שאלה
במנחה בשבת התחילו מנחה ב13 דקות אחר השקיעה , ולא הוציאו ספר תורה שלא להפסיד מנחה.
האם אחרי 13 דקות אחרי השקיעה אפשר להוציא ספר תורה ?
תשובה
אין להוציא ספר תורה אחר 13 דקות מהשקיעה. ולכתחילה יש להתפלל מנחה עד השקיעה בדיעבד ניתן להתפלל כל זמן בין השמשות בארץ זה עד י"ג וחצי דקות אחרי השקיעה לאחר זמן זה יתפלל ערבית שתיים.
בחו"ל היכן שהשקיעה מתאחרת בדיעבד ניתן להקל עד שיראו שלושה כוכבים.
קריאת התורה – יש לקרוא לפני שקיעה וקודם למנחה שניתן להשלימה לאחר שקיעה לכו"ע, או להתפלל ערבית שנים, לא הספיקו שוב לא יקראו.
וזה מלבד הבעיה של סעודה שלישית שיש לעשותה לכתחילה לאחר מנחה ולפני שקיעה.
מקורות
כתב השו"ע בסי' רל"ג סעי' א' "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה".
וכתב הרמ"א בסי' רל"ג סעי' א' "ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים ", וא"כ משמע מדברי מרן השו"ע והרמ"א, שניתן להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים.
וביאר בערוך השולחן סעי' ט' את דעת השו"ע: "עוד דבר תמוה יש בעניין הזה דהנה הרמב"ם כתב דסוף הזמן הוא עד שקיעת החמה ולמה כתב רבינו הב"י בסעיף א' דעיקר זמנה הוא מט' שעות ומחצה עד הלילה עכ"ל והרי לילה הוא צאת הכוכבים והוא הרבה אחר השקיעה וכדברי הרמב"ם מפורש בזבחים [נ"ו.] דדם התמיד נפסל בשקיעת החמה ע"ש וכיון שהתפלה היא כנגד התמיד ממילא שאין להתפלל אחר השקיעה והנה גם הטור כתב עד הלילה אבל לשון הגמ' והפוסקים הוא עד הערב ולשון ערב כולל הכל כמובן ואולי ס"ל להטור וש"ע כיון דבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה לכן בתפלה דרבנן הקילו והך דזבחים י"ל דזמן התפלה הוא כנגד ההקטרה וההקטרה היתה גם אח"כ או שמפרשים סוף שקיעה והיא לזמן צאת הכוכבים [עי' תוס' מנחות כ': ד"ה נפסל] ומ"מ צ"ע שלא הביאו דברי הרמב"ם ולכן בוודאי יש לחוש לדבריו וליזהר שלא להתפלל מנחה אחר השקיעה", כלומר דהוא ס"ל שאין להתפלל לאחר שקיעה.
וראה לשאגת אריה סי' י"ז, שהאריך להוכיח שזמן תפילת מנחה הוא עד הלילה וכלשון השו"ע והעלה וז"ל: "ועתה נבא לנדון שלנו דכבר נתברר בראיות ברורות דזמן תפילת המנחה לרבנן דאמרי היינו עד צה"כ וכיון דעבד כמר עבד רשאים להתפלל תפילת המנחה עד הלילה… וה"נ משמע להדיא מדברי התו' ברפ"ג דחגיגה (ד' כא) גבי האונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש שכתבו דא"ל שפעמים מאחרין התמיד עד הערב ממש כדאמרינן בריש פ' תה"ש שקרב והולך עד הערב ע"כ. אלמא ס"ל דזמן תמיד של בין הערביים וה"ה לתפילת המנחה הוי עד הערב ממש שהוא צה"כ. דאל"כ אכתי לא תי' כלום אהא שהקשו שם אהא דהאשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשי' לערב דאחר תמיד של בה"ע תשתרי ע"ש. וש"מ מכל מש"כ דזמן תפלת המנחה הוי עד הלילה כנ"ל", וכן העלו באשל אברהם בוטשאטש, שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' צ"א.
וכתב בסידור הרב בעל התניא "אבל לענין תפילת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילים (להתפלל בבין השמשות) בין בחול בין בשבת".
שו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן יט "מקדמת דנא שאלתי על מנהג ירושלים וחברון תוב"ב בענין זה מאת ידידינו הרב החסיד מהר"ר אליהו מני נר"ו השוכן שם, והשיב לי בזה"ל עיין ברכ"י סי' של"א אות ו' ומחב"ר שם אות ח' שלפי דבריו נוהגים פה עה"ק תוב"ב למרבה שבעה דקים אחר המגרב חושבין אותו לילה ודאי, לפי דמרן ז"ל סי' רס"א כתב שיעור בין השמשות שלשה רבעי מיל אחר שקיעת השמש, ושלשה רבעי מיל הם י"ג דקים וחצי, גם ידוע שבעה"ק תוב"ב עשרה דקים קודם המגרב לא תראה השמש, ולפ"ז אחר המגרב בשלשה דקים וחצי הוא לילה ודאי… ובמכתב אחר כתב לי עוד בדבר זה וז"ל, ועל ענין סוף זמן מנחה עיין בית עובד שהוא עד צאת הכוכבים משם שאגת אריה, וכן פסק אדרת אליהו ריקי ז"ל בתשובה סי' י"ג, וא"כ כפי מ"ש במחב"ר סי' רס"א אות ז', וסי' תנ"ה אות ב' שקריאת המגרב הוא חצי בין השמשות, ועיין ש"ע /או"ח/ סי' רס"א ששיעור בין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהם י"ג דקים, וא"כ חציים הוא ששה דקים וחצי לילה ודאי, וכפי מה שאני זוכר שבעיר בגדאד יע"א שבעה דקים קודם המג'רב לא יש שמש, אבל אם המג'רב הוא עם שקיעת החמה צריך י"ב דקים וחצי, שכל זמן שיש שמש הוא יום ודאי, ועיין פתח הדביר ח"ב דף קכ"ה, ולפי מ"ש לב חיים ח"ב סי' קל"ד, שבאזמיר שוקעת החמה עשרה דקים קודם המג'רב דבריו צ"ע, סוף דבר בעיר בג'דאד כפי מה שאני זוכר שהשמש שוקעת שבעה דקים קודם המג'רב, א"כ יוכלו להתפלל מנחה עד ששה דקים וחצי, ואם עבר זמן זה צריך למחות בהם אם יתפללו, ואם שקיעת השמש עם המג'רב יוכלו להתפלל מנחה עד י"ג דקים וחצי זהו הנלע"ד, ובדברי קדשו כתוב שהוא האריך בענין זה, יודיעני אם יש סתירה לדברי, ועיין חסד לאלפים סי' רל"ג ס"ק ד' וה' עכ"ל נר"ו.
והנה לעת עתה בתשובה זו לא אוכל לכתוב באורך, ורק בקצירת האומ"ר אודיע לשואל עתה, כי מ"ש ידידינו הרב החסיד מהר"א מני נר"ו, שפה עירנו בג'דאד יע"א שבעה דקים קודם קריאת המגראב לא יתראה עוד שמש כן הוא האמת, כי אף על פי שבבתים לא תתראה השמש קודם עשרה דקים, הנה במקום גבוה הרבה תתראה עד שבעה דקים קודם המג'רב, וכבר בחנו ובדקו בזה מקדמת דנא, והנה כי כן פה עירינו בג'דאד יע"א עד ששה דקים אחר המג'רב הוא בין השמשות, ועד אותו זמן יכולים להתפלל מנחה בדוחק כסברת המתירים להתפלל מנחה בין השמשות, אבל אחר ששה דקים מקריאת המג'רב אין רשות להתפלל מנחה, ולכן לא יתחילו להתפלל עמידה של מנחה אלא עד ארבע וחמש דקים אחר קריאת המג'רב, ואותם המתפללים אח"ז הוא מחמת בורות, וצריך למחות בידם", וכן כתב בבן איש חי פ' ויקהל אות ז'
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ד על דברי הרמ"א הנ"ל: "לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע, ואין להתפלל באותו זמן, אלא רוצה לומר סמוך לזה, וכן איתא בדרכי משה בסי' רל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד סמוך לצאת הכוכבים, יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה, ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו, ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור, ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ , [אך כל מה שיכול להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות, אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים, וכבר אחז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא". וראה בביאור הלכה בסי' רס"א בד"ה שהוא, שמה שכתב במשנ"ב הוא לדעת ר"ת בשיעור בין השמשות, וכתב עוד שתלוי הדבר במקום שבו נמצא, שאם רואה שלוש כוכבים קטנים אז ודאי לילה.
וכתב בכה"ח ס"ק ד' "איכא מרבנן קשישי דמפרשי עד הערב עד שתחשך, ומשמע דסבירא להו להנהו רבוותא דזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים, ולאו מילתא דכיון דכנגד תמידים תקנום אי אפשר לעיקר עבודת התמיד אחר שקיעת החמה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי פרק תפלת השחר, כנסת הגדולה בהגהות הטור. מיהו הרב שאגת אריה סימן י"ז האריך בזה והעלה דזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים יעו"ש. וכן כתב מור"ם ז"ל לקמן בהגהה סוף סעיף זה יעו"ש".
וכתב בס"ק ה' "ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי כמו שכתב הברכי יוסף ריש סימן רס"א, וכתב שם בשם הרב גנת ורדים בתשובה כ"י שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כסברת הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין יעו"ש. וכן כתב בספרו מחזיק ברכה סימן רס"א אות ז' בשם ספר גט מקושר שמנהג העולם על פי סברת הגאונים ותכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וכן כתב בברכי יוסף סימן של"א אות ז' ובמחזיק ברכה שם אות ח' לגבי מילה שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהו חשבינן מאותו יום וכשאין נראית כלל מונין להבא, וכתב שכן מנהג ירושלים ת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכן כתב במחזיק ברכה סימן תנ"ה אות ב' לגבי זמן שאיבת מים ללישת המצות יעו"ש. ולפי זה יהיה זמן תפלת המנחה לרבנן עד אחר זמן בין השמשות דהיינו עד שיעבור זמן ג' רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית כלל על הארץ אפילו על מקום גבוה. ואם כן אם יכול להתפלל ולגמור תפלתו קודם לכן או בזמן בין השמשות שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית על הארץ יתפלל מנחה, ואם לאו ימתין עד שיעבור זמן בין השמשות ויתפלל ערבית שתים. ומנהג עה"ק ירושלים ת"ו וחברון ת"ו כיון שהגיע זמן קריאת המגרב שהוא אחר עשרה דקים שאין השמש נראית על הארץ אין מתפללין עוד מנחה. וכן כתב רב פעלים חלק ב' סימן י"ט יעו"ש".
וכתב בשו"ת דברי יציב חאו"ח סי' צ"ח וצ"ט מאריך בזה ובין דבריו "וזקה"ק מצאנז זי"ע נהג להתפלל מנחה כשכבר היה נדמה ללילה וכו' וממו"ח בזיוו"ר בעמח"ס עצי חיים שמעתי שבבית מדרשו של החתם סופר היו מתפללים מנחה בשעה מאוחרת וכו' וכן סיפר לי הגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל ששמע כן מפני אביו בעל שבט סופר".
וע"ע שו"ת אור לציון ח"א סי' כ' שכתב "ולענ"ד נראה דבכה"ג יתפלל מנחה בציבור בביה"ש (תוך 13 וחצי דקות מהשקיעה), ולא יתפלל יחיד קודם השקיעה, [הביא המחלוקת מתי נחשב בין השמשות], ומעתה בתפילת מנחה דהויא דרבנן, נוכל לסמוך על ר' יוסי אף לכתחילה. דלדידיה כל משך שלשת רבעי מיל מן השקיעה הוי יום ודאי, ולא כדאי להפסיד תפילה בציבור ולהתפלל קודם השקיעה ע"מ לחוש לר' יהודה בדרבנן, ועוד דאית לן ספק ספיקא ע"מ להחשיב את ביה"ש הנ"ל לודאי יום. דשמא הלכה כר' יוסי והוא ודאי יום, ואת"ל דהלכה כר' יהודה, שמא ביה"ש יום הוא, (ואף דהוי משם אחד, מ"מ ספק במחלוקת תנאים בצירוף ספק במציאות דא"א לברר, חשיב שפיר ס"ס אף דהוי משם אחד. וכן איתא בפוסקים מחכמי ספרד). והוי ספק ספיקא בדרבנן, ובפרט לפי מה שכתבנו (בחלק יו"ד סי' י'), לדעת הרמב"ם דמעיקר הדין ראוי לפסוק כר' יוסי.
וגדולה מזו נלע"ד, דבדיעבד אפשר להתפלל מנחה עד כעשרים וחמש דקות אחר השקיעה, על פי מה שביארנו (שם סי' י') שיש להסתפק בזמנינו אימתי הוא זמן ביה"ש (דר' יהודה), אם מתחיל מן השקיעה הנראית לעינינו (כאן בא"י) ונמשך עד 13 וחצי דקות אחרי כן, או שמתחיל כ – 12 – 14 דקות אחר השקיעה שלנו, ונמשך עד שלש עשרה וחצי דקות אחרי כן, (דהיינו בסך הכל כ – 28 – 25 דקות אחר השקיעה שלנו, תלוי באורך היום בקיץ ובחורף), שהוא זמן צאת הכוכבים הנראה לעינינו, ונמצא לפי זה דעד עשרים וחמש דקות בערך מן השקיעה יש להסתפק שמא עדיין יום הוא לר' יוסי, ולכן בדיעבד יוכל עדיין להתפלל מנחה, ומיהו בכה"ג יעשה תנאי ויאמר, אם עדיין יום עתה הרי אני מתפלל לשם מנחה, ואם לילה עתה הרי אני מתפלל לשם ערבית, ואח"כ יתפלל תפילה שניה, ויעשה ג"כ תנאי ויאמר, אם עלתה לו התפילה הקודמת למנחה הריני מתפלל עתה לשם ערבית, ואם התפילה הקודמת עלתה לי לערבית, הריני מתפלל תשלומין לתפילת מנחה".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פכ"ה סעי' כ"ט "מי שנוהג בדרך כלל להתפלל תפילת מנחה עד השקיעה, יש אומרים שמותר לו להתפלל גם בבין השמשות, דהיינו כשלוש עשרה דקות אחרי השקיעה, ויש אומרים שאחרי שעבר רוב הזמן של בין השמשות, דהיינו כשמונה דקות אחר השקיעה, לא יתפלל. ולמעשה לא יתפלל אחרי השקיעה כלל, וכן הוא מנהג ירושלים. ואם שכח או נאנס – יכול להתפלל תוך בין השמשות, ומוטב שיתפלל ביחיד לפני השקיעה מאשר יתפלל בציבור אחרי השקיעה ואפילו תוך בין השמשות", כלומר דלאחר י"ג דקות בארץ ישראל אין להתפלל.
קריאת התורה בלילה
והנה כתב בשו"ת מהרש"ם חלק א סימן קנח לגבי לקרוא לפני עמוד השחר "אבל באמת נ"ל פשוט דקריאה בס"ת אין זמנו קבוע ביום וראי' מש"ס דמגלה (כ' ע"ב) כל היום כשר לקריאת מגלה ולקריאת הלל ולתקיעת שופר וכו' וקחשיב כמה דברים ומסיים זה הכלל דבר שמצותו ביום. ושם מגלה (כ"א א') פריך זה הכלל לאתויי מאי וקדחיק לאוקמי כר"י ובסידור בזיכין ואמאי לא מוקי בקריאה בתורה כדאיתא שם (כ"ג ע"ב) אין פורסין וכו' ואין קורין בתורה וכו' ובע"כ דהכא אין מצותו קבוע ביום והוא רק ממדת חסידות שלא לקרות מקרא בלילה… ולכן לדינא נראה דבשעה"ד וכדומה יש להקל בזה ובפרט בשוי"ט. (ולענין פ' הקרבנות ע' שע"ת או"ח סוף סימן א' וסימן מ"ח דכקורא בתורה לכ"ע מותר בלילה ומכל מקום יש לומר דהכא חמור טפי וצ"ע בזה). ובגוף דברי מג"א הנ"ל ע' בר"ן פ"ד דמגלה בהא דאשה וקטן עולין למנין דמפורש דלאו בת חיובא היא ע"ש. והנלע"ד כתבתי".
אמנם בתשובות והנהגות כרך ב סימן צג כתב על שאלה כעין זו "נשאלתי מבית הכנסת כאן שאין להם מנין בשבת בבוקר רק בליל שבת, אם להוציא ס"ת ולקרוא בליל שבת פרשת זכור, והעיד יהודי ת"ח כאן בדרום אפריקא עדות ששמע מפי הגאון הרב קוסובסקי זצ"ל ששאלו שאלה זאת לגיסו הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל ופסק הגרח"ע זצ"ל הלכה למעשה לקרוא בלילה פרשת זכור בלי ברכה, ולכן גם הוא פסק כן בדרום אפריקא, ועדיף לקרוא בלילה מלבטל מצות פרשת זכור לגמרי.
ומיהו רצו בכל שבת לקרוא בלילה, שלא יפסידו קריאה בציבור, ואף שלענין שני וחמישי שברמב"ם מפורש בר"פ י"ב דתפלה שתיקנו בשני וחמישי שחרית, הבאתי במק"א שהגר"ח מבריסק זצ"ל תכופות קראו אצלו גם בצהרים וכן באקראי פעם קראו כן להגה"ק ה"חתם סופר" זצ"ל, ובמ"ב סימן קל"ה סק"א כתב דבשני וחמישי בדיעבד זמנה כל היום, אלא שלכתחלה מצוה להקדים. ומ"מ רק לאחר שמענו אבל לא להקדים, ומאחר שלא מצאתי מקור לקריאת התורה בליל שבת, גם בשעת הדחק לא הוריתי כן, וגם הגרח"ע לא הורה כן רק בפרשת זכור, וגם חוששני שכעין שאמרו שגזירה עבידא דבטלה, כמו"כ יתכן שבעתיד יהי' אפשרות להשיג מנין בבוקר ויהיה קל להם ענין תפלה וקריאת התורה בבוקר, שידמו שמספיק בערב, ומוטב להניח הדין על תילה שקריאת התורה בשבת בשחרית דוקא ולכה"פ ביומו ולא קודם, ולכן אין להתיר לקרוא בלילה אף שאין מנין כלל בשבת בבוקר כנלע"ד".
והנה כל המחלוקת זה באותו היום משא"כ בלילה שלאחריו לא יקראו, ובפרט שהכא לכו"ע אין לה השלמה לקריאה זו ביום אחר.
לאחר שקיעה
והנה בנידון זה לפי המשנ"ב שמקלים להתפלל לאחר שקיעה יש להקל גם בזה דהוי דינה דרבנן וכן משמע ממשנ"ב בסי' רצ"ט ס"ק א' להקל להחשיב את בין השמשות כיום לעניין סעודה שלישית, אמנם עיין בסי' תרכ"ג שער הציון ס"ק י"ג דנסתפק אם ניתן לשאת כפיים לאחר שהקיעה דהוי ספק וספיקא שמא נושאין כפים ביום וא"כ בקריאת התורה שאין עוד ספק שהרי אין שיטה שניתן לקרות בלילה לא יועיל וה"ה מנחה שיש הסוברים שזמנה עד הלילה.
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ב פכ"ט סעי' מז " לא קראו בתורה ב"מנחה" של שבת – משלימים קריאתה עד השקיעה. לא קראו עד השקיעה, אין לה תשלומין", דעבר זמנה בשונה ממנחה שזמנה לדעת רבנן, לחלק מהפוסקים הוא עד הלילה, ואף שיש לנו ספק .
העולה למעשה
לכתחילה יש להתפלל מנחה עד השקיעה בדיעבד ניתן להתפלל כל זמן בין השמשות בארץ זה עד י"ג וחצי דקות אחרי השקיעה לאחר זמן זה יתפלל ערבית שתיים.
בחו"ל היכן שהשקיעה מתאחרת בדיעבד ניתן להקל עד שיראו שלושה כוכבים.
קריאת התורה – יש לקרוא לפני שקיעה וקודם למנחה שניתן להשלימה לאחר שקיעה לכו"ע, או להתפלל ערבית שנים, לא הספיקו שוב לא יקראו.
וזה מלבד הבעיה של סעודה שלישית שיש לעשותה לכתחילה לאחר מנחה ולפני שקיעה.