שאלה
האם לסמן בטוש בספר הלכה נחשב מעשה הדיוט ואין בזה בעיה משום כתיבה בחול המועד או שנחשב ככתיבה ?
תשובה
מותר דחשיב מעשה הדיוט, ויש לציין שלצורך סיכום או חידוש בדברי תורה מותר אף לכתוב.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקמ"ה סעי' א' "אסור לכתוב בחול המועד; ואפילו להגיה אות אחת בספר, אסור" וכתב הרמ"א בסעי' ה' "ונהגו להחמיר אפילו בכתיבה שלנו שהיא כתיבה משיט"א)".
כתב המשנ"ב ס"ק ל"ה "וכמה אחרונים כתבו דבמדינתינו נהגו להקל בכתב משיט"א וכן בכתב שלנו דאינו מעשה אומן ויש להם על מה שיסמוכו והמחמיר יחמיר לעצמו ונוהגין לשנות קצת לעשות שורה עליונה עקומה ועיין בבה"ל". וכתב הבה"ל "בספר מור וקציעה מאריך בענין זה ודעתו שיש להחמיר גם במשיט"א עכ"פ בכתב ידי סופר וכמו שנהוג להיות לצבור לבלר נאה מיוחד לכתיבותיהם שהוא מעשה אומן לפיכך נכון שלא יכתוב כתיבה נאה באיזה כתב ולשון שהוא בין משיט"א בין בכתב העכו"ם כי הכל כתב הוא לכל אומה ככתבה וכלשונה עכ"ל ואף שהעולם נהגו להקל בזה ואין למחות בידן שיש להם על מי שיסמוכו מ"מ טוב לחוש לדבריו אם לא לצורך גדול ובפרט לענין פרקמטיא שאינה אבודה בודאי נכון למעט לכתוב אודות זה בחוה"מ כל מה שיוכל". וראה בכה"ח ס"ק י"א י"ג
כתב הכה"ח בס"ק ב' "אסור לכתוב בחול המועד וכו'. ור"ת התיר לכתוב כתב מש"ק כמו שכתבו בשמו בארחות חיים ובספר רבינו ירוחם, ופירשו מור"ם ודעמיה שהוא כתב משיט"א, וכן הוא האמת, ודלא כהרב אליה רבה אות א' שכתב לכתוב במשקין, וכן מוכח מדיהיב טעמא שאינה כתיבה תמה ולא ניתנו בסיני וכו', וזה ברור. ברכי יוסף אות א'. וכן כתב עוד בשיורי ברכה אות א' להוכיח דכתב מש"ק הוא משיט"א ודלא כהרב אליה רבה. וכתב עוד שם בשם הגהות מיימוניות סוף פרק ז' דספר תורה דכתיבה דקה שלנו דהיינו משיט"א אין חוששין בו כיון שאינו כתיבה גמורה יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל קי"א אות א' דהא דאסור לכתוב בחול המועד דוקא בכתב שכותבין בו סת"מ דהוי מעשה אומן. וכן כתב מקרא קודש סימן נ"ג אות א'", ובס"ק יא כתב "ולצורך רבים יש אוסרים וכו'. כן כתב בתרומת הדשן סימן פ"ה. וכתב שם דסתם כתיבה שאסרו חכמים חשיבה מלאכת אומן וכו', ומשמע מדבריו דאפילו כתיבה משיט"א שלנו ולצורך רבים אסור אם אינו לצורך המועד יעו"ש. אמנם הב"ח חלק עליו וכתב דהדבר פשוט דלא אסרו כתיבה במועד אלא בכתב אשורית שכותבים בהם סת"ם דמעשה אומן הוא, אבל כל כתיבה מאשי"ט שלנו אינו מעשה אומן ומשום הכי התירו לכתוב אפילו שאילת שלום וחשבונותיו, ומכל שכן דשרי לכתוב לצורך רבים אפילו אינו לצורך המועד ובלא שינוי, אלא שכתב דנוהגים לדקדק לכתוב בשינוי והשינוי יהא שהכתב בעצמו לא יהא יפה באותיותיו כמו שהוא נוהג לכתוב יפה בחול, אבל אם הכתב יפה כמנהגו בחול אלא שמשנה להתחיל לכתוב בקרן זוית של הנייר אין זה שינוי יעו"ש. והביא דבריו שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג', עולת שבת אות א', אליה רבה אות ה'. והמיקל לכתוב בלא שינוי במקום שאין מנהג לא הפסיד. דרכי משה אות ד', אליה רבה שם". יוצא שלצורך רבים מותר לכתוב בכתב עגול אף שלא לצורך המועד.
כתב המג"א בסי' ת"ס ס"ק ג' "וקצת נהגו בחול המועד לעשות ציורים ואינו נכון", הביאו הכה"ח בס"ק ל"ו
כתב בספר חול המועד כהלכתו פ"ו סעי' פ"ד בשם הגר"מ פיינשטיין שמותר לתת לילדים לצייר בחול המועד וכן כתב במשמרת מועד (הגר"צ בוארון) סעי' ל"ב כיון שאינו מעשה אומן. ומסתבר הוא וא"כ כ"ש שמותר לסמן במרקר ובפרט שאין על זה שם ציור או כתיבה.
חידושי תורה
כתב השו"ע בסעי' ט' "ואם שמע דבר חידוש, מותר לכתבו כדי שלא ישכח; וכן אם ראה ספר מחודש, מותר להעתיקו אם לא ימצא להעתיקו לאחר המועד".
וכתב המשנ"ב ס"ק מז "ואם שמע דבר חידוש – וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכותבו. גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין עד אחר יום טוב ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ [אחרונים] ומ"מ יזהר בכתיבת חידושיו שיכתוב כתיבת משיט"א ואם יצטרך לכתוב איזה אות מרובע יכתוב אות שבור וכנ"ל", וכ"כ הכה"ח בס"ק ע"ח.
וכתב הכה"ח בס"ק ע"ט "ואם שמע דבר חידוש מותר לכתבו וכו'. כן כתב בית יוסף בשם כמה פוסקים זולת הרשב"א שמחמיר בזה כמבואר בבית יוסף, ופסק בשלחן ערוך כרוב פוסקים. וכן הוא דעת האחרונים. וכתב בשיירי כנסת הגדולה סוף אות י"ג דעל סמך הוראה זו כתב בחול המועד כמה פסקים מחודשים. והביא דבריו השלחן גבוה אות ג' וכתב דכן נהג הוא אחריו. וכן כתב הט"ז ס"ק י"ג שראה למו"ח הב"ח שכתב חיבוריו גם בחול המועד, אלא שכתב שהכותב חידושים בחול המועד יזהר שלא לכתוב אותיות של כתיבה גסה (ר"ל אשורית) רק משיט"א ואם יצטרך לאות גס יכתבנו בדרך חיתוך ושבירה יעו"ש. והביא דבריו אליה רבה שם. וכן אמר לו המגיד למרן ז"ל דמותר לכתוב דברי תורה בחול המועד דדבר האבד הוא ולאפוקי מאן דאסר כמו שכתב במגיד משרים פרשת צו דף ל' ע"ד יעו"ש. וכן כתב בשו"ת רבינו יעקב הלוי ממרויש ז"ל סימן ל"ב והיא בסוף הרדב"ז חלק ה' שהיה שואל ומשיבין לו מן השמים, ששאל על החכמים שכותבים בלא שינוי אם יפרשו פסוק או הלכה ומחדשין בה חידוש וכדי שלא ישכחו כותבין אותו חידוש בחול המועד ואומרים שאין לך דבר האבד גדול מזה, והשיבו אוהב ה' שערי ציון שערים המצוינים בהלכה, שמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותה על בירור, אותן שערים נאהבין לפני המלך הגדול יותר מכל משכנות יעקב המקיימים בהם שאר מצות, וכל מי שמחשב מחשבות וסובר סברות בהלכות חמורות ובפסקים החמורים נאהב ונחמד לפני המלך העליון, וזהו שאמרו אגרא דשמעתתא סברא, והדברים והמחשבות ההם הם כמרגליות היקרות בעיניו, ואם על אבידת כסף אחד או שוה כסף התירה התורה לעשות מלאכה בחול המועד כל שכן שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות ההם לכתבם ולחתמם למען לא יאבדו והכותב והחותם מקבל שכר עליהם יעו"ש. והביא דבריו הברכי יוסף אות ב' ושערי תשובה".
והוסיף הכה"ח שם "ואגב באתי להעיר כי צריך האדם להזהר ברוחו בכל מה דאפשר שלא לעשות השגות על אחרים, ובפרט אם לא הגיע למדרגה זו, וכבר ידעת מה שאמרו ז"ל במסכת סנהדרין (דף צ"ט) על המלבין פני חבירו ברבים והמבזה חבירו לפני תלמיד חכם והמתכבד בקלון חבירו, אלא יש לעשות בחכמה בכל מה שאפשר שהדבר יובן מאליו, ובפרט אם מכוין לקנטר או להתכבד ח"ו ראו שאני חכם ונכתב בספר, כי בכל זמן שיזכירו הדבר ההוא ענוש יענש עד עולם כל זמן שהספר קיים. וכבר כתבנו תוכחה על זה במקום אחר. והזהר ברוחך אם בעל נפש אתה. ואף אם ישיגו עליך אחרים בדבר שאינו כן, תשתוק ולא תבייש אחרים כי אחר כך הדבר יובן מאליו וה' ישלם לך".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פי"ט סעי' מ"ח "אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד". כמובאר בב"ח ומה זה משנה אם כותב חידוש או סיכום.
העולה למעשה
מותר דחשיב מעשה הדיוט, ויש לציין שלצורך סיכום או חידוש בדברי תורה מותר אף לכתוב.