שאלה
אותיות שהתקלפו מהקלף בגב המזוזה, ונדבקו לקלף בצד השני
מה הדין? ומה עם השמות?
תשובה
לא ברור באיזה מצב מדובר ולכן נפרט
היכא שנקלף מאותיות ונשאר רושם של אות – בדיעבד ניתן לתקנו, ואין בזה משום שלא כסדרן, אבל באותיות השם אפי' נשתנה צבע אותיות אין להעביר עליהם קולמוס.
היכא שנקלף אותיות אך עדיין נקראות – נחלקו הפוסקים ולמעשה במקום דחק גדול יש להקל היכא שתינוק קוראן, אבל אם אין דחק גדול יש להחמיר.
היכא שנקלפו ואינם מחוברות יש לגונזן ואין לתקן.
מקורות
נתקלף מאותיות ונשאר רושם
במשנ"ב (סי' ל"ב ס"ק קכ"ח) הביא מחלוקת הפמ"ג (א"א סי' ל"ב ס"ק ל"ט) והחת"ס (יו"ד ח"ב סי' רנ"ו) בעניין זה, ז"ל: "ודע עוד דדעת הפמ"ג הוא דאפילו נשאר ממשות דיו רק שנקלף שחרות העליון ונשאר אדום – הוה שלא כסדרן, דאדום אין כשר לתפילין. אבל החתם סופר בחיו"ד בסי' רנ"ו פליג עליו וסובר דאם השינוי לאדמומית הוא מחמת יושן – הרי הוא כשר שהרי הוא נכתב בדיו ולהכי נאמרה ההלכה לכתוב בדיו להורות דצריכה היא רק להכתב בדיו, וכך דרכו של רוב דיו לכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת לאדמדם ונעשית כעין מראה [שקורין בל"א ברא"ן]. מ"מ טוב להעבירו בקולמוס ואפילו בשמות הקדושים קרוב לודאי דמותר כדיו ע"ג דיו דאין כאן מחיקה. ואם נשתנה לאודם ממש שאין כן דרכן של סתם דיו או אפילו רק לאדמומית רק שנשתנה מיד מהר לאחר הכתיבה – אין תקנה לאותה ס"ת שנראה שאינו מחמת יושן, ועל כרחך יש חסרון בעיקר הדיו שנעשית מסממנים אחרים וע"כ פסול מעיקרא כי לא נכתב בדיו. ובשמות – אסור להעביר עליו דיו וכו', עי"ש שמאריך בכ"ז מילתא בטעמא".
ולתועלת המעיין נביא את דבריו של החת"ס (ח"ב יו"ד סי' רנ"ו), ז"ל: נתכבדתי ביקרתו וגם עוררני עליו בלוחות שניות וידעתי כי לא לדידי צריך מר אך ענותנותו תרבני והאותיות שאלוני ע"ד ס"ת שנשתנה הדיו לאחר הכתיבה ונהפך לאדמדם מכמה סבות אי כשרה הס"ת או לא, עכ"ל שאלת חכמתו כי רבה והעמק עיונו בדברים חריפים נחמדים דברי דודים.
בטוש"ע א"ח סי' ל"ב סעי' ג' דכתיבה בשאר מיני צבעונים – פסול, וכ' אלי' רבה סק"ה אפילו העביר עליו דיו – פסולה, ובמג"א שם סקל"ח בשם ס' הזכרונות דאם בתחלת הכתיבה הוכהה מראית הדיו או נהפכה לאדום אי העביר עליו קולמס – הוה שלא כסדר, ומבואר דאם מתחלה הי' שחורה ושוב אח"כ נשתנה – מעביר עליו קולמס להאירן ולקיימן ולא הוה שלא כסדרן, והוא ממהרי"ל ותה"ד. וכ' מג"א משמע אם קפצה כל הדיו ולא נשאר רק חלודת הדיו בצורת אות – פסול. ופרי מגדים כ' אפי' נשאר רושם דיו רק שהשחור קפצה והאדום נשאר – פסול. וגם הקשה מ"ש בשם זכרונות דהעברת קולמס הוה רק שלא כסדרן, משמע אם לא כתב לפניו – יכול להעביר עליו קולמס, וק' מ"ש מנכתב בצבע ירוק והעביר עליו קולמס – פסול לאלי' רבה סק"ה הנ"ל, וגם האלי' רבה הוא נגד ש"ס גיטין י"ט ע"א דכ' דיו ע"ג סקרא הוה כתב, וא"כ אמאי פסיל אלי' רבה אם העביר קולמס ע"ג צבע. ופאר ר"מ נ"י נתקשה מ"ש דבתחלת הכתיבה הוה שלא כסדרן מראה כהה ואדמדם וא"כ כשנתקלקל אחר כך ונתאדם נמי, ומ"ש מרצועות שחורות הל"מ שאם נתקלקלו אח"כ מ"מ כיון שאינן שחורות פסולות בלי ספק, וה"נ מ"ש, אלו דבריו נ"י.
ולברר הדברים בעזה"י אומר כי הל"מ הי' לכתוב בדיו, ובמס' מגילה יליף לי' מקרא: 'ואני כותב על הספר ובדיו' וילפי' כתיבה וספר מהתם, וכן פ' הקומץ, וע"כ הל"מ הי', ואתא ירמי' ואסמכוה אקרא. והכי איתא בירושלמי פ"ק דמגילה ומייתי רי"ף סוף הלכ' ס"ת. ושיטת ר"ת דיו דוקא יבש כאבן דיו ולא הנשפך העשוי' ממי עפצין, וכדאמרי' פ' כל היד: פלי קורטא דדיוטא, אמנם תוס' ורוב הפוסקים חולקים וס"ל דאפילו הנשפך וגם אינו אפי' ממי עפצים נמי נכלל בלשון דיו כדאיתא בירושלמי פ"ב דגיטין: הני בני מדינה ערימי' וכו' שפך עליהם דיו שאינו עפיץ יעיין בהגה' מיי' פ"א דתפילין אות ג' בסופו, וז"ל רמב"ם שם כ' שלשתן במי קנקתום ועפצה – כשרה שהוא עומד ואינו נמחק, א"כ מה מיעטה ההל"מ שיהי' כתובים למעט שאר מיני צבעונים וכו' עכ"ל. ויל"ד לפ"ז מ"ט אמרה ההלכה לכתוב בדיו ול"א שתהי' כתיבה שחורה כמו רצועות שחורו' הלכה למשה מסיני דאתי שחורות למעוטי שארי צבעונים, וה"נ מ"ש דנקיט דיו. וי"ל דאלו נקיט כתיבה שחורה כל שנשתנה אח"כ שוב איננו שחור ופסול, ואף על גב דכל דבר שבעולם משתנה גוון באורך הימים באפס הליחה ויבשותה ועשבי שדה הירוקים נעשים כרכומי' ושערות אדם מתלבנים באפיסת ליחותם.
ופר"מ תלי' שינוי זה בשינוי דם חי שנעשה מוסק ובשר המתהפך לדבש, ובמ"כ לא דמי התם מתהפך ע"י ד"א המהפכו, והתם ההעדר קודם להוי' רצוני טרם שנתהפך הבשר לדבש מתעפש בתוך הדבש ונעשה עפרא בעלמא ושוב לובש צורה אחרת ופנים חדשות באו לכאן כי הראשון חלף הלך לו. ובפ' אין מעמידין אמרי': דבש למאי ניחוש לי' אי לאיערובי מסרי סרי, כ' ר"ן, וז"ל: ואחרים פרשו: אי משום איערובי שדרך לערב בדבש דברים אחרים ונימוחו בתוכו וחוזרים דבש, ליכא למיחש בהכי לפי שהמתערב בתוכו עד שלא נימוח מסריח ומותר, וכדאמרי' בתמורה: אפרוח ביצת טריפה – מותר, אימת קגביל לכי מסרח, עפרא בעלמא הוא, עכ"ל. ונעלם זה ממג"א סי' ר"א סק"ג בסיום דבריו, ע"ש. ומה שהקשה מג"א מדם נעכר ונעשה חלב, יפה תי' בחק יעקב סי' תס"ז ודברי מקור חיים שם מש"ס דכריתות גבי לחם וקלי וכרמל, כבר הי' לי ויכוח אתו בזה, אין כאן מקומו, כי במ"כ לא צדק בזה [וע"ל בסי' קי"ד]. מ"מ אין זה ענין לשינוי הגוונים מאפיס' הלחה, שכך הוא בתחלת תולדת כל דבר ובכלל דיו הוא, שתחלתו שחור ולכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת כעין אדמדם ולא אדום ממש כי אין השחור נעשה אדום אבל הוכהה ונעשית כעין מראה ברוי"ן [=חום], וכך הוא וסתן של רוב דיו בעולם, נמצא אי הוה הל"מ כתיבה שחורה של דיו שבאורך הימים ישתנה קצת א"כ היינו דיו דאמר רחמנא.
אך כ"ז אם תחלתו שחור ממש וסופו מתקלקל קצת היינו דיו, אבל אם מקלקל מתחלתו א"כ מעולם לא הגיע עדיין לשיעור דיו שהוא שחור בתחלתו, וכן אם סופו נעשה אדום, מה שאין דרכו של דיו להעשות, ועל כרחך יש חסרון בעיקור הדיו כמו שנוהגי' עתה לעשות דיו מאבק שרפת (ווידרעאהל חזרה, כמקודם) והוא אדום ומתהפך לשחור בתוך מי עפצים וסוף חוזר לאדמימתו אותו לא הי' דיו מעולם וכשאר צבעוני יחשב, וס"ת כזה פסול מעיקרא אפי' מה שקראו בו בשחרוריתו כי לא נכתב בדיו, ולא מטעם – כל העתיד להעשות כעשוי דמי, וכמו שעלה בדעת הדרת מעכ"ת, דלא נלע"ד, דהתם פליגי בכל העומד לזרוק והעומד לשרוף והעומד לתלוש, דהני כולהי מחוסרי מעשה ופליגי בי' תנאי, אבל הכא הענין בטבע הוא כך ודומה לכל העתיד לטרוף כטרוף דמי, משום שכבר החל הנגף המכה שסוער והולך עד שעתיד להטרף וה"נ דכוותי', כי מתחלה נעשתה הצבע באופן זה ולא מפני שעתיד אלא שכבר הוא כן ואינו מחוסר שום מעשה, וע"כ פסול.
היוצא מדברינו, הס"ת הנ"ל אם השינוי לאדמומי' מחמת יושן וכדרכו של דיו – הרי היא כשר, שהרי נכתב בדיו, וטוב להעבירו בקולמוס כדי לקיימו ימים רבים יותר, כנ"ל. וקרוב לודאי אפי' בשמות הקדושים – מותר, כדיו ע"ג דיו דאין כאן מחיקה, אבל אי נשתנה לאודם ממש מה שאין כן וסתו של סתם דיו או אפילו רק לאדמומית רק שנשתנה מיד מהר שנראה שאינו מחמת יושן אלא שנעשית הדיו ע"י המצאה חדשה מסממנים אחרים – הרי הוא פסול מעיקרא ואסור להעביר על השמות שאינם נמחקים, דהוה כדיו ע"ג סיקרא דמוחק התחתון. ולענין קדושת השם אין חילוק אפי' נכתב בכל צבע – אסור למוחקו, דהתם לא כתיב וכתבתם דנילף כתיבה בדיו, אלא לא תעשון כן לה' אלקיכם, וע"ז הנכתב' בכל צבע מ"ע ואבדתם וממילא לא תעשון כן לה' אלקיכם, ובסת"מ לא כשר משום דבעי קדושת כתיבה, וקדושת כתיבה לא הוה אלא בדיו דילפי' מ'ואני כותב בספר בדיו', והוא פשוט, וא"כ לענ"ד אין תקנה לאותו ס"ת". עכ"ל החת"ס.
וראה עוד במשנ"ב (סי' קמ"ג ס"ק כ"ה) שאם נקלף הדיו השחור ונשארה אדמומית – יש לסמוך על החת"ס ואין להוציא ס"ת אחר.
אמנם מאידך ראה לגאון עוזנו הרב פעלים (יו"ד ח"ג סי' כ"ב) שהאריך מאד בנידון זה, ונוטה להחמיר, ז"ל: "נראה בנדון השאלה הנז' איכא תרתי לריעותא, דלאו משום מנומר בלבד איכא למיחש, אלא יש לחוש נמי יותר משום דמראה אדום פסול בס"ת דבעינן מראה דיו שהוא שחור וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רפ"א סעיף ו', דשאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק פוסלים בס"ת אפילו באות אחת, ע"ש. וכתב בפתחי תשובה סקי"ח בשם חמודי דניאל דאם נעשה הדיו אדום מחמת יושן הרבה – פסול ע"ש, והיינו הך דינא דנידון השאלה הנז', וכן פסק בספר מלאכת שמים כלל ד' סוף סעיף א' דאפילו כתב מתחלה בדיו שחורה ואח"ז נתיישנה מראיתה ונוטה למראה אדומדמיות או שהכהה מראיתה עד שאיננה שחורה עוד – פסול, ע"ש. מיהו לא נתבאר בדבריהם אי מהני העברת קלמוס בדיו טוב, או"ד כיון דנפסל זה התחתון מחמת שנהפך לאודם, לא מהני העברת קלמוס דנמצא התחתון הפסול חוצץ והו"ל ככותב בדיו כשר על כתיבה שהיתה כתובה בצבע או בזהב דלא מהני, וכמ"ש באליה רבא סי' ל"ב סק"ה.
וראיתי להרב מג"א ז"ל בסי' ל"ב ס"ק ל"ח שהביא דברי ס' הזכרונות שהביאו הכנה"ג, וז"ל ספר הזכרונות עצמו בפ"ט דף ס': בדבר הדיו שכותבין בו שיש שאינם יודעים לעשותו כהוגן ואינו עולה בידם שחור כראוי, ולכן בעת הכתיבה עושין בו אותיות משונות גוונים נוטין לירוק ולאדום ללבן שהוכהה מראיתו ואין זה נקרא דיו שחור כדינו, ולהעביר עליהם קולמוס הדעת נוטה שאינו מועיל, דעד כאן לא הותר זה כשרישומן ניכר ולא חשיב כסדרן אלא באותיות שנכתבו בכשרות ובדיו שחור ושוב נמחקו קצת, אבל בנ"ד לא היה ולא נראה בהם שחור מעולם ולהעביר קולמוס עליהם הוי ככתובין מחדש ושלא כסדרן חשיב, עכ"ל. ומדבריו משמע דלא פקפק בתיקון העברת קלמוס אלא משום דחשיב שלא כסדרן וזה שייך בתפילין ומזוזה בלבד, אבל בס"ת דלא בעינן כסדרן נראה דיכול לתקן ע"י העברת קלמוס. ואין להדחק בדבריו ולומר דלעולם ס"ל שגם בס"ת אין להעביר קלמוס ע"ג הכתב עצמו אלא ששם כיון דלא בעינן כסדרן יש תקנה לגרור הכתב ולעשות העברת קלמוס על הגרר, אבל בתפילין ומזוזה דבעי כסדרן א"א לתקן כזאת, וכמ"ש מהרמ"ל בסי' מאיל המלואים שרצה לפרש דעת ס' הזכרונות כן, דבאמת זה אינו, ולא ניתן להאמר בדעת הרב ספר הזכרונות, אלא ברור שדעתו היא במקום דלא בעינן כסדרן יש תיקון להעביר קלמוס ע"ג הכתב האדום ההוא וכשר, וכן ראיתי להגאון מש"ז ז"ל סי' ל"ח שדקדק מדברי ספר הזכרונות דבס"ת דלא בעי כסדרן מהני העברת קלמוס, ושוב נרגש מדברי הרב אליה רבא ז"ל והניח הדבר צ"ע, ע"ש.
ושו"ר להגאון חתם סופר ז"ל ביו"ד סי' רנ"ז שנשאל מן הרב מהרש"ק ז"ל בס"ת שנשתנה הדיו לאחר כתיבה ונהפך לאדמדם, והביא דברי ספר הזכרונות ואליה רבא, ומה שהשיג הרב מש"ז ז"ל הנז', והוא תירץ דדיו שנתאדם בתחילתו אם מוסיף עליו דיו שחור ומעביר הקלמוס עליו – ה"ז כשר, דלא דמי לכותב בצבע דלא יועיל תערובת דיו, דמה לי אם מתקן הדיו בעודו בכלי שהוסיף עליו דיו שחור מה לי מתקנו ע"ג הקלף אחר שנכתב, דהלא מצא מין את מינו וניעור להכשירה, וליכא אלא משום דהוי שלא כסדרן אבל אם הוסיף עליו דיו טרם שכתב לפניו – כשר, ולק"מ קושית הפרי מגדים עכ"ד, ע"ש. ודבריו תמוהים, דכיון שנכתב כבר בדיו זה המקולקל שנראה לעין מראהו אדום, א"כ אין זה דיו אלא צבע אדום דהא פסול אם ישאר כך, ועתה מה יועיל דיו השחור שמוסיף עליו דהו"ל ככותב ע"ג צבע ופסול, ואיך ס"ד דהרב ז"ל לדמות זה לתיקון דיו המקולקל שמתקנו בדיו השחור בעודו בכלי קודש שכותב בו, וראיתי להרב מהרש"ל שנרגש בזה על הגאון ח"ס ז"ל הנז'.
והנה מצינו להח"ס ז"ל בסוף דבריו הנז' דמחלק בין היכא דנתאדם קצת מחמת ישון, דזה מקרי ארחיה בהכי, לבין נתאדם ממש מחמת ישון דלאו אורחיה בהכי להתאדם כ"כ, ע"ש. ולפ"ז בנדון השאלה דידן אם נתאדם קצת ולא נשתנה לאודם ממש – אין בזה מיחוש, ורק לכתחילה טוב לעשות לו העברת קלמוס, ומדברי השואל אף על גב דנראה שנעשה אדום ממש, אפשר לפרש דבריו דהיה קצת אדום, ולפי חילוק הרב ח"ס שרי בזה, דחשיב אורחיה בהכי, אך לא ראיתי באחרונים ז"ל דחילקו בחילוק זה. והנה הגם דמכל הנז"ל נראה דמהני העברת קלמוס על אותיות אלו הנזכרים בשאלה שהאדימו, מ"מ לדינא צ"ע יען כי הן אמת דלא דמי נ"ד להך דהכותב בדיו על גבי כתב הכתוב בצבע או בזהב דלא מכשר, וכנז' באליה רבא סי' ל"ה סק"ה, משום דהתם הוי מין על אינו מינו וחוצץ, וכאן הוי מין במינו דאינו חוצץ דהא גם התחתון דיו הוא ומין אחר הוא אלא שנתאדם מראהו מחמת ישון. הנה עכ"ז נראה דיש לחוש מאחר שזה הכתב התחתון שנעשה מראהו אדום הוא פסול באשר הוא שם, אף על פי שנתאדם מחמת ישון, וכמ"ש פתחי תשובה בשם חמודי דניאל שהבאתי דבריו לעיל, וכ"כ הרב מש"ז ס"ק ל"ח וט"ל וכ"כ מלאכת שמים כלל ד' סוף סעיף ב' ע"ש, וכ"כ במ"א. ועל כן כיון דכתב התחתון פסול מדינא, איך מותר להכשירו בהעברת קלמוס אף על פי שהם מין אחד, דמאי שנא מדין כותב השם בקדושתו דאם לא עשה כן – פסול, לא מהני העברת קלמוס, וכמ"ש הש"ך סי' רע"ו סק"ב, ועיין בנקודות הכסף שם.
איברא כי דין הנז' של כתב ע"ג כתב דכל היכא דנכתבה התיבה שלא לשמה, לא מהני להעביר קלמוס עליה לשמה הוא פלוגתא, ועיין במג"א סי' ל"ג סק"ז בדין הרצועות שהשחירם גוי דפסולים וחזר והשחירן ישראל לשמה דכשרין, והביא ראיות לזה בקיצור, ועיין ביאור דבריי במחצית השקל שם, ועיין להגאון נו"ב קמא בא"ח סי' א' שהביא דברי המג"א ז"ל הנז' ומה שפלפל בזה עם הרב השואל שם ונכנס בדין כל שהוא לנאותו אינו חוצץ, ע"ש. ועיין בפנים מאירות ח"ג סי' ל"ב, ועיין ביד שאול יו"ד סי' רע"א סק"ה שהביא דברי הרב פנים מאירות ודברי נו"ב הנז' וכתב: כיון דהכתב הראשון הוי שלא לשמה וצריך קדוש לשמה, הוי זה בכלל לנאותו ואינו חוצץ, ע"ש. והנה ענין זה סובל אריכות ואין פנאי להאריך בו עתה, אך עכ"פ מצינו דאיכא דס"ל שגם בכה"ג דהוי מין במינו וגם לנאותו, נמי יש לחוש ולומר דחוצץ. וברצועות שהשחירם גוי, הגם דהרב מג"א ז"ל התיר להשחירם אח"כ ע"י ישראל, עכ"ז הרב נו"ב דעתו להחמיר, ואף על גב דהוי שם מין במינו ואף על גב דחשיב לנאותו וכמ"ש ביד שאול הנז', וא"כ ה"ה בנ"ד דיש להחמיר בזה, ולא נתיר ע"י העברת קלמוס דעכ"פ מידי פלוגתא לא נפיק.
ועוד איכא בס"ת רעותא אחריתי גם להמתירים בהעברת קלמוס, והיינו כי הס"ת הוא ישן הרבה ולאו כל האותיות נהפכו לאדום אלא מקצת מהם, ואם יעביר על האדומים בלבד מחזי כמנומר זה מצהיב וזה חשוך, וחשו חז"ל בכה"ג למנומר, וכדאיתא בגיטין דף נ"ד ע"ב בהעברת קלמוס על השם דאמרו בגמרא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה, אבל בכוליה ס"ת – לא, משום דמחזי כמנומר, ע"ש. וראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל בקנאת סופרים סי' פ"ה דף כ"ז ע"א בסופר שכתב ס"ת ושכח לקדש שם אחד ואינו יודע איזה הוא, דאין תקנה לס"ת זו אלא רק להעביר קלמוס על כל הס"ת, דבזה לא שייך לומר דמחזי כמנומר, וכמ"ש בחבור סת"ם סי' צ' ואף דהוי כקלמוס על השמות, אין בזה חשש מוחק, וכן עמא דבר להעביר קלמוס על כל הס"ת אם אין אותיות שחורים כדבעי וכו', וזולת העברת קלמוס על כל הס"ת לא מצאתי לו תקנה ע"כ, ע"ש. נמצא לפ"ד צריך בנ"ד לעשות העברת קלמוס על כל הס"ת, ואם לא יעשה על הכל מחזי כמנומר כאשר חששנו לעיל. אך ודאי לא ירצה השואל לעשות העברת קלמוס על ס"ת זה הישן, דיותר טוב לכתוב ס"ת על גויל חדש ולכן לא יגהה מזור בתיקון זה. ועוד נמי סברת מהרש"ק ז"ל הנז' דס"ל להעביר קלמוס על שמות הקודש לא נהירא לן, דהא מצינו לאחרונים ז"ל דאסור בזה, והביאו דברי הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שאסר לכתוב בדיו על אותיות שם הקודש שנכתב בזהב משום מוחק השם, ואף על גב דכתיבה בזהב פסול בס"ת, ועל כן ה"ה בנידון מהרש"ק ונ"ד דאין להעביר קלמוס על שמות הקודש, ועיין נו"ב תניינא ביו"ד סי' קפ"א מ"ש שיטת הנ"י ז"ל בכתב האזכרות בדיו וזרק עליהם זהב דהוי מוחק השם, ע"ש. ועיין פתחי תשובה סי' רע"ו סק"ו שהביא תשובת נו"ב הנז' וכתב: מזה נלמוד דמותר להעביר קלמוס על אותיות השם שנתיישן הכתב ואין לחוש בזה שמוחק הכתיבה התחתונה, ע"ש. ואחהמ"ר ליתא, ועיין ח"ס בתשובה שהבאתי לעיל ע"ש, דיש איסור מוחק את השם היכא דמעביר קלמוס על אותיות שנכתבו בדיו אדום וכו', וכבר העירותי על דבריו, ואכמ"ל.
גם עוד לפי סברה זו דאסור להעביר קלמוס בדיו שחור על אותיות השם שהם אדומים, הנה תמצא איסורא בנ"ד אפילו אם לא נחוש למנומר, דהא ודאי ימצא בס"ת הנז' בשאלה דנ"ד איזה שם משמות הקודש שגם אותיותיו נהפכו לאדום, וזה א"א לתקנו בהעברת קולמוס בלא"ה, על כן נראה דזה הס"ת דנ"ד טוב לגנזו, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר".
למעשה כאמור שיטת החת"ס (יו"ד ח"ב סי' רנ"ו) להקל בכתב זה, אך אנו כיום נחשבים כלא בקיאים בסוגי הכתב (מתי נחשב כנתאדם לגמרי, ומתי עדיין הוא בגדר שחור), ולכן אין להכשירו לכתחילה בכתב כגון זה, אך מאידך אם כבר קוראים בו – אין לפוסלו. כתב בקול יעקב (שם ס"ק ק"מ): "והקשה עליו הפרי מגדים [אשל אברהם אות לט], וז"ל: מאי אריא חלודה, אפילו הדיו עתה אדום שנקלף שחרורית העליון ונשאר אודם, אפילו הוא ממשות הדיו הוי שלא כסדרן, דאודם אין כשר לתפילין כמו שכתוב בסעיף ג', עכ"ל. וכן כתבו האחרונים דכל שנתאדם האות לא מהני מה שיעביר עליו דיו, דהוי שלא כסדרן, עצי לבונה (חלק יו"ד סימן ר"פ סעיף א' בהגה ד"ה אבל אם אחר), קסת הסופר (סימן ט' אות ט'), מלאכת שמים (כלל ח' אות ה'). וכן אם נשתנה האות למראה אחר שאינו שחור, לא מהני מה שיעביר עליו דיו, דהוי שלא כסדרן. קסת הסופר (שם). וכן משמע מהמלאכת שמים (שם). ועיין בדברינו ליורה דעה סימן ער"א אות ח"י. ועיין בית שלמה (חלק או"ח סימן ז') שכתב: דוקא בנתהפכה לגמרי למראה אדמדם שהוא פסול, אבל כל שלא נתהפכה משחרוריתה לגמרי ועדיין צבעה שחור קצת – יש להכשיר. וכן משמע מהמלאכת שמים (באות הנזכר)". ועוד בקול יעקב (שם ס"ק קמ"א): "הא דאמרינן דאם נתאדמו האותיות לגמרי שהוא פסול ולא מהני להעביר עליהם קולמוס, היינו דוקא בתפילין משום דבעינן כסדרן, אבל בספר תורה אפילו אם נתאדמו האותיות לגמרי מהני להעביר עליהם קולמוס. פרי מגדים (אשל אברהם אות ל"ח), בית שלמה (שם), חתם סופר (חלק יו"ד סימן רנ"ו). וכן משמע מדברי הפוסקים הנ"ל באות הקודם".
כתב בקול יעקב (שם ס"ק קמ"א): "וכל זה בשאר אותיות, אבל בשמות הקודש אם נתאדמו לגמרי אסור להעביר עליהם קולמוס משום מוחק את השם. חתם סופר (שם)".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הל' סת"ם פ"ד סעי' כ' כ"ב "כתב שנכתב כהוגן והתחיל להשתנות צבעו לאדום או לצבע אחר מאיזו סיבה – בתפילין ומזוזה אי אפשר לחזור על הכתב בצבע שחור מפני שזו כתיבה 'שלא כסדרן', ובספר תורה – מותר
אם השתנו האותיות של שמות הקודש לצבע אדום – אסור להעביר עליהם דיו אפילו בספר תורה משום מחיקת השם
כתב ישן ודהוי שנשתנה לצבע חום הנוטה לאדום – אם נמצא כתב כזה בספר תורה לאחר שהוציאו אותו מן הארון לקרוא בו – אין להחזירו".
נתקלף מאותיות ולא נשאר רושם
דבר מצוי בתו"מ וס"ת שמחמת יישן הדיו מוגבה קצת מעל הקלף ועומד באויר אלא שמחובר עוד בב' צדדים בקלף אם נדון עדיין כדיו הכתובה או כיון שבודאי עומד ליפול אין עוד תורת כתב עליו ופסול, וממילא התיקון בתו"מ נקרא שלא כסדרן, בדין זה נחלקו הפוסקים וכדלהלן:
כתב בשו"ת מהרש"ם חלק ג סימן א, לגבי אותיות שהתחילו להתקלף "מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בתפלין שהוגבה קצת באמצע הגג של האות הדיו מהקלף וכשרואין מתחתיו נראה שאינו דבוק ובשני קצות האות דבוק בקלף רק באמצעו ואם יקלף יהי' ניכר פרודתו להדיא אי מהני תיקון והעיר מרש"י גיטין כ' ומג"א סי' ש"מ סק"י והאריך קצת, והנה בביאור ד' מג"א הנ"ל יעוין בשו"ת אמרי אש בהקדמתו שביאר ד' מג"א ובכ"ז לדינא י"ל דבתפילין וס"ת בעינן שיהי' דבוק לקלף דקרא כתוב פ' וילך ויהי ככלות כו' על ספר וגם בירמי' ואני כותב על ספר בדיו ובזבחים י"ט בעי רבא נכנס רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן וליכא או דלמא דרך לבישה בכך ובכתיבה ודאי דאין הדרך לכתוב כן פשיטא דאין להיות חציצה ואין להביא ראי' מתוס' שבת ז' ע"א בשם ריב"א דגם למעלה מג' כל שרואה פני הקרקע הוי כמונח על גבי קרקע וכ"ה ד' רש"י ורשב"א ובפחות מגע"ג לכ"ע כמונח וע' תוס' פסחים פ"ה ע"ב ד"ה בנגררין דגם לרבנן דר"ע דלא ס"ל דקלוטה כמו שהונחה היינו בזורק אבל במעביר לכ"ע כמונח ומכ"ש במונח במקום א' – אבל ז"א דבנ"ד דכתי' על ספר י"ל דצריך להיות בלא חציצה כמו בבגדי כהונה דכתי' על בשרו –
אבל בשו"ת גיבעת פנחס סי' כ"ו האריך להוכיח דבס"ת על לאו דוקא כיון דליכא יתורא ומין במינו אינו חוצץ א"כ יש להקל בנ"ד ובפרט דגם בנפסק להדי' אם תינוק קורא כהוגן הגם שדעת פמ"ג להחמיר מ"מ בשו"ת תשב"ץ חוט המשולש טור א' סי' ה' מבואר להקל וכ"ה בס' ברכות המים למהר"מ אות פ"ד וגם ראיתי בס' משנ"א הביא תשו' מהגה"ק מו"ה אייזיק מקארץ וכמה גדולים הסכימו עמו להקל ודלא כהפמ"ג ולכן בצרוף ד' הגבעת פנחס אם גם כשהי' נקלף מסתבר שהי' תינוק קורא כראוי פשו' להקל וגם אם קוראו עתה כהוגן יש לסמוך ע"ד הג"פ. וכה הראני ח"ב הרב הה"ג ר' משה ישראל נ"י ראב"ד ומו"צ דפה במכתב שבשו"ת שנות חיים סי' י' וסי' ח"י שצידד דמיעוט אינו חוצץ בתפלין כמו בגדכ"ה ואין הספר ת"י אבל הרי בזבחים י"ט מבואר דבמקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת וכינה מתה חוצצת וממ"ש בהגהותי לאר"ח סי' כ"ז בשם נח"א שבאשכול בזה ואולי אויר א"ח במיעוט עוד העיר מהא דנקב שהדיו עובר עליו דכשר והא ליכא קלף תחת הדיו שבמקום הנקב ולק"מ דנקב כזה לאו נקב הוא והוי כמחובר ממש ועמש"ל סי' ב' דהיכי דלייף הוי כמחובר ומ"ש בפנים בשם תשו' ג"פ סי' כ"ו הוא ט"ס וצ"ל סי' נ"ו ובגוף השאלה שבג"פ שם שנמצא קצת קלף ממורח בצבע בלייא ווייס /כחול לבן/ עם דבק אם חוצץ יעוי' בתשו' מהר"י מינץ סי' ט"ו באמצע התשו' והובא גם בהגהת מהרל"ח ליו"ד סי' רע"ט דמוכח דאם אינה מכהה שחרורית הדיו אין חשש ורמז שם להש"ס ותוס' דסו"פ הבונה אי שייך בזה קפידא ולא עלה על הדעת לחוש משום חציצה ע"ש ותבין", כלומר שאם לא ניתק לגמרי אבל עדיין קצת מחובר לדעת הגבעת פנחס כשר ולפמ"ג פסול, וכתב שאם תינוק היה קורא כשר.
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק א סימן יח העיר על דברי המהרש"ם: "ולא זכיתי להבין מה ראיה יש מדברי תשובת גבעת פנחס, הא הג"פ מיירי שהי' איזה הפסק בדיו ע"ג הקלף ודן מכח על לאו דוקא ומין במינו אינו חוצץ, אבל כאן שהדיו מונח באויר ואותיות פורחות, ואפילו מקצת אות, הא אין זה דרך כתיבה בכך דכתיבה באויר היא, ועוד מקצת אות זה שקפץ מהקלף ותלוי באויר אין סופו לידבק שם אדרבה עי"ז יפרק ויפול, וצל"ע בזה. שוב אחרי שנים מצאתי בעזה"י כדברינו בתשובת כוכב מיעקב סימן קפ"ו".
ובחלק ג סימן ה כתב "בענין השכיח בתו"מ וס"ת שמחמת יישן הדיו מוגבה קצת מעל הקלף ועומד באויר אלא שמחובר עוד בב' צדדים בקלף אם נדון עדיין כדיו הכתובה או כיון שבודאי עומד ליפול אין עוד תורת כתב עליו ופסול, וממילא התיקון בתו"מ נקרא שלא כסדרן.
והנה ראיתי בתשובת מהרש"ם ח"ג ס"א דן בכיו"ב ובתחלה פשוט לי' להגאון דכה"ג לא הוי כתיבה כלל דכיון דכ' על הספר וגם אויר מפסיק ואין זה דרך כתיבה וכה"ג פשוט דאויר נקרא חציצה כעין המבואר זבחים י"ט ע"א נכנס לו רוח בבגדו מהו, אלא דשוב חזר בו הגאון ממה שמצא בתשובת גבעת פנחס סי' נ"ו דבס"ת על לאו דוקא כיון דליכא יתורא, ומין במינו אינו חוצץ ומכ"ש אויר א"כ יש להקל יעש"ה.
איברא ס' ג"פ לא ראיתי אלא ממה שהעתיק הגאון מהרש"ם במפתחות שם מס' הנ"ל מוכח שהיתה השאלה שם שנמצא קצת קלף ממורח בצבע בליי וייס עם דבק אם חוצץ וע"ז בודאי השיב הג"פ דאינו חוצץ דעל ל"ד וגם מין במינו אינו חוצץ, – הנה בעניי אין מדברי הג"פ שום ראי' להקל בנ"ד דהנדון שבג"פ רק משום חציצה וי"ל דסו"ס מונח על הקלף ואף על פי שיש איזה מרוח על הקלף מ"מ אינו חוצץ דבגוף כתיבה אין שום ריעותא והיא עומדת להתקיים, ואף על פי שחידושו של הג"פ בעניותי כל הפוסקים שדנו בקלף מרוח בסיד לא ס"ל כן דדנו בעיקרו רק משום דכל לנאותו אינו חוצץ ונקרא על הספר אבל לולא זה הי' פוסל מדין חציצה, מ"מ קשה לי לעורר כעת בזה כיון שספר ג"פ אינו לפנינו וגם ממה שראיתי במקדש מעט יו"ד רע"א ס"ק כ"ז שהעתיק מהגבעת פנחס דעיקר טעמו שמקיל בנדון דידי' משום טעם דלנאותו אינו חוצץ וגם בזה מחמירים הבני יונה והקסה"ס בשם מרן ח"ס ועיין בשע"ת או"ח סי' ל"ב מש"כ בזה.
אבל מה זה ענין לנ"ד שהריעותא בכתב עצמו לא במקום הכתב שהכתב כיון דעומד כבר באויר והוא יבש פשוט דסופו ליפול לגמרי וכמאן דליתא דמיא וכל עומד לעשות כה"ג גם לדידן כמאן דעשוי דמי כמש"כ בשבט הלוי או"ח סי' י"ז אות ג' ובסי' קע"ז בשם תשובת ח"ס יו"ד סי' רנ"ו, והיינו דבדבר שהוא יעשה כן בדרך הטבע כאלו כבר עשוי גם לחכמים החולקים על ר"ש בעומד לזרוק וכיו"ב, א"כ פשוט שגם עכשיו אין עליו תורת כתב.
ומצאתי דאתי לידי ס' ערך שי על יו"ד וראיתי שם סו"ס רע"ט כ' בקצור כדברינו דכתב כזה פסול דאינו כתב כתוב רק מוטל על הקלף – וכן מצאתי בשו"ת כוכב מיעקב סי' קפ"ו שכ"כ דכיון שבעינן שיכתוב על הקלף ואם הוא תלוי ועומד אין זה על הקלף וכיו"ב ראיתי בשו"ת מהרש"ג ח"ג סי' ק"ו.
ולענין תיקון בתו"מ לענין שלא כסדרן ראיתי בתשובת כוכב מיעקב שם שכ' דמהני תיקון, דכיון דאפילו ביודין שאינן נוגעין באלפין מהני תיקון כיון דאינו נראה להדיא ומכ"ש כה"ג דלא נראה לעין כל דנחסר מאומה בודאי מהני תיקון יע"ש – ולדידי צ"ע זה טובא דכיון דטעם פסול אות זה משום דבעינן כתיבה על הקלף וכתב זה מוטל באויר ואין לו שייכות לכתיבה שעל הקלף א"כ לגבי שאר התיבות הנכתבות שם בודאי כמאן דליתא דמיא ואיכא משום כתיבה שלא כסדרן, ואינו דומה ליודין שאין נוגעין באלפין שאין ריעותא רק מה שאין נוגעין וכיון דעכ"פ גולם כל האות קיים אין חשש משלכ"ס, וע"כ בעניותי קשה מאד להקל בזה".
קלף משוח
קלף שהיו מושחים אותו, ולאחר זמן המשיחה היתה נקלפת מהקלף יחד עם אותיות, ולכן תחילה עלינו לדון לגבי קלף שנמשח אם הוא כשר, ולאחר מכן מה הדין אם כבר נקלף, וכדלהלן:
דעת המתירים
כתב בשו"ת מהר"י מינץ (סימן ט"ו): "ומ"ש עוד שס"ת שלהן נכתבין על הגויל והגויל אינו נמחק ובמקום שהוצרכו למחוק חזרו והעבירו צבע דמות הגויל עליו וחזרו וכתבו עליו דהיינו דיו על צבע אם נוכל לקרות בהן. כ"ת לא ביאר מאי ענין הצבע אם הוא צבע עוברת או הוא מעכבת ומכהה שחרורית הדיו שכותב אח"כ על הצבע התחתון, מ"מ נ"ל שדבר זה תוכל לפשוט מן הגמ' ותוס' דפרק הבונה ומהמביא גט תנינא, ועי"ש".
וראה בשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' ל"ב), ז"ל: "שאלה: על דבר הקלף שאחר עיבוד הסיד מושחין אותו בצבע לבן ועל ידי זה מתקנים הקלף שיהיה חלק ומזהיר ובהיר בלבנותו מאוד והכתב מיושר מאוד כי נוח לכתוב עליו, וקצת סופרים הוציאו לעז על זה ואמרו שאסור לכתוב על קלף זה מפני שאינו כותב על הקלף רק על אותו צבע הלבן ומפסיק בין הקלף לכתב, ואני אומר שקנאת סופרים הוא זה והבל יפצה פיהם. חדא דהא לפי דינא דגמרא היה מעבדים הקלף ע"י עפצים, וכתבו התוס' בפרק המוציא יין דף ע"ט ע"ב בד"ה קלף ואם נאמר קלפים שלנו דלא עפצים היכי מתכשרי, ואומר ר"ת דתיקון שלנו חשיב כעפיציון וכו' וס"ת כשר בלא עפצין והיינו בתיקון טוב כשלנו, ואף דמשמע בפ"ק דגיטין דאי לא עפצין יכול להזדייף ופסול ואנן סהדי דקלפים שלנו אין יכולין להזדייף אלמא חשיב כעיפוץ, עכ"ל. הרי להדיא שלא היו נוהגים לעבוד בסיד אלא בעפצים ע"י אומנים הבקיאים במלאכת עיבוד היטב ותיקנו עיבוד בסיד וע"י זה הקלף לבן ויפה יותר מעיבוד עפצים, וא"כ בזמנינו שהמציאו האומנים לתקן אחר הסיד בצבע לבן שע"י זה הקלף חלק ולבן ובהיר ביותר, זה הוא תקונו של קלף, ולדעתי מצוה מן המובחר לכתוב על קלף זה לקיים: 'זה אלי ואנוהו'. ומה שאומרים הסופרים שהצבע הזה הוי הפסק בין הכתב לקלף גם בזה לא דיברו נכונה, דאמרינן בפ"ב דגיטין דף כ' ע"א: אמר רב חסדא: גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה, באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן, דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דלת – מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר. הרי אף לר' יהודה דכתב התחתון נכתב עכ"פ שלא לשמה והוי כאלו נפל במקום זה צבע שחור, אפילו הכא שמדובק לקלף ואח"כ מעביר עליו קולמוס חשיב כתב עליון כתב ולא הוי הפסק בין הקלף שנכתב תחילה שלא לשמה ובין כתב של עכשיו הנכתב לשמה, אלמא כיון דדיו ראשון מדובק לקלף לא חשיב הפסק, הוא הדין בצבע לבן שמיפים הקלף ע"י זה דלא חשיב הפסק.
ועוד דאמרינן בסוכה בפ' לולב הגזול דף ל"ז ע"א: אמר להו רבא להני דמגדלי הושענה דבי ריש גלותא: כי גדליתי הושענה בי ריש גלותא שיירי ביה בית יד כי היכי דלא ניהוי ביה חציצה. רבא אמר: כל לנאותו – אינו חוצץ. וא"כ הכא נמי כיון דהאי צבע לבן הוי לנאותו את הקלף אינו חציצה כלל. ולדעתי הטילו מום בקדשי שמים ומצוה להדר אחר קלף כזה לקיים: 'זה אלי ואנוהו', ועיין ברא"ש ריש גיטין דין י"א שכ' שגם בימי חכמי התלמוד היה להם תיקון אחר בלא עפצים, הרי כל מה שאנו עושים לתיקון הקלף זה הוא תיקונו, וכל מה שאנו יכולים להדר הקלף שיהיה חלוק ולבן ביותר למצוה יחשב לקיים: 'זה אלי ואנוהו', כן נראה להלכה ולמעשה".
ואכן כתב בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' קל"ה): "וכבר נשאלתי לשנים שעברו אם יש בזה חשש לאיסור מטעם אחר, דהיינו אם חשוב אותו אבק לבן חציצה לפסול הכתב שאינו על הקלף ממש. והשבתי דכיון דזה הצבע הוא לייפות הכתב בטל לגבי הקלף, מידי דהוי אעפצים שהיו נוהגים בזמן התלמוד או אסיד, והיינו טעמא על דרך משל שכתוב בפ' לולב הגזול גבי אגד של לולב: כל לנאתו – אינו חוצץ, וכ"פ הרב פנים מאירות ח"ג סי' ל"ב ע"ש באופן דאין לפסול ג"כ מטעם חציצה, וכן מעשים בכל יום שנהגו הסופרים למשוך באבק לבן על הגרדים לפני גדולי המורים ואין פוצה פה ומצפצף ותו לא מידי". עכ"ל.
וכן כתב בברכ"י (סי' רע"א ס"ק ו'): "קלף שאחר עבוד מושחין אותו בצבע לבן, ועל ידי זה הקלף חלק – אין לפסול מטעם דמפסיק הצבע, מאחר שהוא דבוק. ואדרבא יש מצוה להתנאות במצוות לקיים: 'זה אלי ואנוהו'. הרב פנים מאירות ח"ג סימן ל"ב", וכן כתב הקול יעקב (שם ס"ק י"ג).
דעת האוסרים
כתב בבני יונה (סי' רע"א סעי' י"ג): "אבל מה שנוהגים להעביר צבע על הקלף ויש בו ממש שיכולים לגרר אותה מן הקלף ואין הדיו מעבירה וקודר על גבי הקלף וחייץ בין הקלף לדיו – פסולה". וראה בביאורו שם (ס"ק ב') מה שכתב בארוכה.
וכתב בקסת הסופר (סי' ב' סעי' י"ב): "מה שנהגו קצת סופרים שאחר עיבוד הקלף בסיד מושחים אותו בצבע לבן שקורין לא"ג ועל ידי זה הוא חלק ובהיר בלבנותו מאוד, יש מי שמכשיר ויש מי שפוסל, משום דחייץ בין הכתב לקלף, ונכון להחמיר", וראה בלשכת הסופר (שם ס"ק י"ד) מה שהאריך בזה והביא בדעת הבני יונה שפסול משום חציצה. וכתב בהגהות חת"ס שם: "אין כוונת הבני יונה שתהיה חציצה פוסלת אלא לישנא בעלמא כיון שהטיחה שטוחים על הקלף מפסיק בין הדיו לקלף ולא נכתב ספר תורה על הקלף אלא על הטיחה המונחת טוח על הקלף… אטו אם ידבק נייר על הקלף ויכתוב עליו יוכשר, ומה לי נייר או טיחה".
וכן כתב בשו"ת תורה לשמה (סי' רמ"ג), ז"ל: "תשובה: לא אריך למכתב על קלף זה סת"ם דודאי הוי הצבע חציצה כיון דיש בו ממש דעל ידו משתנה מראה הקלף ונמצא הוא כותב על הצבע. ואין לומר כיון שזה הצבע עושהו לקלף לנאותו להכי בטיל לגביה ולא הוי חציצה, דזה אינו, דהכי איתא בגמרא דר"ה בדף כ"ז ע"ב בברייתא גבי שופר: צפהו זהב מבפנים – פסול, מבחוץ: אם נשתנה קולו מכמות שהיה – פסול, ואם לאו – כשר, והיינו טעמא דצפהו זהב מבפנים – פסול, משום דהוי הזהב חציצה בין הקול לשופר ונמצא הקול יוצא מן הזהב ולא מן השופר וכנז' בתוספות ז"ל שם וכן פי' הר"ן ז"ל, לפי שהקול יוצא מן הזהב ולא מן השופר, ע"ש, ואף על גב דהתם מצפהו לנאותו, לא בטיל הזהב לגבי השופר והוי חציצה, וכן בצפהו זהב במקום הנחת פה דפסול, כדאיתא התם כתב הרב המגיד ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל, דטעמא דפסולא במקום הנחת פה משום דאיכא הפסק בין פיו לשופר, ע"ש… ועיין בספר הלבוש ז"ל דהיינו טעמא משום חציצה, ע"ש. נמצאנו למדין אף על גב דעושה לנאותו, יש חציצה ולא בטיל, וא"כ ה"ה הכא נמי גבי קלף הוי הצבע חציצה בין הכתיבה לקלף ופסול בהכי.
והנה בגמרא דגיטין דף נ"ד ב' בההוא דאתא לקמיה דרבי אמי א"ל: ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן וכו' דקאמר התם דאינו שוה כלום, ומקשי: וליעבר עלייהו קולמוס וליקדשיה?! כמאן? נימא דלא כרבי יהודה, דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת – מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכ"א: אין השם מן המובחר וכו'. וכן איתא התם בדף כ' א' א"ר חסדא: גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה, באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, דתניא: הרי שהיה צריך וכו' ע"ש. ופסקו הרמב"ם והרא"ש והר"ן והטור ז"ל, דאם נכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה – לא מהני. וכתב בבית יוסף אה"ע סי' קל"א בשם הרשב"א ז"ל: ואיכא למידק לרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב מאי קאמרו ליה אין זה השם מן המובחר דמשמע מן המובחר אינו הא כתב מיהא מעליא הוי, ומצאתי בירושלמי פרק הבונה שהקשו כן ופרקו בשיטתו השיבוהו בשטתך שאתה אומר כתב הוא אף הוא אינו מן המובחר, ע"ש. והנה משמע דהתם בגט היינו טעמא משום דהעברת קולמוס אינו נקרא כתיבה לרבנן שהרי כתוב ועומד הוא והתורה אמרה 'וכתב לה' – ולא שזה כתוב כבר, וכמ"ש בלבוש באה"ע סי' קל"א, היינו משום דטעמא דחציצה לא שייך בגט דאין מצותו לכתבו על הנייר דוקא אלא הוא נכתב על כל דבר שיהיה אך גבי ס"ת ודאי איכא טעמא דחציצה, דבס"ת בעינן על הקלף או על הגויל אלא דהתם בכתב שלא לשמה ורוצה להעביר קולמוס לשמה איכא תרי טעמי דפסול, חדא דהעברת קולמוס לא חשיב כתיבה, כיון דאיכא מקודם כתיבה מעליא ואותה כתיבה פסולה דלא הוי לשמה, ועוד איכא פסול נמי משום חציצה, ולרבי יהודה מוכרח אתה לומר דס"ל דלא הוי חציצה כהאי גוונא, אך מה יועיל לנדון שלנו מאחר דאין הלכה כרבי יהודה.
ועוד יש לצדד ולומר דבנידון דידן גם רבי יהודה יודה דהוי חציצה, והיינו דלא חש בהעברת קולמוס גבי ס"ת, היינו משום דהתם הוי מין במינו דזה דיו וזה דיו, וס"ל כל שהוא מין במינו אינו חוצץ, אבל בנידון השאלה דהוי מין בשאינו מינו, דהכתיבה בדיו וזה צבע הלבן הוא מין אחר יודה ר"י דחוצץ. ולפ"ז יש לומר דגם רבנן לא פליגי עליה דרבי יהודה בשום חציצה, דג"כ ס"ל מין במינו אינו חוצץ, ורק פליגי עליה משום דהעברת קולמוס לא חשיב כתב לבטל כתב הראשון הנכתב שלא לשמה. ועיין בגמרא דשבת פרק הבונה דף ק"ד ועיין בגיטין דף י"ט א': אתמר: המעביר דיו וכו' דיו ע"ג דיו – פטור, דמבואר שם דפסיקה להו מלתא דכתב ע"ג כתב לאו שמיה כתב, ע"ש.
ודע כי מ"ש רבא בסוכה דף ל"ז א' גבי לולב כל לנאותו לית ביה חציצה הנה כתבו הריטב"א והר"ן ז"ל שם, וז"ל רבא אמר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה וכי תימא כיון דלאו לנאותו הוא להוי חציצה, י"ל דאנן לית לן קרא למפסל חציצה בלולב, ומאי דחיישינן בה היינו משום דלא הוי לקיחה תמה, ומסקינן דכל שהוא לנאותו בטל לגבי לולב כאילו נוטל הלולב ממש, וכן כל שהוא טפל לידו בטל לגבי ידו כאילו נוגע ידו ממש בלולב, לאפוקי כל שאינו לנאותו ולא טפל לידו דמפסל משום דלא הוי לקיחה תמה והויא כחציצה, אבל לאו משום חציצה ממש אתינן עלה, דלא פסלינן משום חציצה אלא היכא דאיכא קרא, ע"כ, ע"ש. נמצא דלולב שאני דלית לן קרא ביה למפסל חציצה, ולהכי אין ראיה ממ"ש רבא גבי לולב כל לנאותו לית ביה משום חציצה דלולב קיל לענין זה….
וצריך ליישב ולומר דכל שהוא עושה הדבר הזה לנוי לא שייך ביה ביטול, לא מבעיא בזהב שהוא בעצמו דבר חשוב מאוד ולא שייך לומר שיהא בטל לגבי השופר, אלא אפילו בדבר שאינו כ"כ חשוב, עכ"ז אם עושהו לנוי שהוא בא ליפות זה החפץ שהוא מונח עליו והוא מניחו עליו כדי לייפותו, לא שייך לומר שיהא בטל לגביה מאחר שהוא מייפה זה החפץ ה"ז עיקר ואיך תאמר שיהא בטל לגבי החפץ… והשתא ממילא בין תבין בנידון השאלה נמי לא שייך לומר ביטול כיון שזה הצבע הלבן הוא בא ליפות את הקלף, ומאחר שהוא בא לייפותו ולנאותו לא שייך לומר שהוא בטל לגבי דידיה…
הדרן לנידון השאלה דהא ודאי איכא ראיה ברורה מהך דשופר דחשיב זה הצבע חציצה כיון שיש בו ממש ונמצא כותב על הצבע ולא על הקלף".
מסקנא
כתב בשערי תשובה (סי' ל"ב ס"ק י"א): "ומ"מ נראה שאין להתיר רק משיחה דקה אבל לא אם הוא טוח על פניו ועב קצת", וכעין זה כתב בקול יעקב (יו"ד סי' ער"א ס"ק י"ג): "אמנם מקום שנהגו כך בצבע הנזכר, צריך ליזהר מאד בזה שיהיה הצבע הלבן דק הרבה שלא יהיה בו ממשות על גבי הקלף, שאם לא כן על ידי הגלילה והפתיחה יקפוץ מן הצבע הנזכר ויהיה פרודים באותיות ותפסל ויהיה ברכה לבטלה ח"ו. ועוד שאין מקיימין המצוה. ואנחנו ראינו כמה פעמים שקפץ הדיו מן האותיות והיו פירודים ופסולים. ועל כן כל הירא וחרד לדבר ה' העוסק במלאכת הצבע הנזכר, צריך שישים יראת ה' לנגד עיניו תמיד, לבל יהיה מחטיא את הרבים ח"ו בביטול המצוה ובברכה לבטלה, וישגיח מאד על זה בעשיית הצבע שלא יהיה רע או עב ואחר כך יגרום שיקפוץ דיו מן האותיות ויהיה פסולים ופירודים. ויותר החיוב מוטל על הבית דין שבכל מקום ומקום להשגיח על זה, ועליהם תבא ברכת טוב".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי הלכות סת"ם פ"ב סעי' כ"ד "סת"ם שנכתב על גבי קלף שמשחו אותו במשיחה לבנה דקה כדי ללבנו ולהחליקו, אף על גב שהמשיחה באה לנאות את הקלף – יש פוסלים את הסת"ם, כיון שלא נכתבו על גבי הקלף אלא על גבי אותה משיחה שחוצצת בין הקלף לכתיבה, אמנם מעיקר הדין יש להקל בדבר, ובלבד שהמשיח.
לא ברור באיזה מצב מדובר ולכן נפרט
היכא שנקלף מאותיות ונשאר רושם של אות – בדיעבד ניתן לתקנו, ואין בזה משום שלא כסדרן, אבל באותיות השם אפי' נשתנה צבע אותיות אין להעביר עליהם קולמוס.
היכא שנקלף אותיות אך עדיין נקראות – נחלקו הפוסקים ולמעשה במקום דחק גדול יש להקל היכא שתינוק קוראן, אבל אם אין דחק גדול יש להחמיר.
היכא שנקלפו ואינם מחוברות יש לגונזן ואין לתקן.