבואר מדבריו דבסכין ישן מקונח יפה אסור לחתוך בו, אלא דוקא חדש בעינן. ואין דבריו נראים לי, דהא מקור דין זה דדבר חריף לא שרי ביה נ"ט בר נ"ט הוא מבואר בספר התרומה [סימן ס ד"ה אמר] הביאו הב"י סימן צ"ו [עמוד רלז ד"ה וכתוב עוד] דהוציא דין זה מדברי רש"י [חולין קיב, א ד"ה קישות] בצנון שחתכו בסכין של בשר דאסור לאכלו בכותח, והקשה רש"י הא הוי נ"ט בר נ"ט, ותירץ כיון דהוה חריף בלע טפי מדגים הרותחים, ע"ש.
פירוש דבריו, הא דאמרו נ"ט בר נ"ט רוצה לומר דטעם הראשון נכנס קצת ממנו אל הכלי וחוזר ויוצא קצת מהטעם שבכלי אל המאכל, על כן נקלש הטעם ונתמעט, אבל דבר חריף בולע כל מה שבתוך הכלי, נמצא דעל כל פנים אף בדבר חריף ליכא נ"ט בר נ"ט, דטעם השני יצא כולו אל הדבר החריף, רק חד נותן טעם איכא, דהא מתחלה לא נכנס רק קצת טעם אל הכלי. ולפי זה בנידון דידן יש כאן נ"ט בר נ"ט, מן הבשר לסכין טעם אחד שנכנס קצת לסכין, ומן הסכין יצא כל מה שהיה בתוכו אל הזנגביל, וזה נותן טעם אחד, וחזר ויצא מהזנגביל אל המדוכה טעם שני ודהתירא, דודאי לא יצא כל הטעם מהזנגביל אל המכתשת, דדוקא להיפך אמרינן דדבר חריף מוציא כל הטעם מן הכלי, אבל מכל מקום אינו מבליע בכלי רק קצת טעם, דבזה שוה דבר חריף לשאר דברים, דהא סתמא אמרו [חולין קיא, ב] דגים שנתבשלו בקדירה של בשר מותר לאכלן בכותח, ואף שהבשר נתבשל תחלה עם דברים חריפים מרובים אפילו הכי מותרים הדגים שנתבשלו אחר כך באותה קדירה לאכלן בכותח, מזה מוכח דדבר חריף אינו מבליע כל הטעם רק קצת ממנו.
לפי זה הוא הדין בזנגביל שנחתך בסכין של בשר ודכו אותו במדוכה הוי נ"ט בר נ"ט, טעם אחד אל הסכין והזנגביל, וטעם השני מן הזנגביל אל המדוכה, והוי טעם שני בהיתר, לכך אף שחזרו ודכו במדוכה זו בשמים, מותרים לאכלן בחלב. והשתא אתי שפיר הא דכתב הש"ך ריש סימן קכ"ב [ס"ק ב] בדין דבר חריף שבשלו בקדירה של בשר בת יומא ואחר מעת לעת שבשלו בו בשר בשלו בו חלב, אף שהוא בן יומו משעה שבשלו בו דבר החריף מותר, ולכאורה קשה הרי דבר החריף שנתבשל בו עושהו כממש, ולפי מה שכתבתי ניחא, דהוי נ"ט בר נ"ט, מן הבשר לקדירה ולדבר החריף טעם אחד, ומן הדבר החריף מה שחזר לקדירה הוי טעם שני, והוי נ"ט בר נ"ט דהתירא. והא דנקט האיסור והיתר הארוך שם [בהגהות כלל לח דין ב] שאינו בן יומו, משום דנקט אליבא דכולי עלמא, לאפוקי בזה איכא פלוגתא, דלאור זרוע [הלכות בשר בחלב סימן תסז] דנ"ט בר נ"ט אסור בבישול גם זה אסור, וזה דבר ברור, עכ"ל".
וראה עוד בבדי השולחן (סי' צ"ו ס"ק נ"ו), דהכריע למעשה כדעת הש"ך בעת הצורך עיי"ש. אמנם בדידן יש להקל בשופי ולכתחילה מהטעמים דנתבארו לעיל.
העולה מן האמור
מוט בלנדר שמרסקים איתו בדר"כ מאכל פרווה שנתבשל בקדרה חלבית שאינה בת יומא, מותר לכתחילה לרסק איתו מאכל פרווה שנתבשל בקדרה בשרית שאינה בת יומא, ומותר לאכול מאכלים אלו עם מאכלי חלב לכו"ע, והוא הדין כשמרסק איתו מאכלים חריפים.