שאלה
בסימן קכד. סעיף ד כתב מרן השו"ע וז"ל
כששליח ציבור חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן ואם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו ויכוין לברכת החזן. (יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר השליח ציבור התפלה) (הגהות מנהגים):
האם אפשר לסמוך על הקולא להתחיל עם 6 אנשים שעונים ויהיה אפשר להתחיל החזרה כשהאנשים ממהרים ללכת לעבוד.
ומה עם החשש ברכה לבטלה?
תשובה
צריך שיהיו תשעה מלבד הש"צ שיענו אמן בחזרת הש"צ, ואם אין תשעה עונין חוששים לברכות לבטלה, ודבר זה מעכב אף בדיעבד.
א. כאשר ישנו מנין מצומצם לחזרת הש"צ, ויש חשש שלא יהיו תשעה גדולים שיענו על ברכות הש"צ, יתפללו תפילה קצרה, כאשר השליח ציבור יאמר בקול ג' ברכות ראשונות והציבור בלחש עד האל הקדוש, ואז ימשיך הש"צ עם הציבור לומר בלחש עד סיום התפילה.
ב. אם היו עשרה אנשים בחזרה והתחילו לומר אבות ויצאו מקצתן יכולים לומר קדושה וכל חזרת התפילה, אך אין נושאין כפים בברכת כהנים, ואין אומרים קדיש שלאחר החזרה.
ג. לענין קדיש אם היו עשרה אנשים ויצאו מקצתן מספיק שישה בני אדם שיענו אמן.
ד. אם נתווספו אנשים באמצע התפילה, לא יאמרו החזרה אלא כל אחד לבדו, אך יכולים לומר קדיש 'יהא שלמא' 'על ישראל' ו'ברכו', אך 'קדיש תתקבל' לא יאמרו.
מקורות
מקור הדין
חזרת השליח ציבור בתפילת שמונה עשרה מעיקרה נתקנה בשביל מי שאינו יודע להתפלל, כמובא בטור (או"ח סי' קכד) זה לשונו, ולאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש"ץ התפלה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו וכתבו רב שרירא ורב האי שצריך שיכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ואין מפסיקין ולא משיחין ופוסעין ג' פסיעות לאחוריהם, עכ"ל. טעם נוסף לחזרת הש"ץ הובא בטור (שם) שהוא כדי לומר קדושה עם הציבור, וזה לשונו: וגם מחזיר התפלה כדי שיענו קדושה אחריו ועל כן צריך שלא יתחיל יחיד להתפלל אא"כ יכול לגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה ואם התחיל והגיע עם ש"צ לקדושה יאמר עמו נעריצך וקדושה מלה במלה וצריך שיכוין יחיד ויחיד למה שאומר ש"צ, עכ"ל. וכן הובא בבית יוסף (או"ח סו"ס קכו) והביאור הלכה (או"ח סי' סט ס"א ד"ה אומר) הביא מקור דין זה מהתוס' במגילה (כג, ע"ב ד"ה ואין).
וכן הובא בשו"ע (או"ח סי' קכד ס"א) ז"ל, לאחר שסיימו הצבור תפלתן, יחזור ש"צ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר, ויוצא בו; וצריך אותו שיוצא בתפלת ש"צ לכוין לכל מה שאומר ש"צ מראש ועד סוף ואינו מפסיק; ואינו משיח; ופוסע ג' פסיעות לאחריו, כאדם שמתפלל לעצמו.
אולם למרות שחזרת הש"ץ מעיקרה נתקנה למי שאינו יודע להתפלל שכידוע בזמנם לא היה מצוי סידורים וכדו', והיום אכשר דרא וסידורים מצויים בכל מקום. אף שהטעם נתבטל התקנה לא התבטלה כמובא בשו"ע (שם, ס"ג) ז"ל, קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה, אעפ"כ ירד ש"צ וחוזר להתפלל, כדי לקיים תקנת חכמים. והטעם מובא במשנה ברורה (סקי"ב) בשם הלבוש שכאשר תיקנו חז"ל חזרת הש"צ היתה תקנתם לעולם שלא הצריכו לחפש בכל תפילה אחר כל אדם בבית הכנסת שאינו בקיא, אלא תיקנו כן לעולם לשליח ציבור לחזור על התפילה שמא פעם אחת ימצא בבית הכנסת אדם שאינו בקיא ויציאו הש"צ ידי חובה, עכ"ד. וכן כתב בשו"ת הרמב"ם (החדשות סי' רכא) שתקנת חז"ל היתה מוכרחת שאם היה מוטל על הש"צ לבדוק בכל פעם אם יש מי שאינו בקיא היו חכמים נותנים דבריהם לשיעורים, עכ"ד.
מנין מצומצם
יש להקפיד שיהיו תשעה אנשים שעונין בחזרת הש"צ כפי שכתב השו"ע (או"ח סי' קכד ס"ד) בשם הטור שהביא תשובת הרא"ש (כלל ד' סי' יט) ז"ל, כשש"צ חוזר התפלה, הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן; ואם אין ט' מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו, ויכוין לברכת החזן, עכ"ל. ובמשנה ברורה (ס"ק טז) כתב שזה פשוט שאסור לומר עם הש"צ את כל הברכה שהוי ברכה לבטלה, וכתב שיש לגהור באותם שמגביהים קולם עם הש"צ דהוי כיוהרא והוי כקלות ראש, עכ"ד. ובהמשך כתב המשנ"ב (סקי"ט) שמנהג העולם לצרף אף מי שיודעין בו שמשיח בשעת חזרת הש"ץ ואינו שומע כראוי, וכתב בשם השולחן שלמה שטוב שיתנה הש"צ שאם אין תשעה שעונין אמן אחריו שתהיה התפילה בתורת נדבה, עכ"ד.
והנה האחרונים הקשו סתירה מדברי השו"ע בסימן נה (ס"ג) שכתב: "אם התחיל באבות ויצאו מקצתן, גומר אפילו קדושה". ומשמעות הדבר שמתפללים גם כאשר אין מניין, ע"כ. ובמשנ"ב (סקט"ו) כתב שה"ה כל תפילת י"ח ולא נקט קדושה אלא משום שלא נימא שהוא ענין אחר. ובהמשך (ס"ו) כתב השו"ע: "ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן, אפילו הכי מצטרף עמהם, ע"כ. ובמשנ"ב (סקל"ב) הביא מחלוקת אחרונים יש סוברים שסגי ברוב ואפי' שישה שיכולים לענות ואינם מתפללים שמונה עשרה כן כתבו האליה רבה (סק"ז) והדרך החיים (דיני קדיש בעשרה ס"ז). (וכן דעת הכה"ח שנביא לקמן) ויש מחמירין שרק באחד שאינו יכול לענות היקל השו"ע ולא ביותר מאחד, כן דעתם של החיי אדם (ח"א כלל כט ס"א) והבאר היטב (סק"ט). (ובישן זהו נידון רחב עיין במשנ"ב בס"ק לג ולד שכתב שלענין זימון כתב הפמ"ג שמצטרף לדעת השו"ע, ולענין קריאת התורה ונשיאת כפים צ"ע, ולענין קריאת המגילה אינו מצטרף דבעינן פרסום הנס וליכא, אבל לענין תפילה כתב שיש מחלוקת בדבר הפמ"ג א"א סק"ד היקל כפשטות השו"ע שאפשר לצרפו ורוב האחרונים החמירו כהט"ז כפי שהובא בבה"ל ד"ה או שהוא ישן. והחמיר לכתחילה שצריך להקיצו, או כדעת הברכי יוסף סק"ו שאפשר לעוררו שיהיה מתנמנם, ובלא זה אין להקל, עכ"ד, אך יש להדגיש שכ"ז לדעת המשנ"ב אך השו"ע היקל בישן) והטעם כתב המשנ"ב (ס"ק לד) שאף אם אין עשרה ואחד מתפלל ואינו יכול לענות, הוא מפני בכל עשרה שהם גדולים שרויה שכינה, שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' (ויקרא כב, לב), ולא דמיא לקטן שאינו בר קדושה, עכ"ד. והדברים סותרים למה שכתב השו"ע לעיל בסי' קכד ס"ד הנ"ל שצריך ט' שעונין ומכוונים לחזרת הש"צ ואם אין ט' שעונין 'קרוב ברכותיו לבטלה'. ורבו התרוצים על כך. הדרישה (סי' קכד סק"ד) כתב, שיש לדייק בלשון השו"ע בסי' קכד שכתב 'קרוב להיות ברכותיו לבטלה' ואינם ממש ברכות לבטלה, וכל דבריו לענין לכתחילה שצריך תשעה ובזה גם לענין קדיש בסי' נה צריך תשעה לכתחילה, אולם דברי השו"ע בסי' נה מיירי לענין דיעבד ובשעת הדחק שאין ט' עונין ובזה מהני גם לענין חזרת הש"ץ, עכ"ד. תירוץ נוסף בזה הובא בשם המג"א (ס"ק נה סק"ח) בשם המהרי"ל (סי' קנ) שיש לדחות מחמת קושיא זו את דברי השו"ע בסי' קכד בשם הרא"ש, וכתב שלא נוהגין כן להלכה שהרי חזינן שאפילו מי שמשיח ואינו שומע מצטרף וודאי שאף אם אין תשעה עונין מהני לצרף למנין אף בחזרת הש"ץ, עכ"ד. וכן כתבו האליה רבה (שם סק"ג) ובספר דעת תורה (שם סעי' ז') ובתורת חיים סופר (שם, סקי"ב) ובשו"ת מהרי"א אסאד (ח"א סי' כ"ו) ז"ל, 'מנהג עיקר ומבטל הלכה ולא נתפשטה הוראת הרא"ש ופסק השו"ע דסי' קכ"ד, ופוק חזי מאי עמא דבר', ע"כ.
ההבדל בין קדיש לחזרת הש"ץ
אולם הט"ז (סי' נה סק"ד) דחה דברי המג"א להלכה וכתב שאין מביאין ראיה מן השוטים האלו שעושים איסור בהפסקת שיחה בטילה אשר גדול עוונם מאד, וכתב 'ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה שאין מנין זולתם, עכ"ל. ולדעת הט"ז דברי השו"ע בסי' קכד נכונים שלענין חזרת הש"ץ צריך תשעה בני אדם שעונין ומכוונים, ומש"כ לענין קדיש חלוק מכאן, וכן כתב השו"ע הרב (שם ס"ז) וכן כתב הפמ"ג (מש"ז שם ס"ק ד) וכן כתבו הבן איש חי (ויחי אות ח) וכן מובא להלכה בכף החיים (סי' נה סקמ"ח) שכל פסק השו"ע לצרף אפילו שישה הוא דוקא לענין קדיש ובדיעבד אבל לענין חזרת הש"ץ צריך תשעה עונים והוא לעיכובא אף בדיעבד כמ"ש השו"ע בסי' קכד, עכ"ד ועיין שם שהביא להלכה את דברי הט"ז הנז'. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו שלענין קדיש סגי בשישה בדיעבד, כמובא במאמר מרדכי (לימות החול פי"א ס"ג) ז"ל, אם התחילו לומר קדיש בעשרה, ויצאו מקצתן אם נשארו רובם, דהיינו שישה יכולים לגמור את הקדיש שהתחילו בו ואם נשארו פחות משישה אין יכולים לגומרו ועל היוצאים נאמר 'ועוזבי ה' יכלו', עכ"ל. וכן כתב בהמשך (שם ס"ה) ז"ל, בתפילת ערבית אם יש שישה שסיימו את תפילת הלחש וארבעה עדיין עומדים בתפילתם יכולים לומר קדיש אף על פי שארבעה אינם עונים כיון שכל מקום שיש בו עשרה אנשים שכינה שורה, עכ"ל.
יצאו מקצתן
נראה שיש חילוק להלכה בזה בין קדיש לחזרת הש"ץ שלענין קדיש וקדושה כתב השו"ע (או"ח סי' נה ס"ב) ז"ל, אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרים אותו הקדיש או אותה הקדושה שהתחיל, והוא שנשתיירו רובן, ע"כ. וכתב הרמ"א בהגה ז"ל, ומ"מ עבירה היא לצאת, ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו (ישעיה א, כח) אבל אם נשארו י' מותר לצאת, עכ"ל. כדברי השו"ע כן כתב הבן איש חי (פרשת ויחי ס"ז), וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (שם). ואם יצאו מקצתן בחזרת הש"ץ הדין שונה בזה כמו שכתב השו"ע (או"ח סי' נה ס"ג) ז"ל, אם התחיל באבות ויצאו מקצתן גומר אפילו קדושה, עכ"ל. ולענין יוצר כתב המשנ"ב (בה"ל ד"ה אם התחיל באבות) שלדעת הב"י (סי' סט ד"ה מיהו) אם רק אמרו קדיש וברכו בעשרה נחשב שהתחילו בעשרה ואפילו אם יצאו מקצתן יכולין לומר קדושה של יוצר אף בפחות מעשרה, וכ"כ הפמ"ג (א"א סק"ג), עכ"ד. ודעת הרמ"א לענין יוצר שאם יצאו מקצתן לא יתחיל הש"ץ להתפלל בכל רם שכבר נשלם תפילת יוצר. אך לענין הקדיש יכול לומר כל הקדישים אף בפחות מעשרה, כמובא במשנה ברורה (סקי"ז) אך לענין הקדיש שאחר 'עלינו' כתב המשנ"ב (סק"כ) שאין לאומרו שאינו אלא מנהג, עכ"ד. ובכה"ח (שם סקל"ה וסקל"ו) כתב להלכה כמו שכתב הבה"ל בדעת השו"ע שאף לענין יוצר אם אמרו קדיש וברכו בעשרה ויצאו מקצתן ממשיך לומר בקול רם התפילה, כן כתב המטה יוסף (ח"ב סי' יד) וביד אהרון (הגהות בית יוסף) ובסידור בית עובד (דיני ברכות ק"ש אות ב), עכ"ד. ולענין ברכת כהנים עיין בכף החיים (שם סקל"ה) שאחר שהביא מחלוקת אחרונים שדעת הפר"ח (שם סק"ג) שמוכח מהירושלמי שאין נושאין כפיים וכ"ש קדיש שלאחריו, והכי נקטינן, עכ"ד. וכן נקטו הרבה אחרונים ובהם המאמר מרדכי (אות ד) והשיורי כנה"ג (הגב"י אות ג) ועוד עיי"ש, אולם דעת הפמ"ג שהרמ"א חולק בזה על השו"ע ואנן האשכנזים גרירן בתר הרמ"א שאם יצאו מקצתן בחזרה יכולים לעשות נשיאת כפים ולומר קדיש שלאחריו, עכ"ד. והכה"ח שם הכריע כדעת השו"ע וכרוב האחרונים שאין נושאין כפיים אם יצאו מקצתן בחזרה וכן אין אומרים קדיש שלאחריו, עכ"ד. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי – לימות החול פי"א ס"ו). אך האשכנזים הקלו כהרמ"א שאפשר לומר ברכת כהנים כשיצאו מקצתן בחזרה, כמשנ"ת.
תפילה קצרה
אחד מהפתרונות בזה כאשר מצוי שיש עשרה בצמצום ויש חשש אין ט' שעונין לברכותיו יתחיל עם הציבור שלוש ברכות ראשונות בקול, והם יתפללו בלחש ושאר התפילה ימשיך הש"צ עימם בלחש, ויוכלו לסמוך על זה כמו שכתב מצאנו לענין מי שהשעה דחוקה לו כמובא בשו"ע בהל' תפילת המנחה (סי' רלב ס"א) ז"ל, אם השעה דחוקה, יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור מגן, ומחיה, ויענה קדושה, ומסיים האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. וכתב הרמ"א ז"ל, ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין, עכ"ל. מבואר שלדעת השו"ע מתחילים הציבור עם הש"צ תפילת י"ח בלחש, והש"צ יאמר בקול, ואילו לדעת הרמ"א יתחילו הקהל עם הש"צ בקול רם, ובמשנה ברורה (סק"ד ובשעה"צ סק"א) ביאר בדעת הרמ"א שיאמר הש"צ בקול רם והקהל יאמרו עימו בלחש מילה במילה עד האל הקדוש, כמו שציין הרמ"א לדבריו בזה בסי' קכד ס"ב, עכ"ד. וכל זה לענין תפילת מנחה אולם לענין תפילת שחרית כתב השו"ע (סי' קכד ס"ב) ז"ל, ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור, וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש. וברמ"א כתב ז"ל, וכן אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש, וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת [הש"צ], עכ"ל.
ומה שכתב הרמ"א שטוב שיהיה אחד שיענה אמן כתב במשנה ברורה (סק"י) שהוא אפי' שאין השעה דחוקה אלא שיראים שמא יעבור הזמן, ואם אין השעה דחוקה אפשר לסמוך על עניית אמן של קטנים או יזמינו לאחד שכבר התפלל, עכ"ד.
ובמשנה ברורה סק"ז כתב לבאר את מה שכתב הרמ"א שירא שיעבור הזמן, שכוונתו, שלא יוכל לגמור השליח ציבור כל שמונה עשרה ברכות תוך זמן תפילה בין בשחרית שהוא עד ד' שעות שאז אין לו שכר תפילה בזמנה ובין במנחה שיעבור הזמן לגמרי. ועיין בבה"ל (ד"ה שיעבור זמן התפילה) שהסתפק לומר בזה שדוקא במנחה שיכול לעבור הזמן לגמרי יכול להתפלל עם הציבור תפילה קצרה אבל בשחרית אפילו עם יעבור הזמן יתכן שלא עקרו חז"ל תקנתם לומר חזרה עם הציבור, עכ"ד. ועיין במשנה ברורה (סק"י) שהקשה מדברי השו"ע לקמן בס"ד שכתב שצריך שיהיו תשעה עונין ואם לאו קרוב ברכותיו לבטלה, ודחה דהתם כבר התפללו בלחש וגם הש"צ ובזה החזרה היא לצאת ידי תקנת חז"ל משא"כ כאן שאפילו לחש לא התפללו ממילא תפילתם היא לצאת ידי חובת תפילה לכן יכולים לסמוך על תפילה קצה, עכ"ד.
וכן כתב הבן איש חי (פרשת תרומה ס"ב) לענין אם יש עשרה בצמצום וברור לו שיש שם אנשים המונים שאין נותנים ליבם לחזרה, ואפילו אמנים לא יתנו ליבם לענות, אז יתפללו כולם עם הש"צ עם הציבור ג' ראשונות בקול רם, כשהם מתפללים בלחש כדי שיאמרו יחדיו 'נקדישך ונעריצך' ואחר חתימת 'אתה קדוש' יסיימו הש"צ הציבור התפילה בלחש עד סוף תפילת י"ח, עכ"ד. וכן כתב בכה"ח (או"ח סי' קכד סק"ט) שלמרות שיש להקפיד בדרך כלל שיהיה לחש לפני החזרה ואין להשמיע קולו בתפילת הלחש מפני שיתאחזו בה החיצונים, כפי שכתוב בזוהר ובאר"י מכל מקום כיון שמגביה קולו לצורך מותר עד קדושה ואז ימשיך עם הציבור בלחש, עכ"ד. ונראה שכן יש להתנהג באם יש מנין מצומצם ויש חשש שאין תשעה מתפללים שיענו אמן, יתפללו תפילה קצרה. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי, לימות החול פי"ח ס"ב).
העולה למעשה
צריך שיהיו תשעה מלבד הש"צ שיענו אמן בחזרת הש"צ, ואם אין תשעה עונין חוששים לברכות לבטלה, ודבר זה מעכב אף בדיעבד.
א. כאשר ישנו מנין מצומצם לחזרת הש"צ, ויש חשש שלא יהיו תשעה גדולים שיענו על ברכות הש"צ, יתפללו תפילה קצרה, כאשר השליח ציבור יאמר בקול ג' ברכות ראשונות והציבור בלחש עד האל הקדוש, ואז ימשיך הש"צ עם הציבור לומר בלחש עד סיום התפילה.
ב. אם היו עשרה אנשים בחזרה והתחילו לומר אבות ויצאו מקצתן יכולים לומר קדושה וכל חזרת התפילה, אך אין נושאין כפים בברכת כהנים, ואין אומרים קדיש שלאחר החזרה.
ג. לענין קדיש אם היו עשרה אנשים ויצאו מקצתן מספיק שישה בני אדם שיענו אמן.
ד. אם נתווספו אנשים באמצע התפילה, לא יאמרו החזרה אלא כל אחד לבדו, אך יכולים לומר קדיש 'יהא שלמא' 'על ישראל' ו'ברכו', אך 'קדיש תתקבל' לא יאמרו.