שאלה

לגבי שאילת שלום באשה אם האישה חולה או לא הרגישה טוב בעבר האם יש אפשרות לשאול לשלומה?

תשובה

מותר לשאול בשלומה של אישה שחלתה אם מרגישה יותר טוב וכדו', כל שאינו דרך חיבה, וצריך לעשות כן מתוך כובד ראש שלא יבוא לידי הרהור וכיו"ב.

מקורות

א
בגמ' קידושין (ע.), איתא:
"נשדר ליה מר שלמא לילתא, א"ל, הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה. אפשר ע"י שליח, א"ל, הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה. על ידי בעלה, אמר ליה, הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל". ופרש"י "אין שואלין בשלום אשה – שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה". "אין שואלין בשלום אשה כלל – שמרגיל לבה ודעתה אצלו".
ובתוספות (שם עמ' ב'), ביארו וז"ל: "והא דאמר בהשוכר את הפועלים (ב"מ פז.) איה שרה אשתך ששואלין בשלום האשה על ידי בעלה, היינו דוקא בשאילת שלום, אבל לשלוח לה בשלום אפילו ע"י בעלה אסור".
וכן פסק הש"ע (אבן העזר סי' כ"א סעי' ו'),: "אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו ע"י שליח, ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה".
והב"ח (שם) ביאר שגם על ידי אדם אחר אינו אסור אלא לשלוח לה שלום, אבל לשאול בשלומה מותר אפילו על ידי אדם אחר. ואולם, החלקת מחוקק והבית שמואל (שם), חלקו עליו, היות ומהגמרא בבבא מציעא משמע כי מה שמותר על ידי בעלה אסור על ידי אחר, ואפילו לשאול האיך הוא שלומה, אסור על ידי אחר. כי אולי האחר יגיד לה שפלוני שאל על שלומך, ויבאו לידי חיבה. והביאו הפוסקים בשם הב"ח, שאדם הכותב איגרת לחבירו, יכול לשאול בשלום אשתו. אבל מה שכותבים בסוף האיגרת "ותאמר שלום לזוגתך", זה אסור, דהיינו שאילת שלום, שאסור לשלוח לה אפילו על ידי בעלה.
וראה בט"ז (שם ס"ק א'), דכתב: "ונראה לי דכל זה הוא מצד שמראה אהבה בדרישת שלום, אבל אם יש צורך כגון שלא היתה בקו הבריאה או כיוצא בזה, מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך".
ב
הנה נחלקו הפוסקים בהך דקול באשה ערוה, דדעת הרא"ש דהוא איסור בעלמא לשמוע קול אשה, אבל דעת המרדכי בשם רבינו האי גאון דאינו אסור רק לענין שאסור לומר אז קריאת שמע, והבית יוסף (או"ח סי' ע"ה) הביא שיטות דאינו אסור רק כשהיא מזמרת.
וקשה להנך שיטות אחרונות דא"כ מאי תירץ כאן דהא דלא שאל בשלום ילתא משום קול באשה ערוה, הא כיון שלא הי' בשעת קריאת שמע, וכן שלא היתה אמורה לענות בדרך ניגון, אמאי היה אסור לו לשאול בשלום ילתא.
ותירץ בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' צ"ג) דאמנם אף דשלא בשעת קריאת שמע, ושלא בדרך ניגון שרי, אבל הכא גרע טפי, דכיון דהוא דורש ומבקש את שלומה, נראה דרך קירוב טפי, שחפץ לשמוע קול מענה שלה, ובכה"ג אפילו שלא בשעת קריאת שמע אסור, ואף שלא באופן של זמרה. וראה עוד כעי"ז בשו"ת שער אפרים (סי' קט"ז בהגה"ה מבן המחבר). בצדה לדרך (לבעל באר שבע על הש"ס, פ' וירא), הקשה גם כן על אותן שיטות דס"ל דקול באשה ערוה הוא רק כשהיא מנגנת, מהא דאמרינן הכא דאין שואלין בשלום אשה משום דקול באשה ערוה. ותירץ דצריך לומר שהם היו רגילים להשיב שלום בדרך ניגון וזמר, ולכן א"ש דאין שואלין בשלום אשה, כיון שהיא משיבה בניגון ושיר, וקול אשה מזמרת אסור לשמוע משום ערוה.
וראה עוד ברשב"א בברכות (כד.), דדוקא קול של שאילת שלום או השבת שלום, שיש בזה קירוב הדעת, אסור, אבל קול דיבורה בעלמא של אשה מותר.
ג
עפ"ז ניהדר לאנפין דהשואל שאילת השלום מתכוון לשאול בשלום בריאותה של האשה שחלתה וכיו"ב, ונראה דכל כהאי גוונא משרא שרי, שהרי אינו מתכוון לומר לה שלום דרך חיבה כלל, אלא שואל כדרך ארץ אם החלימה מחולשתה וכדו', שזה מותר כל שעושה כן שלא בקלות דעת ומתוך כובד ראש. דהא הריטב"א סוף קידושין פ"ב ע"א, (הביאו הפת"ש סי' כ"א ס"ק ג'), כתב דאם מכיר בעצמו שיצרו נכנע ושפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו לשאול, יעו"ש. וע"ע שם בפת"ש (ס"ק ד'), שכתב דלפי"ז מיושב מה שהקשה בספר יד אפרים שם גבי אלישע דאמר לגיחזי רוץ לקראתה וא"ל השלום וכו', והרי בשו"ע שם סעיף ו' כתב דאין שואלין בשלום אשה כלל אפי' ע"י שליח, אמנם לפי"ד הריטב"א לק"מ. (וראה עוד בבן יהוידע לרבינו יוסף חיים ח"ד קידושין דף ע:מה שכתב לבאר בזה).
וראה בשו"ת שלמת חיים (זוננפלד אבן העזר סי' פ"ה) שסמך על זה למעשה, א"כ בדידן פשיטא דמשרא שרי שהרי אינו שאלת שלום המדוברת בגמ' ובפוסקים רק שמתעניין במצב בריאותה ובפרט שעושה כן מתוך כובד ראש כמבואר ועיין עוד בזה בשו"ת משפטי עוזיאל (חו"מ סי' ו'), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קס"ח).

העולה מן האמור
מותר לשאול בשלומה של אישה שחלתה אם מרגישה יותר טוב וכדו', כל שאינו דרך חיבה, וצריך לעשות כן מתוך כובד ראש שלא יבוא לידי הרהור וכיו"ב.