שאלה
מה הדין כאשר אות הלמ"ד של השורה התחתונה נכנסת לחלל האות ה"א ?
תשובה
יש לכסות את הל' מלמטה ולהראות לתינוק ואם יקרא כה' פסול וא"א לתקן.
מקורות
כתב הב"י בסי' ל"ב "כתב הריב"ש בתשובה (סי' קמו) שלדעת הרמב"ן בפרק ב' דגטין (כ. ד"ה לא צריכה) בס"ת תפילין ומזוזות אם נכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפילו בלא נגיעה פסול ודברי הרמב"ן כתב הר"ן בפירוש ההלכות בפרק הנזכר (י. ד"ה ומכאן)", כתב השו"ע בסי' ל"ב סעי' כ"ח "יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת, אפילו בלא נגיעה".
כתב הרמ"א באבה"ע סי' קכ"ה סעי' י"ח "ויזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להיפך, (הר"ן פ"ב דגיטין בשי"א), ואם עשה כך ונשתנה צורת האות, כגון שמשך ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א, פסול".
וכתב הח"מ בס"ק ל"ח "ונשתנה צורת האות וכו' פסול. אבל אם משך ראש האות לתוך חלל א' וכדומה שאין לחוש לשום טעות לא פסלינן ליה כנ"ל וכן נרא' מדברי ר"י דלעיל עכ"ל ד"מ אבל הר"ן כת' על דברי ר"י שכ' דמעורה שראש ל' נכנס לתוך חלל ה' א' ח' ואחרים אומרים שזה יותר קרוב לפסול הגט מפני שמבטל צורת האות ע"כ נראה אם רואין שנתבטל צורת האות ומכ"ש אם תינוק אינו יודע לקרות האות מחמת העירוי ודאי הגט פסול ולכתחלה פשיטא שיש ליזהר בכל האותיות".
וכן כתב הבית שמואל ס"ק לד "לחלל ד'. דאז נשתנה האות ונעשה ה"א וה"ה בשאר אותיות אם נשתנו אלא בדלית מסתמא משתנה וכ"כ בח"מ".
והקשה הט"ז ס"ק כ"ב על דברי השו"ע באו"ח "יש ליזהר שלא יכנס. בב"י בשם רמב"ן כתב לשון פסולה משמע אפי' בדיעבד ואיני יודע למה כתב כאן לשון לכתחלה".
אולם המג"א בס"ק מ' כתב "ואם נכנס בענין שהפסיד צורת האות כגון שנכנס לתוך ד' ונראית כה"א פסול (רמ"א בא"ע סי' קכ"ה ססי"ח וכ"כ הרי"ט חלק י"ד סי' ל"ב) וכתב בכנה"ג שיש מכשירים לגמרי".
וכתב הפמ"ג בא"א "משמע דלי"ת דווקא פסול, ותוך ה"א וחי"ת יש לזהר לכתחלה. אבל בחלקת מחוקק ובית שמואל שם [ח"מ ס"ק] ל"ח, וס"ק ל"ד [בב"ש], מבואר הוא הדין בחי"ת וה"א כל שאין יודע תינוק לקרות ונשתנה, פסול".
וכתב המגן גיבורים אלף המגן סי' ל"ב ס"ק מ"ז "כאן כ' הב"י דיש ליזהר דמשמע דאינו פסול בזה ובאמת שבב"י הביא דברי הריב"ש דהוא פסול וכ"ה דעת הרמב"ן והר"ן ז"ל בגיטין פ' כל הגט ועיין שה"ג שכתבנו דסמך הב"י על דעת התוס' שם דף כ' ע"ב דמכשירין בגט וכ"כ בשו"ת מקום שמואל סי' נ"ג, ובשו"ת באר עשק סי' ל"א ר"ל דגם לשטת התוס' פסול בסתו"מ ובאמת שגם הב"ח כאן רצה לחלק כן אבל לא ידענו מה חילוק יש בגוף צורת האותיות בין גט לסתו"מ הא גם בגט בעינן לכ"ע צורת אותיות כנתון מסיני ולענין דינא העלינו דכל היכי דנשתנה האות עי"ז ודאי פסול אבל היכי שלא נשתנה הצורה ונכרת לכל בזה יש לסמוך על דעת התוס' דכשר בדיעבד וכן מצאנו בשו"ת דבר שמואל סי' קמ"ב וכ"מ בשו"ת ראב"ח ח"ב סי' ע"ח ועיין בש"ע אהע"ז סי' קכ"ה". (ובשלטי גבורים ס"ק כ"א הרחיב בזה),
וכתב המשנ"ב ס"ק קלב "ומשמע מלשון השו"ע דכתב שיש ליזהר דדוקא לכתחלה אבל לא לעיכובא בדיעבד וה"מ שלא נכנס בענין שיפסד צורת האות עי"ז כגון שנכנס רק מעט אבל אם נכנס כ"כ בענין שנשתנה צורת האות שתינוק דלא חכים ולא טיפש אם נכסה לו שיטה התחתונה שלא יהא נראה רק ראש הלמ"ד ולא גוף הלמ"ד לא יכיר האות מה הוא הוי שינוי צורת האות ופסול [וגם לא יצוייר בו תיקון משום שלא כסדרן] וכ"ש אם נכנס ראש הלמ"ד בתוך חלל ד' או רי"ש ונראית כה"א דפסול ואינו מועיל בזה קריאת התינוק כהוגן שהרי עינינו רואות שנשתנה עי"ז לאות אחר".
וכתב הקול יעקב בס"ק קמ"ד "יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד וכו'. מה שכתב הבית דוד (חלק יורה דעה סימן קל"ה) דדעת מרן להכשיר בדיעבד, איכא מאן דאמר דגם דעת מרן לפסול בדיעבד, כמו שכתב אליה רבה (אות מ"ה), ובכהאי גוונא דפליגי בדעת מרן, וגם יש פוסלים בהדיא, אין נראה להכשיר כי אם בתינוק. לדוד אמת (סימן י"ב אות וי"ו). וכן כתב הפרי מגדים (אשל אברהם אות מ') בשם חלקת מחוקק [סימן קכה ס"ק לח] ובית שמואל [שם ס"ק לד]: כל שאין יכול תינוק לקרות ונשתנה פסול, קסת הסופר (סימן ז' אות ז' בלשכת הסופר). ונראה כשמראין לתינוק צריך לכסות חלק התחתון. קסת הסופר (חקירה ג')".
וכתב עוד בס"ק קמ"ה "ואם נכנס ראש הלמ"ד לתוך חלל הרי"ש ודומה כקו"ף [נראה שהיה דרכם למשוך רגל הרי"ש בעקמימות לצד שמאל. קסת הסופר (חקירה ג')], או לתוך הדל"ת ודומה לה"א, פסול, ולא שייך כאן תינוק. כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף <ד"ה וה"ה ברגל, בשם מהרי"ט ח"ב יו"ד סימן לב>), אמת ליעקב (בפיסול נגיעת אות באות אות ו'), לדוד אמת (שם), קסת הסופר (שם), מלאכת שמים (כלל כ"ה אות א'), אמרי שפר (כלל ה' אות ד')…. ואופן התיקון, הנה לגרור צואר הלמ"ד ולמשוך גגה של למ"ד להלן ולעשות שם צוארה, פשיטא דלא הוכשר האות העליון על ידי זה, דהא הוה ליה חק תוכות. וכן למשל אם עשה דל"ת בגג רחב, וראש הלמ"ד כנגד קצה השמאלי, אף שיוכל לגרור קצת מן הגג של הדל"ת שישאר ראש הלמ"ד חוצה, גם כן הוה ליה חק תוכות. אלא צריך לגרור ולתקן גוף האות. אבל הלמ"ד נראה לפע"ד דאינה צריכה שום תיקון, כי היא לא אבדה צורתה. קסת הסופר (שם בחקירה ג'). ועיין שם שכתב בשם מהרימ"ט [שם]: מי שרוצה להכשיר על ידי קריאת התינוק, על כל פנים צריך לכסות לו החלק התחתון, דהיינו גוף הלמ"ד, עי"ש".
שיעור אות ה'
וכתב השו"ע (סי' ל"ב סעי' י"ז): "אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות – אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות, דהוי חק תוכות ופסול, משום דבעינן: 'וכתב' – ולא וחקק, וה"ה אם טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף – אין תקנה למחוק התג לתקן האות, משום דהוי כחק תוכות". ובמשנ"ב (שם ס"ק ס"ד): "לגרור – ואפילו מעביר קולמוס על האות לאחר שחק תוכו – אינו מועיל".
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ס"ז): "ודע עוד שהשו"ע מיירי אפילו נפלה הטיפה אחר שנגמרה האות, וכל שכן אם נפלה קודם שנגמרה האות כדין וגמר מתחילה את האות ואינו ניכר עדיין, דבזה כ"ע סוברים דאין תקנה בגרירת הטיפה, דהרי לא היה עליו מעולם שם אות, רק עתה על ידי גרירה, והוי "חק תוכות" ממש". וכתב הבה"ל (ד"ה ופסול משום): "עיין בס' בית מאיר על אהע"ז בסימן קכ"ה דמחזיק בזה לשיטת הרשב"א דס"ל דאין בזה משום חק תוכות הואיל דמתחילה נעשה אות ע"י כתיבה, וכן בטעה וכתב ד' במקום רי"ש ואין בזה רק משום לתא דחק תוכות מדרבנן, עי"ש. אבל הגרע"א בחידושיו פה חולק ע"ז עי"ש. וכן מוכח ביש"ש גיטין דף כ' דהוא מדאורייתא".
וכתב הפמ"ג א"א ס"ק כ"ו דדל"ת שנפלה טיפת דיו לתוכה ונעשית כה"א אין לגרוד מתוכה את הנקודה משום שמתקנה ע"י חק תוכות וכ"כ כתב המשנת סופרים באות ד' "אם כתב ה"א במקום דלי"ת אין תקנה לגרור הרגל ולהניח הדלי"ת מאחר שנפסל ודומה לצורת ה"א לא עביד מידי והוי חק תוכות", וראה באות ה' שלרגל הפנימית אין שיעור לדעת השו"ע (סי' ל"ב סעי' ט"ו), ולדעת הרמ"א שבעינן כשיעור אות קטנה מכל מקום כתב הבה"ל בד"ה והכי הלכתא שלחומרא מחמירים שאין לה שיעור וא"כ יפסול הכא כדין אות ה' אפי' שיש לה נקודה בכל שהוא.
וכן כתב הדעת קדושים ס"ק ד' ומקדש מעט ס"ק קל"ד שיעשו שאלת תינוק לגבי הכניסה של הל' לד' ויכסו, אמנם הוסיפו שהיכא שנראה ברור שלא נשתינת צורת האות אין צורך לשואל קטן.
כף פשוטה
כתב בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא תניינא סימן כז "ע"ד שאלתו בס"ת שאותיות ל נכנסו בחלל כף פשוטה, נראה לענ"ד לדון להקל, אף דבנכנס לתוך חלל ה' וח' נראה לענ"ד עיקר כדעת האחרונים הב"ח והט"ז והל"ח לפסול בדיעבד, ודלא כנראה בדעת המג"א (סי' ל"ב סק"מ) דרק לכתחילה יש ליזהר, אבל דיעבד כשר אא"כ דנכנס לחלל הד' דנשתנה לאות אחר דנראה כמו ה'. (ועיי"ש פלפל בדעת המג"א).
גם סוף דברי המג"א במ"ש וכ' הכנה"ג דיש מכשירים לגמרי, והיינו גם בנכנס לחלל ד' דנראה כמו ה'. הוא תמוה, דאדרבא דבכה"ג כתב שם בהיפוך, דהעתיק דברי רבו מהרי"ט די"ל דתוס' ס"ל רק בנכנס כ"ש, אבל בנכנס לחלל דנפסד צורת האות פסול, גם אם מכשרי אפילו בכה"ג, מ"מ בנכנס לחלל ה' דנראה כק' מודו דפסול עיין שם:
אמנם אעפ"כ בנ"ד נראה להקל, דמלשון האחרים ומלישנא דהריב"ש הנ"ל בדעת הרמב"ן משמע דפסלי רק בנפסד צורת האות, וזהו בנכנס לחלל הח'. אבל בנכנס קצת לחלל כף פשוטה דנראה לעין דלא נפסד צורת האות דכשר, ה"נ בנכנס לחלל הך' פשוטה אף דנכנס חלק גדול מן ל' תוך החלל, מ"מ הא נראה לעין דלא נפסד צורת האות א"כ יש להקל, וכו' א"כ י"ל דה"נ בנכנס רק כ"ש לחלל הח', או בנכנס לחלל הך' פשוטה, כיון דאינו מוקף מרוחותיה לא נראה כמעורבים יחד, ואינו נכלל בלישנא דמערי, ובפרט בס"ת זו דיש הרבה אותיות כאלו ויקשה לתקן הכל, ואפשר שימצאו כזה בשמות הקדושים, בשם אלקים שיכנס הלמ"ד בחלל הך' פשוטה וא"א בתיקונו, לזה יש לסמוך להקל, כן נראה לענ"ד".
וכתב המשנ"ב בס"ק קל"א "וה"ה אם נכנס ראש למ"ד לתוך אויר של כ' פשוטה וכדלקמיה בס"ק קל"ב [תשובת מהרי"מ מבריסק בסי' ח' עי"ש וכן הקיל בזה הגאון רע"א בחידושיו בדיעבד]".
העולה למעשה
יש לכסות את הל' מלמטה ולהראות לתינוק ואם יקרא כה' פסול וא"א לתקן.