שאלה
האם יש בעיה של דבר המעמיד לסכך, כאשר הוא מחובר לקרקע?
תשובה
דינו כשאר מעמיד, ואין לסכך כך לכתחילה, אמנם בדיעבד כשר.
מקורות
איתא במשנה סוכה דף כא עמוד ב "הסומך סוכתו בכרעי המטה – כשרה. רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – פסולה".
ובגמרא. "מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. מאי בינייהו – כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם. למאן דאמר לפי שאין לה קבע – הרי יש לה קבע, ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה – הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה. אמר אביי: לא שנו אלא סמך, אבל סיכך על גב המטה – כשרה. מאי טעמא, למאן דאמר לפי שאין לה קבע – הרי יש לה קבע, למאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה – הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה". והנה משמע מהא דאיתא בגמ' נעץ שאע"פ שמחובר לקרקע יש בו משום מעמיד בדבר המקל טומאה.
והנה רי"ף פסק כר"י וז"ל "הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה", אך לא פירט כאיזה מן השיטות פסק.
וביאר הר"ן "ולענין הלכה כיון שהרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו הא דאמר אביי ל"ש וכו' משמע דס"ל דקי"ל כרבי יהודה וטעמא משום דכל היכא דשקלו וטרו אמוראי אליבא דחד תנא משמע דהלכתא כוותיה וכדאמר במסכת שבת [דף קיב ב] מדקא מתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי [יהודה] משמע דהלכתא כוותיה ולא משמע דרבי יהודה אזיל לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן מדאמרינן לפי שאין לה קבע דא"ה הוה לן למימר ורבי יהודה לטעמיה וכמו שכתבתי למעלה ועוד דהא אכתי איכא למיחש לטעמא דמ"ד מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה מדחייש לה אביי דודאי לדירת קבע לא הוה חייש דאיהו גופיה אוקמה בשטה [דף ז ב] הלכך נקטינן כרבי יהודה דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו משום גזירה ואף על פי שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי כתלים שאין מסככים בהן לפי שאין גדולו מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מיקרי ולא סוכה הלכך ליכא למיגזר ויש שנוהגין לעשות בכותלים דפנות של קנים משום היכרא כדי שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומדת חסידות בעלמא הוא כל זה לפי שטתו של הרב אלפסי ז"ל אבל הר"ז הלוי ז"ל פוסק כדברי חכמים ז"ל".
וכדבריו כתב הריטב"א "וקיימא לן כמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים, דהא פסול הוא לסכך כדכתיבנא בפ"ק (י"א ב'), ובהא ודאי איכא למימר מאי דאמר הראב"ד ז"ל דליכא למיחש שיבא לסכך בעפר, דכולי עלמא ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך וליכא למגזר ביה, ויש מקומות שעושין בכותלים דפנות של קנים משום היכרא שלא יהא נראה כסומך על הכותלים לגמרי ומנהג חסידים הוא, מפי רבינו נר"ו", וראה עוד בתוס' רא"ש.
וכתב המאירי "ונחלקו בגמ' לדעת ר' יהודה בטעמו של דבר חד אמר לפי שאין לה קבע ר"ל שהמטה הוא דבר שאדם צריך לו וכשיצטרך לו יטלנה משם ונמצאת הסוכה נופלת ואין זה דירת קבע וחד אמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה כלומר וכל שפסול לסכך בו הן מצד קבלת טומאה הן מצד הפיסולין פסול להעמיד את הסכך עליו בדברים שאפשר לסכך בהם שמא יבא לטעות ולסכך בו הא בסומך על כותלי הבית אין בו שום חשש שלא אמרה אלא בדברים שאפשר לטעות לסכך בהם ואף על פי שאמרו וכלם כשרים לדפנות דוקא בשאינו מעמיד הסכך עליהם ושאלו בגמרא מאי בינייהו והשיבו איכא בינייהו שנעץ ארבע שפודים וסכך עליהם שאם מפני שאין לה קבע הרי יש לה קבע וכשרה ואם מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי העמידה בדבר המקבל טומאה ופסולה".
וכתב החזו"א סי' קמ"ג ס"ק ב' "ולסמוך הסכך על גבי כותל אבנים אנו נוהגין היתר כמש"כ הר"ן ואפי' אם נותן חוטי ברזל בתוך הכותל לית לן בה כיון שעיקר הכותל של אבנים ועפר וטיט וגם ברזל אינו נראה וגם הכותל עומד מעצמו (לשיטתו שאם עומד מעצמו ניתן לקבועו בברזל) ואין הברזל אלא לחזק שלא יפול ע"י הכאה ותנועה", ובדעת הראשונים שס"ל כחכמים או כר"י אבל בטעם לפי שאינה קבע הארכנו בתושבה הקודמת.
אולם בשו"ת גינת ורדים או"ח כלל ד סימן ח פליג על זה וס"ל "גם בפרק העור והרוטב דף קכ"ה ע"ב מייתי ברייתא וז"ל ר' יוסי אומר חבילי המטה וסריגי חלונות חוצצין בין בית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני ופרש"י וז"ל חוצצין בין בית לעליה אם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה שלא תכנס לצד ב' שעליהן כלומר לעליה ואף על פי שנקובין הרי אין בנקבים פותח טפח וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלא אגרוף וכל נקב שבין בית לבי' או בין בית לעלי' שיעורו כפותח טפח ואף בנוגע כנגד הנקב טהור עכ"ל.
הרי מפורש כל מה שכתבנו לעיל חדא ואלה ארובה דינם שוה ושיעורם שוה והדברים שחוצצין ואינם מביאין הטומאה בחלון גם בארובה שבתקרה הדין כן כיון שאין הנקב גדול כשיעורו, עוד למדנו מדבריו שדבר שמקבל טומאה אם חברו לקרקע בטל ואינו מקבל טומאה וכ"כ ר"ע במס' כלים פי"א משנה ב' שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואינו מקבל טומאה ועיין בריש פ"ט מה' כלים וא"כ שבכה זו שמניחין ע"ג הדוואר אף על גב דמקבלת טומאה אם עשאוה בתחלה וחיברוה וקבעוה ע"ג הדוואר שוב אינה מקבלת טומאה", וכ"כ בבית יהודה סי' ס"ז, וראה עוד בספר הסוכה השלם עמ' של"ב.
וראה במשנב סי' תרכ"ט ס"ק כ"ב "ואפשר דיש לנו להחמיר שלא להעמיד בדבר המקבל טומאה שמא יבוא לסכך בו ואף על גב שמעמידין הסכך על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם וכן העתיקו כמה אחרונים לדינא דלכתחלה יש ליזהר שלא להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה אכן בדיעבד או שאין לו שאר דברים קי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה כדמוכח בסוף סי' תר"ל". כלומר דהחמיר כשיטות הראשונים דאף במחובר לקרקע יש איסור במקבל טומאה משא"כ כותל.
וכן כתב רבינו ברב פעלים ח"ב ס"ה וז"ל "מיהו נראה דלית לן בה, דמצינו למרן ז"ל /או"ח/ סי' תרכ"ט ס"ז, שכתב יש להסתפק אם מותר להניח סולם על הגג לסכך על גביו, וכתב המג"א סק"ט דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה, שמא יבא לסכך בו, ואף על גב דמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג דירה מקרי ע"ש. וכתב הרב אשל אברהם ז"ל שם סק"ט, עיין מג"א האריך, ואם דבר המקבל טומאה עשוי לסכך בו אסור במעמיד, דשמא יבא לסכך בו, ולהב"ח מדינא אסור דהולך אחר המעמיד, וכל שהסכך כשר סומך ונשען על דבר המקבל טומאה. או מדברים שפסול לסכך, י"ל לכתחילה אסור עכ"פ, וכל שהסכך נסמך על מעמיד כשר, והמעמיד הזה יש לו מעמיד שני שפסול לסכך, אז לא גזרינן אפילו לכתחילה, עכ"ל".
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פ"ג סעי' נ"א "ה"מעמיד" – את הסכך ראוי שלא יהיה דבר המקבל טומאה. ולכן אין להניח סכך על עמודי מתכת של "סוכות לנצח" וכדו' שהם "דבר המקבל טומאה" ולא יסכך על חוטי נילון וכל כיוצא בזה. אלא יניח קרשים על עמודי המתכת, ועליהם יניח את הסכך"
ובסעי' נ"ב "אם בדיעבד שהעמיד את הסכך על הברזל – הסוכה כשרה ובפרט אם העמודים מחוברים לקרקע, ואעפ"כ יתקן דבר זה בהקדם אפילו בחול המועד".
והטעם כיון שכן ביאורו הראשונים אע"פ שמצאנו אחרונים כאלו אין להקל לכתחילה.