שאלה
האם חתן בתוך שבע ברכות פטור ממש מסוכה? האם גם באכילת המוציא ומזונות?
תשובה
חתן פטור מסוכה כדין העוסק במצווה ופטור כל שבעת ימי החג, וטעם נוסף לזה כיון שלא יכול לשמוח עם כלתו, אמנם במקום שיש לו חצר פרטית שיכול לשמוח בה עם כלתו ראוי שישב ויאכל בסוכה ולענין ברכה ראה לקמן.
בסעודת שבע ברכות טוב להחמיר ולעשותה בסוכה – לאשכנזים החתן וחבריו אינם מברכים לישב ולספרדים מברכים.
מקורות
איתא בגמ' סוכה דף כה עמוד ב "ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא? משום דבעו למיחדי – וליכלו בסוכה, וליחדו בסוכה! – אין שמחה אלא בחופה. – וליכלו בסוכה, וליחדו בחופה! – אין שמחה אלא במקום סעודה. – וליעבדו חופה בסוכה! – אביי אמר: משום ייחוד. ורבא אמר: משום צער חתן. מאי בינייהו? – איכא בינייהו: דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי להתם. למאן דאמר משום ייחוד – ליכא, למאן דאמר משום צער חתן – איכא. אמר רבי זירא: אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה, וכל שכן דחדי ליבאי, דקא עבידנא תרתי".
כתב המאירי וזה לשונו: "וטעם הפיטור בכאן מדין עוסק במצוה".
וכתב הטור סי' תר"מ "וחתן כתב הרמב"ם ז"ל שהוא פטור כל הז' הוא ושושביניו וכל בני החופה וא"א הרא"ש ז"ל כתב דשושבינין לא מיקרי עוסקים במצוה וחייבין בכל המצות חוץ מן התפלה ותפילין וחתן אף על פי שפטור מכל המצות חייב בסוכה שאפשר לו לשמוח בסוכה".
וכתב הב"י "וחתן כתב הרמב"ם (פ"ו ה"ג) שהוא פטור כל השבעה הוא ושושביניו וכל בני החופה. כך מפורש בפרק הישן (כה:) אמר רבי אבא בר זבדא חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה [כל שבעה] מאי טעמא משום דבעו למיחדי ויאכלו בסוכה וליחדו בסוכה אין שמחה אלא בחופה וליכלו בסוכה וליחדו בחופה אין שמחה אלא במקום סעודה ואף על גב דבתר הכי אמרינן אמר רבי זירא אנא אכלי בסוכה וחדאי בחופה וכל שכן דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי כלומר מצות סוכה ומצות נישואין איכא למימר דמדת חסידות היתה: אבל הרא"ש (סי' ח) כתב וזה לשונו יש פוסקים כרבי זירא ומביאין ראיה מן הירושלמי (פ"ב ה"ה) רבי יצחק בר מוריין הוה שושביניה דחד בר נש אתא שייל לרבי אליעזר אמר ליה דמוך בגו מטללתך רבי מונא הוה שושביניה דרבי יעקב ואתא שייל לרבי אמר ליה דמוך בגו מטללתך אבל הרי"ף (יא:) לא הביא אלא דברי רבי אבא ונראה שיש לעשות כעובדא דירושלמי וכן כתב בעל העיטור (הל' סוכה פו.) עכ"ל".
וכתב השו"ע סי' תר"מ סעי' ו' "חתן ושושבינים וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ז' ימי המשתה".
וכתב המשנ"ב ס"ק ל"ב "חתן וכו' – דאין שמחה אלא בחופה וחופה נקרא מקום המוכן לישיבת חתן וכלה (הרא"ש) ואין יכולין לאכול בסוכה ולשמוח בחופה דאין שמחה אלא במקום סעודה".
וביאר בשער הציון ס"ק נ' "גמרא. ובסוכה גופא אי אפשר לעשות החופה משום צער חתן (לפי שהמקום פרוץ שאין לו אלא ג' דפנות) והוא בוש לשמוח שם עם כלתו [שם בגמרא], ואם כן בזמן הזה שמנהגנו לעשות ד' דפנות לסוכה צריך לישב בסוכה [מגן אברהם]. אבל באליה רבה הביא בשם ריא"ז שכתב סתם, שצער לחתן לעשות חופתו במקום צר ודחוק, וברבנו ירוחם כתב גם כן, שאין יכול לשמוח עם כלתו שאין הסוכה מקום סגור, וגם באור זרוע מצאתי וזה לשונו, משום צער חתן, דסוכה אינה מרווחת וחתן בעי מקום מרווח דליכנסו שם כל בני החופה, עד כאן לשונו, וכל אלו טעמים שייך גם בסוכה של ד' דפנות".
וכתב עוד במשנ"ב ס"ק ל"ג "פטורים מן הסוכה וכו' – ויש מחייבין אותו דס"ל דאפשר לאכול בסוכה ולשמוח בחופה וע"כ הסכימו אחרונים דראוי לחתן להחמיר על עצמו ולישב בסוכה ולא לברך וכן השושבינים כשאוכלין אצל החתן ומשמחין אותו בתוך ז' ימי המשתה ויושבין שם בסוכה א"צ לברך אבל כשאוכלין בביתם חייבין בסוכה וצריכין לברך". משמע שהחתן אע"פ שאוכל בביתו אינו צריל לאכול בסוכה, אמנם לפי הטעמים הנ"ל אם יהיה לו ד' דפנות ברחוב אז לא חייב אף באכילה פרטית כיון שלא יכול לשמוח עם כלתו אבל אם יש לו סוכה עם דפנות במרפסת ביתו או בחצר הפרטית כך שלא יהיה לו בעיה לכאורה יהיה חייב.
וכתב בשו"ת חיים שאל חלק ב סימן לה "ועל אודות מה שנהגו באתריה דמר דכי איכא חופה בחג יום יום מז' ימי חופה הם מזמיני' מחשובי העיר לסעוד עם החתן וכלה כל יום חדשים לבקרים ועורכים שלחן בבית החתן והקרוא' עם החתן אוכלים בבית בלי סוכה אי שפיר עבדי. נראה דלא נכון לעשות כן דאפי' לדעת הרמב"ם לא פטר אלא בני חופה והדבר פשוט וברור דבני החופה הם אותם האוכלים בבית החתונה כל ז' ימי חופה ימים ולילות עם החתן והכלה ואלו קראו בשמותם בני החופה אמנם אלה קריאי קרואים והולכים בסעודה אחת ותו לא ולמחרת קראו שם אחרים לסעודת מחר וכן על זה הדרך אלו אינם נקראים בני חופה ואלו הקרואים כל אנשים דיין שעתן בסעודה א' ולאו בני חופה מיקרו. וכן מוכח מלשון הר"ן שכתב דלא מיקרו עוסקים במצוה והא דפטירי מסוכה משום דמצטערים הם כל היכא דלא חדו בהדי חתן כל ז' ע"ש באורך אלמא בני החופה הם השמחים עם החתן כל ז' ומהיכא תיתי לפטור הקרואים בכל יום חדשים לבקרי' שאינם עם החתן אלא אותם שעות בלבד ביום ההוא לבד ומסתיין לפסוק כהרמב"ם במה שמפורש בדבריו דהיינו בבני החופה שהם האוכלים ושמחים עם החתן כל ז'. אבל בקרואי' שאינם מבני החופה נימא דיודה הרמב"ם דפטירי. וכבר ראיתי להרב גנת ורדים א"ח סי' י"ג מכלל ד' שהאריך בזה וצדד צדדים והעלה דהקרואים חייבים בסוכה ע"ש. ומה גם בזמנינו שכל בני החופה קורין ק"ש ומתפללי' ומניחין תפילין וגם החתן עצמו ועיין בכנה"ג סי' ל"ח מצדד בזה. אבל בזמנינו נתפשט המנהג כמ"ש מור"ם בתשו' סי' קל"ב ומהר"ש הלוי בתשובה והזכירה הרב כנה"ג ז"ל. וכמדומה לי קרוב לודאי שבעה"ק ירושלם ת"ו גם החתן ובני חופה קובעים סעודתן בסוכה. ותשובת הרב תה"ד סי' ז' לענין תפלה. המעיין יראה שדעת הרב תה"ד לחייב בתפלה כדע' הרא"ש. ואף על גב דקצת משמע מתה"ד דהקרואים נמי נקראו בני חופה יש לדחות כאשר יראה המעיין. באופן דיראה לדעתי הקצרה דהקרואים לא פטירי מסוכה וכמ"ש הרב גנת ורדים ז"ל". וראה מש"כ בזרע אמת ח"ג סי' סט וע"א שחלק עליו וס"ל דכל הקרואים נפטרו.
וכתב הכה"ח בס"ק ד"ן "פטורים מן הסוכה וכו'. דאין שמחה אלא בחופה ובמקום סעודה, ובסוכה אי אפשר לעשות חופה משום צער חתן לפי שהמקום פרוץ והוא בוש לשחק עם כלתו, גמרא, ואם כן בזמן הזה שיש לנו סוכה עם ארבע דפנות צריך לישב בסוכה דקיימא לן כרבא, ועוד דהא הרא"ש ובעל העיטור וטור מחייבים בכל ענין. מגן אברהם ס"ק י"א. מיהו האליה רבה אות ט"ו כתב על דברי מגן אברהם הנז' דאין טעם זה בגמרא רק רש"י דף כ"ה פירש כן ופירש עוד טעם אחר שהמקום צר, וכן פירש ריא"ז בשלטי הגבורים שצער לחתן לעשות חופתו במקום צר ודחוק ע"כ, אלמא דמטעם זה לחוד מותר יעו"ש. והגינת ורדים כלל ד' סימן י"ג כתב דבזמנינו השושבינים וכל בני החופה חייבים שאין דרך לסעוד החתן והכלה בתוך הסוכה אלא אלו אוכלים לבדם וכו', ומכל שכן דהרא"ש אפילו בחתן גופיה מחייב ואם כן בקרואים יש לומר דמודים להרא"ש יעו"ש. וכן כתב בשו"ת חיים שאל חלק ב' סימן ל"ה אות ד' דאפילו להרמב"ם לא פטר אלא בני החופה והם אותם שאוכלים בבית החתונה כל שבעת ימי חופה ימים ולילות עם החתן והכלה, אבל הקרואים בסעודה אחת ותו לא ולמחר קראו שם אחרים חייבין, והביא דברי הגינת ורדים הנז' וכתב ומה גם בזמנינו שכל בני החופה קורין קריאת שמע ומתפללין ומניחין תפילין וגם החתן עצמו, וכמדומה לי קרוב לודאי שבעיר הקודש ירושלים ת"ו גם החתן ובני החופה קובעין סעודתן בסוכה יעו"ש. והביא דבריהם השערי תשובה אות יו"ד. וכן כתב השלחן גבוה אות י"ד דלפי מנהגינו דבלילה הראשונה בועל בעילת מצוה ופורש ומכאן ואילך הוא אוכל ושותה וישן בין האנשים והיא אוכלת ושותה וישינה בין הנשים ואין מיחדים עוד כלל כל ימי טומאתה, ליכא הני טעמי האמורים בגמרא ואפילו הרי"ף והרמב"ם והשלחן ערוך מודו דחייבים, ואך בסעודה הראשונה שאוכל החתן והכלה לבדן בלילה הראשונה קודם שעשה מעשה בתוך החופה הא ודאי פטור יעו"ש. וכן כתב היפה ללב חלק ב' אות ג' דעכשיו גם החתן ובני החופה קובעין סעודתן בסוכה יעו"ש. ומשמע מדברי הפוסקים הנזכרים דמברכין גם כן לישב בסוכה. ומה שכתב דרך החיים אות ח' והביאו משנה ברורה אות ל"ג דיש להחמיר ולישב בסוכה ולא לברך, נראה משום דלא ראו דברי השלחן גבוה הנז' שכתב דבזמן הזה לכולי עלמא חייבין", ונראה דלשלחן גבוה ולהרב חיד"א לא ס"ל טעם שהמקום צר לבני החופה שמגיעים לכל סעודה.
וא"כ מה שכתב עוד בס"ק ה"ן "ועיין בספר חופת חתנים בדיני סעודת מצוה אות י"א שכתב ואפשר דהאידנא סמכו לאכול חוץ לסוכה בסעודות אלו משום דסוכות שלנו קטנות הן להכיל כל הקרואים ואם החתן אינו אוכל עם כולם מצטער ואינו שמח וכו', גם מה שנהגו עכשיו לסמוך על דין השושבינין כל הקרואין הגם שאינן שושבינין ממש אפשר משום דכיון דקרא אותם לאותו יום לאכול ולשתות עמהם והם יודעיו ומכיריו הוו כמו שושבינין יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סימן ל"ב אות יו"ד וכתב וכן המנהג פשוט בעירו פירינצי לאכול גם הקרואים עם החתן חוץ לסוכה ובפרט כשאין לחתן סוכה בביתו, רק המתחסדים עם קונם מושכין את עצמן מלילך לסעודת חתן אם אינם יכולין לאכול בסוכה, ועל אלו וכיוצא אני אומר שצריכין הם להזכיר מקודם את החתן שלא לקוראם עם הקרואים וכאשר היה עושה מהרי"ל יעו"ש. ובספר מועד לכל חי סימן ך' אות ל"ז כתב דמנהג עירו אזמיר יע"א דלא יעשה החתן חופה בחג הסוכות אם לא יזמין מקודם סוכה גדולה ויוכלון שאת יעו"ש", היינו שחופת חתנים ס"ל דכולם בכלל ששביניו אף הבאים ליום אחד וא"כ המקום צר ולכן כתב הגר"ח פלאגי' שיש להזמין סוכה גדולה.
אולם הערוך השולחן לחדש יצא שכתב בסעי' י"ד "ונ"ל דכל זה בימיהם אבל האידנא בעונותינו הרבים ערבה כל שמחה ואין מדרך החתן לשמוח כל כך וגם השושבינים אינם אצל החתן תמיד וא"א לנו לפטור ממצות סוכה ועוד דהא בע"כ נשא קודם הרגל ואצלינו אין עושין כל שבעת ימי המשתה סעודות כידוע ולכן אצלינו קיי"ל כהרא"ש והחתן והשושבינים חייבים כולם בסוכה ולענ"ד נראה שזה היה עיקר טעמו של הרא"ש ז"ל".
ובשמירת שבת כהלכתה פס"ח הערה קט"ו שגם דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל נוטה שיש לברך על ישיבת חתן ושושבינים בסוכה.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "חתן – שהזמין אורחים לסעוד ולשמוח, ואין בסוכתו מקום לכולם לשבת, מעיקר הדין פטורים מהסוכה, אמנם נהגו בזמן הזה לישב בסוכה גם במצב כזה" אמנם לא גילה דעתו על הברכה אמנם נראה שיברכו.
סב"ל
כתב בשו"ת רדב"ז חלק א סימן רכט "שאלת ממני אודיעך דעתי בכל המצות שיש מחלוקת פוסקים אם יברך על עשייתן או לא.
תשובה כל מחלוקת שהוא בברכות עצמן יש לנו להקל כי שמא יוציא שם שמים לבטלה אבל מחלוקת בעשיית המצוה צריך לברך שהרי לדעת אותו פוסק שפיר מקיים המצוה. תדע שהרי מצות תפילין יש בה מחלוקת ולא ראינו מימינו מי שנמנע לברך עליהם ואפי' שלדעת ר"ת התפילין של רש"י ז"ל פסולין וכן לרש"י של ר"ת ז"ל פסולין לא ראינו לשום פוסק שיפקפק בברכה. וכן נהגו לברך על מקרא מגילה ביום אעפ"י שהר"ש חולק ואין זה דומה לספק ברכות ולא למחלוקת בברכות דהתם עיקר הספק או המחלוקת בברכה הילכך אזלינן לקולא אבל בעיקר עשיית המצוה לא נחלקו אלא מר אמר הכי הוא עשייתה ומר אמר הכי הוא ואנן כיון דנקיטנן כחד מינייהו זו היא עיקר המצוה ומברכין עליה ואפי' החולק מודה שאין זו ברכה לבטלה כיון דלדעת החולק זו היא עיקר המצוה ושמור עיקר זה שאם לא תאמר כן ברוב המצות לא נברך כיון דשכיח בהו פלוגתא דרבוותא.
וכ"כ הברכ"י סי' תרמ"ג ס"ק א' "מ"מ יש לחלק בין היכא דהוי פלוגתא בברכה להיכא דהוי פלוגתא בעשיית המצוה, וכמ"ש הרדב"ז בח"ב סי' רכ"ט, דהיכא דהפלוגתא בברכה, ספק ברכות להקל, אבל אי פליגי בעשיית המצוה מצי לברך. ע"ש שהאריך. והוא הדין בנדון דידן, דמחלקת בברכה, לא יברך זמן על הכוס, כנ"ל".
וכתב הכה"ח בסי' ק"ס ס"ק נ"ה "הא דאמרינן בשל סופרים הולכים אחר המיקל היינו במחלוקת שקול אבל כשהרוב מחמירין אין להקל אפילו באיסורא דרבנן. רשד"ם חלק יורה דעה סימן ץ', כנסת הגדולה שם. ועיין עוד שם בכנסת הגדולה ובשיירי כנסת הגדולה ובספר זבחי צדק מענינים אלו ואכמ"ל. ומיהו בדבר שיש ספק ברכות אין הולכין אחר הרוב אלא חוששין אפילו למיעוט ואפילו נגד מרן ז"ל כמו שכתבנו לעיל סימן ח"י אות ז' יעו"ש. וכן כתב שדי חמד אסיפת דינים אות ב' מערכת ברכות אות ד' ואות ו' בשם כמה פוסקים יעו"ש. ובאות ב' שם כתב בשם כמה פוסקים דאפילו אין המחלוקת בברכה אם יברך או לא אלא במצוה גם כן אמרינן ספק ברכות להקל ואין לברך יעו"ש. ועיין לקמן סימן קס"ז אות ס"ט ואות ע' יעו"ש", ששם כתב שיהרהר שם ומלכות בלבו
למעשה הסיק מרן הרב כדברי הרדב"ז וא"כ יהיה אפשר לברך הכא
העולה למעשה
חתן פטור מסוכה כדין העוסק במצווה ופטור כל שבעת ימי החג, וטעם נוסף לזה כיון שלא יכול לשמוח עם כלתו, אמנם במקום שיש לו חצר פרטית שיכול לשמוח בה עם כלתו ראוי שישב ויאכל בסוכה ולענין ברכה ראה לקמן.
בסעודת שבע ברכות טוב להחמיר ולעשותה בסוכה – לאשכנזים החתן וחבריו אינם מברכים לישב ולספרדים מברכים.
בברכה המרכז העולמי למענה הלכתי שע"י דרכי הוראה