שאלה
מי קודם לעליית שלישי בימי שני וחמישי בעל ברית או אדם שיש לו יארצייט או שבכלל ענייני הקדימות זה רק במפטיר בשבת?
תשובה
אדם שיש לו יארצייט בימי שני או חמישי, קודם הוא לעליית שלישי מפני אבי הבן, אפי' אם המילה נערכת באותו היום. ומ"מ אין להקפיד ולעשות מחלוקת ח"ו על דברים אלו, וגדול השלום.
מקורות
בביאור הלכה (סי' קל"ו ד"ה בשבת ויו"ט), הביא בשם השערי אפרים את סדר הקדימויות שיש בעלייה לתורה, וביאר לעניין קדימות אבי הבן ומי שיש לו יארצייט, וז"ל: "יאר צייט הוא חיוב ונדחה מפני שאר חיובים, חוץ מחיוב אבי הילד קודם המילה, ואפילו אם המילה באותו שבת נדחה מפני היא"צ לפי שסופו לעלות בשבת שתלך לביהכ"נ. ואם היא"צ אינו ביום השבת רק בשבוע שאחריו, אינו חיוב לדחות אבי הילד. ומ"מ נוהגין לקרותו כשאין חיוב אחר.
אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת לביהכ"נ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם הוא מ"ם יום לזכר או שמונים לנקבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת הקרבן והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. בשבת כשאשתו הולכת לביהכ"נ [והיינו בין לבן ובן לבת] הוא קודם לכל החיובים חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו ונער שנעשה בר מצוה שהם קודמין וכנ"ל". עכ"ל.
וראה בספר פסקי תשובות שהרחיב הביאור בזה, וז"ל:
"ביאור הדברים, כי בימים הקדמונים כל הנשים היולדות בן או בת, אחרי שנתרפאו ונתחזקו מלידתן והיה כבר בכוחן לצאת מביתן היו נוהגות ללכת בתחילה לבית הכנסת כדי להודות שם להשי"ת בתפילה והודיה, והיו מקפידות שלא ללכת למקומות אחרים לפני לכתן לביהכ"נ, וחלק מההודאה היה ע"י שהבעל היה באותו יום עולה לתורה וכשהיה אומר ברכו וכו' ברוך ה' וכו' היה מכוון לתת הודאה בשביל אשתו שנתרפאה וחזרה לאיתנה". וכו'.
"ומנהג זה היו עושים בשבת [נימוקי או"ח סי' רפ"ב בשם זקינו בשו"ת שם שלמה כת"י, ועיי"ש שאף אם תהיה אשתו בביהכ"נ בב' וה' ויבקש מהגבאי לעשות מי שבירך, מ"מ כיון שאין המנהג כן לא יוכל לדחות את שאר החיובים.] דווקא, כי אז נוהגין לעשות מי שבירך ולנדור, ולא בשני וחמישי, ולכן אפילו היה בכוחה של היולדת לצאת מביתה בימות החול, מ"מ היתה ממתנת עד שבת ואז יוצאת לראשונה בדרכה לביהכ"נ, ובעלה עולה לתורה, כאמור. ודוחה ליא"צ ולכל שאר החיובים (זולת חתן בשבת לפני חתונתו ונער שנעשה בר מצוה), ואף שהבעל כבר עלה לתורה לאחר לידת אשתו כנהוג (וכמבואר להלן אות י'), מ"מ לא [כי בתוך ז' ללידתה עדיין בגדר חולה היא ואין שייך להודות אלא על חולה שנתרפא ועומד על בוריו. ואם עלה לתורה לאחר ז' וכשאשתו כבר נתרפאה וחזרה לאיתנה ובכוונה כדי להודות בשבילה להשי"ת, שוב יצא בזה י"ח אף שהיא איננה בביהכ"נ, ואין לו חיוב לעלות שוב כשבאה לביהכ"נ – שו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' ס"ד, ואם עשה מי שבירך ונדר עבור צדקה נפטר גם מלעלות לאחר מ' ופ' אם כי נכון לעלות שוב לאחר מ' ופ' וכמשנת"ל.] נפטר מחובת העליה לתורה בשעה שאשתו נתרפאה ויוצאת מביתה". וכו'.
"כן היה המנהג בזמניהם, וגם בימינו ישנם המקפידים לנהוג כן, אך אצל המון העם נשתבש המנהג מחמת שבהרבה מקרים קשה לנשים ללכת לביהכ"נ בשבת מחמת ריחוק מקום ובמקום ההודיה בשבת בביהכ"נ נוהגות חלק מהנשים לצאת ידי חובת הודאה ע"י ברכתן הגומל בביתן בנוכחות עשרה אנשים וחלקן הולכות לביהכ"נ לשמוע ברכו בתפלת שחרית או מעריב או בקריה"ת בשני וחמישי והבעל אינו מקפיד לעלות לתורה ביום ההוא או בסמוך לו, אמנם לאחר מ' יום לזכר ופ' לנקיבה יקפיד לעלות לתורה". עכת"ד.
שמעינן מיהא, דאחד שיש לו יארצייט בו ביום, הוא קודם לאבי הבן, אפי' אם המילה היא באותו היום. ונראה מלשון הביאור הלכה שאין הבדל בזה בין שבת, לשני וחמישי, ולעולם בעל היארצייט קודם לאבי הבן. אם לא במקום שהיולדת יצאה מביתה בפעם הראשונה ובאה לביהכנ"ס על מנת להודות על לידתה (שבזה רק בשבת יש להקדים את אבי הבן, אך בחול בלאו הכי לא קודם אבי הבן לבעל היארצייט, כיון שלא נהגו לעשות מנהג זה בחול, כמבואר בנימוקי או"ח הנ"ל). אך כאמור האידנא רובי עלמא לא נהיגי בהכי כלל לא בחול ולא בשבת, ומעשים בכל יום שיוצאות היולדות למקומות שונים בטרם יבואו לביהכנ"ס, ובכהאי גוונא הפסיד אבי הבן את בכורתו לבעל היארצייט. ומ"מ בוודאי שאין לבוא לידי מחלוקת ח"ו בדברים אלו, וגדול השלום.
העולה מן האמור
אדם שיש לו יארצייט בימי שני או חמישי, קודם הוא לעליית שלישי מפני אבי הבן, אפי' אם המילה נערכת באותו היום. ומ"מ אין להקפיד ולעשות מחלוקת ח"ו על דברים אלו, וגדול השלום.