שאלה

בדין בישולי עכו"ם. האם הדין דן לפי המוצר אחרי יצור או ממה שזה עשוי. לדוגמה, תפוצ'יפס (חטיף), המוצר הסופי לא נקרא עולה על שלחן מלכים. אבל התפוחי האדמה כן עולים על שולחן מלכים?

תשובה

דבר שעולה על שולחן מלכים, ואינו נאכל כמו שהוא חי – יש בו משום בישולי גויים.
שולחן מלכים אינו בדווקא – וה"ה בני אדם חשובים.
גם בדבר שעולה כקינוח נחשב עולה על שולחן מלכים.
תפוח אדמה כיום נחשב כעולה על שולחן מלכים.
עולה על שולחן מלכים נקבע אם הוא מוגש בצורה זו לפני אנשים חשובים.
לגבי חטיף תפו"א – אם עולה כצורתו כך, נשנוש על שולחן אנשים חשובים אסור, אף שאינו בא ללפת את הפת.

מקורות

כתב השו"ע ביו"ד סימן קיג סעי' א' "דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עובד גילולים".
וכתב בב"י, הטעם: "וכתב הרמב"ם דטעמא דבעינן שיהא עולה על שלחן מלכים הוא מפני שעיקר הגזרה משום חתנות שלא יזמנו הגוי בסעודה ודבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו". וכתב הכה"ח בס"ק ב', בשם האר"י שמלכים לאו דווקא אלא אף דבר שעולה על שולחן השרים אסור, והוי בכלל הגזירה, וז"ל: "ור"ל אנשים חשובים שראוי מאכל זה לתת לפניהם", דכיון שהטעם משום חתנות די במה שנחשב כסעודה לבני אדם חשובים. וראה עוד במה שכתב ס"ק ד' וע"כ כתב מרן הרב שגם מה שמביאים לרבנים הוי בכלל זה.
דבר שאינו נאכל עם פת כגון קינוח
והנה כתב הפרי חדש יורה דעה סימן קיג ס"ק ג "או לפרפרת. כן כתב הטור [עמוד יב] ומשמע שר"ל שאף שהמלכים אינם מלפתים בו הפת כיון שעולה על שלחנם לפרפרת, דהיינו לקנות סעודה, נאסר משום בישולי גוים. ואולי יצא לו להטור זה ממה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות אסורות [יז, יח] וז"ל פולין ששולקים אותם הכותים אסורים במקום שעולין על שלחן מלכים משום פרפרת. ועוד כתב הרב בפרק הנזכר [הלכה יט] וז"ל כותי שהצית אור באגם כדי להעביר החציר ונתבשלו בה חגבים הרי אלו מותרים ואפילו במקום שהן עולין על שלחן מלכים משום פרפרת. אלמא דדבר העולה על שלחן מלכים לפרפרת ולקנוח סעודה מיתסר משום בישולי גוים. וכן הב"י [שם ד"ה ומ"ש] על לשון הטור כתב שכן נראה מדברי הרמב"ם שכתבתי.
ואין זה מחוור כלל דהא בגמרא [עבודה זרה לח, א] איתא בהדיא כל שאינו נאכל על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גוים, אלמא שכל שאינו עשוי ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גוים, וכן כתב הרמב"ם [שם הלכה טו] וז"ל ודבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו, עד כאן. וכתב עוד [שם הלכה יז] וז"ל וכן קליות של כותים מותרים ולא גזרו עליהם שאין אדם מזמן חבירו על הקליות ע"כ. פירוש לפי שאינם עשויים ללפת בהם את הפת, והכי איתא בירושלמי [עבודה זרה פרק ב הלכה ח] קליות למה, כלומר למה מותרים משום בישולי גוים, ומשני כל אוכל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים עם הפת יש בו משום בישולי גוים, כלומר וקליות אינו נאכלים עם פת ומשום הכי אין בהם משום בישולי גוים, וכי תימא והרי מדברי הרא"ש בתשובה כלל י"ט [סימן כא] הביאה הטור ריש סימן קי"ב מוכח דאורז אית ביה משום בישולי גוים אף שאינו עשוי ללפת בו את הפת, יש ליישב זה עם מה שכתב הרשב"א בתורת הבית [בית ג שער ז צד, א] וז"ל היאך אפשר לומר דדייסא עולה על שלחן מלכים ללפת והא אמרינן בעלמא [ביצה טז, א; נדרים מט, ב] הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא, ויש לי לומר דלא אמרו ללפת בו הפת אלא דוקא במיני לפתן, אבל מאכלין הנאכלין בתורת מאכל ולא בתורת לפתן לא בעינן שעולין על שלחן מלכים ללפת , אלא כל שעולין על שלחן מלכים לאכול יש בהם משום בישולי גוים ע"כ. וא"כ אורז הוי דכוותיה דדייסא ושניהם באים בתורת מאכל ולפיכך אף שאינם עשויים ללפת בהם את הפת אסירי משום בישולי גוים כיון דחשיבי דאתו בתורת מאכל, אבל דברים הבאים בקנוח סעודה שאינם עשויים ללפת בהם את הפת וגם אינם באים בתורת מאכל פשיטא דלית בהו משום בישולי גוים שאין אדם מזמן חבירו עליהם, ומאי דקרי הרמב"ם לפולים וחגבים דאתו משום פרפרת, אינו רוצה לומר פרפרת בעלמא דהיינו לקנוח סעודה, אלא רוצה לומר לפתן ללפת בהם את הפת, ותדע שהרי הרב בפירוש המשניות למסכת ברכות בפרק כיצד מברכין [פרק ו משנה ה] כתב וז"ל פרפרת שם ללפתן וכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם ע"כ, וזה מבואר כמו שכתבתי. ולפיכך מה שכתב הב"י שהטור הוציאו מדברי הרמב"ם, אם לזה כיון הטור טעות הוא בידו וכמו שנתבאר, ומיהו מצינן לפרושי שהטור קרי פרפרת למאכל הבא במקום לפתן כגון אורז ודייסא שדברים אלו אף שאינם באים ללפת הפת אסירי משום בישולי גוים וכדכתיבנא ותו לא מידי. ועיין במה שכתבתי בס"ק ה'", כלומר שאם אינו בא ללפת את הפת, או כחלק ממאכלי הסעודה בשונה מקינוח אין בו משום בישולי גויים.
אמנם בחכמת אדם שער איסור והיתר כלל סו סעי' א' "דבר שבישלו עכו"ם אפילו בביתו של ישראל ובכלי של ישראל אסרוהו חז"ל משום חתנות ועוד שאם יהיה הישראל רגיל לאכול מבישוליהם יאכילנו דבר טמא ולא אסרו אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם שיהיה מאכל שעולה על שולחן מלכים ללפת בו הפת או לקינוח סעודה או בתורת מאכל דבדבר שנאכל כמות שהוא חי לא חשיב הבישול כלל ואם אינו עולה על שולחן מלכים אין דרך להזמין עליו ולא יבואו לידי חתנות וגם אין כאן רגילות דליגזור משום דבר טמא (סעיף א')", כלומר שפסק כשו"ע שאף בדבר שבא לקינוח יש בו משום בישולי גויים.
וכן הסיק בערוך השולחן סעי' ז' "אבל הטור והש"ע סעיף א' כתבו דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת וכו' אסור משום בישולי כוכבים עכ"ל ונראה שדעתם כן הוא דזה שאמרו חז"ל ללפת בו את הפת לאו דווקא הוא ואורחא דמילתא קאמר דדבר שאינו חשוב אין מעלין על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אבל העיקר תלוי בדבר של חשיבות העולה על שלחן מלכים אף על פי שנאכל בפ"ע ולא עם הפת וגם הרמב"ם עצמו הזכיר שם בדין י"ח לשון פרפרת לענין פולין ועדשים ע"ש אך י"ל דכוונתו פרפרת שאוכלין עם הפת שכן כתב להדיא בפ"ד מברכות דין ו' וז"ל בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת וכו' עכ"ל מיהו לדינא כיון דהטור וש"ע פסקו לאיסור הכי קיי"ל [ומירושלמי פרק אין מעמידין הל' ח' משמע כהרמב"ם דאיתא שם כל אוכל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי נכרים עם הפת יש בו משום בישולי נכרים עכ"ל כלומר מה שאוכלין ללפת את הפת דבר מבושל דללפת פת דרכו במבושל והירושלמי לא הזכיר כלל הך דעולה על שולחן מלכים מיהו העיקר נראה דתלוי בללפת את הפת וצ"ע]". וכן הסיק הכה"ח בס"ק ז' וכן כתב מרן הרב בקצו"ש סי' ל"ח הערה ה'.
תפוח אדמה
כתב בערוך השלחן (סי' קיג סעי'י"ח כתב "תפוחי אדמה שקורין קארטאפליע"ס או בולבע"ס נלע"ד דזה מקרי אין עולין על שלחן מלכים ואם בישל העכו"ם אותם רק במים בלבד או אפה אותם מותר לישראל לאכלם דידוע שהיא אכילה פשוטה ורק דלת העם אוכלים אותה למרבה מפני עניותם ודוחקם ואף שגם עשירים אוכלים אותם לפרקים זהו מפני גודל ריבויים ולא מפני שהוא מאכל חשוב ועל שלחן מלכים בודאי לא תעלה לא ללפת את הפת ולא לפרפרת ורק בזמן בישולם שהם עדיין רכים דרך השרים לקנותם לשומם באיזה מאכל בתבלין אבל בכל השנה לא יאכלום לשם מאכל אך מצאתי לגדול אחד שכתב שתפוחי אדמה עולין על שלחן מלכים [חכ"א שם] ואולי דבזמן הקדמון שלא היה זה בנמצא היה מאכל חשוב דזה ערך מאה שנים שהובא המין הזה מהמדינות שמעבר לים הגדול אבל עתה במדינתנו שזורעים אותה למרבה והוא מאכל רוב ההמון והוא מאכל פשוט מאד והאיש הרך והענוג יאמר לה זרה הלאה נלע"ד דאין שייך לומר על זה עולה על שלחן מלכים ויש להתיישב בזה". והסכים עימו בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז חיו"ד סי' ו).
אמנם כיום הסכימו הפוסקים שעולים על שולחן מלכים
אפונים – איך מכינים את המאכל
כתב הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י"ז הל' י"ח "פולין ואפונין ועדשים וכיוצא בהן ששולקין אותן העכו"ם ומוכרין אותן אסורין משום בישולי עכו"ם במקום שעולין על שלחן מלכים משום פרפרת".
אמנם כתב הרמ"א ביו"ד סי' קי"ג סעי' ב' "ומותר לאכול אפונים קלויים של עובדי כוכבים, וכן הקטניות שקורין ערבשי"ן, קלויים, דאינן עולים על שלחן של מלכים וכן נהגו בהם היתר".
וביאר הפרי חדש ס"ק ה' "ומותר לאכול אפונים קלויים כו'. דאינן עולין על שלחן מלכים ואף במקום שעולים מותרים משום שאינן עשוים ללפת בהם את הפת ומהאי טעמא קליות של גוים מותרים וכמו שכתבתי בס"ק ג'. אבל אפונים וקטניות מבושלים אם עולים על שלחן מלכים משום לפתן אסורים וכמו שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מאכלות אסורות [יז, יח]… אורז אינו נאכל חי ועולה על שלחן מלכים ואף שאינו ללפת בו את הפת אסיר משום בישולי גוים משום דעולה בתורת מאכל וכמו שכתבתי בס"ק ג' ע"ש: וכתב המנחת יעקב על תורת חטאת כלל ע"ה אות ל"א דמסתמא אמרינן דעולה על שולחן מלכים אם לא שידעינן בוודאי שאינו עולה על שולחן מלכים", כלומר שלדעת הרמב"ם יש נפק"מ איך מכינים את אפונים אלו, שאם הם מבושלים אסורים משום שעולים על שולחן מלכין, ואם לאוו אלא שהם קלויים מותרים.
וכתב בשיורי ברכה יורה דעה סימן קיג סעי' א "ומותר לאכול אפונים קלויים של עכו"ם וכו'. רבינו האר"י אסר הביליביזי"ש, ובערבי קודאמא"ס, שעושין הגוים. שאעפ"י שאינן עולים כל שלחן מלכים, עולים על שלחן שרים. כמ"ש בסמוך".
וכתב עוד בספרו שו"ת חיים שאל חלק א סימן עד "סעיף הששי יש להסתפק באפונים קלוים ע"י גוי שבאו מתונס לליוורנו לדעת רבינו האר"י זצ"ל שלא היה אוכלם משום בשולי גוים דאף אם אינם עולים על שלחן מלכים עולין על שלחן שרים וסי' הל אשרי יחדיו מלכים. ובליוורנו אינן עולים על שלחן שרים ואפי' על שלחן הדיוטות מספ"ל אי בליוורנו שרו לדעת רבינו האר"י זצ"ל ויש לצדד בדבר ועיין מה שרמזתי לענין נאכל כמות שהוא חי אי בטלה דעתו ולענין המקומות בספרי הקטן מחזיק ברכה א"א סי' רנ"ד ושם הבאתי תשובת מהריק"ש ודברי הגהות אשרי והפר"ח והריטב"א בחידושיו לעירובין ובחידושיו לע"ז ע"ש וכתבתי עוד בענין זה בשיורי ברבה הגהות על ש"ע י"ד ובמאי דקמן דעתי נוטה לאסור", כלומר שהולכים אחר מקום שבאו משם.
וכתב הבן איש חי שנה שניה פרשת חקת סעיף יג "הקטניות שקורין בערבי באקילי, אם הם קלויים מותרים דאין הקלויים עולין על שלחן מלכים או שרים, אבל השלוקין אסורים דעולין על שלחן מלכים או שרים. ותמרים המרים קצת שאינם נאכלים אלא ע"י הדחק, אם בשלם גוי אסורים".
וא"כ יוצא לנו שהקוטבע הוא אם איך שהכינו את המאכל כך אם הוא עולה בצורתו זו על שולחן שרים.
חטיף תפו"א
ועתה נבוא לדינא שכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן מח "בדבר פאטייטא טשיפס… ואם יש בהו איסור בישול עכו"ם כשידוע שהוא בשומן כשר – אם הידיעה הוא ע"י השגחת אדם ירא שמים יש לסמוך שגם על זה משגיח לתקן שלא יאסר מדין בישול עכו"ם. אבל אם האמת שלא השגיח על זה ונתבשלו ע"י עכו"ם, אין בזה היתר ברור. והוא כמו כל דבר הנעשים בבתי חרושת שיש אומרין טעמים להקל וכן נוהגין רוב העם, ובאיסור זה שהוא דרבנן אין למחות באלו שמקילין". כלומר שדעתו לאסור בהם. וכתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן כו שניתן להשתמש בטעם של בית חרושת כצירוף.
ולגבי מה שכתב שסומכים על כך שנוצר בבית חורשת הנה דעת כל הפוסקים שאי לסמוך על היתר זה וכמו שכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קח "בענין הסרדינין – כהיום אין נמלחין לפני עשיתן ושמין אותם בקופסאות ברזל תוך שמן ואחרי שנסגרו כבר הם מתבשלין בכח זיעה, והבשול הוא באופן כזה שע"י הזיעה מתבשל השמן מהר, והם מתבשלים ע"י בשול השמן – ולפי שורת ההלכה, יש בהם בשול גוים, דדגים קטנים אלה עולים על שולחן מלכים, וזיעה הוא בשול גמור, והמקילים בזה סומכין עצמן על יסוד המבואר בקצת ספרים שאין מעשה בית חרושת שעושים בו רבבות לרבים בכלל גזרת חתנות, ומפה קדוש החזון איש זצ"ל שמעתי להחמיר בזה", וכן דעת מרן הרב והרב אלישיב וגרש"ז אוירבך, ועוד ואין המקום להאריך כאן.
ולגבי החטיף כן כתב בספר אשרי האיש (חיו"ד פ"ח ס"א) בשם הגרי"ש אלישיב לאסור.
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן קכד "נמסר לי מכתבו החשוב בענין מאכל המכונה צ'יפס שהוא תפוחי אדמה נחתך דק דק כמין עלים ומטוגנים בשמן בבתי חרושת גוים, ודעתו דאינו עולה על שולחן מלכים בצורה זאת, ושאל דעתי העני' בזה… והשתא המקילים בצ'יפס אלו כנראה הי' דעתם דהו"ל כמו אפונים קלוים, וצריכים ברור אם באמת החשובים ושרים אין אוכלים זה, כי לבי אומר לי שהיום גם שרים אוכלים כזה, וגם בלא"ה גם באפונים קלוים יש מחמירים עיין שם בדרכי תשובה, ע"כ לבי אומר לי אף על פי שאין למחות בזה בחוזק יד, מכ"מ לבעל נפש יש מקום להחמיר, (והמקילים או שתלו עצמן בפר"ח או בפשטות לשון הרמ"א בס"ב)".
לסיכום
דבר שעולה על שולחן מלכים, ואינו נאכל כמו שהוא חי – יש בו משום בישולי גויים.
שולחן מלכים אינו בדווקא – וה"ה בני אדם חשובים.
גם בדבר שעולה כקינוח נחשב עולה על שולחן מלכים.
תפוח אדמה כיום נחשב כעולה על שולחן מלכים.
עולה על שולחן מלכים נקבע אם הוא מוגגש בצורה זו לפני אנשים חשובים.
לגבי חטיף תפו"א – אם עולה כצורתו כך, נשנוש על שולחן אנשים חשובים אסור, אף שאינו בא ללפת את הפת.