שאלה
האם יש בעיה שגוי מטפל במקווה דהיינו הוא מוריד את המים וממלא אותו. בלי יהודי שעומד על גביו?
תשובה
אין לסמוך על הגוי, היכא שמרוקן את המים לגמרי, [ראה בגוף התשובה היכא יש לסמוך עליו].
מקורות
כתב הטור ביו"ד סי' ר"א "כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה על מקוה העומד בבית הנכרי ומשכירו לישראל שיתן לו כל הטובל בו דבר ידוע בכל פעם שאין להאמינו לנכרי דחיישינן שמא יחסר וימלאנה מעיין מטהר אפילו דרך זחילתו".
כתב הב"י "דברי רבינו באו סתומים בזה דמשמע מדבריו שאף על פי שאנו רואין אותו שהוא מלא סובר הרא"ש דחיישינן שמא יחסר וימלאנו ואין הדבר כן דאפילו אין בו אלא עשרים ואחד סאה סובר הרא"ש להכשיר שהרי דברי תשובה זו כך הם ששאלת מקוה שהמים נמשכין לו מן הגגין והמקוה נעול במפתח והמפתח ביד ישראל והמקוה של גוי עם הגגין שיורדין מהן הגשמים למקוה והגוי משכיר המקוה לכל מי שטובל בו בפרוטה ויש ימים רבים שלא ירדו גשמים מי חיישינן שהגוי ישליך מים מהגג למקוה או אפילו בזמן הגשמים מי אמרינן דגוי אינו מתכוין להעביר או לא. תשובה על המקוה שהוא של הגוי ומקבל ממנו שכר אין להאמין לגוי עליו כי בודאי יעשה כל מה שיוכל כדי שלא יפסיד שכרו אמנם כל זמן שיש במקוה עשרים ואחד סאה אינו נפסל אם שפך מים על גגו ונמשכו למקוה דשאיבה מטהרת ברביה והמשכה כדאיתא בפרק קמא דתמורה (יב:) ומקוה שטובלים בו תדיר בקל יכול להיות בו עשרים ואחד סאין אבל אם פסקו מימיו לגמרי ולא נשאר עשרים ואחד סאין יש לחוש שהגוי ימשוך לתוכו מים שאובין עכ"ל בכלל י"ח סימן ח'", כלומר שלדעת הרא"ש כיון שיש בה כ"א סאה סומכים על הגוי ולא חוששים שמא ריקן את המקוה.
והוסיף הב"י "והרשב"א (ח"ג סי' רכד) כתב שנשאל על מקוה שהוא בבית המרחץ וכשיורדים גשמים נופלים משפת גג המרחץ דרך צינור ונמשך ויורד דרך נקב אחד לאותו מקוה ומלבד אותו הנקב אין מקום להכנס מים אלא דרך נקב פתח המקוה ודלת פתח המקוה נעול בשני מנעולים שאין נעילתן שוה ולכל מנעול מפתח הראוי לו וכשבאו לטהרו ניקו אותו עד שלא נשאר בו לחלוחית ונתמלא ממי גשמים וסגרוהו בשני מפתחות וסגרו הנקב הנזכר וחתמוהו בשעוה ויש חוששים לאסור משום דשמא יחליף הגוי מים אלו במים שאובים מפני שיחוש שאם לא יחליפם יסרחו המים ולא ירצו הנשים לטבול. והשיב דאין לחוש לטענת הפוסל דשאובה אפילו כולה נראה דכשרה מדאורייתא ועוד שהמפתחות סימן לזה ולא בעי שני חותמות אלא באיסורי תורה כדאמרינן בפרק אין מעמידין (ע"ז לט.) או ליין מפני דניסוך חביב להו וגם אנו בעירנו יש לנו כיוצא בו ובלא שני מפתחות אלא שהיהודית שוכרת מהגוי לשנה ובזה תסתלק טענת החושש וטוען שמא יחליפהו הגוי כדי שלא יסרחו מימיו ומדעתי חתימת הנקב מלמעלה היה יותר טוב שלא תחתמוהו לפי שאילו לא היה חתום יהיה יותר קרוב לגוי למלא בגלגל והמים יבואו במקוה דרך המשכה ואותם המים הבאים אל המקוה מלמעלה יוציאו במילואו מהמים שבמקוה ואפילו ימשיך במילואו של מקוה כשר לדעת הריא"ף ז"ל (שבועות ה:) שיראה מדבריו ששאובה שהמשיכוה כולה כשרה ועוד שהגשמים יורדים תמיד דרך אותו צינור ודרך הנקב ולא יצטרך הגוי לטרוח ולמלא בגלגל עכ"ל", כלומר שאפי' אם המקוה רוקן לגמרי יש שני טעמים להקל, א. כיון שפסול מים שואבים שהמשיכוה הוא מדרבנן, ב. כיון שיותר קל לו למלאות משם מאשר לסחוב מים ממקום אחר.
והביא הב"י עוד תשובה של הרשב"א "ובתשובה אחרת כתב שאלת גממיות שבבית כביברין הללו ויש בהם ארבעים סאה יש לחוש שמא קודם שנתמלאו היו בהם מים שאובים ואין טובלין בהם או חזקתם שהם כשרים וטובלין בהם. תשובה ראיתי רבים מגדולי המפרשים וכולם מסכימים דכולה שאובה מדרבנן וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית (ב"ב סו:) וכן בפסחים (יז:) ותניא בתוספתא (פ"ב הל"א) מקוה שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר מפני שספק מים שאובים כשרים ומדקתני ריקן משמע שלא היה בו מים כשהניחו ואפילו הכי כשבא ומצאו מלא כשר לפי שהשאובה אפילו כולה אינה אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא אלא שאני רואה לרבינו שמשון (פ"ב מ"ג) שכתב שכולה שאובה מדאורייתא עד שיהיה שם רוב שאינו שאוב ויש לי קצת ראיות ואין כח בידינו להשיב את הארי ומיהו אם אין דרכן למלאות בכתף ולעשות ביברין אלא במקבץ שם מי גשמים או מי אגמים ועוד שהגוי מסיח לפי תומו אפשר לומר שסומכים עליו שכדאי הם המתירים לסמוך עליהם בכיוצא בזה והמחמיר תבוא עליו ברכה עכ"ל". כלומר שלמרות שדעת הרשב"א לסמוך על הטעם שמים שואבים מדרבנן כיון שהר"ש מחמיר חש לו, ולכן מצריך שהמילוי לבור מקוה זה בקל הוא ממי גשמים ואז סומך להקל, היכא שהגוי מסיח לפי תומו.
והביא הב"י "תניא בתוספתא פ"ו דמקואות (ה"א – ב) אמר רבי יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם והיה רבי דוסא מושיב בו שני תלמידי חכמים כדי שיקוו בו המים ארבעים סאה שוב מעשה ברום בית ענת שקוות יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את רבי חנינא בן תרדיון ופסל שאני אומר גוים נכנסו וזלפוה בלילה וחזרו ומילאו אותה בקילון ומעשה ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל רבן גמליאל במרחץ ואונקלוס בים אמר רבי שמעון בן קופסאי עמהן הייתי ולא טבל רבן גמליאל אלא בים. מרחץ שבלניה גוים וישראל נכנס לשחרית ומשיקה אף על פי שזה נכנס וזה יוצא טהורה נעלה או שנתייחד לרשותו טמאה נמצאת אומר בימים טהורה בלילות טמאה מרחץ שבלניה גוים בזמן שמטהרת שלה פתוחה לרשות הרבים טהורה לרשות היחיד טמאה ע"כ. ותימא אמאי חששו שמא טרחו הגוים לזלפה בכדי ונראה דשמא זילפוה כדי להריקה מן המים המלוכלכים קאמר ומילאוה מים נקיים לרחוץ בהם גופם ", כלומר שלדעת הב"י היכא שיש לחוש שהמים הם מלוכלכים וכדו' והגוי מקבל על כך שכר יש לחוש שמא יחליפם, במים אחרים, ולכן יהיה אסור לטבול שם.
וכתב השו"ע סי' ר"א סעי' ד' "מקוה שהיא של עובד כוכבים ומקבל ממנו שכר, אין להאמינו לסמוך עליו אא"כ יש במקוה כ"א סאה. הגה: דמאחר דרובו כשר, ספיקא לקולא", משמע שס"ל להשו"ע דלא די בטעם הרשב"א דהוי דרבנן אלא אנו צריכין לסברת הרא"ש, שכיון שרובו כשר, כשר.
וביאר הש"ך בס"ק ט"ז "אא"כ כו'. והב"ח כ' דהיינו דוקא בנעול במפתח אבל באינו נעול כיון דהעובדי כוכבים יכולים ליכנס לתוכו וליטול מים משם כל צרכיהן ולחזור ולמלאותו אין להאמינו לעובד כוכבים אפי' המקוה שלם דחיישינן שמא יחזור וימלאנו וכמו שכתב הטור עכ"ד ומשמע [מדברי השו"ע] דלא חיישי' שנטלו משם מים והחליפו אלא כשנהנה בחליפין (וכדלעיל סי' קי"ח ס"י) כגון שהמים שבמקוה סרוחים ומתיירא שלא יפסיד שכרו שלא יטבלו בו הנשים וכדאיתא בתשובת הרא"ש או כמ"ש הב"י שמא זילפום כדי להוריקה מן המים המלוכלכים ומלאוה מים נקיים לרחוץ גופם עכ"ל הא לאו הכי לא חיישי' שמא כוון להכשיל וכ"כ ב"י", כלומר דדעת הש"ך דכל מה דחיישינן שמא החליף את המים זה רק אם המים היו סרוחים.
וכן כתב בביאור הגר"א ס"ק כג "ומקבל ממנו כו'. דאל"כ אין לחוש כיון שאין לו הנאה כמ"ש תוס' בעבודת כוכבים י"ב א' ד"ה ושדי כו' ומש"ש בתוספתא שא"א עובדי כוכבים נכנסו וזילפוה כו' כבר פי' ב"י להוריקה ממים המלוכלכים כו' ועש"ך".
אולם הט"ז בס"ק ה' כתב " במקוה כ"א סאה. הרב כ' כן ע"פ שיטתו בב"י ותמה על דברי הטור שכ' סתם אין להאמין לעובד כוכבים משמע אפילו ביש כ"א סאין והרא"ש כתב בתשוב' דביש כ"א סאין תליא מילתא ובאמת לא דק הרב ב"י בזה דודאי האמת לא מהימנינן לעובד כוכבים אפילו במידי דהוא ספיקא דרבנן כדאשכחן בכמה דוכתי בתלמוד כ"ש כאן דיש הנאה לעובד כוכבים אם היא מלאה דנוטל שכירות על כן לא מהימנינן ליה כלל אפי' במלאה היכא שיש חשש שנחסרה אלא דבתשובת הרא"ש מיירי שאין העובד כוכבים יכול לשפוך שם אלא דרך גגין נמצא דהוה שאיבה שהמשיכוה וכשר אם יש רוב מים כשרים דהיינו כ"א סאין וכדאיתא לקמן סעיף מ"ד וזה מבואר בתשו' הרא"ש שם שהביא ב"י ממילא אין חשש רק באין שם כ"א סאין כשרים אבל הטור מיירי דיכול העובד כוכבים לשפוך שם בלא המשכה ואז יש פסול אפי' במלאה רק חסר סאה אחת משום הכי אין להאמין לו כלל שיש חשש שהיא נחסרה אפילו סאה א' והטור למד דין שלו מתשובת אביו ושפיר דק בדבר וכן יראה הלכה למעשה ודברים אלו שכתב כאן הש"ע דאין חשש רק באם אין שם כ"א סאין הם שלא בדקדוק וגם מו"ח ז"ל כתב כמ"ש", כלומר שכל הקולא של הרא"ש בכ"א סאה זה רק היכא שקשה לגוי לרוקן את המקווה, אבל אם זה בקל חוששים ולא זסומכים על הגוי.
וכתב עוד הרמ"א "מקוה שהיתה חסרה לפנינו, ובא ומצאה מלאה (ב"י בשם תשובת הרשב"ץ) ולא ידענו מי מילא אותה, אי היתה כבר רובה בהכשר, דהיינו שהיה בה כ"א סאין, אזלינן לקולא; ואם לא היה רובה בהכשר, דעכשיו איכא ספיקא דאורייתא, אם יש לחוש שעובד כוכבים מילאה כדי לרחוץ בה, פסולה (כך משמע בתוספתא); ואם לאו, דודאי ישראל מילא אותה כדי לטבול בה, כשרה, (רשב"ץ שם) דרוב המצויין אצל מקוה ועושין כדי להכשירה בקיאין הן ובודאי בהכשר מילא אותה; וכל שכן אם הישראל לפנינו ואומר שבהכשר מילא אותה, דנאמן (מהרי"ק שורש קט"ו ודלא כרשב"ץ) מאחר שבידו לתקנה וכהאי גוונא עד אחד נאמן באיסורין (שם עד"מ) כדלעיל סימן קכ"ז ועיין עוד לקמן סוף הסימן בדין ספק שאובים", כלומר דס"ל לרמ"א שמים שואבים שהמשיכם על גבי גו ולא בקרקע פסולם מהתורה ודלא כהשו"ע דס"ל דהמשכה לעולם הוא מדרבנן ולכן היכא שהיתה רובא חסרה הוי ספק דאוריתא והיכא שמילאה גוי פסולה.
וכתב עוד הש"ך בס"ק י"ז "יש תמיד במקוה כ"א סאה. אין כוונת המחבר משו' ספק דרבנן לקולא שהרי איהו סובר לקמן סעיף נ"ג דאפי' כולו שאוב אינו אלא דרבנן אלא מיירי במקוה נעולה שאין יכולים להכניס לתוכה מים אלא בהמשכה דרך הגג והלכך כשיש בו כ"א סאה אינו נפסל במים שאובי' כיון שהומשכו כדלקמן סעיף מ"ד וכן הוא בתשובת הרא"ש להדיא מביאו ב"י והרב אזיל לשיטתו דלקמן סעיף מ"ו דהמשכה אינה מועלת אלא ע"ג קרקע והלכך הכא בגג פוסלת המשכה ולכך הוצרך לטעם ספק דרבנן לקולא ולכך הצריך שיהא ידוע שיש שם כ"א סאין תמיד ודוק".
וכתב הגר"א בס"ק כ"ד על דברי הרמ"א "דמאחר דרובו כו'. כשיטתו בס"ג אבל אין טעמו של ש"ע בשביל כך אלא כמ"ש בתשובת הרא"ש משום דאז אין המשכה פוסלת בו וע"ל סנ"ג וסעיף ס"ט ועש"ך והרב אזיל לשיטתו וכמש"ו מקוה שהיתה כו' וכמ"ש בתוספתא וכ' בתוס' דב"ב ס"ו ב' בד"ה מכלל. תדע דקתני סיפא כו' ור"ש פ"ב מתני' ג' וע"ל סעיף ע'".
וא"כ היכא שהוא ודאי מרוקן את המים לגמרי בין לדעת הרמ"א ובין לדעת השו"ע אין לסמוך על הגוי.
העולה למעשה
אין לסמוך על הגוי, היכא שמרוקן את המים לגמרי, [ראה בגוף התשובה היכא יש לסמוך עליו].