שאלה
מה הדין לגבי נטילת ידיים למתמודדים עם OCD (הפרעה אובססיבית)?
תשובה
אדם שסובל מOCD יש להקל לו לעניין נטילת ידיים שיערה על ידיו מכלי שמכיל רביעית או יותר, ודי לו בזה אפילו אם לא הגיע לכל יד רביעית כדבעי, דבשעת דחק כזו מוקמינן ליה אעיקר דינא. וכן אם לא באו המים אלא רק עד סוף קשרי אצבעותיו, גם בזה לא יחזור ליטול עד סוף פרק כף היד, וסגי במה שנטל כבר, כמבואר בגוף התשובה, ואף יכול לברך על נטילה כזאת. ויהי רצון שיתקיים בו במהרה "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך"..
מקורות
א
ראשית יש להבהיר שהרופאים והמטפלים בסוג כזה של הפרעה, ע"פ רוב מייעצים למטופל שלא לחזור על מעשיו פעמיים, ושישתדל להסתפק במעשיו או בדיבורו וכיו"ב בפעם אחת, ועיי"כ אחר תרגול מתמיד ותמיכה, מצליח הלה להתגבר על ההפרעה בס"ד, ולקיים אחר כן את המצוות כהלכתן.
א"כ כשהפרעה זאת מתבטאת בקושי לקיים מצוות נטילת ידיים, אם מייעצים הרופאים שיש לו ליטול ידיו, או לרוחצם רק פעם אחת, כן יש לו לעשות, ובשעת דחק כזאת יוצא ידי חובת נטילת ידיים לכתחילה כדלקמן אות ב'. דזה ברור שאין לו לענות עצמו בשביל לקיים מצוות עשה ולהכניס עצמו לקשיים שאינם נותנים לו לקיים אורח חיים יהודי כדת, ואם ע"י קולות מסוימות יוכל להתגבר על הפרעתו ובכך לקיים מצוות הבורא כדבעי, בוודאי שמחויב לעשות כן, וכמבואר בשו"ת מנחת אשר (ח"ב סי' קל"ד), עיי"ש.
ב
ולעניין הקושי בקיום מצוות נטילת ידיים, נראה דיש להקל לו להסתפק בשפיכת רביעית מכלי על כל יד פעם אחת, ושיסתפק בכך בין לנטילת ידיים שחרית, ובין לנטילת ידיים לאכילה ואפילו אם שפך רביעית אחת על שני ידיו גם בזה סגי. דהנה בש"ע (או"ח סי' קנ"ח סעי' י'), מבואר דמדינא סגי ברביעית. וביאר המשנ"ב (שם ס"ק ל"ז), דהיינו רביעית אחת לשני ידיו. ואע"ג דלכתחילה בעינן לכל הפחות רביעית אחת לכל יד ויותר מכך, כמבואר בש"ע, מ"מ לאדם זה שבשבילו קרי שעת הדחק, וגורם לו לצער גדול, סגי ליה אף ברביעית אחת לשני ידיו, וכ"ש ברביעית אחת לכל יד דסגי בזה, ואין צריך להחמיר על עצמו כלל לנסות וליתן מים עוד ועוד על ידיו, שמא לא כיסו את כל פרק היד, שא"כ הרי שאין לדבר סוף.
ג
עוד יש להוסיף דמעיקר דינא אם נטל ידיו רק עד סוף קשרי אצבעותיו, ולא על כל פרק ידו יצא בזה, כמבואר בש"ע (שם סי' קס"א סעי' ד'), וז"ל: "שיעור נט"י, כל היד עד קנה של זרוע, וי"א עד מקום חיבור האצבעות לכף היד, וראוי לנהוג כדעת הראשון". עכ"ל. ומדכתב לישנא דראוי לנהוג כדעת הראשון שמעינן דמעיקר דינא סגי בנוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, וראה בב"י (שם ד"ה שיעור), אחר שהביא פלוגתת הראשונים בזה אם צריך נט"י על כל פרק כף היד או דסגי עד סוף קשרי אצבעותיו והביא בשם ר' ירוחם דנהגו העולם כדעת הרי"ף דנט"י היא על כל פרק כף ידו כתב, וז"ל: "ובאמת שכן ראוי לנהוג, כיון דלאו מילתא טריחא היא אמאי לא נפיק נפשין מפלוגתא, ולא גרע הא ממאי דאמר רב חסדא (שבת סב:), אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ונכון להתנות ולומר שאינו מקבל עליו דבר זה בתורת חובה אלא בתורת רשות, כדי שאם איזה פעם לא יזדמנו לו כל כך מים, לא יצטרך להחמיר כמנהגו, וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו". עכ"ל. שמעינן דאין זה אלא חומרא, אך מעיקר דינא סגי בנט"י רק עד סוף קשרי אצבעותיו.
אמנם ראה בבאור הלכה (שם ד"ה וראוי לנהוג), דאחר שכתב לדייק מלישנא דהמחבר דמעיקר דינא סגי שיטול ידיו רק עד סוף קשרי אצבעותיו, צידד דיש להורות לעיקר דינא כהרי"ף וסיעתו דנט"י היא על כל פרק כף היד, אחר שיש רבים מהראשונים דס"ל כוותיה. אולם למעשה כתב, וז"ל: "ומ"מ נראה לענ"ד דהסומך להקל על דעה שניה בשעת הדחק כשאין לו מים אין מוחין בידו". וכן הכריע במשנה ברורה (שם ס"ק כ"ב), וז"ל: "ומשמע דבשעת הדחק שיש לו מים בצמצום יוכל לסמוך על דעת המקילין" וכו'.
ברם בכף החיים (אות ל"ה), כתב דע"פ הסוד צריך ליטול ידיו על כל פרק כף היד. ובאות ל"ו – ל"ז הוסיף: דע"פ דעת המקובלים שנט"י היא כל כל פרק כף היד, אם יש לו מים בצמצום ואינם מספיקים לו אלא לעד סוף קשרי אצבעותיו, שלא יברך ענט"י בשם ומלכות, דסב"ל.
אך הוקשה לי דהא בדבריו בסימן ד' אות ג', כתב, וז"ל: "אם קם ממטתו והלך אצל כלי של נטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג' פעמים על כל ידיו דהיינו עד הפרק אלא מעט מים, יטול עד קשרי אצבעותיו כדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילת ידים, דומיא דנטילת ידים דיום הכפורים דהסכימו הפוסקים דאף על גב דאינו נוטל ביום הכפורים רק עד סוף קשרי אצבעותיו נטילה מקרי ומברך על נטילת ידים, וכן יש להקל להולכי דרכים על דרך זה בזמן שהמים לחץ. שלמי צבור דף י"ח ע"ג, שערי תשובה אות ה', עיקרי הד"ט סימן א' אות י"ב. וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן ב' אות ג' דבשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ועיין רבינו זלמן אות ז'. ונראה דדוקא אם אין מצויין לו מים אז כלל אף ברחוק יברך על נטילה זו, אבל אם מצויין לו מים ברחוק מקום וכדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילה נטל עד קשרי אצבעותיו, אז ימתין עד שילך למקום המים ויטול עד הפרק ויברך". עכ"ל.
ולכאורה זה סותר למה שכתב בסימן קס"א דלא יברך בכהאי גוונא שיש לו מים בצמצום, מטעמא דסב"ל. ומתחילה עלה בדעתי לחלק דבנט"י לשחרית הרי מצינו שאפשר לקיימו רק עד קשרי אצבעותיו כביום הכיפורים ומברכינן עלה, א"כ גם במקום שאין לו אפשרות ליטול ידיו על כל פרק כף היד כגון שיש לו מים בצמצום, סגי ליה בנט"י שיהיו עד סוף קשרי אצבעותיו, אולם בנט"י לאכילה שלא מצינו נט"י כזאת לכתחילה, אמרינן ביה סב"ל אע"פ שאין לו כל אפשרות אחרת.
אך זה אינו דבטעם הנט"י ביום הכיפורים דסגי שיהא עד סוף קשרי אצבעותיו ביאר הכף החיים (שם אות י"ד), וז"ל: "צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע. פרי עץ חיים שער ברכות פרק ג', עולת תמיד דף י"ח ע"ב, בן איש חי שם אות ב'. והא דמועיל ביום הכפורים ובתשעה באב עד קשרי אצבעות כתב מהר"י צמח בעולת תמיד דף י"ז ע"ב ביום הכפורים אינה שולטת וביום תשעה באב אינה מקפדת על דבר מועט כזה כי כל היום שלה בעונותינו, והביאו בן איש חי באות הנז'". עכ"ל. (וראה בלשון הבא"ח תולדות הל' ב' דהוסיף בלשונו "ביום כיפור אינה שולטת כל כך" והמגיה המו"ל כתב בטעם הדבר שהוסיף כן משום דאם אין רוח רעה ביוה"כ א"כ לא בעי נט"י כלל לכך דקדק לומר דיש רוח רעה קצת ודו"ק).
שמעינן מיהא דיוה"כ ות"ב דין מיוחד להם בזה, כל אחד וטעמו, אך בימים רגילים שאין לו מים אלא בצמצום לכאו' גם בזה י"ל סב"ל, ומאי שנא מנט"י לאכילה, וצ"ע.
ד
מ"מ בנידון דידן נראה דיש להקל לו אף לברך על נטילת הידיים שעשה פעם אחת אע"פ שנטלם רק עד קשרי אצבעותיו דמהפוסקים נראה שדעת הכף החיים אינה מוסכמת לדינא בשעת הדחק כן כתב מרן הרב זצ"ל ובפרט שדעת הש"ע דמדינא סגי בנטילה כזאת כמבואר לעיל ושכן הסכמת המשנ"ב ועוד. ואם נומר לו שידקדק שיבואו המים על כל פרק כף ידו, יילחץ מכך וישתקע ח"ו בהפרעת וקושי נפשו, ולכן יש להקל לו בכ"ז.
העולה מן האמור
אדם שסובל מOCD יש להקל לו לעניין נטילת ידיים שיערה על ידיו מכלי שמכיל רביעית או יותר, ודי לו בזה אפילו אם לא הגיע לכל יד רביעית כדבעי, דבשעת דחק כזו מוקמינן ליה אעיקר דינא. וכן אם לא באו המים אלא רק עד סוף קשרי אצבעותיו, גם בזה לא יחזור ליטול עד סוף פרק כף היד, וסגי במה שנטל כבר, כמבואר בגוף התשובה, ואף יכול לברך על נטילה כזאת. ויהי רצון שיתקיים בו במהרה "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך".