שאלה
כוס לשתיה חמה שתוכה פלסטיק ומבחוץ מתכת מה דינה לעניין טבילה?
תשובה
יטבול את הכוס בלי ברכה.
מקורות
כתב הטור ביו"ד סי' ק"כ "וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי וכן כלי חרס המצופין באבר, וה"מ במצופים בפנים דהשתא דמו לכלי סעודה שהצפוי בפנים במקום התשמיש, אבל אם אינן מצופים אלא בחוץ א"צ טבילה, ומטעם זה נמי כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידים אותו א"צ טבילה, אפי' למי שהולך אחר המעמיד, כתב בספר המצות כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף, אבל מבחוץ לא, אף על גב דמעמיד, ויש מחמירים להטבילו בלא ברכה".
וכתב הב"י "ובענין כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל, כתב המרדכי (שם) כסברת התוספות שאין צריכין טבילה, ואח"כ כתב שרבינו מאיר (שו"ת מהר"ם מרוטנברג ד"פ סי' תרכא) מצריך טבילה דאזלינן בתר המעמיד (שבת טו:) לענין טבילה כמו לענין טומאה. וצורת כלי זה שכתבו הפוסקים היינו שלוקחין כמה דפין של עץ ועושין להם שוליים של עץ, ומעמידין הכל על ידי שמקיפין הדפים שבצדדין סביב בחתיכות ברזל אחת למטה סביב לשוליים ואחת סמוך לפה ואחת באמצע", וראה לקמן באות ב' שהבאנו את דברי הב"י דיש לחוש לשני השיטות.
וכתב הדרכי משה בס"ק ה' על דברי הב"י "ובאגור (סי' אלף שיג) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל סי' נט) דנוהגים כדעת הטור, ובאיסור והיתר הארוך (כלל נח דין פב) דטוב להטבילו בלא ברכה או עם כלים אחרים עכ"ל".
וכתב השו"ע סעי' ו' "כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידין אותו, אינו טעון טבילה", כלומר דס"ל דלא צריך טבילה אף בלי ברכה.
וביאר הט"ז ס"ק ח' "כלי עץ שיש לו כו'. החשוקין בל"א רייפי"ן, וכתב בטור בדין זה א"צ טבילה אפילו למי שהולך אחר המעמיד, פירוש דהיינו ר"מ בפרק קמא דשבת כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכו אבר, רבי מאיר מטמא שהולך אחר המעמיד דהיינו האבר מעמיד הכלי שיוכל להשתמש בו, הוי ככולו אבר, ועל זה אמר אפילו ר"מ מודה כאן דלא אמרינן כאלו כולו מתכת כיון שאין התשמיש דרך אותו הצד".
אמנם הש"ך בס"ק י"ב חולק וכותב "אינו טעון טבילה. צ"ע דבב"י פסק הלכתא דיש לטובלו בלא ברכה דמספקא לן אי אזלינן בתר המעמיד או לא, ומביאו ד"מ במסקנתו וכ"כ בסוף הלכות טבילות של מהרי"ל, דיש לטובלו בלא ברכה וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין מ"ט דיש להטבילן בלא ברכה או עם כלים אחרים".
וכתב הפר"ח בס"ק ט"ז שאע"פ שבב"י כתב לטבול בלי ברכה בשו"ע חזר בו והטעם "כיון דאין משתמשים בהם דרך המתכת. ולפי זה בדין כוס של כסף מחובר בכלי עץ שפסק בסמוך [סעיף ז] שצריך טבילה ומשמע דצריך ברכה, מיירי אפילו בכלי שאלולי העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו. וזהו כפירוש שני שפירש בב"י [שם ד"ה כתב] בכוונת סמ"ק [סימן קצט] דלא חיישינן למעמיד כלל אלא הכל הולך אחר המקום שמשתמשים בו ודלא כהש"ך ס"ק (י"א) [יג] שלא כיון יפה ע"ש, וכן עיקר. ומיהו כלי עץ שניקב והטיפו לתוכו אבר לכולי עלמא צריך טבילה, משום דאית ביה תרתי, חדא דהוי מעמיד כדאיתא בפרק קמא דשבת [טו, ב], ועוד שמשתמשים בו דרך האבר".
ב
כתב הב"י "כתב סמ"ק (סי' קצט) כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף. זהו כעין כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו דבסמוך, וכך כוס זה עשוי מחתיכות כסף ועומדות החתיכות ההם על ידי שמקיפין אותם עץ סביב, וזה שכתב מחובר בכלי עץ כלומר שהוא מחובר על ידי כלי עץ, שהוא מקיפו סביב, וכן מבואר יותר בדברי סמ"ק עצמו שכתוב שם כלשון הזה כוס של כסף מחובר בתוך כלי עץ, דלישנא דבתוך כלי משמע בהדיא שהעץ מקיף את הכסף סביב, ואפשר דבלישנא דרבינו משתמעי תרתי חדא שהוא מחובר על ידי העץ המקיפו, תרתי שהוא קבוע ברגל של עץ, וקאמר דצריך טבילה כיון דמשתמש בשל כסף ולא במה שמבחוץ דהיינו העץ שאין המשקה נוגע בעץ, וזה שכתב כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא, אי נמי הכי פירושו ברישא קאמר דכוס של כסף שהוא עומד על ידי כלי עץ המקיפו סביב ומחברו כדפרישית שצריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף וכדאמרינן גבי כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו, והדר קאמר אבל מבחוץ לא, אף על גב דמעמיד כלומר דוקא כשהכסף מבפנים והעץ מבחוץ הוא צריך טבילה אבל אם הכסף הוא מבחוץ והעץ מבפנים אף על פי שהכסף מעמיד את העץ כמו אותו כלי עץ שמעמידין אותו חשוקי הברזל אינו צריך טבילה דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה, שאם המקום ההוא מתכת אף על פי שמעמידו עץ טעון טבילה ואם המקום ההוא עץ אף על פי שמעמידו מתכת אינו טעון טבילה דלא חיישינן למעמיד כלל וזה הפירוש נראה עיקר:
ומ"ש ויש מחמירין להטבילו בלא ברכה. נראה דאתרווייהו קאי בין הוא של כסף ומעמידיו של עץ בין הוא של עץ ומעמידיו של מתכת, דמספקא להו אי נקטינן כר"מ דאמר בתר מעמיד אזלינן, אי כדברי התוספות והרא"ש דסברי דלא אזלינן בתר מעמיד ולפיכך מחמירין להטבילו בלא ברכה מספק והכי נקטינן".
ובסעי' ז' כתב השו"ע "כוס של כסף מחובר בכלי עץ, צריך טבילה. הגה: וכו' ודווקא שעיקר הכלי הוא של מתכת, אבל אם עיקר הכלי הוא של עץ רק שמעט ברזל קבוע בו, הואיל ואפשר להשתמש בו בלא הברזל, אין צריך טבילה. אבל כלי המתוקן ביתדות של ברזל, ובלא היתדות לא היה אפשר להשתמש בו, והם מבפנים, צריך טבילה (כך משמע מב"י בשם הגהות מיימוני פי"ז)".
וכתב הש"ך בס"ק י"ג "צריך טבילה כו'. משמע וצריך ברכה ואף על גב דבב"י פסק בכוס של כסף ומעמידו של עץ דיש לטובלו בלא ברכה י"ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס הוא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ", וראה בפר"ח מה שביאר, וראה בט"ז הובאו דבריהם לעיל.
וכתב בביאור הגר"א ס"ק י"ט על דברי הרמ"א "כמ"ש בפי"ג דכלים עץ המשמש את המתכות טמא ומתכת המשמשת את העץ טהור, וכמ"ש המרדכי בשם הר"מ, דדינם כמו לענין טומאה כמ"ש בפ"ק דשבת (ט"ו ב') כלי זכוכית מ"ט גזרו כו' אלמא מדמינן לטומאה, ואין חילוק אלא דכלי סעודה הולכין אחר מקום התשמיש ואף בזה פליג הר"מ אבל בשאר כ"ד שוה לטומאה וטהרה, וז"ש אבל כלי כו' דקי"ל כרבנן דהולכין אחר המעמיד וכיון שהמעמד בפנים, ול"ד למעמיד דפ"ק דשבת (שם) דחכמים פליגי אר"מ דשם אין מעמיד לכלי אלא למה שבתוכו, כמ"ש תוס' שם ואף בכה"ג פסק במרדכי שם דהולך אחר המעמיד כר"מ כמש"ש והני דליים כו', ואף על גב דהכל הולך אחר המעמיד ה"מ היכא דנשתמש דרך המעמיד כמו הנקב שנסתם כו' ושם כתב ר"מ ז"ל המחבת שניקבה כו' וטעמו משום דלרב אשי בפ"ק דשבת (ט"ז ב') דאמר לעולם לכלי חרס כו' סתם מתני' דאלו חוצצין, ע"כ כר"מ אתי, וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' כלים כרב אשי וכתב דאין להן טהרה במקוה וז"ש ובלא היתידות כו' אבל צ"ע לדינא דרב אשי גופא ס"ל בע"ז טעמא דכי נשתברו כו' וכמ"ש תוס' שם וקשה לחלק בזה בין טבילה דהכא לטבילה דהתם. ולולי דבריהם היה נראה דודאי יש לדמינהו לכלי מתכות וכן לכלי חרס אלא דלא ס"ל לר"א בדבר א' לדמותו במקצת לכלי חרס ובמקצת לכלי מתכת אלא בטומאה דמינהו לכלי חרס הואיל ותחלת כו' אבל בטבילה בין חדשים בין לטהרה דל"ל לכ"ח טבילה דמינהו לכלי מתכות ואתי מתני' הנ"ל כרבנן".
וכתב מרן הרב שלמעשה מחמירים במעמיד להצריך טבילה בלא ברכה.
העולה
יטבול את הכוס בלי ברכה.