שאלה
אני עובד כמשגיח כשרות בבית חולים יהודי
חלק מהחולים לא מחזירים את מגש האוכל בזמן. אז מה שקורה זה שמורידים את המגש בארוחה הבאה.
הבעיה הראשונה היא שמתערבב סכו"ם חלבי ובשרי שמכניסים אותם יחד למדיח כלים. וכן באותו מדיח יחד עם הסכו"ם מכניסים גם צלחות שיש עליהם לכלוך שומני, בשרי.(הבעיה העיקרית שמתערבב סכו"ם בשרי בחלבי).
הבעיה השנייה שהגויים פה – נוהגים להביא לחולים שלהם אוכל שמגיע ביחד עם סכו"ם משלהם.
הסכו"ם שלהם מתערבב גם כן בסכו"ם של הבית חולים היהודי.
א"כ מה יהיה דין הכלים, הסכו"ם, המדיח.
אני משער שזה בעיה לא רק בבית חולים זה.
צריך לדון אם אפר(סבון) פוגם וא"כ זה רק בב"ח ולא בשא"ס אז מה יהיה הדין בשאלה השנייה .
תשובה
א- יש למשגיח או לגוף הכשרות האחראי על ביה"ח לסמן את הכלים השייכים לביה"ח בסימון מיוחד בכדי שלא יתערבבו עם כלים שמכניסים אורחים מבחוץ.
כמו כן יש לסמן באופן בולט את הכלים והסכו"ם, החלבי בצבע כחול, ואת הכלים והסכו"ם הבשרי בצבע אדום, בכדי שלא יערבו אותם בשטיפתם והדחתם במדיח כלים, ויורו לפועלים העובדים במטבח להפריד את הכלים קודם הכנסתם למדיח.
ב- סכו"ם שנתערב חלבי ובשרי, והודחו יחד במדיח כלים, שרי להשתמש בהם אף ללא הגעלה, ומ"מ אם אפשר לחכות זמן עשרים וארבע שעות מעת לעת לאחר שהתערבבו יחד עדיף טפי. וכן הדין לסכו"ם של גויים שנתערבו עם הסכו"ם של ביה"ח, ולא צריך לזה הכשר כלל, כמבואר הטעמים להיתר בגוף התשובה.
מקורות
א
ראשית יש לכל גוף כשרות ומשגיח האחראי על בית החולים, לסמן את הכלים השייכים לבית החולים בסימון מיוחד, שסכו"ם זה הינו רכושו של ביה"ח. כמו כן נהגו בקהילות ישראל לעשות סימון מיוחד לכלים בשריים בצבע אדום, ולכלים חלביים בצבע כחול, וע"י זה ניצול מתערובת הכלים וחששות שונים. וע"י כן בקלות יבדילו בין הכלים השייכים לביה"ח לכלים של אורחים מבחוץ, וייתנו הוראה לפועלים שרק כלים בסימון ביה"ח ייכנסו למטבח ולמדיח, וכן ע"י כך שיש סימון המבדיל בין סכו"ם בשרי לחלבי, יהא ניתן בקלות להפרידם וליתן כל דבר במדיח הראוי לו מבלי שיתערבבו.
ב
עתה נבאר דין הכלים שהתערבבו:
לעניין הסכו"ם שנתערבו חלבי ובשרי והכניסום למדיח הכלים יחד ואין יודעים מהו חלבי ומהו בשרי, נראה דבדיעבד לאחר מעשה יש להקל בזה שלא צריך הגעלה לכל הכלים, כיון שיש כמה וכמה ספיקות להקל בזה:
א. סכו"ם בדר"כ משתשים בו בצונן, וגם אם השתמשו בו בכלי ראשון רותח או בכלי שני וכדו', אזלינן בכלי בתר רוב תשמישו, שבסכו"ם הוא צונן כאמור, כך שהשם בשרי או חלבי על הסכו"ם אינו אומר שדינם כך הוא באמת.
ב. במדיח כלים יש סבון וחומרי חיטוי נוספים הנותנים טעם לפגם בשאריות המזון המתנקות מן הסכו"ם. (ראה ש"ע יו"ד סי' צ"ה סעי' ד', ובמה שהקשו עליו הש"ך ס"ק כ"א והט"ז ס"ק ט"ו, אך למעשה העלו האחרונים כדעת הש"ע, ראה באריכות בכף החיים שם אות ו"ן-ח"ן), ובפרט שבדידן אפשר שהסכו"ם לא בלעו מכלי ראשון או שני כלל.
ג. הבית יוסף (יו"ד סי' ק"ב), אייתי להרשב"א דכלים שנתערבו חד בתרי בטל כדין תערובת יבש ביבש, ולא אמרינן דהוי דשיל"מ, וז"ל: "וכתב עוד הרשב"א (תוה"ק ב"ד סוף ש"ד לח.) כלי שנאסר בבליעות איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב ואף על פי שאיפשר להגעילו ולהחזירו להכשירו על ידי כן אין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין לאסור כולם עד שיגעילם אלא הרי הוא כאיסור יבש שנתערב ביבש ובטל ברוב שכל שאין מתירין שלו באין מאליהן וצריך לפזר מעותיו ולהוציא הוצאות במתירין אינו בכלל שיש לו מתירין ע"כ וכתבו רבינו בסימן קכ"ב (קצה.)". עכ"ל.
וכן פסק למעשה בש"ע (שם סעי' ג'), "כלי שנאסר בבליעת איסור, שנתערב באחרים ואינו ניכר, בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין (לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו, וכל כיוצא בזה)". (אע"פ שהפוסקים החונים על הש"ע האריכו בטעם ההיתר ואם אפשר לסמוך על כך וכו', מ"מ בדידן שיש ספיקות נוספים להקל והוי שעת הדחק, יש להקל בזה, ואין בזה משום דבר שבמנין, או דבר חשוב שאינו מתבטל, דזה באיסור עצמו, אך הכלים הבלועים מאיסור אין בהם חשיבות שייחשבו כדבר שבמנין וכו', כמבואר בסי' צ"א סעי' ב', דנאסרו רק מחמת הבלוע בהם שאינו חשוב, ושפיר בטלים ברוב כלים המותרים).
ולענין הסכו"ם של העכו"ם שמתערבים בסכו"ם של ביה"ח יש לומר כנ"ל, ועוד י"ל דסתם כלי עכו"ם אינם בני יומן והוי כדין נטל"פ (ראה בטוש"ע יו"ד סי' קכ"ב), ואע"פ שהתורה הצריכה אף בכהאי גוונא להכשירם כדחזינן בכלי מדיין, מ"מ הכא דאית לן כמה ספיקות בזה, יש להקל דנתבטלו ברוב הכלים הכשרים של ביה"ח.
ומ"מ אם יודע על כלים שנתערבו ולא מכיר בהם להפרידם, עדיף להשהות התערובת של הסכו"ם עשרים וארבע שעות מזמן שנתערבו, שע"י כך הוי נטל"פ ולכ"ע לית בהו משום דבר שיש לו מתירין, ואין צריך לזה הכשר כלל. אך כאמור גם אם לא המתינו בשימושם עשרים וארבע שעות, שרי להשתמש בהם מהטעמים שהוזכרו לעיל.
העולה מן האמור
א- יש למשגיח או לגוף הכשרות האחראי על ביה"ח לסמן את הכלים השייכים לביה"ח בסימון מיוחד בכדי שלא יתערבבו עם כלים שמכניסים אורחים מבחוץ.
כמו כן יש לסמן באופן בולט את הכלים והסכו"ם, החלבי בצבע כחול, ואת הכלים והסכו"ם הבשרי בצבע אדום, בכדי שלא יערבו אותם בשטיפתם והדחתם במדיח כלים, ויורו לפועלים העובדים במטבח להפריד את הכלים קודם הכנסתם למדיח.
ב- סכו"ם שנתערב חלבי ובשרי, והודחו יחד במדיח כלים, שרי להשתמש בהם אף ללא הגעלה, ומ"מ אם אפשר לחכות זמן עשרים וארבע שעות מעת לעת לאחר שהתערבבו יחד עדיף טפי. וכן הדין לסכו"ם של גויים שנתערבו עם הסכו"ם של ביה"ח, ולא צריך לזה הכשר כלל, כמבואר הטעמים להיתר בגוף התשובה.