שאלה
אשה הנוהגת לברך על ד' המינים – האם כשנוטלת לראשונה מברכת גם ברכת שהחיינו?
תשובה
נשים שנהגו לברך על הלולב, מברכות עליו גם ברכות שהחיינו
מקורות
כתב בשו"ת מן השמים לחד מקמאי סי' א' "שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל מי שמברך להן על תקיעת שופר אם יש עבירה בדבר ואם הוי ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות ואם לאו.
והשיבו, וכי אכשיר דרי, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם וברכו את ה' אלהיכם, והעד מגילה וחנוכה, ופירשו לי מה מצינו במגילה וחנוכה מאחר שהיו באותו הנס חייבות בהם ומברכות עליהם, ובלולב נמי מצינו סמך לדבר שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים,, ובשופר נמי אמרינן שאמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לפני לטובה, ובמה, בשופר, והנשים נמי צריכות שיבא זכרונן לפניו לטובה, לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידן".
כתב השו"ע סי' תרנ"ד סעי' א' "מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים ותוסיף עליו מים אם צריך, אבל לא תחליף המים; ובחה"מ, מצוה להחליפם כדי שישאר לח והדור", כלומר שאינה נוטלת אותו, ואף אם תיטול לא תברך דהוה מצות עשה שזמן גרמא שאינה מברכת לדעת השו"ע וכדלהלן.
וכמו שנחלקו השו"ע והרמ"א בסי' תקפ"ט סעי' ו' "אף על פי שנשים פטורות, יכולות לתקוע; וכן אחר שיצא כבר, יכול לתקוע להוציאן, אבל אין מברכות ולא יברכו להן. הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן תברכנה לעצמן, אבל אחרים לא יברכו להן", וראה עוד בסי' י"ז סעי' ב'.
והביאו הברכ"י סי' תרנ"ד סעי' ב' "מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, והם פסקו שלא לברך. ושאלתי לחכמים זקני דורנו, והם אמרו דהוא מנהג טעות, דקצתן נהוג הכי בבלי דעת, ויש לבטל המנהג. ואחר זמן האיר וזרח ספר נחפה בכסף למורי הרב זלה"ה, ושם ראיתי שכתב שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תע"ב. ע"ש דף קפ"א ע"ד. ואחר זמן רב בא לידי קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש מרבוואתא קמאי, דמייתו ליה הרב שבלי הלקט והמרדכי כמ"ש בקונטריס שם הגדולים דף ל"א (מע' גדולים ערך רבינו יעקב החסיד), שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. וכתוב שם (סי' א)", וכו' הביא דברי התשובה דלעיל.
וכתב עוד בשו"ת יוסף אומץ סי' פ"ב "ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש כמו שהבאתי בספר הקטן ברכי יוסף סימן תרנ"ד אות ב' נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב. וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעה"ק ירושלים ת"ו. והגם דמרן ז"ל פסק שלא יברכו. נראה ודאי דאלו מרן ז"ל שלטו מאור עיניו הקדושים בתשובות רבינו יעקב ממרוי"ש דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים ודאי כך היה פוסק ומנהיג. ובכי האי לא שייך לא בשמים היא דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותם כיון דאית לן סיעתא דשמיא. וכבר אנא זעירא עמדתי בחקירה זו בקונטריס שם הגדולים בראשון מערכת יו"ד בס"ד" ערך ר' יעקב ממרויש.
וכתב המשנ"ב בס"ק א' "מקבלת אשה וכו' – דאע"ג דאינה חייבת בלולב מ"מ רשאה לטלטלו דגם היא רשאה לברך עליו", וביאר בשער הציון "הוא לפי מנהגנו, ואפילו לדעת המחמירין וסוברין דאינה רשאה לברך מאחר שאינה חייבת, מכל מקום רשאה לטלטלו הואיל ואיכא תורת כלי עליו לגבי אנשים [רש"י]".
וכתב הכה"ח בסי' תקפ"ט ס"ק כ"ג "ולענין ברכה אם יברכו הנשים על מצות עשה שהזמן גרמא דעת ר"ת שם בתוספות דמותר לברך. והביא דבריו הר"ן שם וכתב דנקטינן כוותיה דהא נוטלות עליהן שכר מדאמר רבי יוסי ברבי חנינא גדול המצווה ועושה ממי וכו' דמדקאמר גדול אלמא למי שאינו מצווה ועושה נמי יש לו שכר הלכך בכלל מצוה הן ומברכות, ולא נימא הואיל ולא נצטוו היאך יאמרו וצונו דלא קשיא דכיון דהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר שפיר יאמרו וצונו יעו"ש. וכן הרא"ש הביא דעת ר"ת וכתב וכן כתב הרי"ץ גיאת דיכולין לברך על כל המצות יעו"ש. וכן פסק הטור. וכן כתב בחידושי הריטב"א בפרק ב' דסוכה יעו"ש. וכן כתב הרשב"א בחידושיו פרק ד' דראש השנה שהעלו הראשונים שאף על פי שנשים פטורות רשאות לתקוע ולברך וכן נהגו יעו"ש. וכן כתב בתשובותיו סימן קכ"ג יעו"ש. והביא דבריו המגיד משנה פרק ב' מהלכות שופר דין ב' ופרק ו' מהלכות סוכה דין י"ג, אלא שכתב עליו דלדעת הרמב"ם ודאי שאין הנשים מברכות והיאך יאמרו וצונו והם פטורות יעו"ש. וכן כתב הרמב"ם בסוף הלכות ציצית דנשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים בלא ברכה יעו"ש. וכן כתב האגור בשם רבינו ישעיה דוקא בלא ברכה שרי להו לנשים לתקוע לעצמן יעו"ש. והביא דבריהם בית יוסף. ועל כן פסק כאן בשלחן ערוך דאין מברכות ולא יברכו להם משום ספק ברכות להקל כמו שכתב בבית יוסף. אמנם הברכי יוסף בסימן תרנ"ד אות ב' כתב דבתחלה ערער על מה שנהגו הנשים בארץ צב"י לברך על הלולב כיון דקיימא לן כהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל והם פסקו שלא לברך, ואחר זמן בא לידו קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש שהיה שואל מן השמים ומשיבין לו ושאל על זה והשיבו שאם באו לברך על לולב ושופר הרשות בידן יעו"ש הטעם. וכן כתב בספרו יוסף אומץ סימן פ"ב וז"ל ולענין הלכה אני הדל מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לרבינו יעקב ממרוי"ש כמו שהבאתי בס' הקטן ברכי יוסף סימן תרנ"ד אות ב' נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב, וכמנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעה"ק ירושלם ת"ו, והגם דמרן ז"ל פסק שלא יברכו, נראה ודאי דאלו מרן ז"ל שלטו מאור עיניו הקדושים בתשובות רבינו יעקב ממרוי"ש דמשמיא מיהב יהבי כח לברך לנשים ודאי כך היה פוסק ומנהיג, ובכי הא לא שייך לא בשמים היא דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותן כיון דאית לן סייעתא דשמיא עכ"ל. והבאנו דבריו לעיל סימן י"ז אות ד' יעו"ש. ועוד עיין ברכי יוסף אורח חיים סימן ל"ב אות ד' ובספרו שם הגדולים מערכת גדולים אות יו"ד מה שהאריך בענין זה אי אמרינן לא בשמים היא יעו"ש".
וכתב בשו"ת רב פעלים חלק א – סוד ישרים סימן יב "בענין הנשים במצות סוכה ולולב… ואנא עבדא תמיהא לי על שאלתם ששאלו בלולב, כי דבר זה של הלולב מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, דלא שייך בנקבות, אלא רק בזכרים, כמ"ש בשער הכונות דף ק"ה ע"ד בד"ה ועתה וז"ל, ונתכוון כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א, אשר מנענע החסדים שבו וממשיך הארה אל נוקביה אשר ראשה כנגד החזה שבו וכו', עכ"ל ע"ש, נמצא מפורש יוצא מדברים אלו, דלא שייכי סוד המשכת החסדים ע"י מצות הלולב, אלא רק בזכרים שהם דוגמת ז"א, ולא בנקבות… ונראה לי בס"ד כי מטעם זה שכתב רבינו ז"ל בענין הלולב, יש לומר דאע"פ שהנשים יכולים ליטול ולברך כסברת ר"ת, מ"מ לא יאות להון לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר עושין האנשים, ועל כן בביתינו, הגם שנוהגים הנשים דידן לברך על הלולב, אין אני מניח אותם לעשות סדר הנענועים בהולכה והובאה אל החזה כאשר אנחנו עושים, אלא רק מברכין ונוטלין הלולב בידם, מיהו הקטנים שיודעים לנענע אנחנו מניחים אותם לעשות סדר הנענועים, יען דאע"ג שהם קטנים עכ"ז הם זכרים, ובזה עדיפי מנשים, ועיין מ"ש רבינו ז"ל בספר פרי עץ חיים וז"ל, וכיון שכונת הלולב להמשיך מן הדעת, לכן ארז"ל קטן היודע לנענע אביו צריך לקנות לו לולב, כי כבר יש בו כח להמשיך מן הדעת, עכ"ל ודו"ק היטב בזה".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פנ"ב סעי' כ"ז "אין הנשים יכולות לברך על מצוות שאינם חייבות בהן ולא נהגו לברך עליהן. ולכן נשים לא תברכנה על סוכה, שופר וכדו', אך על לולב נהגו הנשים לברך, ולדעת הרמ"א נשים נהגו לברך ומברכות על אכילה בסוכה בשיעור שגברים מברכים עליו", וצ"ע למה רק בלולב נהגו כן וראה להרב יריעות האוהל ד' צ"ב – צ"ד דכן העיר.
שהחיינו
והנה לעניין שהחיינו נראה דתליא בזה שעד כמה שיכולה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא שייכא גם בשהחיינו עליה שהרי היא הכניסה עצמה בחיובה וכן נראה מדברי הכה"ח בסי' תרפ"ה ס"ק כ"א, וכן משמע מלבושי שרד ס"ק ג', וכן משמע מערוך השולחן סעי' ה'.
העולה למעשה
נשים שנהגו לברך על הלולב, מברכות עליו גם ברכות שהחיינו