שאלה
האם יש עניין לעשות הבדלה למי שלא עשה במוצ"ש למרות שכבר אכל ביום ראשון ללא הבדלה?
תשובה
לאשכנזים – אע"פ שטעם או אכל מבדיל על היין עד סוף יום השלישי, אבל אינו מברך על נר ובשמים.
ולספרדים – רק ביום ראשון מבדילים והוא שלא טעם מידי, אבל אחרי זה או שטעם מבדיל בלי שם ומלכות אלא מהרהר שם ומלכות בלבו בשעת הברכה .
מקורות
איתא בגמ' פסחים דף קו עמוד א: "אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה? – אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי, ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין, חדא בשבתא, תרי ותלתא – בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא – קמי שבתא. אמר רב יעקב בר אידי: אבל לא על האור".
והביא הב"י בסי' רצ,ט את מחלוקת הראשונים בביאור הגמ' "אמר רבא הלכתא טעם מקדש וכו' ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו הכי גריס הרי"ף (כא:) והיא גירסת הגאונים (בה"ג הל' קידוש יג ע"ג, סדור רס"ג עמ' קכו). וכתב הרב המגיד (שם ה"ד) שכן דעת האחרונים אבל התוספות (שם ד"ה אמימר) והרא"ש (סי' יג) גורסים גם בדברי רבא כל השבת כולה ופירשו דהיינו עד יום רביעי כדאמר רבי זירא וכן דעת הרמב"ם בפרק כ"ט (ה"ד) אלא שקשיא לי שכתב שמבדיל והולך עד סוף יום רביעי ובגמרא (קו.) משמע בהדיא דעד יום רביעי ולא יום רביעי בכלל דיום רביעי מכלל שבוע הבא הוא נחשב לענין גיטין (פסחים קו.) וכן כתב רשב"ם (שם ד"ה עד רביעי בשבת) ואפשר שגירסא אחרת היתה לו".
וכך כתב הטור בסי' רצ"ט "שכח ולא הבדיל במוצ"ש כתבו הגאונים שאינו יכול להבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר וכן כתב הר"י גיאות והתוס' כתבו שמבדיל עד סוף יום הג' וכ"כ רב עמרם ודוקא בפה"ג ומבדיל בין קודש לחול אבל על הבשמים והאש אינו מברך אלא במוצ"ש כתב בה"ג ה"מ דמבדיל ביום ראשון דלא טעם מידי אבל טעם מידי לא ואף על גב דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דאבדיל לאורתא אבל אי מבדיל למחר אי טעים מידי אינו מבדיל ואיני יודע מה יש בין לילה ליום לענין אי טעם מבדיל".
וביאר הב"י שם "ומה שכתב ודוקא בורא פרי הגפן וכו' אבל על הבשמים ועל האש אינו מברך אלא במוצאי שבת. בפרק ערבי פסחים (קו.) מבדיל והולך כל השבת כולה אמר רבי יעקב בר אידי אבל לא על האור ולמד רבינו לבשמים מכל שכן שהרי אינם אלא להשיב הנפש שדואגת על יציאת שבת ולא שייך אלא סמוך ליציאתו".
וכתב עוד "כתב בה"ג (הל' קידוש יג ע"ג) הני מילי דמבדיל ביום ראשון דלא טעים מידי וכו'. כן כתבו הגהות בשמו בפרק כ"ט (ה"ה אות ו) וכתבו עוד אבל האלפס כתב דאפילו למחר מבדיל אפילו טעים ביום ע"כ ודברי הרי"ף הם בפרק ערבי פסחים (כב.) גבי עובדא דאמימר דבת טות (שם קז.)
ופסק השו"ע סי' רצ"ט סעי' ו' "שכח ולא הבדיל במו"ש, מבדיל עד סוף יום ג'. וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר, ודוקא בפה"ג והמבדיל בין קודש לחול, אבל על הנר ובשמים אינו מברך אלא במו"ש. ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דהבדיל בליל מו"ש, אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל. הגה: והעיקר כסברא הראשונה". וכתב המשנ"ב ס"ק י"ט "כסברא הראשונה – ואתרוייהו יש אומרים קאי", כלומר דאפילו אכל לפני הבדלה יכול להבדיל עד סוף יום ג' בלי נר ובשמים.
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ו "ולפי מה שאנחנו נוהגין להחמיר בספק ברכות אפילו כנגד מרן ז"ל ואפילו כנגד הרוב כמו שכתבנו לעיל סימן ח"י אות ז', אם כן אם שכח ולא הבדיל במוצאי שבת אינו יכול להבדיל כי אם דוקא כל יום ראשון ולא יותר, ואם עבר כל יום ראשון ולא הבדיל יאמר אחר כך ברכת המבדיל בלתי שם ומלכות. וכל זה אם עדיין לא טעם מידי עד שהבדיל, אבל אם טעם אינו יכול להבדיל כי אם דוקא בליל מוצאי שבת וכמו שכתב אחר כך בשלחן ערוך, ואם לא הבדיל בליל מוצאי שבת יאמר אחר כך ברכת המבדיל בלתי שם ומלכות. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת ויצא אות כ"ג". וכדברי הכה"ח כתב מרן במאמר מרדכי פמ"ג סעי' ק"ו.
העולה
לאשכנזים – אע"פ שטעם או אכל מבדיל על היין עד סוף יום השלישי, אבל אינו מברך על נר ובשמים.
ולספרדים – רק ביום ראשון מבדילים והוא שלא טעם מידי, אבל אחרי זה או שטעם מבדיל בלי שם ומלכות אלא מהרהרם בשעת הברכה בלבו.