שאלה

הייתי במקוה וראיתי מישהו שרוצה לטבול שתי סכינים.
אמרתי לו שטבילת כלים דאורייתא ומקווה של גברים יש פקק לבור, ופילטר ולא מקפידים על כל החומרות.
מישהו התערב ואמר שמקווה כלים זה אותו דבר או יותר גרוע ושאני לא צודק, שאין בעיה להטביל שמה.
מה הדין?

תשובה

אם המקוה של הגברים מפוקח על ידי המועצה הדתית והוא כשר לטבילה כמקוה ממש [הרי לטבילת גברים מעיקר הדין די במים שאובים], אפשר לטבול שם גם כלים. אמנם מצד הברכה יברך מחוץ למקווה במקום שלא נפיש הבליה ואין כנגדו אדם ערום, ויכנס לחדר המקווה ויטבול. כמובן שיש להיזהר ולא לטבול כלי זכוכית וכדו' משום סכנה.

מקורות

אם המקוה של הגברים מפוקח על ידי המועצה הדתית והוא כשר לטבילה כמקוה ממש [הרי לטבילת גברים מעיקר הדין די במים שאובים], אפשר לטבול שם גם כלים. אמנם מצד הברכה יש בעיה וכדלהלן:
כתב השו"ע סי' פ"ה סעי' ב' "אפי' להרהר בד"ת, אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. הגה: ואפי' הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר"ן פ' כירה וב"י בשם א"ח). דברים של חול, מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכנויים, כגון רחום, נאמן וכיוצא בהם, מותר לאמרם שם; אבל השמות שאינם נמחקין, אסור להזכירם שם. ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור, מפריש, ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש".
וכתב המג"א בס"ק ב' "בלה"ק. ומדת חסידות הוא להחמיר [ס"ח סי' תתקנ"ד]: איתא בשבת דף ק"ן שמותר להרהר בד"ת נגד ערוה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר דבור אסור הרהור מותר ועיין ברא"ש תר"י במשנה בעל קרי וכו' וצ"ל דהא דאסור להרהר במרחץ היינו משום דנפיש זוהמיה וכמ"ש סי' מ"ה מיהו בי"ד סי' א' ס"י משמע כשהוא ערום וחבירו מברך אסור לכוון לשמוע הברכות לצאת בברכתו דליכא למימר ביה שומע כעונה דהא אסור לענות ע"ש בט"ז וש"ך".
וכן כתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת בא סעי' ז' "מותר להרהר בד"ת כשהוא ערום, ואפילו כנגד ערוה אחרת ג"כ מותר להרהר, שנאמר ערות דבר, דיבור אסור, הרהור מותר. ומ"מ אסור לשמוע ברכה מחבירו שהוא צריך לצאת בשמיעה זו ידי חובתו, דאיך נאמר שומע כעונה, והרי הוא ערום דאינו יכול לענות, וכנז' בש"ע לר"ז. ולכן ההולכים לטבילה ומהרהרים איזה כונות בשעת טבילה, מותר, ובלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק או דבר תורה, מאחר שהם ערומים, אבל ודוי יוכל להתודות שם בעודו ערום במקוה, אפילו דהמים צלולים ולבו הוא תוך המים שהוא עם ערותו במכסה אחד".
וכתב המשנ"ב ס"ק ד' דבמקום טינוף כגון בית הכסא ובית המרחץ אסור להרהר אפי' היכא שאין שם אדם.
וכתב בס"ק ח' הטעם "ובבית המרחץ – כי נפיש זוהמא בתוכו ומאוס והו"ל כצואה ובה"כ וטעם איסור ההרהור בכל אלו המקומות משום דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא [שבת קנ"א]".
ב
וכתב השו"ע סי' ע"ה סעי' ד' "אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עו"ג. וכן כנגד ערות קטן, אסור".
וביאר המשנה ברורה ס"ק יט "כנגד ערוה – דכתיב כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' מכאן למדו חכמים שבכל מקום שד' אלקינו מתהלך עמנו דהיינו כשאנו עוסקים בק"ש ותפלה או בד"ת צריך ליזהר שלא יראה ד' בנו ערות דבר דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או המתפלל כמלא עיניו כדמוכח בסימן ע"ט ס"ב וכן שלא יהיה אז ערום שעי"ז מתראה ערוה שלו כלול ג"כ במקרא הזה".
וכתב הכה"ח (סי' ע"ה ס"ק כ"ח) "אסור לקרות כנגד ערוה. אבל מותר להרהר בדברי תורה כנגד ערוה. פרי חדש אות ג', וכן כתב המגן אברהם לקמן סימן פ"ה ס"ק ב', יד אהרן בהגהות בית יוסף סוף סימן זה, אליה רבה אות ז', רבינו זלמן אות יו"ד, חיי אדם כלל ד' אות י"ב, שתילי זיתים אות ח', בן איש חי פרשת בא אות ז'. וכן מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום. אליה רבה שם, רבינו זלמן שם, בן איש חי שם. מיהו כשהוא ערום וחבירו מברך אסור לכוין לשמוע הברכות לצאת בברכתו דליכא למימר ביה שומע כעונה דהא אסור לענות. מגן אברהם שם, אליה רבה שם, רבינו זלמן שם, חיי אדם שם, בן איש חי שם. וכן כתבנו לעיל סימן ע"ד אות ז' בשם הפרי מגדים יעו"ש. ולכן ההולכים לטבילה ומהרהרים איזה כוונות בשעת טבילה מותר, ובלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק או דבר תורה מאחר שהם ערומים, אבל ודוי יוכל להתוודות שם בעודו ערום במקוה אפילו דהמים צלולים ולבו הוא תוך המים שהוא עם ערותו במכסה אחד. בן איש חי שם. והיינו בענין שלא יאמר שום אזכרה בודוי אלא יאמר אנא תבוא לפניך תפלתינו וכו' לומר לפניך צדיקים אנחנו וכו' אשמנו וכו'".
ג
והנה מצינו בשו"ע סעי' ו' עצה היכא שאי אפשר וז"ל "היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא בלילה, או שהוא סומא, מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה".
וביאר המשנ"ב מה כיוון השו"ע בהחזרת פניו וז"ל בס"ק כח
"והחזיר פניו – ר"ל אפילו החזרת פנים לבד בלא גופו דלא גרע מעצימת עינים דשרי לדידיה ועיין בסמוך".
אמנם להלכה פליג המשנ"ב ס"ק כט "או שעצם וכו' – והאחרונים הסכימו דכל אלו העצות לבד מהחזרת פנים לא מהני דלא כתיב ולא תראה אלא ולא יראה ר"ל לא יראה הרואה ואפילו החזרת פנים שהותר הוא רק דוקא אם החזיר כל גופו ועומד בצד אחר דנעשית הערוה מצידו אבל אם החזיר פניו לבד לא מהני וא"כ בהוא עצמו ערום לא יצוייר שום עצה שיהא מותר לדבר ד"ת וכתב במשבצות זהב דאם הוא ברשות אחד ואדם ערום הוא ברשות אחר כנגדו והוא עוצם עיניו מלראותו י"ל דשרי בזה לכו"ע וכן משמע קצת בדרך החיים ובסימן ע"ט אות ח' באשל אברהם משמע דחזר מזה וכן בח"א כלל ד' אות ט' לא משמע כן אכן אם חלון של זכוכית מפסיק בינו לערוה ועוצם עיניו מלראותו מהני לכו"ע כיון דיש עכ"פ איזה חציצה המכסה נגד הערוה. מותר להרהר בד"ת כשהוא ערום וא"צ לומר כנגד ערוה אחרת שנאמר ערות דבר דיבור אסור הרהור מותר ומ"מ אין לו לשמוע אז ברכה מחבירו לצאת ידי חובה כי א"א לומר שומע כעונה כיון שא"א לו לענות [אחרונים]".
וכן כתב הכה"ח בס"ק מ' "או שעצם עיניו וכו'. וכן כתבו הלבוש ולחם חמודות פרק מי שמתו אות קנ"ג ופרישה אות ז'. אבל רוב האחרונים נחלקו על מרן ז"ל בדין זה וכתבו דלא שרי אלא אם כן החזיר פניו ממנה אבל כשהערוה נגדו ועוצם עיניו או אם הוא בלילה או כשהוא סומא אסור לקרות כנגדה, ב"ח, והביאו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ד', וכן כתב הט"ז ס"ק ב', מגן אברהם ס"ק ט', פרי חדש שם, אליה רבה שם, סולת בלולה אות ג'. ומה שכתב היד אהרן בהגהות בית יוסף, עיין מה שכתב עליו הברכי יוסף אות ד', וסיים שם הברכי יוסף וז"ל ולענין דינא נקטינן להחמיר כסברת הרוקח והמרדכי והאחרונים עכ"ל. וכן כתב הנהר שלום אות ב', וכן פסק רבינו זלמן שם, חיי אדם שם, ביאורי הגר"א ס"ק י"ב, חסד לאלפים אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ה' אות ט"ו, בן איש חי שם. וכן יש להורות. וכתב שם הט"ז דהך החזרת פנים דהתירו בו שהחזיר כל גופו ועומד לצד אחר ולא החזרת פנים לחוד יעו"ש, וכן כתב אליה רבה שם, סולת בלולה שם, רבינו זלמן שם, חיי אדם שם, קיצור שלחן ערוך שם, בן איש חי שם".
ואף לדעת השו"ע כתב המשנ"ב בס"ק כ"ז שלערוות עצמו לא יעזור גם לדעת השו"ע "ערוה כנגדו – עיין בפמ"ג ושארי אחרונים דבהוא עצמו ערום אפשר דגם לדעת השו"ע לא מהני כל אלו העצות".
ד
ואם נכנס לתוך המקווה והמקווה עמוד עשרה אם יכול להרהר את הברכה, כתב כה"ח (סי' תר"ו ס"ק ז"ן), "ולענין הוידוי במקוה כתב המשבצות זהב אות ה' דאין להזכיר שם השם בגילוי הראש, ומים זכים לבו רואה ערוה גם כן אסור, רק יאמר אשמתי בלא הזכרת השם עכ"ל. והביא דבריו משנה ברורה בשער הציון אות כ"ב וכתב דלפי הנראה אותם המתודים בודאי לא יזהרו בזה ויאמרו נוסח הוידוי כמו שהוא בסידורים ועל כן שב ואל תעשה עדיף יעו"ש. ומכל מקום נראה דיש לומר רבונו של עולם חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך ויהי רצון מלפניך שתמחול לי על כל מה שחטאתי לפניך כרוב רחמיך וכרוב חסדיך ותרצני".
וכן כתב בשער הציון (שם ס"ק כ"ב), "ולענין וידוי כתב הט"ז דעכשו נהגו הרבה אנשים להתודות במקוה, ועיין בפרי מגדים דאין להזכיר שם השם בגילוי ראש, ומים זכים ולבו רואה ערוה גם כן אסור [וכל שכן אם מצוי שם לראות ערות חברו דאסור], רק יאמר אשמתי בלא הזכרת השם, עד כאן לשונו. אכן לפי הנראה, אותן המתוודים בודאי לא יזהרו בזה ויאמרו נסח הוידוי כמו שהוא בסדורים, ועל כן שב ואל תעשה עדיף, וטוב יותר שיאמר הוידוי שלם בשעת המנחה".
וראה עוד במאמר מרדכי לימות החול (פי"ד, סעי' י"ג), מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ"ד סעי' מ'). וכתב במאמר מרדכי שבת פ"ט סעי' ל"א "בחדר של המקוה – אסור להרהר, כיון שדינו כמרחץ שאסור להרהר בו בדברי תורה, אך מקווה שמימיו עמוקים יותר מי' טפחים – מותר להרהר בהם בדברי תורה, וטוב להעכיר את המים ברגליו כדי שלא יראה לבו את הערווה".
העולה למעשה
אם המקוה של הגברים מפוקח על ידי המועצה הדתית והוא כשר לטבילה כמקוה ממש [הרי לטבילת גברים מעיקר הדין די במים שאובים], אפשר לטבול שם גם כלים. אמנם מצד הברכה יברך מחוץ למקווה במקום שלא נפיש הבליה ואין כנגדו אדם ערום, ויכנס לחדר המקווה ויטבול. כמובן שיש להיזהר ולא לטבול כלי זכוכית וכדו' משום סכנה.