שאלה
ספרדיה שצריכה להתארח בליל החג וזה זמן טבילתה, האם יכולה לטבול לפני צאת הכוכבים?
תשובה
אם ברור לו שתטבול במוצאי שבת ולא יבאו לידי איסור יחכו למוצאי שבת. אך אם לא ברור הדבר.
ניתן להקל שתשים על עצמה איפור עדין עמיד במים (תבדוק בערב שבת שאכן הוא עמיד) ותטבול איתו.
ובמקום שאי אפשר ויש חשש שיבאו לידי איסור תטבול ביום שביעי ותחזור לביתה אחרי צאת הכוכבים.
לגבי איפור
איפור שיש בו ממשות כגון גבות וכדו' לכתחילה תוריד בדיעבד אינו חוצץ והוא שהינו שלם
איפור גבות שאין בו ממשות – שהוא שלם יכולה לטבול עם זה אמנם לכתחילה לא תשים סמוך לטבילה.
אפשרות נוספת שתטבול ותשים על עצמה רק פודרה של שבת.
מקורות
כתב הטור יו"ד סי' קצ"ז "הלכך האידנא אף על גב דנשי דידן ספק זבות נינהו וראויות לטבול ביום ז' אפילו הכי אסורות לטבול ביום ז' כדפי' משום גזירה ולא עוד אלא אפילו רוצה להמתין עד יום שמיני או יום ט' לטבול אינה יכולה משום סרך בתה פי' שסבורה שאמה טבלה ביום ז' ותעשה כן גם היא ור"ת היה אומר שאין צריך להחמיר כל כך ולהמתין עד שתחשך ביום ח' רק שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך דתו ליכא סרך בתה ורשב"ם היה אומר שצריכה להמתין עד שתחשך דאע"פ שאינה באה לביתה אלא משתחשך אכתי איכא סרך בתה כי היא תשער מהליכה מבית הטבילה לביתה ונמצא שטבלה ביום והיכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים וכיוצא בו או שסוגרים שער העיר יכולה לטבול בח' מבעוד יום אבל בז' לא תטבול מבעוד יום אף על גב דאיכא אונס ואם עברה וטבלה ביום ח' בלא אונס עלתה לה טבילה עברה וטבלה ביום ז' כתב הרשב"א יש מגדולי המורים שהורו שלא עלתה לה טבילה ויש מי שהורה להקל אחר שטבילתה דבר תורה ונראין דבריו ע"כ".
וכתב הב"י "ומ"ש רבינו בשם רבינו תם וכן מ"ש בשם רשב"ם. כן כתב הרא"ש בסוף מסכת נדה (הל' מקואות סי' לו) וזה לשונו רשב"ם היה מחמיר שלא תטבול עד שתחשך ורבינו תם היה אומר שאין צריך להחמיר כל כך רק שתטבול סמוך לחשיכה ותבוא לביתה משחשכה ואז ליכא למיחש לסרך בתה עד כאן לשונו וכן כתב רבינו ירוחם (שם) ונראה דתטבול סמוך לחשכה דקאמר לאו דוקא דקודם לכן נמי יכולה לטבול אם אינה באה לביתה עד שחשכה אלא אורחא דמילתא נקט שאחר טבילה מיד היא באה לביתה וכן נראה ממה שכתב המרדכי בפרק שני דשבועות (סי' תשמז) רשב"ם היה מצריך ללכת לטבול לאחר חשכה ורבינו תם לא היה מצריך רק כשתשוב תהיה חשכה עכ"ל וכן כתב סמ"ג (שם) משמע דלרבינו תם לא קפדינן אלא שכשתשוב יהיה חשכה אבל אם טובלת מבעוד יום לית לן בה כיון שאינה באה לביתה עד שתחשך ליכא למיחש לסרך בתה ולדברי רשב"ם נראה מדברי המרדכי וסמ"ג שצריך שלא תצא מביתה ללכת לבית הטבילה עד שתחשך שאם היא יוצאה סמוך לחשכה אף על פי שכשתבוא לטבול כבר חשכה חיישינן שמא הבת תחשוב שבמקרה הוא זה שבית הטבילה רחוק אבל אין הכי נמי שאפילו היה לה טבילה בתוך ביתה היתה טובלת בשעה זו אף על פי שהוא יום שתסבור שטבילה ביום כשרה אבל מדברי הרא"ש נראה דלא קפיד רשב"ם אלא שלא תטבול עד שתחשך אבל בזמן יציאה מביתה לא קפיד וכתב סמ"ג ומורי כתב שנכון להחמיר כרבינו שמואל ע"כ".
כתב השו"ע סי' קצ"ז סעי' ג' "אסורה לטבול ביום ז'; ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום ח' או ט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה. (פי' דבוק הבת וקורבתה לעשות כמעשה האם שתטבול ביום כמוה ולא תבחין שאמה לאחר שבעה טבלה ולא בשביעי עצמו)".
כתב הש"ך בס"ק ו' "אסורה לטבול כו'. משמע אפילו שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך אסור כדעת רשב"ם וסייעתו שכתבו הפוסקים שנכון להחמיר כדבריו כתב הב"ח דאפילו ללכת מביתה לבית הטבילה מבע"י אסור והיינו כשהאשה רוחצת וחופפת בביתה והולכת למקום טבילה אבל כשיש מרחץ ובית הטבילה במקום אחד ואשה הולכת מבע"י למרחץ שעה או שתים קודם חשכה ובאה לביתה אחר חשכה אף על פי שהמרחץ ובית הטבילה קרוב וסמוך לביתה אין כאן משום סרך בתה דהבת יודעת שהיא שוהה ברחיצה וחפיפה במרחץ ואינה טובלת אלא משחשכה עכ"ל מיהו באגור כתוב שהמנהג באשכנז סמוך לחשכה עכ"ל ואפשר דס"ל כר"ת וסייעתו דמותר לטבול סמוך לחשכה רק שתבא לביתה משתחשך וכמדומה לי שכן נוהגים מ"מ יש להחמיר מיהו נראה דהיינו דוקא ביום ח' דאסור משום סרך בתה לחוד ובכה"ג מיקל ר"ת סמוך לחשכה אבל ביום ז' אין לטבול כלל סמוך לחשכה ויש למחות ביד העושות כן". וכ"כ התורת שלמים ס"ק ז'
וכתב בסדרי טהרה ס"ק ט' "נמשך אחר הטור [עמוד קעה] שכתב דפלוגתא דר"ת והרשב"ם הוא בשמיני, אבל מתוספות במכילתין דף ס"ז ע"ב [ד"ה משום] מבואר דאף בשביעי מתיר ר"ת לטבול סמוך לחשיכה, דתו ליכא למיחש שמא תבא לידי ספק. וכבר העיר בזה בתשובת עבודת הגרשוני סימן כ' ובחכם צבי סימן י"א:
וכתב עוד בעבודת הגרשוני שם וכו' והחזיק הוראת חכם אחד שהורה שתטבול בשביעי סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך, לפי שהיה במקום שאין הנשים יכולות לטבול בתחלת הלילה כדת של תורה, מחמת שמקום הטבילה היה חוץ לעיר ודלתות העיר ננעלות מיד בתחלת הלילה, אף על גב דאפשר לה לטבול ביום שמיני כמו שתיקן רב אידי בנרש משום אריותא וכו' [נדה שם], מכל מקום כיון דאיכא ביטול עונה לילה אחת אם תטבול בשמיני, משום הכי מותר לטבול בשביעי סמוך לחשיכה, הואיל דליכא אלא חששא דסרך בתה, דחינן לחששא זו משום מצות עונה אחת, כי ביטול עונה אחת נמי אונס הוא, והא חזינן דדחינן חששא דסרך בתה משום אונס, וכמבואר בסימן זה. מכל מקום מי שרוצה להחמיר לעצמו ולאחרינא הרשות בידו ואין להרהר אחריו, ואם הוא במקום שיש לחוש לתקלה תבוא עליו ברכה, עכ"ד. ולפי זה נראה דהוא הדין אם צריכה שתטבול מבעוד יום, כגון שבית הטבילה הוא רחוק מביתה ואף שטובלת מבעוד יום אי אפשר לה לבא לביתה אלא משתחשך, נמי שריא, דהא כתב הבית יוסף [עמוד קעה דבור ראשון] דסמוך לחשיכה דנקט ר"ת הוא לאו דוקא, אלא אפילו מבעוד יום נמי שריא, כיון שאינה באה לביתה אלא משתחשך. ואף שהב"ח חולק עליו, מכל מקום מבואר מדבריו דמטעם סרך בתה אסור לה, לפי שתרגיש הבת שאמה טבלה בעוד יום גדול, ותטבול גם היא כן אף שבית הטבילה יהיה קרוב לביתה, וכיון דמשום סרך בתה הוא דחינן לחששא זו במקום ביטול עונה:
בשו"ת חוט השני סימן פ"ב האריך ודחק עצמו בטעם המנהג שנהגו בכמה קהלות קדושות בהזדמן עת טבילות נשים בליל שבת שהן טובלות בעוד יום, וביש קהלות נוהגין שהן טובלות בין השמשות, וכן המנהג בפרנקפורט, והולכים לביתם בלילה, וכבר עמד על זה בספר באר שבע בתשובותיו דף פ"ט ע"ב [סימן עג קיא, א] וקרא תגר על מנהג זה, וכתב שיש למחות ולבטל המנהג, עיין שם שמסיים וזה לשונו, אבל במקום שאין מנהג, הסיק לא להזכיר מנהג זה ודכוותיה, אלא יש לנהוג כדפסק בשלחן ערוך סימן קצ"ז ואין לזוז מדבריו, עכ"ד תשובות חוט השני. וכן כתב בספר מנחת יעקב [תורת השלמים ס"ק ט], וכן כתב בצמח צדק סימן ס"ו, דאפילו יש עוד דיורים אחרים בביתה חוץ מבני בית שלה והיא מתביישת מהם, לכך רוצה שתטבול בעוד יום למהר ביאתה לביתה קודם סעודת שבת שלא ירגישו בה, אפילו הכי לא יפה עושה, וראויה למחות ולגעור בהעושין כן, ע"כ. וכן כתב בספר סולת למנחה [תורת השלמים שם] שגם הגאון מוהר"ש מפראג ז"ל היה מוחה מאד בנשים העושות כן. מיהו לפי מה שכתבתי לעיל יש ללמוד זכות על אותן הטובלות בין השמשות ובאין לביתן משתחשך, אם עושות כן כדי שלא ירגישו בהן שאר הדיורים שבביתה. דהא כתב הרמ"א בתשובה סימן יט דהא דהתירו חז"ל [נדה שם] שתטבול ביום שמיני משום אבולאי וכהאי גוונא, אף על גב שהיה אפשר לה שתטבול בלילה ותלך לאור האבוקה, משום אוושא דמלתא ולא היה בזה תקנות צנועים, עיין שם, אלמא דלא חשו לסרך בתה משום תקנות צנועים הרוצים להסתיר טבילתן מבני אדם, ולמה שכתבנו בשם עבודת הגרשוני דלכולי עלמא ליכא איסור שתטבול בשביעי סמוך לחשיכה אלא משום סרך בתה, וכיון דאיכא תקנות צנועים לא חיישינן לסרך בתה, ובזה נתישב המנהג, ודוקא כשבאה לביתה משתחשך. ואין לומר דשאני נדון דהרמ"א שלא היה שם תקנה אחרת כי אם שתטבול ביום, מה שאין כן בנדון דידן דהא אפשר לה שתטבול במוצאי שבת, זה אינו, דהא לפי מה שכתב עבודת הגרשוני אין לחלק, דאף משום ביטול עונה אחת לא חיישינן לחששא דסרך בתה, ומה גם דלשיטת התוספות אליבא דר"ת אפילו בדליכא כל הני שריא למיטבל סמוך לחשכה, וכדאי הוא ר"ת לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק, ומכל שכן בדאיכא הני צדדים דיש לומר דלכולי עלמא שריא. אבל היכא דליכא משום תקנות צנועים, ודאי דאין להקל" ועיי"ש.
וכתב הפת"ש בס"ק ט' "ועי' בתשובת חתם סופר סי' קצ"ז שהאריך בזה ובסוף כתב וז"ל הנה הגאון ס"ט החליט קולא זו לחלוטין דבמקום ביטול עונה לטבול ביום ז' ולא תבא לביתה עד שחשיכה. והיות הגזירה רק רחוקה ומילי דרבנן וביטול מצוה פריה ורביה הקילו הגאונים ומי יבא אחריהם ח"ו אפילו להחמיר. אך עכ"פ נ"ל שתשהה האשה בהליכה ממקוה לביתה עד הלילה אבל אינו מועיל מה שתלך לבית חברתה באותה העיר כי מה לי בית זה או זה ולא ניתנו דבריהם לשיעורים כאלה וכן יש להוכיח מפשטות הסוגיא כמובן ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד עכ"ל". וכ"כ בגליון מהרש"א ס"ק ט'.
וראה בערוך השולחן סעי' י"ג ובסעי' י"ד ובסעי' י"ז ויש לעיין דנראה שפוסק לכתחילה כהש"ך ובשעת הדחק מיקל כסדרי טהרה.
ב
ובסעי' ד' "היכא דאיכא אונס, כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים וכיוצא בו, או שסוגרין שערי העיר, יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום; אבל בשביעי לא תטבול מבעוד יום אף על גב דאיכא אונס".
ג
וכתב השו"ע בסעי' ה' "אם עברה וטבלה בח' ביום בלא אונס, אפילו הכי עלתה לה טבילה; וכן אם עברה וטבלה בז' ביום, עלתה לה טבילה. הגה: ומכל מקום לא תשמש אפילו בשמיני עד הלילה, ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה".
וכתב הבית הלל ס"ק ב' "וכן אם עברה וטבלה בו' ביום עלתה לה טבילה הגה ומכל מקום וכו', עכ"ל. ונראה דלפי דעת הב"ח [עמוד קעו ד"ה עברה] שפסק להחמיר דביום ז' אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה וצריכה טבילה שנית, א"כ לפי זה אותן הנשים שחל טבילתן יום ז' ערב שבת וטבלה קודם חשיכה בליל שבת, אזי לא עלתה טבילה וצריכה טבילה שנית בליל שבת. וכן שמעתי בשם בעל דודתי הגאון מהר"ר יהושע שהיה אב"ד ור"מ דק"ק קראקא שפסק הלכה למעשה והצריך טבילה שנית, וזה פשוט".
וכן כתב הש"ך בס"ק ו' "וכן אם עברה וטבלה בז' כו'. והב"ח פסק להחמיר כמהרי"ל והג"מ והגהת ש"ד בשם מהר"ם דביום ז' לא עלתה לה טבילה וצריכה טבילה שנית בלילה וטוב להחמיר היכא דאפשר כיון שכן גם כן דעת הראב"ד והג"מ והר"א בשם השאילתות". וראה בסדרי טהרה ס"ק ט"ו
וכתב בשיורי ברכה ס"ק ה' "ומ"מ אם בדיעבד טבלה בז' ביום, רוב הפוסקים ס"ל דעלתה לה טבילה, וכמו שפסק מרן. והגם דהרשב"ץ ח"ג סימן נ"ח כתב, דאי אפשר לחלוק על הגאון רב אחא. הרי כתבו הרז"ה והרשב"א דאפשר לפרש דברי הגאון באופן אחר. וגם הרשב"ץ בפסקיו כתב דנראין דברי האומר שעלתה לה טבילה. ועמ"ש מהר"ש בן הרשב"ץ בתשובה סימן שכ"ו. ונראה דיש ט"ס בדבריו. ע"ש. ודוק היטב". ועיי"ש מה שציין על הש"ך.
ראה בשו"ת ר"פ ח"ב סי' ל"ג שהיקל לטבול ביום השמיני ותבוא לביתה ביום משום צניעות.
וכתב רבינו הרי"ח הטוב בספרו שו"ת רב פעלים ח"ד סי' כ"א "אשה אחת היה לה פעם אחת אונס גדול שאינה יכולה לטבול באותו הפעם עד חשיכה כנהוג ובאה לפני והגידה האונס שלה ורוצה שאתיר לה לטבול אותה הפעם קודם חשיכה והנה מפני האונס ההוא התרתי לה שתטבול אחר קריאת המגר"ב שהוא סוף י"ב שעות של יום השביעי וסמכתי עתה בזה על מה שמצאתי כתוב בדברים עתיקים אשר נדפסו בספר בני בנימין דף ק"ד ע"ג וע"ד והוא מה שנמצא כתוב בבית עקד הספרים בישיבה הקדומה בעה"ק ירושלים תוב"ב בס' כת"י לרבנן קשישאי הנקרא מושב זקנים שנכתב משנת תקי"א והנה שם בסי' וא"ו /ו'/ כתוב בזה"ל העיד מרן מלכא שמנהג עה"ק תוב"ב שהנשים טובלות בקריאת המגר"ב ויש להם על מה שיסמוכו ממ"ש הטור א"ח דיכולים לספור בין השמשות משום דספירה בזה"ז דרבנן וספיקא דרבנן לקולא עכ"ל ע"ש. וא"כ הגם דפה עירנו המנהג לטבול אחר חשיכה וכן שורת הדין מחייבת וכמ"ש הרב זכור לאברהם אביגדור ז"ל בתשובה סי' מ"ב עכ"ז בכה"ג דאיכא אונס גדול שפיר מצינן להורות שתטבול בקריאת המגר"ב ומה גם שהוא באקראי בעלמא כן".
כתב מרן הרב בדרכי טהרה פי"ז סעי' ח' "אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה, כְּגוֹן שֶׁהַמִּקְוֶה נִמְצָא בְּיִשּׁוּב רָחוֹק שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ אֵלָיו בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא אִם תִּטְבֹּל בָּעֶרֶב תִּתְקָרֵר וְתֶחֱלֶה, אוֹ שֶׁיְּכוֹלָה לִטְבֹּל בַּלַּיְלָה אַךְ יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁתִּתְגַּלֶּה טְבִילָתָהּ לִשְׁכֵנֶיהָ אוֹ לְבָנֶיהָ , וְכֹל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – יְכוֹלָה לִטְבֹּל בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם אַךְ וְרַק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי אוֹ בַּיָּמִים שֶׁאַחֲרָיו, אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא תִּטְבֹּל כְּלָל וּכְלָל, כִּי טְבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חֲמוּרָה יוֹתֵר מִטְּבִילָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי". ובסעי' ט' "כְּשֶׁטּוֹבֶלֶת בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, אֵין לָהּ לְהִתְרָאוֹת עִם בַּעֲלָהּ לִפְנֵי הַחֲשֵׁיכָה. וְאִם אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת, כְּגוֹן שֶׁשַּׁעֲרֵי-הָעִיר סְגוּרִים בַּלַּיְלָה וְכַדּוֹמֶה, מֻתָּר לָהֶם לִהְיוֹת בְּיַחַד בְּדִירָתָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְיַחֲדוּ. וְרָצוּי שֶׁהַבַּעַל יַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְכֵן אִם טְבִילָתָהּ בְּלֵיל-שַׁבָּת וְטוֹבֶלֶת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, לֹא תַּחֲזֹר לְבֵיתָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, אוֹ שֶׁהַבַּעַל לֹא יְהֵא בַּבַּיִת [ועי' ר"פ ח"ב סי' ל"ג וח"ד סי' י"ט וטהרת ישראל ס"ק י"ט-כ']. עָבְרָה וְטָבְלָה בַּשְּׁמִינִי אוֹ בַּשְּׁבִיעִי בַּיּוֹם – עָלְתָה לָהּ טְבִילָתָהּ, אַךְ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יֵשׁ מַחְמִירִים שֶׁתַּחֲזֹר וְתִטְבֹּל, וְהֵיכָא דְּאֶפְשָׁר, רָאוּי לְהַחְמִיר כְּמוֹתָם, וְתַחֲזֹר וְתִטְבֹּל בַּלַּיְלָה".
ובסעי' ו' כתב "בִּשְׁעַת הַדְּחַק יְכוֹלָה אִשָּׁה לִטְבֹּל אַחַר הַשְּׁקִיעָה, אַךְ תָּבוֹא לְבֵיתָהּ אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. אַךְ לֹא תִּסְמֹךְ עַל הֶתֵּר זֶה בְּלִי שְׁאֵלַת חָכָם".
לגבי איפור
א כתב הב"י סי' קצ"ח "בפרק תינוקת (סז:) ובריש עירובין (ד:) ובריש סוכה (ו.) אמר רבי יצחק דבר תורה רובו המקפיד עליו חוצץ רובו ואינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה".
כתב השו"ע בסי' קצ"ח סעי' א' "צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת; לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו חוצץ אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו חוצץ; ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ. הגה: ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים".
ב
כתב השו"ע שם סעי' ח' "כחול שבעין אינו חוצץ, ושחוץ לעין חוצץ; ואם היתה פותחת ועוצמת (פירוש סוגרת) עיניה תדיר, אף שחוץ לעין אינו חוצץ".
וכתב הב"ח בס"ק י"ד "לשון בה"ג דף פ"ה ריש ע"ב וכי טבלה לא תישוף משחא ולא תכחול עיניה דאמר שמואל כוחלת אם לרפואה הרי זה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורעת אין חוצץ, ושנו חכמים כחול שחוץ מן העין חוצץ אמר רבי יהודא כל השמנים אין חוצצים חוץ משמן המור ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר ע"כ"
ש"ך יורה דעה סימן קצח ס"ק יד "לשון בה"ג דף פ"ה ריש ע"ב וכי טבלה לא תישוף משחא ולא תכחול עיניה דאמר שמואל כוחלת אם לרפואה הרי זה חוצץ ואם בשביל שתראה עיניה פורעת אין חוצץ, ושנו חכמים כחול שחוץ מן העין חוצץ אמר רבי יהודא כל השמנים אין חוצצים חוץ משמן המור ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר ע"כ".
ג
כתב הרמב"ם סימן שלט "והצבעים המשנים גוון העור לבד ואין לו גוף גבוה מהעור אינו חוצץ".
והטעם כתב הב"י בשם הרשב"א "וכן כתב הרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ז ש"ז לב.) וז"ל צבעים שעל ידי הנשים או שעל השער לנוי יראה לי שאינן חוצצין לפי שאינן מקפידות בהן לעולם אדרבא חוזרות הן ומחדשות אותן תמיד לנוי אף על פי שצבע זה פושט בכל השער ורובו אף על פי שאינו מקפיד עליו חוצץ כאן אינה מקפדת ורוצה להיותו שם והרי הוא כאילו הוא מגופו של שער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר נוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואינו חוצץ שהרי מצינו (שקלים פ"ח מ"ד, מ"ה) טבילה לפרוכת אף על פי שיש בו תכלת וארגמן ותולעת שני ועוד יראה שאין ממשו של צבע בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע ולפיכך אינו חוצץ ואינו דומה לכתב שחוצץ שממש הדיו בכתב וכן הנשים שמלאכתן לצבוע יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראיתו ועוד שכל שמלאכתה בכך אינה מקפדת למה הדבר דומה לדם שעל בגדיו של טבח ורבב שעל בגדי רבב שאינו חוצץ שכל הדברים בהקפדה הם תלויין ע"כ כלומר כדרבי יצחק (נדה סז:) דאמר גזרו רבנן על מיעוטו המקפיד ועל רובו שאינו מקפיד אבל על מיעוטו שאינו מקפיד לא גזרו ואף על גב דבשאר נשים דאינן צבעות דרכן להקפיד ולעיל (פג: ד"ה ומ"ש או אפילו) כתבתי דכל שדרך הנשים להקפיד בו אף על פי שזו אינה מקפדת חוצץ י"ל דשאני הכא דגם שאר נשים שהן בני אותה אומנות אינן מקפידות והוא הדין והוא הטעם לטבח ורבב דאע"ג דשאר אנשים קפדי אדם וארבב כיון שכל בני אותה אומנות לא קפדי לא חייץ "
וכתב השו"ע בסעי' י"ז "צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן מי שהוא צבע וידיו צבועות, אינו חוצץ. הגה: וכן מי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם, אינו חוצץ, שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים".
וכתב הט"ז ס"ק יז "בב"י ס"ס זה כתב בשם הרוקח וז"ל נראה אם אשה נגעה ביורה או בקדרה ונתפחמה בבשר מעט זה אינו קפידא אף על פי שמעט נדבק בבשר עכ"ל ומטעם זה דנתי להתיר באשה שטבלה ומצאה במקום אחד בגופה שחרורית במקום שנגעה בכותלי בית המרחץ שהיו שחורים מחמת עשן המרחץ שאינה צריכה טבילה שנית דדמיא להא שזכרנו והוא ק"ו דהא ידיה צריכין להיות נקיות יותר מגופה שידיה מגולות תמיד והיא מקפדת על נקיותם יותר מגופה ולא דמיא לדיו שחוצץ כמ"ש ריש סעיף ט"ו דהתם ממשה של דיו חוצצת משא"כ במראה שחרורית זה שאינו אלא לכלוך בעלמא וכיוצא בזה כתב ב"י בשם הרשב"א לחלק בין צבע לדיו כנ"ל".
והשיורי טהרה ס"ק ל"ג "ברא"ש פרק התינוקת [הלכות מקואות סימן כז] והרשב"א בתורת הבית [הקצר בית ז שער ז לב, א] כתבו ב' טעמים בזה, חדא, כי הוא נוי להם ואינן מקפידות אלא עשאוהו במתכוין, משום הכי הרי הוא כאלו הוא מגופו של שער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר הנוסף אלא כעיקרו של בגד, שהרי מצינו טבילה לפרוכת אף על פי שהיה מתכלת וארגמן ותולעת שני, ועוד טעם שני לפי שאין ממשו של צבע בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע ולפיכך אינו חוצץ, ואינו דומה לדיו שחוצץ, דהתם איכא ממשות הדיו. ומסיק הרשב"א על זה וכן הנשים שמלאכתן לצבוע, יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראיתו, ועוד שכל שמלאכתו בכך אינה מקפדת וכו', עכ"ל ונפקא מינה בין הב' טעמים באדם אחר שאינו מלאכתו בכך, דלטעם שאינו אלא חזותא בעלמא אינו חוצץ, אבל לטעם השני חוצץ. ומדכתב המחבר בשלחן ערוך וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות אינו חוצץ, משמע דאדם אחר שאינו צובע אם ידיו צבועות חוצץ, מבואר דסבירא ליה דלא סמכינן אהאי טעמא לחוד:
לפי זה צ"ע במה שפסק בט"ז ס"ק י"ז בשם הרוקח [סימן שעו ד"ה ידות הכלים] דאם אשה נגעה ביורה או בקדרה ונתפחמה בבשר מעט דזה אינו קפידא אף על פי שמעט נדבק בבשר, עכ"ל, ומטעם זה הורה בט"ז להתיר באשה שטבלה ומצאה במקום [אחד בגופה שחרורית במקום] שנגעה בכותלי בית המרחץ שהיו שחורים מחמת עשן המרחץ, שאינה צריכה טבילה שנית, דדמיא להא שכתב הרוקח, והוא קל וחומר דהא ידיה [צריכין להיות נקיות יותר מגופה שידיה מגולות תמיד] והיא מקפדת על נקיותם יותר מגופה ואפילו הכי התיר הרוקח מטעם שאין בו ממשות אלא חזותא בעלמא, מכל שכן על הגוף ע"כ, דלפי מה שכתבו לא סמכינן להתיר מהאי טעמא לחוד, וכן מבואר בפרישה [אות יח] להדיא דדוקא נקט שצובעות הנשים, דאם לא כן הוי חוצץ בכל דהו כיון דמקפדת עליו, וכן מוכח בב"ח [עמוד קצ דיבור ראשון] עיין שם. ואפשר, כשנמצא על גופה שאינה מקפדת עליו כיון דאינו אלא צבע בעלמא, אבל כשנמצא בשאר מקומות הגלוים אין להקל אח"ז ראיתי במעדני מלך דף שט"ז [דברי חמודות נדה הלכות מקואות אות קכ] שהביא דברי רוקח אלו ומבאר דמתיר מטעם שאינה מקפדת על דבר מועט, עיין שם".
ד
כתב השו"ע סעי' ט"ו "הדיו, החלב והדבש והדם, שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה (פירוש מין ממיני התאנים), יבשים, חוצצין; לחים, אינם חוצצין".
וכתב מרן הרב בדרכי טהרה פט"ז סעי' ט"ז "אִפּוּר רִיסִים, גַּבּוֹת וְשֶׁסְּבִיב הָעַיִן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, וּמַקְפִּידוֹת הַנָּשִׁים לַהֲסִירוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת – חוֹצֵץ (ראה שו"ע סי' קצ"ח סעי' א'). וְאִם אֵינָן מַקְפִּידוֹת לַהֲסִירוֹ אַף בִּשְׁעַת רְחִיצָה, רַק שֶׁאֵינָן מְחַדְּשׁוֹת אוֹתוֹ תָּמִיד – לְכַתְּחִלָּה תּוֹרִידֶנּוּ, וּבְדִיעֲבַד אֵינוֹ חוֹצֵץ. אִפּוּר שֶׁכָּזֶה, שֶׁחֶלְקוֹ נִמְצָא וְחֶלְקוֹ יָרַד – חוֹצֵץ, לָכֵן תָּסִיר אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁאַר, וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַהֲסִירוֹ, עָלֶיהָ לְהַשְׁלִים אֶת הָאִפּוּר".
וסעי' י"ז כתב "אִפּוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁוּת – אֵינוֹ חוֹצֵץ וִיכוֹלָה לִטְבֹּל עִמּוֹ. אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אֵין לָהּ לְהִתְאַפֵּר קֹדֶם הַטְּבִילָה. וְאִם אֵינוֹ מֻשְׁלָם, תְּנַקֶּנּוּ הֵיטֵב קֹדֶם הַטְּבִילָה, וְאִם אִי-אֶפְשָׁר בְּכָךְ, תַּשְׁלִים אֶת הָאִפּוּר. וּבְדִיעֲבַד אֵינוֹ חוֹצֵץ".
יוצא
איפור שיש בו ממשות כגון גבות וכדו' לכתחילה תוריד בדיעבד אינו חוצץ והוא שהינו שלם
איפור גבות שאין בו ממשות – שהוא שלם יכולה לטבול עם זה אמנם לכתחילה לא תשים סמוך לטבילה.
העולה הוראה לרב הפוסק
אם ברור לו שתטבול במוצאי שבת ולא יבאו לידי איסור יחכו למוצאי שבת. אך אם לא ברור הדבר.
ניתן להקל שתשים על עצמה איפור עדין עמיד במים (תבדוק בערב שבת שאכן הוא עמיד) ותטבול איתו.
ובמקום שאי אפשר ויש חשש שיבאו לידי איסור תטבול ביום שביעי ותחזור לביתה אחרי צאת הכוכבים.
אפשרות נוספת שתטבול ותשים על עצמה רק פודרה של שבת