שאלה
האם ניתן לטבול במקווה כשמפלס המים ירד אל מתחת לחור ההשקה, והאם יש הבדל בזה בין מקוואות נשים לגברים?
תשובה
מקווה שמפלס המים שבבור הטבילה ירד אל מתחת לנקב ההשקה, יש לאשה להימנע מלטבול שם, ותתאמץ ככל האפשר לטבול במקווה מהודר כדבעי, אמנם כשאין לה כל אפשרות אחרת תעשה שאלת חכם. ובמקוואות גברים לכתחילה יש להדר שיהא נקב ההשקה מחובר תמיד למים שבבור הטבילה, אך בשעת הדחק וכדו', אפשר להקל כעיקר הדין שכל שיש כשיעור בבור הטבילה אפשר לטבול שם.
מקורות
הטור (יו"ד סי' ר"א), כתב, וז"ל:
"הבא לערב מקוה פסול, או חסר, עם מקוה כשר להכשירו, או ששניהם חסרים, ובא לערבם להכשירם, צריך שיהא נקב שביניהם רחב ב' אצבעות בינוניות בעגול, ויהיה מרווח כדי שיוכל להפכם בנקב סביב, ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפי' רגע נשאר לעולם בהכשרו, אפי' נסתם הנקב אח"כ".
ובבית יוסף ביאר מקורו, ז"ל:
"ומ"ש רבינו ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפילו רגע נשאר לעולם בהכשרו, אפילו נסתם הנקב אחר כך. כן כתב הרא"ש בתשובה (כלל לא סי' ב) והביא ראיה מדין ג' מקואות שיש בשנים מהם בכל אחד מהם כ' סאין מים כשרים ובאחד מהם כ' סאין מים שאובים וכו' (פ"ו מ"ג) שכתב רבינו בסמוך. ועוד הביא ראיות ממקומות אחרים".
והביא עוד בשם הר' ירוחם דיש המסתפקים בעניין זה, וז"ל:
"ורבינו ירוחם (נכ"ו ח"ה רכו.) כתב וז"ל שני מקואות אחד שאוב ואחד כשר ונקובים זה לזה כשפופרת הנאד, ונסתם הנקב נסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו, או כיון שנסתם הנקב חוזר לפיסולו כבתחלה קודם שנתערב, ויש מפרשים דכיון דהוכשר פעם א' שוב אינו חוזר לפיסולו".
ובש"ע (שם סעי' נ"ב), פסק כדעת הרא"ש והטור, וז"ל:
"הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה כשר, להכשירו או ששניהם חסרים ובא לערבם להכשירם, צריך שיהא נקב שביניהם רחב כשפופרת הנאד (וקילוח המים יהיה כרוחב הנקב) (ריב"ש סימן רצ"ב בשם א' מהמפרשים וכן כתב הבית יוסף), ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר, אפילו רגע, נשאר לעולם בהכשרו, אפילו נסתם הנקב אח"כ". וכן נראה דעת הרמ"א מדשתיק משמע דמסכים לזה.
חזינן דמקווה שהכשרו ע"י חיבור השקה, אינו צריך להיות חיבור תמידי לעולם, אלא סגי בחיבור לרגע אחד, ודי בזה (אך זה ברור שבבור הטבילה בעינן שיהא שיעור מקווה ארבעים סאה, אולם אם הוא פחות מכך ונסתתמה ההשקה המקווה פסול, ראה בט"ז ס"ק ס"ב ופשוט).
ב
אמנם הש"ך (ס"ק קי"ב), חשש לדעת הר' ירוחם דבעינן השקה תמידית, וכתב ע"ז: "וטוב להחמיר לכתחילה".
אולם ראה בשו"ת נודע ביהודה (תניינא – יו"ד סי' קמ"א), דתמה על הש"ך וכתב להוכיח מדלקמן סעיף נ"ה דלא כדבריו משום דמשמע מהא דהשקה לרגע מהני, וזו משנה מפורשת, ז"ל:
"מה ששאל במה שכתב הש"ך ביו"ד סימן ר"א ס"ק מ"א בשם רבינו ירוחם ואם הלכו כו' יש מתירין משמע דיש אוסרין עכ"ל הש"ך. וע"ז כתב מעלתו שלא ידע שום סברא לאסור. הנה אני תמה לאידך גיסא על הש"ך שמשמעותו שאינו מפורש ברבינו ירוחם דעת האוסרין והרי אף שלא נתפרש בזה כבר נתפרש בדברי רבינו ירוחם בדף רנ"ז ע"ג בדין שהביא הש"ך בשמו בס"ק קי"ב ומביא רבינו ירוחם שם שתי דעות בזה. ושם אני תמה יותר על האוסר שהרי הדין ההוא ממש כמו הדין שמביא המחבר בסעיף נ"ה ועל הדין ההוא אי אפשר לחלוק שהוא דבר המפורש במשנה פ"ו מקואות משנה ג' והרי שם בודאי כשעלו הטובלים ויצאו משם חזרו המים למקומן וכמפורש שם בש"ך ס"ק ק"כ ואפ"ה כיון שהוכשר פעם אחת נשאר בהכשרו והרא"ש שממנו מקור הדין שבסעיף נ"ב משם למד הדין הזה. ועכ"פ לא יתמה על הש"ך והדבר מפורש ברבינו ירוחם עצמו. ולרוב הטרדא אקצר". עכ"ל. והביאו הפת"ש (ס"ק ל"ז).
וראה עוד בדרכי תשובה (ס"ק רפ"ח), דאייתי עדות ומעשה רב מהחת"ס דס"ל כהש"ע בזה, וז"ל: "נשאר לעולם בהכשרו. זה פסק מרן להלכה כהרא"ש בתשו', אבל רבינו ירוחם מסופק בזה כמ"ש הש"ך, ומובא בבאה"ט בזה שטוב להחמיר לכתחלה. ועיי' בפת"ש מ"ש מהנוב"י, ועיי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' נ"ג, ובגדולי טהרה בשו"ת שבסוכו [שבסופו] סי' י' מה שהשיג על הרא"ש בזה, ובשמלה ס"ק צ"ה. ועיי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רי"ב, שכ' שלית מאן דחש להחמיר כד' הש"ך בזה, וכן עשה מעשה להקל ע"פ גדולי הדור בפ"ב עיין שם. ובשו"ת משברי ים סי' י"ד שהאריך והעלה ג"כ להקל כד' הנוב"י והחת"ס הנ"ל, דאין להחמיר כהש"ך בזה עיין שם. ועיי' מ"ש בזה בס' ערך ש"י על היו"ד בסעי' זה". וכו'.
ובטעם יסוד המח' בזה יש ביארו (ראה בספר שערי מקוואות עמ' ק"ג ס"ק רכ"ט), שהוא בייסוד ההכשר בחיבור השקה, אם הוא מתורת זריעה ולכן סגי בהשקה לרגע, או דהוא מהני מתורת חיבור ולכן בעינן חיבור לעולם, ועפ"ז דנו האחרונים אי מהני לחבר ההשקה בשבת או לא, ואכמ"ל.
ג
איברא דנהגו ישראל קדושים וטהורים להשתדל עד כמה שהיד מגעת לעשות מקוואות ע"פ כל ההידורים והשיטות, ובפרט כשכותב הש"ך דכן יש לנהוג לכתחילה, והאידנא נהגו ברוב ככל המקוואות שיהא חיבור ההשקה תמידי ולעולם, ואפי' בשעת הריקון של בור הטבילה לצורך ניקיונו, ההוראה בירושלים ע"ה שלא לסתום את נקב ההשקה כלל.
על כן יש להורות לנשים הטובלות במקווה לצורך טהרתן, שיטבלו במקוואות שיש שם פיקוח הלכתי מהודר והדוק על כשרות המקווה, שתמיד יש פיקוח ושימת לב על גובה מפלס המים וכדו', ובפרט שפסק הש"ע בסי' קצ"ח סעי' ל"ו, דצריך שיהיו גובה המים במקוה מעל לטבורה זרת לפחות, כדי שתוכל לטבול בנקל ומבלי חציצות, ויש לשים לב על כך.
ולמעשה לעניין מקוואות גברים שאינם למצווה ממש אלא לתוספת קדושה וטהרה, נראה שלכתחילה יש להקפיד שיהא הנקב של ההשקה בחיבור עם המים של בור הטבילה כדברי הש"ך, אך בשעת הדחק וכדו', פשוט שאפשר להקל כדעת הש"ע והאחרונים בזה.
העולה מן האמור
מקווה שמפלס המים שבבור הטבילה ירד אל מתחת לנקב ההשקה, יש לאשה להימנע מלטבול שם, ותתאמץ ככל האפשר לטבול במקווה מהודר כדבעי, אמנם כשאין לה כל אפשרות אחרת תעשה שאלת חכם. ובמקוואות גברים לכתחילה יש להדר שיהא נקב ההשקה מחובר תמיד למים שבבור הטבילה, אך בשעת הדחק וכדו', אפשר להקל כעיקר הדין שכל שיש כשיעור בבור הטבילה אפשר לטבול שם.