שאלה
האם יש בעיה הלכתית לאחל לגוי "שנה טובה" בתחילת השנה שלהם, ובמיוחד אם הם מקדימין לאחל ולא נעים לא להחזיר להם?
תשובה
מותר לאחל לגוי "שנה טובה" בתחילת השנה שלהם, ואף להקדים לו בברכה מותר, ואין בזה כל חשש.
מקורות
במסכת כלה רבתי (פ"ג ה"א) הובא: שואלים בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום, ע"כ.
בלוח 'דבר בעיתו' (תשע"ט) מובא מעשה מענין זה על הרה"ק ״בעל הישועות" מזלאטשוב זיע"א שהיה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה". שאלו אותו: "מה פתאום לברך בזמן של הגויים, והוא השיב בחיוך: "הסילווסטר" זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם בהוללות ושיכרות, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית ועמדו באימה ויראה והקשיבו לתקיעות השופר, ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה.
היתר סחורה עם הגוי ביום אידו
ונראה שאיחולי 'שנה טובה' יש להתיר בשופי שאף במו"מ לצורך מסחר הותר עם הגוי ביום אידו שבגמ' (ע"ז ב, ע"א) מובאת משנה: לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהן לפורען ולפרוע מהן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמיצר הוא לו אמרו לו אע"פ שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן, ע"כ. וברש"י (שם ד"ה לפני אידיהן) מבואר הטעם שהגוי הולך ומודה ביום אידו לעבודת כוכבים.
ובתוס' (שם ד"ה אסור) הקשו על מה סומכים העולם כיום שנושאים ונותנים עם העובדי כוכבים אפילו ביום אידם שזה לכאורה סותר את הנאמר במשנה, ותירצו בכמה אופנים: א, שיום אידם לבד אסור כדברי שמואל (שם, ז ע"א) שבגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד, וכיון שכל השנה רגילים לשאת ולתת עימם אם יפסיקו ביום אידם ישנו חשש איבה, ולכן התירו כמו שמצאנו (שם, ו ע"א) שרבי יהודה נשיאה שלח לאותו מין דינר קסרי ביום אידו (ודחו דאולי אין משם ראיה שמא שם לא הותר משום איבה אלא מטעמים אחרים עיי"ש בדבריהם), ב, שמה שהתירו כיום הוא משום שעכו"ם שביננו אינם עובדי עבודה זרה וכפי שמצאנו לרב יהודה ששלח קורבן לאותו גוי ביום אידו, ג, בלאו הכי יש להתיר מפני שהשמח עם הגוי אינו אלא כמחניף שכל מה שאסרו ליתן עימהם הוא דווקא בעכו"ם שאינו מכירו ובמכירו הרי הוא רק כמחניף להם. ד, רבינו תם פירש שכל האיסור הוא רק בדבר של תקרובת ע"ז ולא במעות לקנות, עכ"ד. וכן כתבו בהיתר לשאת וליתן עם הגויים ביום אידם כך מובא ברא"ש (ע"ז סי' א) ובמאירי (ע"ז ב, ע"א) וברמב"ן (שם, יג, ע"א) וכן הובא בטור (יו"ד סי' קמח).
וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' קמח, סי"ב) וז"ל: י"א שאין כל דברים אלו אסורים אלא באותו זמן אבל בזמן הזה, אינם בקיאים בטיב אלילים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים, וכתב הרמ"א שם: ואפילו נותנים המעות לכהנים אין עושין מהם תקרובת או נוי אלילים אלא הכהנים אוכלים ושותים בו. ועוד דאית בזה משום איבה אם נפרוש עצמנו מהם ביום חגם ואנו שרויים ביניהם וצריכים לשאת ולתת עמהם כל השנה. ולכן אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ביום חגם ישמח עמהם משום איבה דהוי כמחניף להם (הכל בטור) ומ"מ בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יוכל לעשות שלא יהיה לו איבה בדבר (ב"י בשם הר"ן). וכן אם שולח דורון לעובד כוכבים בזמן הזה ביום שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא אם אפשר לו ישלח לו מבערב, ואם לא ישלח לו בחג עצמו (ת"ה סימן קצ"ה), עכ"ל. מבואר שבזמן הזה אין איסור אפילו לשלוח מתנה לגוי ביום חגם וודאי שכל שכן לענין נתינת שלום בעלמא. אלא שבשו"ע קודם לכן הובא (יו"ד סי' קמח ס"ה) ז"ל, אסור לשלוח דורון לנכרי ביום חגם, אא"כ נודע לו שאינו מודה בע"ז ואינו עובדם עכ"ל. מכל מקום השו"ע ביאר דבריו לאחר מכן כאמור לעיל שבזמן הזה אינם בקיאים בטיב אלילים ואין איסור בכך.
וכן כתבו בתוס' גיטין (ע ע"א ד"ה רב שימי) הקשו מדוע אין איסור לרפאות עובדי כוכבים כפי שמובא בפ' אין מעמידין (ע"ז דף כו א) גבי מילדת ומניקה שאסור אפילו בשכר לפי שמגדלו לעבודת כוכבים, ותירצו בשני אופנים א, שמא כדי להתחכם ברפואה שרי, כדי שידע לרפאות ישראל עי"ז, ב, העובד כוכבים היה יודע שהיה בקי ברפואה זאת, ושרי משום איבה, עכ"ד. משמע מדבריהם שאחד הטעמים שבשלו התירו לרפאות עכו"ם הוא משום איבה כמשנ"ת, או כדי להתחכם.
לשלוח לו דורון – לשמוח בשמחתו
והנה ברמ"א לעיל הובא שבעל נפש ירחיק לשמוח עימהם כפי שהביא הבית יוסף (יו"ד סי' קמח) בשם הר"ן, וכפי שהובא בברייתא בדברי תוס' לעיל שרק אם נכנס לעיר ומצאם שמחים ישמח בשמחתם דהוי כמחניף להם, וכן הובא בטור (שם), ואף אם נותן לו דורון יראה ליתן לו בערב ואם לא יוכל יתן לו ביום אך אפילו נתינת דורון הותרה ביום אידו. ונראה מכל זה שאיחולי שנה טובה כל שכן שיש להתיר שגריעא טפי מנתינת דורון שהותר.
ועיין בחישוקי חמד לגר"י זלברשטיין שליט"א (גיטין ע, ע"א) שהביא שאלה בעובדת פילפינית ששירתה במסירות חולה הזקוקה לה וראתה שביתה של החולה אפתה עוגה לכבוד שבת קודש, וביקשה אותה עובדת שיכינו לה עוגה כזו לחג המולד, והשיב ע"פ האמור להתיר לאפות לה את העוגה רצוי לפני יום חגה ואם לא מתאפשר יאפו לה בחג עצמו, עכ"ד.
וכן הובא שו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קט) ז"ל, שאלה אם מותר לנגן בבית הגוים ביום חגם. תשובה אם לא משום איבה מי יתיר מ"ש אל תשמח ישראל אל גיל כעמים אמר המני"ח וסתם עמים אסור, עכ"ל. מבואר שמשום איבה יש להתיר לנגן אף בבית הגוי ביום אידו ובלא"ה אסור.
שימוש בתאריך לועזי
ולכאורה יש לדון בנידון אם מותר לאחל לגוי 'שנה טובה' מצד האיסור של 'ושם אלוקים אחרים לא תזכירו' (שמות, כג, יג) שבכך שהוא מאחל לגוי 'שנה טובה' כביכול הוא מכיר בתאריך לידת אותו האיש ימ"ש ומצאנו בשו"ת מהר"ם שיק (סי' קעא) שכתב שיש איסור דאורייתא להשתמש בתאריכים או שמות לועזיים מטעם 'ושם אלוקים אחרים לא תזכירו' והוכיח שם מדברי המנחת חינוך שיש איסור בין בכתב ובין בע"פ שלכן נכתב 'תזכירו' והחינוך מצוה פז הזכיר שיש איסור אף בגרם שיבוא לידי מחשבה ע"י הזכרת המנין, משום 'לא ישמע על פיך' והורה שם בסו"ד להוציא אותה מצבה החוצה או לכה"פ לטוח אותה בטיט, עכ"ד. וכן מובא ביפה ללב (ח"ה חיו"ד סי' קעח אות ג) שבכתיבת תאריכים לועזיים יש איסור של 'בחוקתיהם לא תלכו' והוכיח מפסיקתא בלק 'ובגויים לא יתחשב' ובגויים לא מחשבינן, עכ"ד. אולם כפי הנראה מדברי הראשונים אין כל איסור להשתמש בשמות לועזיים כפי שמובא בשו"ת רמ"א (סי' נא) שכתב תאריך לועזי, וכן מובא בבית יוסף (או"ח סי' קיז) ז"ל, יום שישים יבוא בכ"ב מנובמברי, אם היה אותו פיברי"ר מכ"ח יום, עכ"ל. וברמ"א (שו"ת רמ"א סי' נא) ז"ל, בשנת אלף תקמ"ו בדיצימב"ר למספרם וכן בשו"ת מהר"ם פאדאווה (סי' לו).
ובאמת יש לציין שבלאו הכי מנין השנים אינו נקבע כלל לפי לידת אותו האיש אלא הוא טעות שהוא רק ספירה שהתקבלה בעולם. וכן כתבו האחרונים שלדינא אין איסור כמובא בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סי' ח) שכל האיסור אף למהר"ם שיק הוא דווקא אם כותב 'לספה"נ' (לספירת הנוצרים) אבל בלא"ה כגון שכותב את המנין בסתם אף למהר"ם שיק אין איסור.
אך לכתחילה ראוי ונכון להשתמש בתאריך עברי בלבד כמו שמובא בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א חו"מ סי' תת"ל) בשם הגר"ח מבריסק ששילם ליהודי שכירות בשטרות לפי התאריך הלועזי ללא חשש, אך כתב במסקנתו שם שראוי ונכון להשתמש בתאריך עברי, עכ"ד. וכן מפורסם בשם מרן הגר"מ אליהו זצוק"ל שיש לחתן וכלה לציין בהזמנות לחתונה רק תאריך עברי. וכן שמעתי מעשה בשם מרן הגר"י ניסים שהורה לממשלה לכתוב על כל המכתבים תאריך עברי בנוסף לתאריך הלועזי ועד אותו מעשה היו מציינים רק תאריך לועזי במכתבי הממשלה במדינת ישראל. וכן מובא בשו"ת אבני ישפה שמותר להשתמש בשעת הצורך בתאריך לועזי אך בשעת הצורך כגון באקראי או לצורך מסחר אין להשתמש בכך והביא טעם נכון לזה שכאשר יצאו בנ"י ממצרים מובא שלא שינו שמם ולבושם ולכן אם ינהגו בקביעות לפי הגויים ישתנה שמם ולבושם, עכ"ד.
העולה לדינא
מותר לאחל לגוי "שנה טובה" בתחילת השנה שלהם, ואף להקדים לו בברכה מותר, ואין בזה כל חשש.