שאלה

מי שבירך על מאכל חלבי בתוך שש שעות שאכל בשר האם יטעם מעט על מנת שברכתו לא תהיה ברכה לבטלה או שיאמר בשכמל"ו?

תשובה

צריך לטעום מעט כדי שהברכה לא תהיה לבטלה

מקורות

כתב השו"ע ביו"ד סי' פ"ט סעי' א' "אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים, צריך להסירו. והלועס לתינוק, צריך להמתין".
וכתב הרב זכור לאברהם (מע' בב"ח דקפ"ח ע"ב), "בדידי הוה עובדא שלאחר שאכלתי בשר ועברו כמו ד' שעות, שכחתי ונתתי לתוך פי מעט גבינה קשה, ואז נזכרתי. והיה זה בימות החורף. ונראה שמותר לבלוע מעט כדי שלא יהיה ברכה לבטלה. וה"ט דאף דמרן פסק דבעינן ו' שעות, מ"מ יש חולקים וס"ל דבסילק ובירך בהמ"ז סגי. וכמ"ש הרמ"א. ושכן נהגו באשכנז לאכול אחר שעה אחת. וידוע דהפר"ח ס"ל דבימות החורף סגי בד' שעות, ואף על פי שהאחרונים חולקים עליו, בנ"ד כ"ע מודו כי היכי דלא ליהוי ברכתו לבטלה", כלומר כיון שאיסור ברכה לבטלה הוא מהתורה ומה שנהגו להמתין בין אכילת בשר לחלב, הוא מצד דין יש פוסקים שדי בשעה אחת, אתי איסור דאורייתא ודחי ליה, רק איך שנראה הכא שהקל רק אם נזכר לאחר שעה שיש פוסקים הסוברים שמעיקר הדין די בכך.
וכן כתב הזבחי צדק שאם שכח ובירך על מאכל חלבי בתוך שש שעות יאכל אותו כיון שברכה לבטלה זה מהתורה ולא לאכול חלב אחרי בשר זה גדר.
וכן נשאל בתשובות והנהגות ח"ב סימן שפט וענה "נראה דאף שאנו נוהגים להחמיר כשיטת הרי"ף והרמב"ם ולהמתין שש שעות ואין לשנות מהמנהג [ופורץ גדר ישכנו נחש כמש"כ הפמ"ג], היינו דוקא להחמיר, אבל במקום שזה להקל לא נהגנו מעולם, ובזה סומכין על שיטת התוס' שאין צריך להמתין שש שעות וכדעת הרמ"א שלא הכריע כהרמב"ם במקום שלא נהגו כן וכמובא בשו"ע ר"ס פ"ט עי"ש, אלא שבכל מקום להרמ"א ע"כ יש להמתין שעה אחת, ואם כן אין כאן נדר לדבר מצוה אלא הנהגה טובה לבד שאסור לשנות מהמנהג, ובמקום ביטול ברכה דליהוי ברכה לבטלה שחמור מאד לא נהגנו מעולם להחמיר, ואף שבחיי אדם נראה שצריך לזה התרה (כלל קכ"ז סעיף י), נראה דהיינו דוקא באופן שאינו מוכרח רק רצונו להקל מחמת שהוא חלוש וכמש"כ שם, לזה צריך התרה, אבל מי שחולה והרופא אומר שצריך לשתות חלב, נראה שאין צריך התרה דאדעתא דהכי לא נדר, וכ"כ בדגול מרבבה ס' רי"ב עיין שם. ובפת"ש שם סק"א (וע"ע בפת"ש סימן פ"ט בשם החת"ס סימן ע"ג להקל לחולה אחר שעה עי"ש), וכ"כ בחכמ"א כלל מ' דין י"ג דלחולה קצת מותר אחר המתנת שעה וקינוח והדחה ולא הזכיר שם דצריך התרה, וכ"ש כאן שע"כ צריך לטעום כדי שלא לעבור על איסור ברכה לבטלה ראוי לסמוך על הפוסקים שהקילו, ובפרט לענין טעימה בעלמא.
לפיכך נלע"ד שאם כבר רחץ פיו ועבר שעה ראוי לו לטעום ולא יחוש כלל, (ואפילו אם עדיין לא רחץ פיו, יש לו לרחוץ עכשיו קודם הטעימה, ואי"ז הפסק כיון דהוי לצורך השתייה), שיש לסמוך על הפוסקים שמספיק להמתין שעה אחת בלבד, ואף דבשד"ח ח"ו (עמוד 352) הביא מספר זכור לאברהם שהחמיר בזה, היינו להספרדים דמעיקר הדין צריכים הם להמתין שש שעות וכדעת הרמב"ם והרי"ף, אבל לדידן העיקר מדינא כהרמ"א דסגי בהמתנת שעה אחת, אלא שהמנהג להמתין שש שעות ואסור לפרוץ גדר ח"ו וכמ"ש בפמ"ג, והכא שרי דלדידן נראה דהוא רק להחמיר ולא להקל וכמ"ש", כלומר שלאחר שעה כתב להקל בזה, וטוב שיקנח את פיו לפני משום בשר שישנו בין השיניים, רק מה שיש להבין להמה לא התירו גם בתוך שעה משום איסור דאוריתא, ואפשר שלהרבה פוסקים אין איסור דאוריתא בברכה לבטלה.
ב
וכתב הכה"ח בס"ק ח' "ואם שכח והתחיל לאכול גבינה בתוך שש שעות גומר ואין צריך להפסיק ואין צריך להתענות על שגגתו כי אין בכך סגנון של אכילת איסור רק גדר דעת קדושים אות ב' מקדש מעט ס"ק ב'". כלומר שיכול להמשיך בסעודותו לאחר שטעה והתחיל בה, אבל מכל הפוסקים שהתירו רק לאחר שעה ולטעום מעט, רק כדי להינצל מברכה לבטלה אבל לא שימשיך ויאכל, ודלא כהכה"ח.
העולה
צריך לטעום מעט כדי שהברכה לא תהיה לבטלה.