כבד גורם לשכחה

שאלה

האם החשש של הבאח לא לאכול כבד הוא רק בעוף או גם בבהמה?

תשובה

טוב להימנע ולא לאכול מוח לב וכבד בין שלבהמה ובין של עוף.
ונראה שאשכנזים לא חששו לחומרא זו ואדרבה אוכלים כבד ואפשר שנהגו כן רק בכבד עוף ולא בבהמה.

מקורות

כתב בספר טור ברקת תלמידו של המהרח"ו ס"ס תקפ"ג "וצריך להיזהר אם אוכל המוחשאמרו כי שלושה אברים טוב שלא לאוכלם ו=הסימן שלהם מל"ך דהיינו מח לב וכבד". וכ"כ בספר הזכירה ענין נטילת ידים בשם ספר החסידים, ועתה ראיתי שהעיר שם בהערות תרומת שלמה שאינו מספר החסידים כי אם משל"ה וז"ל קיצור השל"ה "הזכירו רז"ל כמה דברים שהם רעים לעוברות ומניקות והמטמטמים את הלב והלב המוח והכבד וסימנך מל"ך".
וכן כתב מהר"ר ששון מרדכי, בספרו מזמור לאסף (בדף פח ע"ב), שמוח לב כבד אין לאוכלם שקשים לשכחה, וסימנם מל"ך, וכ"כ בסגולת ישראל השמטות מכתב ב' דף קי"ט ע"ב אות ז' בשם בינת ישככר דרך בנה צ"ב ע"ב.
וכתב הבן איש חי שנה שניה פרשת אחרי מות סעי' י"ד "הלב קורעו ומולחו ואח"כ יבשלו אפילו עם בשר, אך הרבה נוהגין שלא לאכול לב בין של בהמה בין של עופות מפני דמטמטם את לבו של אדם, ולפ"ד רבינו האר"י ז"ל גם מוח וכבד מטמטמין לבו של אדם ואין לאכלם, וסימנם ר"ת מל"ך וראוי שהזכרים יזהרו בהם יותר שלא לאכלם, וכן העוברות ומניקות ג"כ יהיו נזהרים לבלתי יאכלו שלשה הנז'", וכן הזהיר בפרשת אמור סעי' י"ד.
וכן כתב הכה"ח בסי' קנ"ז ס"ק כ"ח "צריך ויזהר במאד מאד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף כי שם תכלית שורש התקשרות הנפש הבהמית, ואם יאכלהו האדם מתקשרת בו נפש הבהמית ההוא לגמרי והיצר הרע מתקשר בו, ומטעם זה גם כן אמרו רז"ל בסוף הוריות שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשות הלב. שער המצות סוף פרשת וילך, חסד לאלפים אות ו'. ולפי טעם זה שכתב האר"י ז"ל שיצר הרע מתקשר בו נראה דגם הנשים לא יאכלו הלב הגם דלית בהו הטעם של שכחה שאין חייבין בלימוד. וכן כתב כף החיים סימן כ"ד אות מ"ה והביא מעשה נורא על זה שאכלה אשה לב בהמה והוזקה יעו"ש.
ועוד נראה דלפי מה שכתב האר"י ז"ל בעץ חיים שער כ' פרק ה' ושער מ' פרק י"ב דעיקר גילוי הנר"ן הם במוח לב כבד ושם מושבם יעו"ש, נראה דגם במוח וכבד יש ליזהר מלאוכלם כי גם הם משכחים ואפשר שגם כן מזיקין, וסימנך מל"ך, מוח לב כבד. וכן לא יאכל ממקום שאכל העכבר או חתול מפני שקשה לשכחה. אור צדיקים סימן כ"ג אות ך', סולת בלולה אות ב'". וראה ביו"ד סי' ע"ב ס"ק ו' שמשמע שיש להיזהר בזה משום יצר הרע ונפש בהמית, וא"כ כמו שבלב אנו מחמירים גם בעוף ה"ה לכבד דיש להחמיר, וכן משמע מכל הנ"ל שהרי הטעם הוא משום נר"ן ומה הבדל יש.
אמנם הרב אמת ליעקב ניניו מערכת הק' אות נ"ח כתב שע"י מליחה הכבד אינו פוגםוכתב בשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קמד "ומה שהביא כ"ת מספר סגולת ישראל בהשמטות, דאין לאכול הלב משום שכחה, דהביא מס' ב"י דדורשי רשימות הוסיפו עוד מוח וכבד וסימנך מל"ך, וכ"ת העיר מחולין קי"א ריש ע"א דאיתא התם קריבו לי קניא בקופי' ואכלנא, ופרש"י ז"ל "הקנה עם כל המחובר לו הריאה והלב והכבד", לא ידענא אמאי לא הביא מהקודם לו דק"י סע"ב "אנא שלקי ליה לר"א ואכל", הרי דאכל ר"א את הכבד, ואם רצונו הי' להביא מדקי"א משום דגם הלב בכלל קופי', א"כ לא על ספר סג"י לבד תלונתו, דהלב הרי מבואר בש"ס (הוריות י"ג ב) דהוא משכח הלמוד, והש"ך יו"ד סימן ע"ב סק"ב בשם תשב"ץ הוסיף גם לב עוף ע"ש ובבה"ט ובחגורת שמואל שעל הלבוש ובס' בל"י ובדר"ת מה שהביאו בזה.
וי"ל דמאן מוכח דר' זריקא אכיל לכולא קופא הרי לא קאמר רק "ואכלנא", י"ל דאכל רק הריאה, וקמ"ל דהכבד לא אסרתה לריאה מחמת דמה, דהרי זה אתי לאשמעינן, וזהו שסיים רש"י ז"ל "וכולם נתבשלו יחד", ואולי י"ל ג"כ דהא דאמרינן דמשכח ה"ד באכיל לי' לחודי' בלא תערובות שאר דברים, אלא דזהו דוחק וצריך ראי' לחלק, ועי' ר"ן שם על הרי"ף הובא במעדנ"י סק"ע, דמשמע דלא פי' בקופי' כפירש"י ע"ש, ולפ"ז י"ל דהלב ל"ה שם, אבל כבד ודאי אכיל ר"א כדלעיל, ומ"מ אין זה קושיא על דורשי רשימות, דאין לדון בדברים כאלה מאדם לאדם, דהרי כתב המ"א סי' ק"ע סקי"ט ז"ל בענין דברים המשכחים את האדם כגון זיתים וכיו"ב, אין זה אלא בע"ה, אבל האוכלים בכונה כנודע מוסיפי' לו זכירה, כי הוא מתקן אותה, אך צריך ליזהר מאד שלא לאכול לב בהמה חיה ועוף עכ"ל, ודורשי רשימות על רוב בנ"א דברו…. [ומצאתי שכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח סי' ט ובהשמטות סי' ח' אות א'].
והנה מאכילת המוח באמת בעלי תורה נזהרים הם ובניהם מלאכלו וכ"ש מן הלב, אבל מן הכבד לא ראיתי ולא שמעתי מי שנזהר ממנו, אדרבה ראיתי צדיקים אבירי הרועים נ"ע שהיו אוכלים כבד.
ותו דאילו הי' כבדי בכלל המשכחים, הי' נ"מ לדינא, דל"ה חהר"ל כמ"ש בשפ"ד סי' ק"י סקי"ג לענין לב, וכ"כ בשפ"ד סי' ע"ב סק"ז לענין כבוד אורחים ע"ש, א"כ ה"ה בכבד, ואנן איפכא שמעינן, דהרי כתב הלבוש סי' ק"א דכבדים של אווזות שנהפכו ללובן מחמת שומנם, חשיבי ולא בטלי ע"ש ובט"ז ססקי"א", כלומר שאם כבד יש להימנע מלאכולם למה הם חשיבי כחתיכה הרואיה להתכבד ולא בטלי, אלא ע"כ דלא נמנעו מלאכולם, ויש לדחות שמשום כן חשיבי ומכל מקום יש להימנע ודו"ק, ועיין בזבחי צדק (סי' קא ס"ק כז), שכתב דאינם חשיבי כחתיכה ראויה להתכבד ואפשר כי שם החמירו כדברי הרב ששון. וראה במאסף לכל המחנות סי' ס' ס"ק י"ב שאין נזהרים בזה.
וכתב בשו"ת משנה הלכות חלק ג סימן סב "וראיתי דבר חדש בשם ס' מזמר לאסף דף פ"ח ע"ב שכתב מח לב וכבד קשים לשכחה וסימנך מלך ע"כ וכ"כ בס' כף החיים סי' קנ"ז ס"ק כ"ח שלפי דעת האר"י ז"ל שעיקר גילוי הנר"ן הם במח לב כבד ושם מושבם נראה שאין לאכלם ע"ש והדברים צ"ע דמעולם לא ראינו נזהרים בזה ואדרבה הצדיקים תלמידי בע"ש הק' ז"ל נוהגים דוקא לאכול כבד בש"ק גם במח מצינו בדברי רז"ל התורה אסרה לנו חזיר והתירה לנו מוחא דשביטא וצ"ע" ואפשר ליישב שידועה להם הכוונה וכדלעיל.
וראה עוד באפקרסתא דעניא סי' קנ"ד בהערה לגבי מוח דזה דווקא בבהמה ולא בעוף, וכן נראה שסובר ספר תולדות אדם.
וכתב בתשובות והנהגות כרך ה סימן רמג הביא דברי רבינו הבא"ח וכתב "ולע"ד, נראה שהקדוש האריז"ל מעולם לא אמר שלא לאכול, רק שמביא בעצ"ח (שער כ'), שעיקר גילוי הנר"ן היא במוח לב וכבד, וממילא תפסו מכך שהכבד הוא כלב, וכמו שהלב מזיק כן הכבד.
אמנם נראה לומר, דמהא שבחולין (קט ב) איתא שתמורת איסור דם הקדוש ברוך הוא מסר לנו היתר כבד, יש לדקדק דאין בו היזק, שהרי לא היה נותן לנו דבר שמזיק, וע"כ כבד אינו מזיק ומותר לאכלו, ועיין בש"ך (סי' ע"ב ס"ק ב') שכתב וז"ל "וכתוב בתשב"ץ, ואיני אוכל לב עוף, אף שהספר אינו מזכיר רק לב בהמה שקשה לשכחה, כמו כן מונע אני מלב עוף עכ"ל, וכן ראיתי נזהרים בזה", הרי שהוזכר "לב" ולא הוזכר "כבד", וכבר נהגו כל ישראל לאכול כבד ואין מדקדקין להזהר בזה.
ועוד יש לומר, שעיקר האיסור הוא כשהכבד מלא דם, אבל אנו צולים את הכבד ומתייבש, ויש לצדד דלאחר שנתייבש אינו מזיק כלל, וע"כ אין לחדש בזה איסור.
שוב בא לידי ספר "פאת שדך" על יו"ד (סימן י"ט) מידידי הגאון רבי שמואל מונק זצ"ל, וחוקר בזה, ומביא מ"ספר זכירה" להגאון המקובל מוה"ר זכריה, שאין לאכול מוח וכבד, ומסיק שלדינא מותר, ומ"מ אם מחמיר בכך יש לו על מי לסמוך. ודבריו חידוש הם, היות ושמענו על צדיקים וקדושי עליון שאכלו כבד בסעודות שבת, והמחמיר אינו אלא מן המתמיהין.
ולענ"ד נראה כמ"ש, דאם היה באמת מקום להחמיר, הפוסקים היו מודיעים זאת, וכפי שכתבו להחמיר באכילת לב, וע"כ נראה שמותר לאכול כבד כמנהג ישראל וכמש"נ. [ומיהו יש נוהגין להקל רק בכבד "עוף" דקיל טפי כמבואר בהש"ך בשם התשב"ץ והובא לעיל]".
העולה
טוב להימנע ולא לאכול מוח לב וכבד בין שלבהמה ובין של עוף.
ונראה שאשכנזים לא חששו לחומרא זו ואדרבה אוכלים כבד ואפשר שנהגו כן רכק בכבד עוף ולא בבהמה.