שאלה

שמיעת מוזיקה בחול המועד לאבל בתוך שנה. האם יש היתר דווקא כשהוא בשמחת בית השואבה?

תשובה

בשמחת תורה יכול להיות, בשמחת בית השואבה אם ישימו לב בהעדרו יכול להיות אבל אם לא ישימו לב לא יהיה שם.
אמנם אם שומע ממילא מוזיקה אינו מחויב לסתום אוזניו.

מקורות

כתב הטור סי' שצ"ט "וכתב הרמב"ן ולא מתורת רגל לבד אסור בהן אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש בגדים מגוהצין חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמח שמחת מריעות והבא ממדינת הים ומבית השביה ומשאר דרכים שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס ומדין אבילות אסורים בכולן כמו בחול שהוא אסור בתספורת ובגיהוץ בין לכבס בין ללבוש ואפי' הבא ממדינת הים ואסור בשמחת מריעות ואסור בנטילת צפרנים במספרים ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שאינו אסור כלל מתורת אבילות אלא בדברים האסורין לו מתורת הרגל הקובר מתו ברגל בחה"מ נוהג דין אנינות כל זמן שאינו נקבר ולאחר שיקבר נוהג דברים שבצינעא והרמב"ם כתב שאינו נוהג אפי' דברים שבצינעא".
וביאר הב"י "ומ"ש בשם הרמב"ן. הוא בתורת האדם (עמ' רכז) והביא ראיה לדבר מדאמרינן בגמרא (יט:) לענין שבעה לא קמיבעיא לי שאין רגל עולה למנין שבעה דלא נהגא מצות שבעה ברגל כי קמיבעיא למנין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל דאסור בתספורת וכיבוס ואם תאמר שאין אבלות חלה עליו ברגל אלא שהוא נוהג בהן מפני הרגל בדברים שכל אדם אסור בו מה מצות שלשים מצאו בו שתעלה למנין שלשים והרי במצות שבעה נמי נוהג קצת ברגל שאינו מכבס כסותו במים והרבים מתעסקים בו כדין אבל ואפילו הכי כיון דלא נהיג במצות שבעה כדינו אינו עולה אלא שמע מינה אבלות נמי נוהג בהם וכל גזירות שלשים עליו ותמה על עצמך היאך יהא שמח בשמחת מריעות והרבים מתעסקין בו באבל אלא שמע מינה שהוא נוהג במצות שלשים כמנהגו בהם בחול וטעמא דמילתא מפני שהם מצות לא תעשה ומדין הרגל נמי נוהג במקצתן הילכך כשנוהג בכולן באבלותו אין אבלותו מתפרסמת עליו לפיכך אמרו עולה למנין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל כולו כדינו בחול ואינו עולה למנין שבעה שאינו נוהג ברובן של מצות שבעה עכ"ל:
ומ"ש ומדברי א"א ז"ל יראה שאינו אסור כלל מתורת אבלות אלא בדברים האסורים לו מתורת הרגל. נראה שלמד כן מדכתב בפרק אלו מגלחין (סי' כח דף לד סוף ע"ד) שהטעם שאין שמיני עצרת מבטל גזירת שלשים לקובר מתו בתוך החג היינו משום דלא נהג כלל דין שלשים אף על גב שגיהוץ ותספורת אסורים במועד מכל מקום מטעם אבלות מיהו לא נאסר. ולענין הלכה נקטינן כדברי הרמב"ן שהם נכוחים בטעם וראיה".
וכתב השו"ע ביו"ד סי' שצ"ט סעי' א' "הקובר מתו קודם הרגל, בענין שחל עליו אבילות, ונהג בו אפילו שעה אחת קודם הרגל, מפסיק האבלות ומבטל ממנו גזרת שבעה וימי הרגל עולים לו למנין שלשים" וכעין זה כתב באו"ח סי' תקמ"ח.
וכתב המשנה ברורה ס"ק כז "וימי הרגל עולים וכו' – ומטעם שלשים אסור ללבוש בתוך הרגל כלים מגוהצים חדשים ולבנים וכן מה שהתירו לפעמים לספר ולכבס בתוך הרגל כגון הבא ממדינת הים וכל השנויים לעיל בסימן תקל"א ס"ב וסימן תקל"ד מחמת איסור שלשים אסור בכולם", וכ"כ הכה"ח בס"ק ל"ג.
וא"כ לפ"ז הינו אסור גם במוזיקה דהוי כדברים שבצינעה.
ב
והנה כתב השערי תשובה סי' תקל"ד "ועיין בשבו"י סימן כ"ה שתמה על שער אפרים בזה שאוסר כלי שיר בחה"מ ודחה ראייתו והביא ראי' שמותר וכ' שכן נעשה בפני חכמים זקנים ואין פוצה פה לאיסור וכל כלי שיר בחה"מ שרי ואף לתקן נימא או שתים ואם אפשר לשנות קצת ישנה ועי' באבן השוהם סי' נון שכ' ג"כ להתי' וכ"כ מח"ב בשם מהר"ח אבולעפיא בספר עץ החיים ע"ש", כלומר שאין איסור משום אבלות על חורבן הבית שמבואר בסי' תק"ס סעי' ו' לאסור בכלי שיר.
אמנם בכה"ח ס"ק ט כתב " וגם בחול המועד דפסח ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. משבצות זהב אות ב'", ונראה מה שהביא בסי' תקמ"ו ס"ק ז' היינו לומר דבחוה"מ עצמו מותר לנגן והיינו של סוכות, אמנם יש לעיין שאם אבלות של חורבן הקילו למה שלא יקלו באבלות של ספירת העומר שהיא מנהג.
וכן כתב בשו"ת אז נדברו חלק י' (סימן כג אות ב) שה"ה בחול המועד פסח שמותר לשמוע אע"פ שזה בכלל ימי ספירת העומר, ומ"מ אין להוכיח לגבי אבל דאפשר שאבלות ישנה שניא.
וכתב בשו"ת משנה הלכות חלק ח סימן קפח "וראיתי בס' אז נדברו ח"י סי' כ"ג אות ב' דפשיטא ליה דבחוה"מ פסח מותרים בכלי זמר אף שאסור בכל השנה ואינו דומה לתספורת שחידש בה הפמ"ג ובאמת צ"ע דעכ"פ דומה לריקודין ומחולות אלא דלכאורה גם בזה נהג עלמא לקולא וצ"ע". וחזר וכתב בחלק יא' (סימן תלב), והנה לפי שיטה זו ודאי שיהיה אסור לאבל לשמוע מוזיקה בחול המועד.
ב
וכתב בפרי האדמה הלכות שופר סוכה ולולב פרק ח הי"ג "הנה לענין ישיבת ההיכל בכל לילה כנהוג פעיה"ק ירושלים ת"ו ומרקדים ומספקים וכו' למי שהוא תוך י"ב לאביו או לאמו בדידי הוה עובדא והכריחוני רבני עיה"ק כמהרא"ן ז"ל וחבריו י"ץ ועיין תשובת הרשד"ם יו"ד סי' ר"ב בפרט הרגל (שכתב להקל א. דסמכינן על סברת הרא"ש שאינו אסור מתורת אבלות ואף לרמב"ן כתב שלאחר ל' קיל טפי] ועיין תשובת מהרי"ל סי' כ"ב ופרישה וב"ח יו"ד סי' שצ"א ושיירי [כנה"ג] יו"ד שם (לענין שאסל אינו עולה כחזן בחגים) ומהר"ם מינץ [סי'] מ"ג ועיין או"ח סי' תר"ס ס"ב מ"ש מור"ם בהגהה ובמגינים על זה והשיירי [כנה"ג] או"ח כתב דלא נהגינן הכי ולענ"ד מאחר כי מקומי הוא שם ולהשמט משם או היותי שם ושלא לקום הוא זר ופרהסיא גמורה וקיימתי דבריהם אני ואחי ה"י", וא"כ היכא שאינו חייב להיות שם עדיף טפי שלא יהיה שם, אמנם אם ישימו לב לעדרו וכדו' יכול להיות שם ויש לצרף את סברת הרא"ש, כמבואר במהרשד"ם אמנם אם שומע ממילא אינו צריך לסתום אוזניו.
העולה
בשמחת תורה יכול להיות, בשמחת בית השואבה אם ישימו לב בהעדרו יכול להיות אבל אם לא ישימו לב לא יהיה שם.
אמנם אם שומע ממילא מוזיקה אינו מחויב לסתום אוזניו.