שאלה
יום שילד מתחיל להניח תפילין (עדיין לא הגיע לגיל מצוות)
האם אומרים בו תחנון?
תשובה
מנהג ירושלים שלא לומר תחנון ביום הנחת תפילין.
אך האשכנזים נוהגים לומר תחנון ביום הנחת תפילין.
מקורות
ראה בנתבי עם סי' קלא סעי' ד' מה שהביא שיש פוסקים שאומרים שדווקא ביום הבר מצווה שאז מתחייב במצוות אבל אם מניח תפילין קודם נופלין על אפים
כתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות לימות החול פכ"ב סעי' נ"א "בעניין תחנון בבר מצווה המנהג הוא שאין אומרים תחנון בבית הכנסת ביום שיש שם ילד שמניח תפילין בפעם הראשונה, וכן ביום הבר מצווה עצמו" והביא שכן כתב בנהר מצרים הלכות נפילת אפיים אות ג' (לגבי יום שמניח בו תפילין בפעם הראשונה) וכתב שם שכן המנהג במצריים ובירושלים ובערים רבות וראה שם שהביא סמך לדבר
הדברי יציב מצאנז (עפ"י קונטרס שערי שמחה עמ' סה) כתב שלא לומר תחנון ביום שנעשה נער בר מצווה וז"ל "דמרן זיע"א הורה שאין לומר תחנון דהוי יום שמחה כיום החופה והרי היא כחתן שאין אומרים תחנון לפניו".
וראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן יז שכתב " אודות אמירת תחנון בביהכ"נ כשיש בר מצוה, לדעתי צדק הרה"ר הראש"ל הגרב"צ עוזיאל ז"ל בספרו משפטי עזיאל חאו"ח מהדו"ת סי' י"א, שכותב שדבר זה שלא לומר תחנון ביום בר מצוה אין לו יסוד בדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים, ורק חדשים מקרוב באו התחילו להנהיג כן, וכידוע בדבר זה להשמע שלא לומר תחנון נגררים ההמונים בכל עילה שהיא. וכו'
ומ"ש בשם ספר נהר מצרים שכותב שמנהג עיה"ק ירושלים ת"ו שאין נופלים על פניהם ביום שיש בו בר מצוה, הנה לדעתי אין לומר על כגון דא מנהג ישראל תורה, דמלבד שברור שכוונתו רק על עדות אחינו הספרדים, גם עדותו אינו מכוונת, ועכ"פ אינה מעידה על מנהג מקובל, כי ראה ראיתי בספר שיח יצחק (על הנהגת לימודים ותפלות) מהרה"ג המקובל ר' יצחק אלפייה ז"ל מירושת"ו בענין בר מצוה דאדרבא מספר מעשה רב מקדם קדמתא זה כארבעים או חמשים שנה ויותר וכפי שסיפר לו בעל המעשה החה"ש כש"ת ר' נפתלי ברוך, דכשלבש תפילין ובאותו יום נעשה בר מצוה והתפלל עם הרב הראב"ד מו"ז נסים ברוך זלה"ה בישיבת חסד לאברהם בנוכחות עט"ר ראש"ל כקש"ת יעקב שאול אלישר זלה"ה ובנוכחות כמה רבנים וזקנים ואמרו כולם הוידוי ונ"א =ונפילת אפיים= בלי שום שינוי, וגם הוא בעצמו אמר הוידוי ע"כ. וע"כ מתאונן הבעל שיח יצחק על שלא כן עתה בזמנינו זה שהתחילו להקל בדבר זה ולדחות הוידוי בלי שום סיבה מכרעת ולשמחה מה זו עושה לשנות המנהג?
(ג) הגם דהס' שיח יצחק שם כותב לאחר מכין ליישב מנהג האין אומרים ולהביא מקור לזה עפי"ד הנסתר, והוא מהשמחה הגדולה שמצינו ששמח רשב"י כשהגיע בנו ר' אלעזר לבר מצוה, כדאיתא בזהר חדש ד' י"א: וז"ל: רשב"י זמין למארי מתנית' למיכל סעודתא רבה דעבד להו וחפה כל בית' במאנא דיקר ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוה קבדח טובא, אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא דין משאר יומין, אמר להו דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה בארבע גדפין דחיותא לר' אלעזר ברי ובהילולא דא והא לי בדיחותא שלימתא וכו'.
אבל לפענ"ד אין בזה בכדי למילף לעלמא, דשאני בריה דרשב"י, שאביו ראה עליו אז דבההוא יומא זכה כבר להנשמתא קדישא דעתיד להתקיים עלמא עי"כ עליה כדקיימא עלמא עליה דידיה ולפטור את העולם מן הדין מיום שנברא ועד דורם (עיין סוכה מה), ומכיון שעתיד עי"כ לפטור את העולם מן הדין שפיר נתן הדין למיעבד הילולא רבתא כדעבד רשב"י, וממילא בודאי גם דלא למינפל על אנפואי בהיות ודינין קשיין מסתלקין בזכותיה, ואיזה דמות נערוך למילף מזה לילד המגיע למצוות בזמנינו, וד"ל. (וזהו מלבד מה שבמפורש לא נזכר גם שם אם לא נפלו גם נפ"א). וכו'
והספר בעצמו מרגיש מחולשת דמיונו, ולכן מוסיף וכותב, דהואיל ואין לנו עסק בנסתרות שהם רק לד' אלקינו היודע תעלומות ואולי הילד הזה בהגיעו לבר מצוה זכה להתגלות לו ניצוץ קדוש ואין אתנו יודע עד מה וכמ"ש בזהר על פסוק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילידתיך וכו' יעו"ש, וברור דלא איפסיק עי"כ מחולשת הדברים, ובפרט בזמנינו דאולי אחד מרבבה זוכה לזה לדאבונינו, וכולי האי ואולי. וכו' לזאת נלענ"ד דאין להנהיג חדשות שלא לומר תחנון אצל בר מצוה במקומות שנהגו לאמרו עד כה, וגם אין לו לאדם לנטוש מנהג אבותיו בזה. אלא דאין לבוא על זאת כי אם באמרי נועם, ואין גם למחות אם איקלע למקום שמשום מה אין נופלים על פניהם, בהיות דעיקר נפילת אפים רשות כדאיתא בטור /או"ח/ סי' רל"א, ובהיות דהא נזכר בספרים ממנהג כזה. וכדכותב מזה הפרי השדה גם בנידונו שם. ואיכא בזה גם שלא ישנה מפני המחלוקת, יעוין בשו"ת חתם סופר חאו"ח סו"ס קצ"א עיין שם, ואין להאריך יותר".
העולה למעשה
מנהג ירושלים שלא לומר תחנון ביום הנחת תפילין.
אך האשכנזים נוהגים לומר תחנון ביום הנחת תפילין.