שאלה

מה המקור לשמחה ועשיית סעודה וכו' ביום הבר מצווה?

תשובה

עיין בתוכן למקור הענין.

מקורות

כתב הרמ"א בסי' רכ"ה סעי' ב' "י"א מי שנעשה בנו בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו)".
וכתב בים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז "וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ"ק דקדושין (ל"א ע"א) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו', מאן דאמר לי שאין הלכה כר' יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אף על פי שהיה כבר חייב. אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות י"ט. כ"ש על הגעת העת והזמן, שראוי לעשות י"ט. אכן הבר מצוה גופא [שאין עושין בזמנו] לא ישר בעיני. שרובן אין להם ב' שערות. וא"כ איך יוציאו אחרים ידי חובתן בתפילה ובברכת המזון… ומכל מקום נראה, היכא שמחנכין הנער לדרוש על הסעודה מעין המאורע. לא גרע מסעודת חנוך הבית. ובכל הני סעודות מצוה דשרינן. מ"מ לא ירבה בהן, שיבטל ח"ו למודו הקבוע לו לגמרי. אלא לפעמים, לפחות אם אפשר להיות זולתו, והכל לפי העניין, ואיש ירא אלקים אשר בא לטהר יורו לו מן השמים דרך הישר בקו האמצעי".
וכתב הפת"ש ביו"ד ס"ק ה' "וסעודת בר מצוה משמע ביש"ש פרק מרובה שדינו כסיום מסכת, והיינו אם הנער דורש או שהוא ממש ביום שנעשה בר מצוה. דגול מרבבה".
וכתב המג"א באו"ח סי' רכ"ה ס"ק ד' "בר מצוה. היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו לברך בשעה שהנער מתפלל או קורא בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה (ל"ח). כ' בי"ח בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום".
וביאר באליה רבה ס"ק ד' "כתב בליקוטי ילקוט חדש [סימן כט] שמצוה לעשות סעודה בר מצוה לבנו כיום שנכנס לחופה, ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד. וכתב בים של שלמה פ"ז דב"ק סימן ל"ז שאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום, ועיקר טעם הסעודה כתב משום דגדול מצווה ועושה".
וכן ביאר במחצ"ש "שמצוה על האדם לעשות סעודה כו'. וראיה לזה מדאמרינן במסכת בבא קמא דף פ"ז ע"א ובקדושין דף ל"א [ע"א] אמר רב יוסף (דהוי סגי נהור) השתא דשמענא להא דרבי חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר אין הלכה כרבי יהודה (דס"ל סומא פטור מכל המצות האמורים בתורה), עבידנא יומא טבא לרבנן, מאי טעמא דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי. א"כ כשנעשה הבן גדול והוא עכשיו מצווה ועושה, יש לעשות סעודה כמו רב יוסף. אחרי עיוני מצאתי כן למהרש"ל בים של שלמה בבבא קמא פרק ז' סימן ל"ז וסיים וזה לשונו אף על פי שרב יוסף כבר היה חייב, אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות יום טוב, כל שכן על הגעת העת וזמן שראוי לעשות יום טוב, עכ"ל".
וכתב המשנ"ב בס"ק ו' "מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה והיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וטעם הסעודה משום דעכשיו נעשה איש ישראל שנצטוה במצות התורה. ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום", והביא דברי הא"ר ומחצ"ש בשער הציון ס"ק ט'.
וכתב הכה",ח בס"ק י"א "וכן כתב בזוהר חדש פרשת בראשית דף י"ד ע"א דביום שנכנס רבי אלעזר לשנת י"ד רשב"י זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבא דעביד להו וכו' יעו"ש. וכן כתב בזוהר הקדוש פרשת משפטים דף צ"ח ע"א כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה אקרי בן לכנסת ישראל וכל מאן דאיהו מבן עשרים שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה ודאי בנים אתם לה' אלהיכם יעו"ש. והטעם משום דבהתחלת שנת י"ד זוכה לבחינת נשמה כידוע, ועל כן נוהגין לדרוש ולעשות סעודה ביום שנכנס לבר מצוה כדי שעל ידי עסק התורה ומצות סעודה שעושין לכבוד הכנסו למצוה יזכה לבחינת הרוח היותר גדולה במעלה וקדושה. ואם אינו יודע הבן לדרוש דורשין לפניו, ואם אביו יודע לדרוש הוא יותר טוב משאר אדם. ועיין בסה"ק חקי חיים שסדרתי שם קצת דרושים השייכים לבר מצוה ולהלבשת תפילין קחנו משם".
והוסיף בס"ק י"ב "וטוב ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש באותו היום ולכוין בברכת שהחיינו על שנכנס בעול מצות, וגם הבת תעשה כן בהכנסה לשנת י"ג לברך שהחיינו על בגד חדש או פרי חדש ואף על פי שאין עושין לה סעודה. וכן כתב בן איש חי פרשת ראה אות י"ז. ואם יודעת ללמוד יש לה ללמוד באותו היום יותר משאר ימים. וכן הבן יעשה כן ושלא יפסיק מלימוד באותו יום לא ביום ולא בלילה. וטוב ללמוד משנה באותו יום מפני שהוא אותיות נשמה או בספר הזוהר הקדוש".
בברכה המרכז העולמי לעמנה הלכתי שע"י דרכי הוראה