שאלה
כשעושים הכנסת ספר תורה האם בסיום הכתיבה יש חיוב הליכה מהבית לבית כנסת כמו שנוהגים היום לעשות תהלוכה. או שאפשר לעשות את סיום הכתיבה של הספר תורה בבית כנסת ובאותו בית כנסת (באותו חדר) לעשות הקפות סביב הבימה?
תשובה
מנהג ישראל קדושים בכל תפוצות ישראל להוליך הס"ת בשירים וריקודים ומחולות ולפידים לכבודה של תורה והמנהג לילך מהבית ששם גומרין כתיבת האותיות עד לבית הכנסת, ויש לגעור במי שנמנעים מכך, ויש נוהגין להקיף התיבה ז' פעמים כמו שנהגו בשמחת תורה ואין חובה בכך.
מקורות
בגמ' שבת (פו, ע"ב) הובא הטעם שניתנה התורה בבוקר ולא ניתנה בין השמשות 'אמר רבי יצחק משום דכתיב 'לא מראש בסתר דברתי' (ישיעהו מח), ופירש"י שבהמשך הפסוק כתיב ' במקום ארץ חשך' ולילה חושך הוא, עכ"ד. ובמדרש שכל טוב (שמות פי"ט אות ב) רבי יוסי אומר הרי הוא אומר (ישעיה מח, טז) 'לא מראש בסתר' אמר הקב"ה כשנתתי תורה לישראל לא נתתיה במקום הסתר אלא במדבר מקום פרהסיא מקום הפקר שכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל וכו', עיי"ש. הרי שענין נתינת התורה הוא בפרסום גדול ולא בהסתר ובהחבא.
המנהג להוליך את הס"ת בריקודים ברחובה של עיר
הנה המנהג שבעת הכנסת ספר תורה מוליכין אותו ברחובה של עיר בריקודים ומחולות ובקהל רב יסודו בהררי קודש, וכפי שהובא בבן איש חי (ש"ר, ראה אות ט) ז"ל, המנהג פה עירנו יכוננה עליון אמן, המביא ספר תורה חדש לבית הכנסת בשבת או ביום טוב עושה סעודה בלילה לאוהבים ורעים ובאמצע הסעודה ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין על הספר תורה ובעמוד השחר מוליכין הספר תורה לבית הכנסת בקיבוץ קהל רב ופזמונים ושמחה גדולה וכל המרבה הרי זה משובח, ע"כ. ובספר תורת משה (פ"ד הע' ג עמוד פה) כתב, שהטעם שהבא"ח כתב שלוקחים את הס"ת בעמוד השחר דווקא הוא משום שבמקומו של הבא"ח היה חשש להוליך את הס"ת בפרהסיא ולכן היו לוקחים אותו בלילה, עכ"ד. והנה גם בספר נהר מצרים (לרבי אהרון בן שמעון, הל' ספר תורה אות יד) כתב, שבמצרים הוקבע מנהג מחדש בשנים הללו להוליך הספר תורה החדש לבית הכנסת בשמחה ובשירים ביום, ונרות דולקות לפניו לכבוד הספר תורה ולא כמנהגם הראשון שהיה להביאו לבית הכנסת באשמורת הבוקר באישון לילה וכף זכות מכרעת על מנהגם הראשון כי לתוקף הגלות שיה אז לא תקפ"ץ ולעג הגויים לא היו יכולים להביאו לבית הכנסת ביום ובשמחה ואישתרבובי אישתרבב גם לימים האלה ואולם עתה אשר תודות לאל יתברך החופש והדרור שורר בארץ ויד ישראל על העליונה במלכות מצרים תלי"ת וגם הגויים עתה מכבדים את תורת מה אין נכון לעשות כמנהג הראשון להביא הס"ת באישון לאפלה ובסתר ורק במצוה להביאו בפהרסיא לבית הכנסת בכל כבוד ויקר צא ולמד כי תורתינו הקדושה ניתנה לנו בסיני ובקולות וברקים וקול המולה במחנה לעיני השמש וזה הוא כבוד הדת וכבוד האומה המתפארת בדתה ובתורתה שניתנה לנו משמי מרום וכן עשה דוד המלך ע"ה זכותו יגן עלינו אכן צריך להתנהג בדבר בשכל ובכבוד ולא שמחת עוללות שנהיה ח"ו עי"ז לשחוק בין העמים וגילו ברעדה כתיב, עכ"ד, עיי"ש.
אך דע עקא, כי ישנם גדולים שנהגו במשך הדורות להכניס ס"ת בחשאי ללא פירסום כפי שכתב בספר ויצבור יוסף (אות כא) וכ"כ בספר אור חדש (אלפיה עמ' רכח) שמנהג סוריא להוליך ס"ת לביהכנ"ס באשמורת הבוקר בסוף הלילה מפני לעג הגויים ח"ו ומפני האוטמובילים בדרכים וכיוצא, עכ"ד. אולם נראה שכל מנהגם היה מחמת לעג הגויים כפי שכתב בזה בספר נהר מצרים הנ"ל, וכן כתב בזה בספר נטעי גבריאל (פי"ח ס"ג הע' ה) בשם שו"ת משנה שכיר (ח"ב סי' קמד) שמי שרוצה להכניס ס"ת בחשאי לא יקבלו הס"ת ממנו שאין זה כבוד התורה, עיי"ש, ושכ"כ בתשובת מהר"י אסאד (חיו"ד סי' רפג) שכתב שיש ענין גדול בהולכת הס"ת לבית הכנסת שיוליכוהו רק ע"י בני כהנים ולויים כמו שעשה דוד המלך כשנשא הארון לבית המקדש שעד הגיעם סמוך לארון הקודש נטלו הגאון מהר"י אסאד והניחו לתוך הארון, וכתב המשנה שכיר 'וגם פה היה מנהג מקדם לעשות שמחה ומשתה לגמרה של ספר תורה כמו ששמעתי ממגידי אמת ורק מזמן קצר התחילו לזלזל בזה וגומרה של תורה נעשה בלי שמחה ואי כבוד בחשאי וגם ההולכת הס"ת להיכל ה' היתה בחשאי מבלי לויית אנשים מכובדים הלא מן הראוי היה להכיר תודה להשי"ת ולפזז ולקרקר בכל עוז עלי חסדיו המרובים עליו כן במצוה גדולה וחשובה כזו כגומרה של ס"ת אשר צריכה להיות בדרך כבוד מאד מזלזלין בה ונעשה בדרך בזיון, ועיין ברמב"ם סוף הל' שחיטה פי"ד הט"ז שכתב בזה"ל שלא ינהוג בו מנהג בזיון ויהיו המצות בזויות עליו שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שצוה בהן, עיי"ש ומה גם בס"ת שהחיוב ביותר לכבדו כמו שכתב המחבר ביו"ד סי' רפ"ב ס"א חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר', וכו', עכ"ד, עיי"ש.
להקפיד שיהיו עשרה מלווין
ובפרט יש להזכיר בזה הדין הנז' בכה"ח (או"ח סי' קלה ס"ק עז) בשם החיד"א בברכ"י (שם ס"ק ג) שהעלה להתיר טלטול ספר תורה וכתב הכה"ח ע"ד בשם הזוהר (אחרי דף עא ע"ב) שהחמירו מאוד בענין טלטול הספר ולכן אין להוציא הס"ת מבית כנסת לבית כנסת אם לא שילכו עימו עשרה אנשים, עכ"ד. אולם בפסקי הרקאנטי (סי' מג) כתב שכל ענין העשרה אנשים שילוו הס"ת שמוציאין מבית כנסת לבית כנסת הוא רק לכבוד אבל אין איסור בדבר. וכן כתב הברכ"י הנ"ל וכן כתב הכנה"ג (יו"ד סי' רפב הגה"ט אות ז) ובשו"ת לב חיים (פלאג'י, ח"ב סי' כב).
הולכת ס"ת עם לפידים לבית הכנסת
בדברי רש"י (שופטים ז, טז) הובא הטעם שלקחו לפידים במלחמת גדעון לכבוד להזכיר זכות מתן תורה. ובשדי חמד (ח"ח מע' יו"ט אות לט) הוזכר המנהג להוליך ס"ת באבוקות לביהכנ"ס, עיי"ש, וכן הובא בספר נהר מצרים (שם) וכן הובא בספר שירה חדשה (עמ' עו) שהביא דבריו של ספר ויצבור יוסף שכתב, נוהגין להוליך את הס"ת בנרות דולקות ואבוקות גדולות ודגלים וכלי זמר וריקודים וכו' וכל המבואות והרחובות שדרכן מוליכים את הס"ת מדליקים היהודים הדרים שם נרות בחלונות בתיהם וכן נהוגים בדרך כבוד ובהדרת קודש ירושלים עיה"ק תובב"א והכל כדי לעשות יקר וגדולה כבוד ותפארת לה' ויש רמז לדבר 'כי נר מצוה ותורה אור', עכ"ד. ובספר נטעי גבריאל (ציננער, פי"ט הע' ז) כתב, שכן המנהג בעיר צאנז ובקהילות ישנות בעיר בלגיה. ובנתינת הלפידים לתינוקות של בית רבן עיין בספר הנחמדים מפז (סי' ג הע' ג' בסופו) הביא מקור לד"ז מהמדרש (שה"ש פרשה א פיס' ג) אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אין אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו. אמר להם אבותיכם צריכין ערבים, וכו' אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו עורבים אותנו אמר הקדוש ברוך הוא הא ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם, הדא הוא דכתיב מפי עוללים וינקים יסדת עז", ואין עז אלא תורה, שנאמר ה' עז לעמו יתן בשעה שהוה נתבע ואין לו לשלם, מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, ע"כ. הרי שהבנים נחשבים כערבים ומכאן יסוד המנהג לתת לפידים לתינוקות של בית רבן.
מעלת הריקוד והשמחה לפני הס"ת
ובשמחת התורה ע"י שמחה וריקודים ידוע שיש בזה ענין גדול שידועים בזה דברי המשנה ברורה (סי' תרס"ט סקי"א) ז"ל, כתב מהרי"ק בשם רב האי גאון כתב מהרי"ק בשם ר"ה רב האי גאון בשורש ט' יום זה רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה וכו' ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה כמו שכתוב גבי דהע"ה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ד' וכ"כ משם האר"י ז"ל והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה וגם על הגר"א ז"ל כתבו שהיה מרקד לפני הס"ת בכל כחו, עכ"ל. ובשעה"צ (שם, סק"י) כתב, שאל יאמר האדם אין זה כבודי וכבוד התורה לרקד לפני העם כאחד הריקים שהרי זה היה חטא מיכל בת שאול שהשיב לה דוד המלך עליו השלום 'ונקלתי עוד מזאת' וגו', עכ"ד. וכן המנהג שמסיימים את התורה עושים שמחה וכך כאשר מסיימים את כתיבתה, כמו שמצאנו בחג שמחת תורה שאמר מו"ר מרן הגר"מ אליהו (קול צופייך, תשס"ב): 'חכמינו זכרונם לברכה כיוונו לסיים את קריאת התורה ב"וזאת הברכה" בשמיני עצרת, כדי לסיים את החגים בברכת משה לישראל. גם בימי שלמה בזמן בניית בית המקדש בירך שלמה המלך את עם ישראל ביום זה וכיוון שמסיימים את קריאתה שמחים "שמחת סיום", כמו שמסופר בגמרא על גדולי החכמים שהיו עושים יום-טוב בכל פעם שסיימו ללמוד מסכת (כה"ח שם ס"ק טו) עכ"ד.
המנהג להתאסף בבית בעל המצוה
גם ענין הוצאת הספר תורה מביתו של בעל המצוה בדווקא נזכר בכמה מקומות ויסודו בהררי קודש, כך הובא בספר נוהג כצאן יוסף (דף לג ע"א, מע' ק אות ב) וכן הו"ד בספר חיים לגר"ח פלאג'י (סי' מד אות ד) ז"ל, מנהג ק"ק פרנקפורט הוא דבלילה לפני נתינתה [של הס"ת] לבית הכנסת מתאספים עשרה לומדים לביתו של בעל הבית שהס"ת שייך לו וכו' והאב"ד נושא הס"ת והולך תחת אותו האוהל וכו' עד שמגיעים אל ההיכל וכו' והחזנים הולכים ומנגנים שירות ותשבחות כל זמן שנושאין הס"ת מן בית בעל הבית עד ההיכל ואין להם שירות קבועות אלא כל מה שירצו ובתנאי שתהיה מענין נתינת הס"ת לבית הכנסת וכבר יסד הגאון מהר"ר דוד לידא בעל שרביט הזהב ומגדול דוד שיר אחד וגם אני המנהגי יסדתי שירה חדשה ותמצאנו בסוף הספר וכו' עיי"ש. וכן כתב בספר נטעי גבריאל (ציננער, הכנסת ספר תורה פי"ח ס"ד) שהמנהג שכל הקהל והרב הולכין לבית אשר הס"ת שם. וכתב שם (הע' ו שם): שכן מנהגות וורמיישא עמ' רע"ח, וכן ראיתי נוהגין ושמעתי שהרה"ק מרזוודאוב ובנו הרה"ק מסטיטשין זצ"ל נהגו להתבודד בבית אצל הס"ת לפייס את התורה לפני הכנסתן לבית הכנסת, עכ"ד.
ז' הקפות סביב התיבה
יש נוהגים להקיף התיבה עם הס"ת כמו שנהגו בשמחת תורה כפי שהובא ברמ"א (או"ח סי' תרסט ס"א) ז"ל, עוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה, עכ"ל. ובמשנ"ב (שם סק"י) כתב שיש מקיפין ג"פ ויש ז' פעמים כמו בהו"ר וכל מקום לפי מנהגו, עכ"ד. וכן הובא בספר חמדת ימים (ח"ג פ"ח דף צג ע"ב) ז"ל, מוציאים הספרי תורה ומעמידים אותם בתוך חופתם ועושים תחילה שמחה גדולה לפני הספרים כחתן וכלה הנכנסים בתוך חופתם וכו' ואח"כ יקחו גדולי ישראל חכמי התורה הס"ת מתוך חופתם ויפתחו פיהם בנועם קול בשיר ושבחה הלל וזמרה והודות לה' לפני הס"ת ויקיפו בהם את התיבה שבעה הקפות כנגד שבעה הקפות דהושענא רבה שממשיכים למלכות שמים היא סוד התיבה, הארות בנהורא יתירתא ובכל הקפה והקפה יכוין למידה אחת, עכ"ל. וכן כתב בספר הנחמדים מפז (זביחי, סי' ג סי"ז) ענין זה שיש נוהגים בעת הכנסת ס"ת להקיף התיבה ז' פעמים כמו שנוהגין בשמחת תורה, ועיי"ש בהע' שהאריך בזה, וכתב שאין ענין זה של ז' הקפות מעכב ואין בו שום חיוב ואם ישנו צורך מסויים או סיבה מחשש למחלוקת וכדו' יש להמנע מכך כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג, יז), עכ"ד.
המורם מהאמור
מנהג ישראל קדושים בכל תפוצות ישראל להוליך הס"ת בשירים וריקודים ומחולות ולפידים לכבודה של תורה והמנהג לילך מהבית ששם גומרין כתיבת האותיות עד לבית הכנסת, ויש לגעור במי שנמנעים מכך, ויש נוהגין להקיף התיבה ז' פעמים כמו שנהגו בשמחת תורה ואין חובה בכך.