שאלה
בית כנסת שהרחיבו אותו על חשבון מקום בית הכסא קבוע שהיה שם. האם עשו כתקנה?
תשובה
בית כנסת שעשו בו הרחבה ולקחו חלק שהיה בית הכסא קבוע וצירפוהו למקום בית הכנסת, יש לחלק באופן הצירוף, דאם השאירו המקום כמות שהוא, ורק הסירו הצואה והלכלוך, וסיידו הקירות, בזה יש להחמיר שלא להתפלל שם כלל, כיון שניכר שהיה מקום של בית הכסא ושמו לא נתבטל ממנו, אך אם עשו שיפוץ יסודי בקירות ובריצוף של החדר ששימש לבית הכסא, וכעת אין ניכר שהיה שם מקום וחדר בית הכסא וכפנים חדשות באו לכאן, בזה שרי להתפלל שם בלא כל פקפוק, ועל הגבאים מוטלת החובה לעשות ההרחבה כהלכה כיאה למקום השראת השכינה..
מקורות
א
הנה בגמ' שבת (מ:), מבואר דאסור להרהר בדברי תורה במרחץ ובבית הכסא. ושם (דף י.), ובגמ' ברכות (כו.), נתבאר עוד דבית הכסא שאמרו אע"פ שאין בו צואה וכו'. וביותר שנסתפקה הגמ' במזמין מקום לשמש כבית הכסא אי הוי הזמנה, ויהא אסור להרהר שם בדברי תורה, והטעם דמסתפקינן משום דמאיס. עיי"ש.
וכן פסק הרמב"ם (הל' ק"ש פ"ג הל' ב' – ה'), וראה בהגהות מיימוניות (ס"ק ג'), דהוסיפו דאין חילוק בזה בין בתי כסא של זמנם שהיו מגולים, לזמנינו שהם מכוסים, דבגמ' נתבאר דאף שאין בהם צואה אסור להרהר בהם.
ב
עתה יש לדון לעניין בית כנסת שהרחיבו מקום התפילה, ע"י צירוף המקום שהיה משמש לבית הכסא קבוע, אי אריך למעבד הכי, והאם שרי להתפלל במקום הצירוף.
הנה בשו"ת בית יהודה עייאש (או"ח סי' י'), העלה להחמיר בזה וז"ל:
"בשנת התצ"ב ליצירה היה בלבול גדול מחמת שמועות רעות שהיו רבי' אומרי' כי המלך של צפנייא רוצה לבוא לילחם בעירנו בחיל גדול וביד חזקה אין די באר רוב ההכנות שהכין לו כלי מות ומחמת כך בעו"ה הפסידו בני קהלינו סך עצום ונורא בשכירות גנות ופרדסים כדי למלט את רכושם ואת גופם ועוד הפסידו בסוסים וברכב כדי שיהיו עולים ויורדים ואגב זה באו קצת יחידי' לשאול אם מותר להם להתפלל בבתי מרחצאות שבגנות לפי שמחמת הדוחק השכירו גם הארוות של סוסים וגם המרחצאות שנים שלשה בעלי בתים בחדר א' והספק שלהם הוא כך מי אמרינן כיון דרחצו וסיידו בסיד חדר המרחץ ובכל זמן מושבם בטלה ממנו הרחיצה הוי כבית נקי דעלמא או דילמא כיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה.
תשובה לפי הנראה דלעולם שם מרחץ לא פקע ממנו כיון דמתחלתו היה דחוי דהרי איתא בגמר' ס"פ מי שמתו דמרחץ שאמרו אע"פי שאין שם אדם וכתב מרן ב"י וז"ל כלומר שמאחר שנשתמשו בו אף על פי שעכשיו אין בו אדם מאיס בית הפנימי ואין קורין בו דהוי כמו בית הכסא שאע"פי שפינו הצואה ממנו אין קורין בו ע"כ ובדין בית הכסא כתב הרב ר' יונה וז"ל ב"ה =בית הכסא= ישן אע"פי שאין בו עתה צואה כיון שהיה אסור מתחלה אסו' הוא מן התורה משום והיה מחניך קדוש וכו' ע"כ ומשמע דר"ל אפילו רחצוהו וניקוהו שכיון שנדחה שעה אחת שוב אין לו היתר דלא שאלו אלא ב"הכ חדש לדעת שאר פוסקים ואף על גב דיש חלוק בין מרחץ לב"הכ דבב"הכ חדש אוסר הרמב"ם ז"ל כפסק הש"ע ואלו במרחץ לכ"ע מרחץ חדש מותר לקרות בו מ"מ בישן נר' פשוט דאין חלוק בין מרחץ לב"הכ דכל שנשתמשו בו פעם אחת וחל עליו האיסור אינו נקרא מחנה קדוש ולא מצינו בדבר שנאס' דחוזר וניתר דהא שם מרחץ עדין עליו ואין הדבר תלוי בזוהמת הרחיצה תדע דמדהוצרכו לבאר היתר מרחץ החדש ולא השמיעונו חדוש יותר דאפי' ישן אם סיידוהו ונקוהו דמותר לקרות בו כל זמן שהוא נקי שמע מינה דכל שהוא ישן לעולם אין לו היתר ואחרי זה שאלתי את פי מורי הרב נר"ו והסכי' על ידי והוזקקתי לזה אע"פי שהם דברים פשוטים כדי לשלול דעת מי שרצה לחלוק ותו לא מידי". וכו'. עכ"ל.
אמנם ראה בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' פ"ז), דהעלה להקל בזה וז"ל:
"קהל אחד הי' להם מרחץ קטן ורצו לשנות המרחץ ולעקור התנור והספסלי' ולעשות ממנו בית החורף שידור בו שמש הקהל אי מותר לעשות ממרחץ זה בית דירה דהא השמש יברך שם ויקרא ק"ש על מטתו ושאר תשמישי קדושה וגם ירצה לקבוע מזוזה וכיון דהיה לו שם מרחץ י"ל דלעולם עומד באיסורו נראה לפע"ד דמהני עקירת השם ובפרט בשינוי מעשה דכל הכלים שירדו לידי טומאתן קי"ל דמעשה מוציא מידי מעשה ונראה מפי' רש"י בפ"ק דסוכה דף י"ד דאף מעשה כל דהו מהני ואף שאמרו בבית הכסא אף על פי שאין בו צואה התם לא עקרו שם בית הכסא מיני' אף שפינוהו הצואה ממנו מ"מ בדעתם שישתמשו בו לבית הכסא כמו שהיה לפני' אבל אם רצו לבטל הבית הכסא לגמרי ולעשות ממנו בית דירה נרא' דמותר דמידי דהוי אבי' שהקצוהו לע"ז דאינו מותר אא"כ הוציאה משם דרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם ע"ז כמבואר בי"ד סעי' קמ"ה סי' ג' /סי' קמ"ה סעי' ג'/ בהג"הה ואף דהבי' שהקצוהו הי' משמשי אלילי' דנאסר מן התורה מהני ביטול אם מבטל באופן שלא להכניס עוד שם ע"ז ק"ו לבית הכסא דאף בבית הכסא ישן שאין בו צואה נראה מפ"ק דנדרי' שאינו אסור אלא מדרבנן דמהני ביטול אם מבטל שלא לעשות עוד במקום זה בית הכסא וה"ה למרחץ דקיל טפי דמהני ביטול אם מבטל לגמרי שלא לרחוץ בו עוד שום אדם דשרי לעשות ממנו בית דירה ולומ' בו דבר שבקדושה ולקבוע מזוזה הנלפע"ד כתבתי". עכ"ל.
ג
אמנם למעשה נראה דהפנים מאירות והבית יהודה לא פליגי ומודים לדבר אחד, דבמקום שרק הוציאו את הצואה והלכלוך אפי' סיידו החדר הנ"ל אסור להתפלל בו, והוי כדין בית כסא ישן ששמו עליו אפי' אין בו צואה בעין, ובזה מיירי דברין של הבית יהודה.
אבל במקום שעשו שיפוץ יסודי ועקרו כל הריצוף שהיה שם מקודם וחידשו את קירות החדר ועשו מעשה הניכר שהנעשה הוא לא שהיה ושם הבית כסא נעקר ממנו ע"י השיפוץ, בזה לדעת כו"ע שרי להתפלל וללמוד שם ללא כל חשש ומניעה, דהוי כפנים חדשות שבאו לכאן ושרי, וע"ז מיירי דברי הפנים מאירות.
וראה בשו"ת מהרם שיק (או"ח סי' ס"ז), דאחר שפלפל באורך בדברי הפנים מאירות העלה שבמקום הצורך שרי לסמוך ע"ז, עיי"ש.
ובכף החיים (שם סי' פ"ג ס"ק ב'), העלה כדברינו ז"ל: "אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן. ואפילו רחצוהו וניקוהו וסיידוהו בסיד אפילו הכי כיון שנדחה שעה אחת אין לו התר. בית יהודה חלק א' חלק אורח חיים סימן יו"ד, יד אהרן במהדורא בתרא סימן פ"ד בהגהות בית יוסף אות א', חסד לאלפים אות א'. אבל אם נמלך על הבית הכסא והרס אותו ועשה מקומו בית מותר דטעם משום בזיון וכיון דנעקר שם בית הכסא ממנו תו ליכא בזיון ופוק חזי מאי עמא דבר וכן כתב בתשובת פנים מאירות לענין מרחץ. חסד לאלפים שם. ועיין לקמן סימן פ"ד אות ג'". עכ"ל.
כדברים אלו מצינו שהעלה כן למעשה לחד מו קמאי בספר הבתים (קרית שמע שער ה' אות ו'), וז"ל:
"יש מי שכתב מקום שהיה בית המרחץ או בית הכסא ונקוהו ופנוהו מן הלכלוך שבו, מותר לקרות ולהתפלל ולומר בו כל שבקדושה, ויש מי שכתב שצריך לעשות בהם מעשה נכר, כיצד עוקרין הספסלים או הרהטים שרחצו בהם. יש מי שכתב שאם רצה לבטלו לזמן ידוע ואחר כך יחזור לתשמישו הראשון אין בטול מועיל בו, ולא נתברר לי. ומעשים בכל יום שעושין בהם סכה בכל חג ואומרין בו דברי קדש, ואחר החג חוזרין לתשמישן הראשון". עכ"ל.
העולה מן האמור:
בית כנסת שעשו בו הרחבה ולקחו חלק שהיה בית הכסא קבוע וצירפוהו למקום בית הכנסת, יש לחלק באופן הצירוף, דאם השאירו המקום כמות שהוא, ורק הסירו הצואה והלכלוך, וסיידו הקירות, בזה יש להחמיר שלא להתפלל שם כלל, כיון שניכר שהיה מקום של בית הכסא ושמו לא נתבטל ממנו, אך אם עשו שיפוץ יסודי בקירות ובריצוף של החדר ששימש לבית הכסא, וכעת אין ניכר שהיה שם מקום וחדר בית הכסא וכפנים חדשות באו לכאן, בזה שרי להתפלל שם בלא כל פקפוק, ועל הגבאים מוטלת החובה לעשות ההרחבה כהלכה כיאה למקום השראת השכינה.