שאלה

איך הדרך הנכון לנהוג לגבי שבע ברכות בסעודה של החתונה ובסעודות בימים אחרי זה, בנישואין שניים של שני בני הזוג ?

תשובה

יום החופה – סעודה ראשונה מברכים ז' ברכות סעודה שניה מספק לא מברכים.
לילה שאחר החופה – סעודה שניה לא מברכים.
סעודה ראשונה – אם נמשכה מהיום באופן שלא היה זמן לסיימה ביום אם רובה ביום יש לברך. ומנהג פולין לברך אף אם התחילה בלילה ובלבד שזה סעודה ראשונה.

מקורות

כתב הרמב"ם הלכות אישות פ"י הלכה י"ב "וכן תקנו חכמים שכל הנושא בתולה יהיה שמח עמה שבעת ימים, אינו עוסק במלאכתו ולא נושא ונותן בשוק אלא אוכל ושותה ושמח, בין שהיה בחור בין שהיה אלמון, ואם היתה בעולה אין פחות משלשה ימים, שתקנת חכמים היא לבנות ישראל שיהיה שמח עם הבעולה שלשה ימים בין בחור בין אלמון".
כתב הב"י בבדק הבית "ומשמע דלהאי מילתא לא שאני לן בין אלמון שנשא אלמנה לבחור שנשא בתולה דכיון דבתרווייהו ביומא קמא שבע ברכות ויומא קמא פירושו סעודתא קמייתא אפילו (איכא) [אינה] בו ביום מה לי בהא ומה לי בהא אבל רבינו ירוחם (נכ"ב ח"ב קפו ע"ב) כתב וז"ל יום ראשון מברך לעולם כל שבע ברכות כלומר בסעודה ראשונה אחר ברכת המזון ואפילו לא אכלו עד הלילה כתבו המפרשים דכל סעודת יום ראשון מברכין שבע ברכות ואם היא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אין מברכין עכ"ל. ואיני יודע מנין לו לחלק בכך כי הרא"ש שפירש יומא קמא סעודה קמייתא לא חילק בדבר". וכתב השו"ע באה"ע סי' ס"ב סעי' ו' "עד כמה מברכים ברכה זו, אם היה אלמון שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד". וראה בב"י שאין הבדל בין אלמן לגרוש בדין זה. וראה ברע"א.
וכתב הט"ז בס"ק ג' "לשון מהר"ל מפראג ואם ברכו נישואין ביום מברכין בסעודה גם בלילה דלא גרע מפנים חדשות דסעודה נחשבת פנים חדשות כן כתב הרא"ש ולפי זה אלמנה שניסת ביום אין מברכין בלילה כלל דכבר עבר היום ולא שייך פנים חדשות באלמנה ומ"מ במ"ס משמע דיומא קמא דקאמר היינו אף בערבית וכו' ולפיכך באלמנה נמי מברכין ז' ברכות אף בלילה כך יראה עכ"ל"
וכתב החלקת מחוקק ס"ק ו' "כתב הרא"ש יומא קמא י"מ סעודה קמייתא וכ"כ בטור וכלומר אם אכלו ביום ראשון הרבה פעמים אין מברכין ז' ברכות אלא בסעודה ראשונה וכו' אבל באלמון שנשא אלמנה ביום ולא אכלו עד הלילה יש להסתפק אם יש לברך שבעה ברכות בלילה די"ל הא דקאמרי בגמ' לאלמנה יום א' היינו יום ראשון דוקא אפילו אכלו כמה פעמים ומיד כשיצא יום ראשון שוב אין מברכין אפי' אשר ברא לבד ויום א' יש חילוק בין סעודה ראשונה לשניה או יום אחד היינו סעודה ראשונה שאוכלין יחד אפילו לאחר יום ראשון וה"ה אם אכלו ביום ראשון ב' או ג' פעמים אין מברכין רק סעודה ראשונה ועיין בתשובה וסוגיית של הרב מוהר"ר מנחם עזריה סי' מ' שהאריך בזה והביא גם כן מ"ש בספר אגודה מזה".
וכתב הבית שמואל ה' "בש"ס איתא רב אשי יומא קמא בריך כולהו היינו בבתולה וכתב הרא"ש יומא קמא היינו סעודה קמייתא מיהו אם לא אכלו עד לילה מברכים משום דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלו עכ"ל, נשמע דס"ל יומא קמא היינו יום הראשון וסעודה קמייתא אבל אם כבר אכלו באותו יום אין מברכין בסעודה שניה אם ליכא פנים חדשות, ואם לא אכלו באותו יום אז סעודה קמייתא בלילה יש פנים חדשות, ואלמון ואלמנה לא מהני פנים חדשות וכו' וכ"כ בטור ובאגודה לפ"ז אם לא אכלו ביום הראשון אין מברכים בלילה דהא הלילה לא הוי יום הראשון ופנים חדשות לא מהני וכ"כ ברי"ו, אלא בבדק הבית השיג ע"ז וכ' להרא"ש אפי' באלמנה מברכים בלילה וראיתי בתשו' סי' ל"ט מפרש דברי הרא"ש מ"ש אם אכלו בלילה לא גרע מפנים חדשות הכי קאמר אפי' באלמנה אם לא אכלו עד לילה מברכים משום דלא גרע מפנים חדשות בבתולה, והרי"ף והרמב"ם נראה דס"ל יומא קמא היינו כל היום מברכים וכן הוא בפסקי תו' וכ"כ הש"ג אצל המ' וכ"כ הר"ן בשם תו' כל ז' ימים כשיש פנים חדשות מברכים בשבילם כל היום והיינו משום דס"ל כשיטה זו, ובאגודה משמע דס"ל יומא קמא היינו סעודה קמייתא אפילו אינה ביומא קמא לכן באלמנה מברכים בלילה אם לא אכלו ביום נמצא בסעודה קמייתא אם לא אכלו ביומא קמא תליא נמי בפלוגתא זו וכן אם אכלו ביום קמא שני פעמים תליא נמי בפלוגתא זו לדעת הרי"ף אפילו בסעודה שניה מברכים אפילו אם ליכא פנים חדשות לפי זה צ"ל מה דתניא מברכים באלמון יום א' ולבתולה ז' ימים ה"ק כמו בבתולה דמברכים ז' ימים היינו כשיש בכל יום פנים חדשות מברכים כל היום אפילו אם אכלו כמה פעמים כן הוא באלמון כיון שיש בסעודה קמייתא פנים חדשות מברכים כל היום אפילו אם אכלו כמה פעמים אבל אחר יום הראשון לא מהני פנים חדשות וכ"כ בפרישה סכ"ב ונראה בכל פלוגתות אלו אמרי' ספק ברכות להקל".
וכתב בהמקנה קונטרס אחרון "ולפמ"ש א"א לפרש הכי והשו"ע כתב שם סעודה ראשונה וכן משמע בדבריו כאן בסעיף ז' דאין מברכין אלא בסעודה קמייתא".
וכתב הבית מאיר "ביום ראשון בלבד ע' ח"מ וב"ש דדין אלמן ואלמנה הנשואי' ביום ואינם אוכלין עד הלילה נשאר בספק אם לברך וא"כ בודאי ראוי שלא לעשות הנשואין עד סמוך לחשיכה או שיעשו הסעודה מיד רובה ביום וכן מסיק תשו' ב"ח סי' קי"ט ושם מבואר דמנהג מדינות פולין עושים אף חופת בתולות בין מנחה למערב סמוך ללילה וכן ראיתי נוהגין והסעודה ראשונה של חתן וכלה עם השושבנים לבד שהיא מיד אחר החופה נמשכת עד שיתאספו בלילה הקרואים ואינם מפסיקים בבה"מ עד גמר הסעודה העיקרית ואז מברכין בה"מ עם ברכות חתנים בלי פקפק". והביאו הפת"ש
וכתב הפת"ש בס"ק ו' "וע' בסידור הגאון מליסא ז"ל בדיני בהמ"ז בבית חתן אות י"ד שכתב על דברי הב"ש הנ"ל נראה דוקא כשהיה ביום יחוד הראוי לביאה דאז הוי ביום יום החופה אבל אם לא היה יחוד רק בלילה לא מקרי חופה דהא באלמנה לא הוי חופה רק כשיש יחוד הראוי לביאה וא"כ הוי החופה כאלו היה בלילה והוי הלילה יומא קמא ומברכין אז ז' ברכות בסעודה שאחר היחוד ע"ש וכו' (ואף לדברי הגאון מליסא הנ"ל אין תקנה בזה לכתחילה שיהא החופה ביום והיחוד בלילה משום דהיחוד צריך שתהיה מיד אחר החופה שלא יהיה הפסק בין הברכות שתחת החופה להיחוד שאח"כ ע"ל סק"א בשם ס' המקנה ודוק) " וכתב העזר מקודש בס"ק ו' "אודות חופה דאלמנה. אולי כשהחופה סמוך ללילה. שכתב הב"ש ז"ל שלא לברך בלילה שבע ברכות מספק אולי רק ביום ראשון מברכים. אולי כשעושים אחר החופה הייחוד בתחילת הלילה. שייך לברך כיון שהרבה פוסקים ז"ל סבירא להו שהחופה הוא רק היחוד. והוה ליה יום ראשון יום שאחר החופה. ואולי מכל מקום אין לברך כיון שכתב הפרמ"ג ז"ל שאין לברך על ידי ספק ספיקא. ויש בזה ספק ספיקא ספק שיחוד אינו קונה באלמנה וספק שאין לברך רק ביום א' וסעודה א'. ולזה גם ביחוד וזיווג בלילה שאחר יום החופה אין לברך גם דקיימא לן הלכה ברורה שחופה אינה קונה באלמנה.עיי"ש"
וכתב הפת"ש בס"ק ו' "עח"מ וב"ש דדין אלמון ואלמנה כשהנשואין ביום ואינם אוכלין עד הלילה נשאר בספק אם לברך וספק ברכות להקל. והח"מ רמז בזה לעיין בת' מהר"ר מנחם עזריה סי' מ'. וראיתי שם שדעתו מסכמת ג"כ שלא לברך בלילה אך כתב וז"ל אבל מה נעשה במקום שנהגו לברך ז' ברכות בסעודה ראשונה שאכלוה בלילה גם לאלמנה שנשאת לאלמון ונתלים באילן גדול הוא ס' אגודה שכתב דאלמון שנשא אלמנה ביום ו' נראה דאין מברכין אלא לסעודת הלילה כו' ומצאתי למורי הררי"ח ז"ל שכ' דנ"ל לנכון לחלק ולומר כי באם היו יכולים לאכול הסעודה ראשונה מבעוד יום ולא רצו לאכלה אלא בלילה אז אין לברך ז' ברכות בלילה אבל אם אחרו החופה עד סמוך למנחה קטנה כמו שנוהגין בקצת מקומות שאין פנאי לאכול מבע"י אז מברכין ז' ברכות בלילה כיון שהיא הסעודה ראשונה של אחר החופה ואכתי לא מטא זמן חיובא של סעודת נישואין עד השתא כו' עכ"ל וכו'".
וכתב הערוך השולחן סעי' ל"ג "וזה שבאלמנה לאלמון יום אחד לברכה הכוונה היא לסעודה ראשונה ויש בזה קולא וחומרא הקולא היא שאף אם הסעודה הומשכה ליום השני או השלישי כיון שלא היתה סעודה עד כה מברכין שבע ברכות וחומרא שאם היה ביום החופה כמה סעודות אין מברכין רק בסעודה ראשונה וכו' ויש שמסתפקים באלמנה לאלמון כשהחופה היתה ביום והסעודה בלילה שלא יברכו ז' ברכות מפני שכבר עבר יום הברכה [חמ"ח סק"ו וב"ש סק"ה] אבל רבינו הב"י בספרו בדק הבית הכריע דמברכין דאין לך נשואין בלא שבע ברכות בסעודה אחת ואף דספק ברכות להקל מ"מ כמדומה שהמנהג הוא לברך ובפרט אם לא היה ביום יחוד הראוי לביאה שזהו עיקר הנשואין באלמנה כמ"ש בסי' ס"ד דפשיטא שיש לברך בלילה וכן אם התחלת הסעודה היה ביום אף שגמר הסעודה בלילה יש לברך לכ"ע ומ"מ לכתחלה נכון להדר באלמון ואלמנה שהחופה והסעודה יהיו ביום אחד [עב"מ]".
וכתב מרן הרב בסידור קול אליהו עמ' 916 סעי' ג' שאין הבדל בין אלמן לגרוש או מחזיר גרשתו "אבל לענין ברכה מברכים שבע ברכות רק בסעודה הראשונה הנערכת ביום הנישואים ולכן אם החופה היתה ביום לפני השקיעה ורק בלילה עשו הסעודה אין מברכין בסעודה זו שבע ברכות".
בתמצית
דעת ר"י – סעודה הראשונה ובאותו יום דווקא מברכים. וכן כתב המקנה לדעת השו"ע
דעת הב"י והאגודה – שבסעודה ראשונה בין באותו יום ובין ביום שלאחריו מברך.
דעת הרמ"ע – שניתן להקל בסעודת הלילה שלאחרי החופה דווקא אם לא היה זמן לאכול את הסעודה קודם.
דעת הט"ז – שאף בלילה שלאחר החופה מברכים ולא רק בסעודה ראשונה.
דעת הח"מ וב"ש – שבין בסעודה ראשונה שמתקיימת בלילה שלאחריו ובין אם עשה סעודה נוספת באותו יום סב"ל ולא מברכים.
דעת הבית מאיר – שמנהג להקל כאשר הסעודה נמשכה מהיום ללילה ובלבד שרוב הסעודה היתה ביום.
דעת חוות דעת – שאם היה חדר יחוד בלילה מברכים על הסעודה אפילו שהתחילה בלילה ועזר מקודש דחאו וכן כתב מרן הרב.
דעת ערוך השולחן – שאם הסעודה התחילה ביום או שהיה יחוד בלילה מברכים ואף אם לא המנהג לברך וטוב לעשותן באותו יום.
העולה למעשה
יום החופה – סעודה ראשונה מברכים ז' ברכות סעודה שניה מספק לא מברכים
לילה שאחר החופה – סעודה שניה לא מברכים
סעודה ראשונה – אם נמשכה מהיום באופן שלא היה זמן לסיימה ביום אם רובה ביום יש לברך. ומנהג פולין לברך אף אם התחילה בלילה ובלבד שזה סעודה ראשונה.