שאלה
אדם שהכניס עוף לתנור בתוך שקית צלי
האם יש בעיה של הטמנה לשים את העוף על הפלטה בתבנית בלי להוציא אותו מהשקית?
תשובה
אין בכך משום הטמנה ומותר לעשות כן בשבת (בין אם מניח אותה בתוך סיר או תבנית עם אוכל כך שטומנה בתוך האוכל, וכ"ש אם מניחה גלויה על תבנית) .
רק שאין להניח את התבנית ישירות על הפלטה רגילה עם האוכל משום הטמנה מצד אחד.
מקורות
לענין הטמנה בנייר כסף כתב מרן הרב סעי' כ"ה " נייר כסף לעיתים נחשב ככלי, ומותר לעטוף בו אוכל ולהניחו על גבי המיחם וכדו', ולעיתים אינו נחשב ככלי, ואסור לעטוף בו אוכל ולהניחו על גבי המיחם וכדו', כיון שהוא כמטמין בדבר המוסיף הבל (כדין הטמנה בבגד), ותלוי בכוונתו, אם מתכוון להוסיף חום או להשתמש בו ככלי הנחה בלבד", וא"כ בעוף זה שמטרת השקית אינה הוספת חום אלא ריכוז המאכלים בצורה אטומה כך שיקבלו אחד מהשני מהאוכל, וודאי שאין בכך איסור הטמנה.
אמנם מה שיש לדון בזה אם מניח את השקית הנ"ל בתוך סיר עם אוכל או תבנית עם אוכל, וכדלהלן:
איתא בגמ' שבת ל"ט ע"א: "תא שמע: מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין וכו'. בשלמא למאן דאמר
גזרה שמא יטמין ברמץ – היינו דדמיא להטמנה, אלא למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו – מאי איכא למימר? – מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי? ארישא קאי: לא יפקיענה בסודרין, ורבי יוסי מתיר. והכי קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי: הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא, ואסרי להו רבנן! – אמר להו: ההוא – תולדות אור הוא, דחלפי אפיתחא דגיהנם.
אמר רב חסדא ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן – בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום. אמר עולא: הלכה כאנשי טבריא. אמר ליה רב נחמן: כבר תברינהו אנשי טבריא לסילונייהו".
ונחלקו רש"י ותוס' בביאור דברי הגמ' הזאת, שפרש"י "דדמיא להטמנה – שמטמין מים במים", כלומר שלדעת רש"י אם מערב בין מאכלים לחים כאשר אחד מהם חם ואחד מהם הוא צונן, יש בזה משום הטמנה.
אמנם התוספות ד"ה מעשה, כתבו שאין בזה משום הטמנה, וז"ל: "לר"י נראה דמה שהיו מתערבין צונן בחמין לא הוה דמי להטמנה, וליכא למילף מינה דאיכא למימר דאסרי להו מפני שמבשל המים צוננין, ונראה לו דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננים שבסילון מחמת חמי טבריא, ולא היו רוחצות בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמיא להטמנה, שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם", כלומר שלדעת התוס' אם מטמין לחל בלח אין בו משום הטמנה, והטמנה שהיית בחמי טבריה היא דווקא כאשר מטמין את הצינור שעוברים בו מים, בתוך המים.
והנה הב"י בסי' רנ"ג הביא מחלוקת זו, וכתב: "הר"ן בפרק כירה (יח. ד"ה גרסי') גבי מעשה שעשו אנשי טבריה כתב דלפי דברי רש"י מה שאנו נוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין, נראה לי דאסור דכהאי גוונא הטמנה קרי לה בשמעתין, אבל בתוספות (לט. סוד"ה מעשה) אמרו דבדבר המעורב לא שייכא הטמנה", ועיי"ש בב"י שהביא עוד כמה סיבות, למה אסור לערב קומקום של מים חמים בתוך תבשיל שנגמר בו המים, כאשר חושש שהמאכל ישרף, והעלה: "ונכון למחות ביד הנוהגים היתר בדבר כיון דאיכא כמה רבוותא דאסרי". כלומר שבצירוף כל הטעמים שמנה שם לאסור, אסור, כלומר שחשש לדעת רש"י בביאור דין הטמנה וכן ביאר מרן הרב בדעת הב"י, אמנם עיין למג"א ס"ק ל"ב שכתב שלא חוששים לדעת רש"י וזה לא כמו שמבואר בב"י.
אמנם במקום שיש רק את דעת רש"י לא פסקו הב"י, כמבואר בסי' שכ"ו, וז"ל הב"י שם: "ורבינו (הטור) תופס פירוש התוספות עיקר ומפני כך כתב שאסור להמשיך לתוכה סילון של צונן ואפילו מערב שבת, דמאחר דדמי להטמנה הרי אסרו להטמין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום, דאילו לפירש רש"י מותר להמשיכו מערב שבת, וגם מפני כך כתב (הטור) שאסורין אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל, ואפילו מבעוד יום אם עבר והטמין דין הוא שיהא אסור וכדאמר רב חסדא (לט:)". כלומר שיוצא עוד חילוק בין דעת רש"י לתוס', שהנה לרש"י אין הטמנה של כלי בתוך מים רק כאשר מתערבים יחד, בעוד שלתוס' יש הטמנה של צינור או סיר בתוך המים.
ופסק השו"ע בסעי' ג' "אמת המים שהיא חמה, אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון (פירוש צינור מרזב וסילון דבר אחד הם) של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא (פירוש גומא) שבקרקע; ואם המשיכו, אסורים", כלומר שפסק כדעת התוס'.
וכן כתב המשנ"ב בס"ק י"ג "יוצא וכו' – היינו שממשיך את הצונן דרך סילון המוקף מכל צד ואין מתערב מימיו עם החמין אבל אם פי הסילון נכנס לתוך האמה ומתערב הצונן עם החמין יחד שרי אף ברחיצה אם המשיכו מע"ש". וכתב בשער הציון ס"ק ו' "מגן אברהם, ועיין שם שכתב דלרש"י גם זה אסור, אך מהשולחן ערוך מוכח דסבירא לה כתוספות והר"ן, וכן כתב המגן אברהם לעיל ברנ"ג סעיף קטן ל"ב דלא קיימא לן כרש"י. ועיין בבית מאיר שכתב דאף רש"י מודה דזה לא הוי הטמנה, ומכמה ראשונים לא משמע הכי לדעת רש"י". וכדברי המשנ"ב, כתב גם הכה"ח בס"ק ט"ז.
א"כ יוצא שלדעת מרן השו"ע אסור להטמין צינור או סיר בתוך דברי מאכל, ולדעת רש"י מותר.
וע"כ כתב המשנ"ב בסי' רנ"ח ס"ק ב' "כתבו האחרונים שאסור ליקח כלי ובתוכו משקה צונן ולתחוב אותו בשבת לכלי מלא מים חמין שיתחמם בתוכו אפילו לא יוכל לבוא לידי יד סולדת בו, שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו".
וכתב בשער הציון ס"ק ו' "אף דלפי מה שחידש הט"ז דלזמן מועט דלא מצוי שיתקרר המים חמין מקרי זה דבר המוסיף הבל, ואם כן אסור אפילו בערב שבת, וכנ"ל, בסימן רנ"ז סעיף ו דאפילו מבעוד יום אסור במוסיף הבל, וכן כתב במאמר מרדכי לדעת הט"ז, והט"ז שצייר בשבת דבר שרגילים אנשים לעשות נקט, מכל מקום לא רציתי להעתיק זה, משום דהאליה רבה וכן בספר שולחן עצי שטים כתבו דאין חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה [אך דהוא סותר לכאורה את עצמו עיין שם], וכן בספר תוספות שבת כתב דאין דברי הט"ז מוכרחין בזה. ומכל מקום אם נותן בשבת ורוצה שיתחמם, אסור מטעם שכתבתי לעיל בשם הגר"א דלא שרי בצונן כי אם להפיג צינתו". וכתב עוד בשער הציון בס"ק ז' " אבל אם כוונתו להפיג צינתו לבד, ובמקום שלא יוכל לבא לידי יד סולדת בו, אפשר דיש לסמוך במקום הצורך על המקילין הנ"ל דסבירא להו דלא מקרי זה דבר המוסיף הבל, וממילא מותר להטמין הצונן בו, וכנ"ל ברנ"ז סעיף ו". וראה בחזו"א סי' ל"ז ס"ק ל"ב שדעתו שדווקא בחמי טבריה אסור משום הטמנה כיון שהוא בקרקע משא"כ בכלי כה"ג אין בו משום הטמנה והוכיח כן מזה שמותר להניח ע"ג מיחם אע"ג ששוקע בתוכו שלדעתו זה אסור משום הטמנה אף שאינו מכוסה מלעמלה ולמה התירו כאן אלא ע"כ שאין הטמנה בכלים.
אמנם החזו"א (סימן ל"ז סקל"ב) כתב וז"ל: "ואפשר דכלי מרוצף סביבו בבגד, לא חשיב הטמנה, דלא גזרו אלא להטמין הכלי בבגד, אבל ליתן לתוך כלי אינו בכלל הטמנה, שהרי כל כלי מגין על מה שבתוכו שלא יצטנן במהרה, ולא אסרו ליתן לתוך כלי בשבת", ונראה שהוא דעת יחידאה בזה.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פ"נ הערה כ' "ראה בשו"ע (סי' רנ"ד סעי' ב') שהתיר להניח בשר (שמבושל כמאכל בן דרוסאי) על גבי גחלים ממש, אע"פ שלדעת מרן הטמנה מצד אחד – אסור, הטעם הוא כיוון שאין דרך הטמנה באוכלים עצמם, וכן הוא בא"א (שם י"ב)". וא"כ זה גם לדעת המשנ"ב שהוא דיבר היכא שמונח בתוך כלי אבל היכא שהטמנה נוגעת באוכל עצמו מותר.
וכתב עוד שם בסעי' כ"ג "מותר להניח שקית, כגון ניילון מסוג "קוקי" ובתוכה אורז, וכן בד עם אורז בסיר חמין בערב שבת ואין בזה משום הטמנה". וביאר שם בהערה שבזה גם התוס' יודה "אמנם, בדין דידן, אף על פי שאינו מתערב זה בזה, כיון שדרך הבישול גם ביום חול היא כך, דהיינו שהכל מונח בסיר אחד יחד – אין זה בגדר הטמנה",
הטמנה במים של כלי שני
וכתב האליה רבה בס"ק ג' "עוד כתב הט"ז דלא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי ובתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מים חם שיפוג צינתן ואח"כ שותין המשקה, שזו דרך הטמנה ממש כיון שכל הכלי בתוך המים, והטמנה אסורה אפילו לזמן מועט, אלא צריך להיות מגולה למעלה, עד כאן. וכן כתב בסימן שי"ח [ס"ק יט]. ולענ"ד יפה עושים, דהא הם בכלי שני כמ"ש הוא גופיה שם, וא"כ מיקרי אינו מוסיף הבל כדמשמע בסימן רנ"ז סעיף ה', ובסעיף ו' [שם] מבואר דמותר להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שתפוג צינתו".
וכתב הפמ"ג משב"ז ס"ק א' "והנה הט"ז ז"ל חידש בכאן דין אחד, והוא, דודאי כלי שיש בו מים חמין, אף בכלי שני שיד סולדת בו וכל שכן כירה גרופה וכדומה, אף על גב דאם טומן בהם דבר מה לזמן מרובה לשעה או שתיים לא הוה כמטמין במוסיף הבל, דהא יתקרר מעט מעט, והטמנה בגילוי דעת מהני ורואין שאין כוונתו להוסיף הבל, אז שרי אפילו כולו טמון בה. מה שאין כן כשטומן לזמן מועט ורוצה שיתחמם בה, ודאי מקרי מוסיף הבל אף בכלי שני, דלפי שעה מוסיף הוא ודאי, והחוש מעיד על זה. א"כ לא יפה עושים שמטמינים כלי קר כולו בתוך מים חמין בכלי שני, דהוה הטמנה אף לדידן בכולו טמון בה, ומוסיף הבל מקרי לפי שעה, ואסור אף בכלי שני, כמו שכתב [הט"ז] בסימן שי"ח אות י"ט. ובכלי ראשון בלאו הכי יש בו דין בישול. ולפי זה פירש מה שכתב בטור שאין זה "כטומן" במוסיף הבל, משום דכל שמקצתו מגולה לאו הטמנה הוא לדידן, כבסימן רנ"ג סעיף א' כו' בנוגעים בגחלים, ומשום הכי לא כתב הר"ב כאן כלום. ואף התחתונה על האש נמי עליונה מגולה, לא הוה הטמנה רק שהיה, כמו שכתב המ"א. ועיין אליה רבה כאן [ס"ק ג], ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. ואי"ה בסימן רנ"ט יבואר בדיני הטמנה [משבצות זהב אות ג ד"ה הטמנה] מזה, וכאן אין להאריך". וכתב הכה"ח בס"ק ב' על דבריע הפמ"ג "משמע הא אם מניחו בכלי שני שאין היד סולדת בו שרי להניח אפילו לזמן מועט משום דלא הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל. וכן כתב הפתח הדביר אות ג', וכתב דבזה מתורץ קושיית האליה רבה על הט"ז יעו"ש".
כתב מרן הרב במאמר רמדכי פ"נ סעי' ל' "מותר להניח בקבוק ובו חלב קר בתוך כלי שני עם מים חמים שהיד סולדת בהם, כדי שיתחמם בשבת. אמנם, כל זה, הוא בתנאי שהמים החמים אינם מכסים את כל הבקבוק, כיוון שאם המים מכסים את הבקבוק נחשב כהטמנה".
העולה למעשה
והנה שקית זו בין אם מניח אותה בתוך סיר או תבנית עם אוכל כך שטומנה בתוך האוכל, וכ"ש אם מניחה גלויה על תבנית שאין בכך משום הטמנה ומותר לעשות כן בשבת.
רק שאין להניח את התבנית ישירות על הפלטה רגילה עם האוכל משום הטמנה מצד אחד.