שאלה

האם יש עניין לגוי להתאבל על אביו? והאם יש ענין לעשות דברים לעילוי נשמתו? השאלה נשאלת למעשה ע"י משפחה של גויים בחו"ל שנפטר להם אבא ויודעים שהתורה אמת

תשובה

לא יושבים עליו שבעה.
אם נהג אביו בדרך טובה ועזר ליהודים עדיף ללמוד לעלוי נשמתו, ולהתפלל שהקב"ה יקל מעליו את הדין, ואם רוצה יכול לומר לעלוי נשמתו קדיש. אך אינו מועיל לו כמו לימוד ותפילה לעלוי נשמתו. כמו שכתב ביוסף אומץ (עמוד שלא) שתיקון אמירת קדיש וברכו מעלתו גדולה אבל עדיף ללמוד תורה שמועיל שבעתיים מכל התפלה והקדישים.

מקורות

כתב השו"ע יו"ד סי' שע"ד סעי' ה' "הגר שנתגייר הוא ובניו, או עבד שנשתחרר הוא ואמו, אין מתאבלין זה על זה. (והוא הדין גר שנתגייר עם אמו, אין מתאבל עליהם) (סברת הרב מהמרדכי הל' שמחות ממעשה שבא לפני ר"י למאי דקי"ל אבילות יום ראשון דרבנן)".
וכתב הש"ך בס"ק ד' "וה"ה גר כו'. ואף על פי דבמרדכי כ' דגר מתאבל על אמו היינו למ"ד אבילות יום ראשון דאורי' ולא לדידן דקי"ל לקמן ס"ס שצ"ט דהוא מדרבנן וכן כ' בד"מ". וראה בערוך השולחן י"א.
ב
כתב הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הי"א "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם".
וכתב בספר חסידים סימן תשצ "אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים וכן אמר ר' יוחנן על חרבונא זכור לטוב לפי שדבר על המן. אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו ויצחק אמר על עשו יוחן רשע (ישעי' כ"ו י') והשיב לו בל למד צדק (שם). וכו' וגר המבקש על אביו ועל אמו לא יועיל להקל מדינם". וכתב השו"ע סי' תר"צ סעי' ט"ז "וצריך שיאמר: וגם חרבונה זכור לטוב".
וכתב בשו"ת זקן אהרן חלק ב סימן פז "ולפ"ז אין מקום לחייבו באמירת קדיש, דאי מטעם כיבוד אב וכמ"ש המעבר יבק הטעם דאמירת קדיש הבן על האב משום שחייב בכבודו, והא הכא אינו אביו ואין מחויב לכבדו, ובלא"ה נמי מה תועלת בקדיש זה דכל עיקרו לא בא אלא משום דברא מזכה אבא וע"י שהבן יקדש שם שמים ברבים מעלין נשמת אביו מדין גיהנם, אבל גר דכקטן שנולד הוא ואינו אביו כלל לא שייך לומר דברא זה מזכה אביו כיון שאינו בנו וכו'
אכן שוב ראיתי דבאמת יש מקום לחייב לגר באמירת קדיש, דהנה הרמב"ם בפ"ה מהלכות ממרים הי"א כתב וז"ל הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו ולא יבזוהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו אלא נוהג בו מקצת כבוד אבל בעבד אין לו יחס אלא הרי אביו כמו שאינו אביו לכל דבר אף על פי שנשתחררו עכ"ל. וכו' יהיה איך שיהיה הטעם ברמב"ם אבל עכ"פ שפתיו ברור מללו דגר חייב לנהוג כבוד באביו, וכיון שאמירת קדיש מטעם כבוד הוא וכמ"ש המעב"י, ולא עוד אלא דמי שמונע מלומר קדיש הרי הוא כמבזה לאבותיו ממילא שגם הגר מחויב לומר קדיש:
והרי הראיתי בזה דיש פנים לצדד מצד ההלכה דיש גם חיוב לכבדו ולומר קדיש, אכן מפני שאין להורות הוראה שנראה תמוה לרבים, ונקל לשער שכל השומע הוראה כזאת יתפלא ע"ז, ובשגם אשר לבנו אטום וסתום מלהבין סוד עליית נשמה ותיקונה ע"י אמירת קדיש דוקא, ואם מפני שברא מזכה אבא וחולקין כבוד לנשמת האב אם הבן עושה מצוה, ומכריזין לפניו ראו שזה ילד וגידל ברא טבא דכוותי', א"כ למה אמירת קדיש דוקא, והלא מי ימחה בידו ללמוד תורה או להגיד מזמורי תהלים, ובשגם אשר בעיקר הדברים שכתבתי יש לפקפק כיון דכיבוד לאב עכו"ם הוא רק כדי שלא יאמרו באנו וכו' ולכן סגי גם בכבוד כזה שבין העכו"ם נוהגים, אבל אמירת קדיש שביניהם לא נהיגי בזה, מה שייך לומר בזה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו'. ולכן כיבוד כזה שאצלם לא נהוג לא שייך לחייבו לגר, ועוד דעיקר מעלת הקדיש שזהו תיקון לנשמת האב, ומי בא בסוד ד' לידע אם לנשמת עכו"ם נמי כן, ואם כי חסידי אוה"ע וגם בינונים יש להם חלק לעוה"ב וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה מדחז"ל הוציאו רק לבלעם שרשע הוא כמ"ש בסנהדרין דק"ב מכלל דשארי אוה"ע שאינן רשעים כבלעם יש להם חלק לעוה"ב, אבל אכתי קשה להגיד בזה מהו השארת הנפש ועוה"ב של נכרי, ולכן לדעתי כל גר שחושש לעשות כדין ולומר קדיש ברבים, יוכל לנהוג ללמוד גם לומר תהלים תחת קדיש, וממ"נ אם למעלה יוצא מזה תיקון לנשמת אביו הרי טוב ובא"ל למודו יהא קודש לו לעצמו, ובדרך הזה יוכל לפעמים להתפלל בפני העמוד וגם לומר קדיש באופן שלא יהא בולט שמחמת אבילותו עושה כן לתקן נשמת אביו הגוי, ויהי' מונע בהנהגה כזאת מדבת רבים שיבואו לידי גיחוך וליצנות, שההפסד יהי' מרובה על השכר, אבל כשהוא לעצמו לא באופן בולט כדאי מאוד לחזור לומר קדיש וגם ללמוד ולחוש למה שכתבתי כי יש מקום לצדד ולומר שמחויב מדינא" אמנם כאן לא שייך שאינו מחוייב בכבודו.
ובשו"ת ממעמקים (פ"ג סימן ח) כתב שכיון שקדיש יסודו הוא תפילה, יכול לומר קדיש על נכרי שהצילו. וא"כ ה"ה באביו ומ"מ אינו מועיל כמו יהודי כיון שאין שמו של הקב"ה מתייחד על העכו"ם כמו שמתייחד עלינו.
העולה
לא יושבים עליו שבעה.
אם נהג אביו בדרך טובה ועזר ליהודים עדיף ללמוד לעלוי נשמתו, ולהתפלל שהקב"ה יקל מעליו את הדין, ואם רוצה יכול לומר לעלוי נשמתו קדיש. אך אינו מועיל לו כמו לימוד ותפילה לעלוי נשמתו. כמו שכתב ביוסף אומץ (עמוד שלא) שתיקון אמירת קדיש וברכו מעלתו גדולה אבל עדיף ללמוד תורה שמועיל שבעתיים מכל התפלה והקדישים.