שאלה
לגבי שיעור הזמן של הדלקת נר חנוכה ממתי מחשיבים שיעור (שצריך להיות דלוק) חצי שעה מההדלקה או מצאה"כ?
תשובה
המדליקים בשקיעה – בין בארץ ישראל ובין בחו"ל:
הנוהגים בצאת הכוכבים כשיטת הגאונים – יש להניח שמן בנר שידלק כשיעור של חצי שעה לאחר צאת הכוכבים כשיטת הגאונים.
הנוהגים בצאת הכוכבים כשיטת ר"ת – יש להניח שמן בנר שידלק כשיעור של חצי שעה לאחר צאת הכוכבים לפי שיטת ר"ת.
מקורות
כתב הטור "מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתם ואיכא פירסומי ניסא הילכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור ואם נתן בה יותר יכול לכבות לאחר שיעבור זה הזמן וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתכלה רגל מן השוק עבר זה הזמן אינו מדליק אבל אם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת דשרגא בטיהרא מאי אהני וכן לא ישלים בלילה של אחריו שכבר עבר זמנו וכ"כ ה"ר יצחק ב"ר יהודה והתוספות כתבו דלדידן א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שיעור שלא נתנוהו אלא להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן וכתב בס"ה ומ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים".
וביאר הב"י "מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה וכו'. בפרק במה מדליקין (שבת כא:) תניא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכתבו הרי"ף (ט.) והרא"ש (סי' ג) דשיעור שתכלה רגל מן השוק הוי כמו חצי שעה אחר שקיעת החמה ומפרש בגמרא דהיינו לענין דאי לא אדליק מדליק ואי נמי לשיעורה וכתבו הרי"ף (שם) והרא"ש (שם) אי נמי לשיעורה כלומר שצריך ליתן שמן לתוכה כדי שתהא דולקת והולכת עד השיעור הזה אם היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו: ואהא דאמרינן דאי לא אדליק מדליק כתב הרא"ש (שם) אבל מכאן ואילך עבר הזמן הילכך אף על פי שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחלת הלילה ומשמע מדבריו דהיינו לכתחלה אבל אם עבר ולא הדליק ידליק מספק וכן כתבו התוספות (שם ד"ה דאי) בשם ר"י פורת ולא היה לו לרבינו לכתוב ודלא כהרמב"ם (פ"ד ה"ה) שכתב עבר זה הזמן אינו מדליק מאחר שאף לדברי האומר מדליק אינו מדליק אלא מספק".
וכתב השו"ע בסעי' ב' "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. [הגה: י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות)], ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין".
כלומר שדעת השו"ע היא שניתן להדליק גם לאחר זמן זה וא"כ עד שתכלה רגל מהשוק זה לשיעור שמן שיש להשים בנר, אמנם לכתחילה יש להחמיר את שיטת הרמב"ם ולהדליק בתוך חצי שעהמצאת הכוכבים או שקיעת החמה לכל מ"ד כדאית ליה.
וכתב המשנ"ב בס"ק ה' "הלכך צריך ליתן וכו' כזה וכו' – משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק, אכן כ"ז הוא לדין התלמוד שהיה ההיכר לעוברים ושבים, אבל האידנא דההיכר הוא רק לב"ב לעולם בעי שיעור הידוע [פר"ח] ואף מדליק אחר שכלה הרגל משוק בעי זה השיעור [פמ"ג]".
שיעור זמן דליקת הנר
כתב המשנ"ב בסי' תער"ב ס"ק א' "ועיין בביאור הלכה שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב, וכ"כ במור וקציעה וכן נהג הגר"א [ אכן יטיל בה כ"כ שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים ]".
וחזר ושנה ביאור הלכה ד"ה "ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה וכו' – לכמה פוסקים הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים שהוא בס"ה שעה וג' רבע שעה מזמן הדלקה ואסור להשתמש לאורה כל אותו הזמן (אף שהדליקה בעוד היום גדול) ואם כבתה בחול קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולהדליק אבל לא יברך דע"פ הדחק אמרינן דמפלג המנחה ולמעלה כבר הותחל המצוה [פמ"ג]", וכן צידד רבבות אפרים ח"ה סי' תל"ג, כלומר דלכתחילה צריך לשים שיעור בנר שידלק עד אחרי זמן צאת הכוכבים של ר"ת, ואם כבתה בזמן זה טוב שיחזור וידליקה בלי ברכה. וראה בשו"ת ארץ צבי שכ"כ וסיים שעכ"פ באחד מהנרות יניח שמן שידלק עד חצי שעה לאחר צה"כ דר"ת.
ומקור הדברים הוא בחיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קנד סעי' י"ח "זמן הדלקתה הוא עם סוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים, ולא מאחרים. ואם הוא טרוד ולא יהיה לו פנאי אחר כך, יכול להדליק מפלג המנחה ולמעלה דהיינו שעה ורביע קודם צאת הכוכבים. וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעות זמניות, ובלבד שיתן בה שמן כל כך, שתהא דולקת עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים . ואם אינה דולקת בלילה, לא קיים המצוה וצריך לחזור להדליק ולברך", וכ"כ בשבט הלוי חנוכה פי"ג סעי' ה'.
זמן ההדלקה בחו"ל
וכתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קא "זמן הדלקת נר חנוכה שיותר עדיף הוא לע"ד עשרה מינוטן /רגעים/ אחר תחלת השקיעה ויש לזה טעמים נכונים ויתן שמן שיהיה כדי להדליק שעה בערך כי תהיה הדלקתו בכאן ערך חצי שעה אחר צאת הכוכבים ".
וכתב בתשובות והנהגות כרך ב סימן שלד "ועיין במועדים וזמנים ח"ב סימן קנ"ד שדייקנו מלשון המעשה רב שכתב "זמן הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה קודם צאת הכוכבים וכן מדליקין קודם תפלת מעריב", משמע שלא בעינן שידליק מתחלת השקיעה ואפשר נמי סמוך לצאת הכוכבים ויעוש"ה מה שביארנו בזה.
ועכשיו בהיותי בלונדון הראה לי ידידי הרב יום טוב ליפמן רקוב שליט"א (בן ידידי הגאון רבי בן ציון רקוב זצ"ל) כת"י רבי נתן צבי רבינוביץ זצ"ל אב"ד דליקעוו וז"ל "בשנת תרמ"ג כתבתי בווילנא והושבתי עדות בשם חתן הגאון מו"ר יוסף מו"ץ זצ"ל, שהוא היה מתפלל בקלויז של הגר"א זצ"ל, והמנהג היה להדליק נ"ח שעה אחרי שקיעת החמה, (נראה שבווילנא רק אז בטוחים היו בג' כוכבים בינונים) והגאון הנ"ל תיקן להקדים 12 מינוט" ע"ש, הרי עדות נאמנה שבבית המדרש הגר"א זצ"ל גופא איחרו להדליק עד שעה לאחרי השקיעה והיינו בצאת הכוכבים.
ולא ידעתי למה מדליקין אפילו בחו"ל מהתחלת השקיעה. ולדעתי בחו"ל שהשקיעה מתאחרת זה מוקדם מדי, ולדידן עשרים מינוט בארץ ישראל הוא זמן מובחר וכמ"ש במק"א, והפרושים בירושלים עיה"ק נוהגין עם התחלת השקיעה, וכן נהג מרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד דבריסק, ולפי עדות הנ"ל גם בבית המדרש הגר"א לא נהגו כן וצ"ב, ואולי נתכוון בעדותו שנהגו כן רק בהדלקת נר חנוכה דבית הכנסת, אבל בבית הדליקו תלמידי הגר"א בתחלת השקיעה וצ"ב (שבבית הכנסת לא מצינו שצריכים לאחר כ"כ)". וראה באז נדברו חלק ז' סימן ע'.
וחזר וכתב בתשובות והנהגות סי' שמ"ב "וראה זה חידוש שבלונדון ראיתי בכת"י עתיק שבקלויז של הגר"א איחרו ההדלקה עד זמן צאת הכוכבים בווילנא (עי' בזה לעיל סי' של"ד), ומשמע שזהו עיקר המנהג להגר"א ולא התחלת השקיעה אא"כ נדחוק שרק בבית הכנסת איחרו כ"כ), וגם רבינו החזו"א זצ"ל הדליק עשרים דקות אחרי השקיעה שזהו עיקר הזמן, שגם להסוברים מהתחלת השקיעה מ"מ עכ"פ בדיעבד יוצאין אז שזהו תוך חצי שעה.
ושמעתי חידוש גדול בשם הגר"מ סולווייצ'יק זצ"ל, שגם להגר"א זמן המצוה אחרי צאת הכוכבים, שהלוא פועלים עבדו עד צאת הכוכבים וכמבואר במגילה (כ ב) ואנחנו עושים במלאכה וגו' מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והזמן של כלה רגל מן השוק גם להגר"א הוא חצי שעה מצאת הכוכבים, רק מדליקין קודם והיינו משקיעה, ועכ"פ צריך גם להגר"א שימלא שמן שידלק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ומה שמדליקין עם השקיעה היינו דמייתי במסכתא סופרים (פרק כ) שזכר לדבר לא ימיש עמוד הענן מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש והיינו שבא עמוד האש קודם שישקע עמוד הענן, ולכן כאן מדליקין לפני לילה והיינו מיד משקיעה והלאה, אבל קיום המצוה גם לדידיה הוא בצאת הכוכבים וחצי שעה אח"כ, שרק אז כלה רגל מהשוק, ולדבריו בודאי לא צריך גם להגר"א להזדרז להדליק בתוך חצי שעה מהתחלת השקיעה לעיכובא, והעיקר לפני מעריב, שבהתחלת הלילה מאיר שזהו מצותה, ולא נתבאר בדין כבתה אינו זקוק לה לשיטה זאת מהו הדין אם כבתה לפני צאת הכוכבים, אבל לשון הרמב"ם שזמנה עם שקיעת החמה לא מקדימין ולא מאחרין, ומדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה זמן זה כמו חצי שעה או יותר לא משמע כדבריו, ואולי פירש כן רק בדעת הגר"א, וא"ש שבמוצש"ק מיהר הגר"א להדליק נ"ח כיון שקיומה מצאת הכוכבים חצי שעה, וכן א"ש שגם נר ראשון מדליקין משקיעה אף שאינו עוד יום כ"ה רק כיון שקיומה בלילה א"ש, ועכ"פ נראה יסוד איתן להדליק מוקדם אבל לא משקיעה דוקא, וע"ע בדברינו לעיל ובסימן של"ד שהבאנו שכעין זה המנהג בקלויז רבינו הגר"א זצוק"ל ע"ש, אף שבעיה"ק הוותיקין נוהגין בהתחלת השקיעה וכמ"ש, ורוב תושבי חו"ל שהיו נוהגין במקומם להדליק בצאת הכוכבים וכאן בא"י מקדימין, מדליקין כשיטה הנ"ל כעשרים דקות אחרי השקיעה".
העולה
המדליקים בשקיעה – בין בארץ ישראל ובין בחו"ל:
הנוהגים בצאת הכוכבים כשיטת הגאונים – יש להניח שמן בנר שידלק כשיעור של חצי שעה לאחר צאת הכוכבים כשיטת הגאונים.
הנוהגים בצאת הכוכבים כשיטת ר"ת – יש להניח שמן בנר שידלק כשיעור של חצי שעה לאחר צאת הכוכבים לפי שיטת ר"ת.