שאלה
מה ההתייחסות ההלכתית של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לגבי סכך לנצח על צורותיו השונות והאם צריך הכשר על סכך העשוי מקנים וכוד'?
תשובה
סכך מחצלת – יש בו משום מחצלת כיון שעשויה לשכיבה וצריך מחשבה בשעת העשיה ולדעת הרא"ש לא יועיל מחשבה.
סכך קעיינס – כיון שבמקומו עושים בשביל גג יש בזה משום גזירת תקרה ואין לסכך בזה ובדיעבד יוצאים ידי חובה ויחליף בחול המועד.
לחוט שמכניסים בתוכו – אם הוא מפשתן אין לסכך בו אפי' בדיעבד אבל אם הוא מכותנה אין לסכך בו לכתחילה (ראה במשנ"ב) אבל בדיעבד יש להקל.
מקורות
כדי לברר את הסוגיה אמרתי אברר את דעת מרן הרב לגבי סכך קייענס ונגיע לנידונינו
א
וכתב הטור שם "בפשתן שלא נידק ולא נופץ כשירה דעץ בעלמא הוא נידק ונופץ פסולה בחבלים של פשתן פסולה בשל גמי ושל סיב כשירה".
וביאר הב"י "סוכה (יב:) אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן סככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה וכתבו הרי"ף (ו:) והרא"ש (סי' כד) פירוש הוצני כתנא דלא דייק ולא נפיץ דעדיין עץ הוא וכן כתב הרמב"ם בפרק ה' (ה"ד): ובגמרא (שם) אסתפק לן היכא דתייר אף על גב דלא דייק ולא נפיץ אם מסככין בו ונקטי לה הפוסקים לקולא וכתב הר"ן (ז. ד"ה כיתנא) דטעמא משום דמדרבנן בעלמא הוא: וטעמא דאין מסככין באניצי פשתן דאף על פי שאינו מקבל טומאה מאחר דקרוב הוא לטוותו ויקבל טומאה גזרו ביה רבנן והרמב"ם כתב בפרק הנזכר (שם) דטעמו מפני שהפשתן נשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע והראב"ד (שם בהשגות) כתב שהטעם הוא מפני שאניצי פשתן ראוים ליתן אותן בכרים וכסתות הם מקבלים טומאה על ידי דבר אחר".
וכתב השו"ע בסעי' ד' "סיככה בפשתן שלא נידק ולא ניפץ, כשרה, דעץ בעלמא הוא; אבל אם נידק וניפץ, פסולה".
וכתב המשנ"ב ס"ק י"ב "פסולה – מדרבנן [שער הציון ס"ק יד "זהו לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דפסקו הבעיא לקולא, מה שאין כן לדעת רש"י והעטור והר"י א"ג ושבלי הלקט והריא"ז הוא מדאורייתא]. מפני שאין צורתו עומדת עליו ומחזי כאילו אינו מגידולי קרקע ועוד כיון דראוי לתתם לתוך כרים וכסתות ואז יקבלו טומאה וע"כ גם בנעורת שברי גבעולין הננער מן הפשתן אין מסככין בו דגם ממנו ראוי למלא כרים וכסתות. והנה לפי הטעמים האלו אפילו בצמר גפן וקנבוס שאין מטמאין בנגעים אם נידק וניפץ אין מסככין בהם ועוד כתבו טעם מפני דכיון דכבר נידק וניפץ קרוב הוא לטוותו ויקבל טומאה ע"כ גזרו שלא לסכך בו ולפ"ז בצמר גפן וקנבוס דאין מקבל טומאה כלל לא שייך האי גזירה ויש להחמיר".
וכתב הכה"ח ס"ק י"ט "והביא דבריהם בית השואבה אות כ"א וכתב לענין דינא הכי נקטינן כיון דרוב הפוסקים קמאי ובתראי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והר"ן והריטב"א פסקו להכשיר בשרוי ולא נידק ולא ניפץ, וכן פסק גם מרן בשלחן ערוך, אבל לענין מעשה כיון דלדעת ריא"ז וארחות חיים בשם ר"י אבן גיאות והריטב"א לדעת רש"י דאפילו שרוי בלחוד פסול יש לחוש להחמיר לכתחלה מיהא שלא לסכך בעצי פשתן שעלו מן המשרה אפילו דלא נידק יעו"ש. וכן פסק משנה ברורה אות י"א".
ב
כתב השו"ע שם סעי' ט"ו "וכן אסור לסכך בחבילה, מפני שפעמים שאדם מניח חבילתו על גג הסוכה לייבשה ואח"כ נמלך עליה לשם סוכה, ואותה סוכה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי בפיסול, וגזרו על כל חבילה אטו זאת; וכיון שמפני זה אסרוהו, לא הוצרכו לאסור אלא בחבילה שדרך ליבשה, ואין זה בפחות מכ"ה קנים, הילכך כל חבילה שהיא פחותה מכ"ה, קנים מותר לסכך בה; ואם כ"ה קנים או יותר הבאים מגזע אחד, וקשרם בראשם השני, אינה נקראת חבילה כיון שעיקרן אחד; ואם אגד עמהם קנה אחד ויש בין שניהם כ"ה, הויא חבילה. הגה: וכל חבילה שאינה קשורה משני ראשיה שיכולין לטלטלה כך, אינה חבילה, ומותר לסכך בה".
משנ"ב ס"ק מ' "ובמדינותינו שמוכרין אגודות ענפי אילנות שקורין יעלניק וקוצצין אותו לפזר בבית אפשר דאין דינם כחבילה כיון דאין דרך להניחן לייבשן דאדרבא כשיתייבשו אין שוין כלום".
ג
וכתב הטור "מחצלת של קש וקנים ושיפה ושל גמי ל"ש ארוגה שהיא חלקה וראויה לשכיבה ל"ש עשויה מעשה שרשרות שאינה חלקה ואינה ראויה כ"כ לשכיבה אם היא קטנה סתמה עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אא"כ עשאה לסיכוך ואם היא גדולה סתמא עומדת לסיכוך ומסככין בה וה"מ שאין לה שפה אבל אם יש לה שפה בענין שראויה לקבל אפי' אם נטל שפתה אין מסככין בה כתב ה"ר ישעיה אפילו במקום שעושין אותן לשכיבה הקונה אותן מן האומן ע"ד לסכך מותר לסכך בה ול"נ לא"א ז"ל אלא אנו הולכין אחר מנהג אנשי המקום וכיון שדרכן לעשותן לשכיבה אפי' אם קנאה ע"ד לסכך או אפי' צוה לאומן לתקנה ע"ד לסכך אין מסככין בה כי מי יודע אם תקנה לכך כיון שדרך אנשי המקום לעשותן לשכיבה".
וכתב הב"י "זה לשון הרא"ש בסוף פרק קמא (שם) כתב ה"ר ישעיה אלו המחצלאות שמוכרין התגרים בסתמא לאו לשכיבה עבידי שממלאין אותן צמר וגם עושין אותן מחיצות הילכך לאו בתר עשייתן אזלינן שהאומן אינו עושה אותן אלא למכרן למי שצריך להן כל אחד ואחד לפי צרכו ואם כן אין לילך אלא אחר קנייתה שאם קנאו אדם לשכיבה מקבלת טומאה ואם קנאו לצורך דבר אחר אינה מקבלת טומאה ואם כן אדם יכול לקנות מחצלת חדשה לשם סוכה ולסכך בה אף על גב דחזיא לשכיבה בתר מחשבתו אזלינן וכיון שקנאה לצורך סוכה וסיכך בה אינה מקבלת טומאה ולא מסתבר לי אלא בתר מנהג אנשי המקום אזלינן כדקאמר לא נחלקו רבי דוסא וחכמים על מחצלות [של] אושא שהן טמאות הילכך במקום שנהגו לשכב עליהן אפילו אמר לאומן לתקנן לו לסיכוך אין מסככין בהן דמי יודע שאמר לאומן לתקנן לו לסיכוך ואתי כולי עלמא לסכוכי בהו עכ"ל".
וראה בשו"ע סעי' י"ח שאסרו לסכך בנסרים רחבין ארבעה משום גזירת תקרה וכתב דרכי משה הקצר ס"ק ד' "וכתב הכל בו (סי' עא לז ב) ובמקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה אין מסככין בהן".
וכתב בשו"ע סעי' ו' "במחצלת של קנים וקש ושיפה וגמי, בין שהיא חלקה שהיא ראויה לשכיבה, בין שאינה חלקה שאינה ראויה לשכיבה, אם היא קטנה, סתמא עומדת לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה, אלא א"כ עשאה לסכוך. הגה: דהיינו שרוב בני אותה העיר עושין אותה לסיכוך (הרא"ש פ"ק דסוכה); ואם היא גדולה, סתמא עומדת לסיכוך ומסככין בה, אא"כ עשאה לשכיבה (דהיינו שמנהג המקום לשכב עליה); וה"מ שאין לה שפה, אבל אם יש לה שפה בענין שראויה לקבל, אפילו אם ניטל שפתה אין מסככין בה. הגה: במקום שנהגו לקבוע מחצלאות בגגין כעין תקרה, אין מסככין בהם (כל בו)".
וכתב במשנה ברורה ס"ק י"ז "דהיינו שרוב וכו' – הנה אם עשאה בפירוש לסיכוך מהני אפילו במקום שאין מנהג מבורר בעיר בזה ולא אתי הרמ"א לאפוקי רק ההיפוך דאם המנהג בעיר לשכיבה לא מהני במה שהוא עושה לסיכוך או שקנאה בפירוש לסיכוך דמי יודע דבר זה ואתו כ"ע לסכוכי בהו. ופעמים שדבר זה מהני גם להקל דהיינו אם עשאה סתמא או שאינו ידוע לן אם עשאה לסיכוך או לשכיבה ורוב בני העיר עושין אותה לסיכוך תלינן שגם הוא עשה לסיכוך".
וכתב הכה"ח בס"ק ל"ה אחרי שהביא את הב"י והרא"ש "וכתב הב"ח דאפילו בדיעבד נמי פסולה יעו"ש. והא דלא הביא זה בשלחן ערוך, כתב המאמר מרדכי אות ה' משום דמשמע ליה שדעת הפוסקים אינו כן אלא דהכל תלוי בעשיה יעו"ש. וכן כתב בספר בית מאיר דהרמב"ם והר"ן והשלחן ערוך לא חיישי לגזירת הרא"ש יעו"ש".
ג ב
וכתב במשנ"ב ס"ק כ"א "אין מסככין בהם – ר"ל אפילו נעשו לסיכוך שאין מקבלין טומאה גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית שעשוי ממחצלאות ומחצלאות של תקרת הבית פסולין מן התורה שלא הוקבעו שם לשם צל אלא לשם דירה".
כתב הכה"ח בס"ק מ"ד "במקום שנהגו לקבוע מחצלאות וכו'. פירוש אפילו גדולות שאינן עומדין לשכיבה מכל מקום אין מסככין בהם משום גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית. כלבו סימן ע"א, ט"ז ס"ק ח'. ואפילו נעשו לסיכוך שאינם מקבלים טומאה גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית העשוי ממחצלאות שיאמר מה בין מחצלאות אלו למחצלאות אלו, ומחצלאות של תקרת הבית פסולין מן התורה שלא הוקבעו שם לשם צל אלא לשם דירה. רבינו זלמן אות יו"ד, משנה ברורה אות כ"א".
ובס"ק מ"ו "וכן באלו העצים הדקים שגודלים ואורגים אותן ונקראים קלד"ש אין מסככין בהם דלתקראות הם עשויות מתחלתן ויש בהם גזירת תקרה. כלבו שם, בית השואבה אות ל"ז".
ובס"ק מ"ז "ובדיעבד אם סיכך במחצלאות כהאי גוונא יצא ידי חובתו אף שיש סוכת חבירו, וכל שכן לטי"ש ושנדלי"ן כל שאין ארבעה טפחים יצא ידי חובתו בדיעבד, ובחול המועד יסככו כראוי בענפי אילן כנהוג. משבצות זהב אות ח'".
ד
כתב הכה"ח ס"ק טל "מחצלאות של קנים שלנו מסתברא דסתמן לסיכוך או למחיצה הן עשויות ומסככין בהן, אבל אותן של שיפה ושל קש הבאים מספרד סתמן טמאות שעשויות הן לשכיבה או למדרסות, ואותן שיש להם לולאות סתמן אינן לשכיבה ושמן מוכיח עליהן שאינן עשויין אלא לנאות בהן את הקירות וטהורות. הרשב"א בתשובה סימן נ"ח, בית השואבה אות ל"ה. ועיין לעיל אות ל"ג, ואין מנהג המקומות שוות".
ה
כתב הבית יוסף "ובתשובות להרמב"ן (המיוחסות) סימן רי"ו כתוב שאלת סכך סוכה עשויה מנסרים שאין ברחבן ארבעה והם תקועים במסמרות של ברזל והם משולבים כשליבת הסולם ואין בפתח בין השליבה שלשה טפחים ובכך מכסים אותו בהדס וערבה אם פוסלים הסכך מחמת המסמרות לפי ששמעתי בשם אחד גדול שנתאכסן בבית אחד מבני עירנו וצוה להוציא המסמרות מהסכך הודיעני טעמו אי משום שמקבלין טומאה [וכו'] תשובה אותו חכם שאסר לא מאותו טעם שאמרת אסר ואולי מפני מה שאסר אחד מרבותי נ"נ דכיון דהנסרים תקועים במסמרות הרי כל הנסרים כנסר אחד רחב [ארבעה] ויש בהם משום גזירת תקרה (יד.) ויש שנחלקו עליו ואתה הנח להם כיון שנהגו שאף על פי שאינם נביאים הם בני נביאים (פסחים סו.) ע"כ".
ו
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פרק נ' סעי' ל"ט "סכך לנצח – יש כמה סוגים, חלקם פסולים ממש, וחלקם כשרים בדיעבד שמא הקרש היה "כלי" המקבל טומאה, והחוטים המחזיקים פסולים, ועוד יש לחוש ל"גזירת תקרה" ולכן אין ראוי לסכך ב"סכך לנצח", אלא בענפי אילנות. וכתב הרמב"ם הל' סוכה פ"ה ה"ד שגזרו חז"ל שלא לסכך באניצי פשתן "מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע" והוא הדין כאן. בדיעבד אם מתארח אצל אנשים אחרים שסיככו ב"סכך לנצח", יכול לאכול אצלם ולהסתמך על המקילים".
לסיכום
סכך מחצלת – יש בו משום מחצלת כיון שעשויה לשכיבה וצריך מחשבה בשעת העשיה ולדעת הרא"ש לא יועיל מחשבה.
סכך קעיינס – כיון שבמקומו עושים בשביל גג יש בזה משום גזירת תקרה ואין לסכך בזה ובדיעבד יוצאים ידי חובה ויחליף בחול המועד.
לחוט שמכניסים בתוכו – אם הוא מפשתן אין לסכך בו אפי' בדיעבד אבל אם הוא מכותנה אין לסכך בו לכתחילה (ראה במשנ"ב) אבל בדיעבד יש להקל.