שאלה
נשאלתי על אדם שבתענית קם ושתה בטעות כוס מים כ 5 דק' אחרי עלות השחר האם עלתה לו תעניתו והאם ימשיך בתענית או כיוון שלא צם אין לו להמשיך לצום?
תשובה
צריך להשלים את התענית ואומר ענינו. לגבי עניין עליה לתורה בשחרית יעלה , במנחה לא ואם קראהו יעלה
וטוב שיתענה יום נוסף לכפרה ואם לא יכול יפדה את היו בממון כשיעור הסעודה שאוכל באותו יום.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקס"ח סעי' א' "נדר להתענות יום זה ושכח ואכל, משלים תעניתו; והוא הדין אם היה תענית חלום, או שהיה ת"צ, או שהיה יום ידוע לו להתענות ביום שמת בו אביו או רבו; אבל אם נדר להתענות יום א' או שני ימים, וכשהתחיל להתענות שכח ואכל כזית, איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר".
וכתב המשנ"ב ס"ק ג' "וה"ה וכו' תענית צבור – ונראה דבת"צ אף על פי שאכל יכול לומר עננו בתפלתו דשייך לומר ענינו ביום צום התענית הזה כמו שתקנו חכמים להתענות בו וכדלעיל בסימן תקס"ה אבל אם הוא תענית יחיד אף על פי שמחוייב להשלים כל שאכל כשיעור שהיה מאבד תעניתו אם לא היה נודר יום זה לא יאמר ענינו [נהר שלום]", וכ"כ הכה"ח בס"ק ח'.
ובשיעור האכילה והשתיה שנחשב לו כאילו שבר הצום כתב המשנ"ב בס"ק ה' "ואכל כזית – אבל פחות מכזית אף דלכתחלה אסור לאכול אפילו משהו מ"מ בדיעבד מתענה ומשלים וא"צ יום אחר ואסור לאכול היום יותר כיון שקבלו בתענית מאתמול ויותר מזה דאפילו אכל כזית רק שלא אכלו בפ"א ושהא בינתיים יותר מאכילת פרס לא מצטרף ודינו כפחות מכזית שאינו מאבד תעניתו בזה ולענין שתיה השיעור אם שתה מלא לוגמיו הא פחות מזה לא מקרי שתיה בדיעבד ומשלים תעניתו וא"צ להתענות יום אחר" ומה שכתב להשלים ליום אחר היינו דווקא בנדר להתענות יום אחד ולא אמר מתי וראה לקמן.
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים פכ"ד סעי' מ"ב "מי שאכל שלא בהיתר ביום תענית ציבור בין בשוגג בין במזיד, חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה, וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיוות".
עליה לתורה
כתב השו"ע סי' תקס"ו סעי' ו' "יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית צבור מי שלא התענה; ואם הכהן אינו מתענה, יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה",
כתב המשנ"ב בס"ק י"ט "שאין עומד לקרות וכו' – עיין במ"א דדוקא במנחה אבל בשחרית מותר לעלות אף על פי שדוחין פ' השבוע וקורין ויחל מ"מ עכ"פ הלא קוראין בתורה בלא התענית אלא א"כ התענית באמצע שבוע ויש מאחרונים שמפקפקין עליו בזה ומ"מ בדיעבד אם קראוהו לכו"ע יעלה".
וכתב עוד בס"ק כ"א "ודע דבדיעבד אם קראוהו במנחה למי שאינו מתענה יש דעות בין הפוסקים אם יעלה [דיש מחמירים בזה דהוי חשש ברכה לבטלה דלא תקנו קריאה זו אלא בשביל המתענים והפוסקים שמקילין בזה טעמם דהברכה הוא מפני כבוד הצבור] וע"כ צריך ליזהר מאד שלא להיות בביהכ"נ כדי שלא יקראוהו. ובדיעבד אם קראוהו והוא איש ת"ח ומחמת איזה אונס אירע שלא התענה בת"צ וצר לו לומר להם שלא התענה כדי שלא יהיה ח"ה בדבר נראה שיוכל לסמוך בשעת הדחק על המקילין ויעלה".
וכתב הכה"ח בס"ק מ"ד "ואם טעו וקראו לספר תורה אותו שאינו מתענה (היינו אפילו במנחה ואפילו ביום ראשון שלישי רביעי וששי) יעלה ויברך שאין כאן איסור כל עיקר. ב"ח. וכן כתב בתשובת אמונת שמואל סימן מ"ו. ובספר בני חיי פסק דאפילו לכתחלה יכולין לקרותו יעו"ש. מיהו בבית יוסף סימן קל"ה משמע דאפילו קראו לאינו מתענה לעלות לספר תורה אינו עולה יעו"ש. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ד' לדעת הבית יוסף יעו"ש. וכן כתב הט"ז ס"ק ז'. וכן הסכים אליה רבה סימן קל"ה אות ו', זרע אמת סימן פ"ו, וכתב ודלא כהגנת ורדים יעו"ש. ומה שכתב המגן אברהם ס"ק ח' ליכא איסורא אם עולה לספר תורה, דעת הט"ז שם דאיסורא נמי איכא משום ברכה לבטלה יעו"ש. וכן הוא דעת האליה רבה שם. וכן כתב בהלכות קטנות חלק א' סימן ד'. וכן הוא דעת הזרע אמת שם".
כפרה
וכתב הכה"ח בס"ק ז' שמהא שהשו"ע לא כתב באכל בתענית שצריך להשלים "ומשמע בהדיא דאין צריך להתענות יום אחר כנגדו, וכן מבואר בתרומת הדשן סימן קנ"ו דאי אפשר לתקן מה שכבר עיות אלא אם כן עושה לכפר על שגגתו אשר שגג, והכי מוכח מדברי מור"ם ז"ל לקמן בהגה. מאמר מרדכי אות א'. ועיין לעיל סימן תקמ"ט אות ז':
כתב הכה"ח בסי' תקמ"ט ס"ק ז' "מי שטעה ואכל בעשרה בטבת הורה אליו מהר"י סגל להתענות שני וחמישי ושני. דרשות מהרי"ל הלכות תענית, שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ב'. ומשמע דעשרה בטבת הוא לאו דוקא דהוא הדין שאר תעניות צבור אלא שהמעשה כך היה. וכן משמע מדברי מגן אברהם סימן תקס"ח ס"ק ד'. מיהו בתרומת הדשן סימן קנ"ו כתב דמי ששכח ואכל בי"ז בתמוז יותר מכזית דאין צריך לפרוע יום אחר תחתיו דדוקא יום זה חובה ולא אחר ואי אפשר לתקן אשר עוות אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עוותתו ושגגתו יעו"ש. וכן נראה דעת מגן אברהם סימן תקס"ח ס"ק ד' דאין צריך להתענות יום אחר אלא לכפרה יעו"ש. וכן כתב המאמר מרדכי שם ס"ק א'. וכן כתב אשל אברהם שם אות ד' דתענית ציבור אם רוצה אין צריך יום אחר ואם לבו נוקפו יתענה לכפרה אבל ודאי צריך להשלים תעניתו יעו"ש. וכן הוא דעת השלחן גבוה בסימן זה אות ג' להקל כדברי התרומת הדשן דאין צריך להתענות יום אחר יעו"ש. וכן כתב הזכור לאברהם אות ת' דמדברי השלחן ערוך סימן תקס"ח סעיף א' מבואר דאין צריך כלל להתענות יום אחר אלא שמור"ם כתב דיש מחמירים להתענות יום אחר. ומה שכתב מהרי"ל להתענות שני וחמישי ושני, כתב שם הזכור לאברהם אפשר דקאי למי שטעה ואכל כל היום ולא נזכר מהתענית כלל, אבל אם נזכר באותו יום והשלים תעניתו אפשר דגם מהרי"ל יודה דאין צריך שלשה ימים אפילו לכפרה רק ביום אחד די יעו"ש. ונראה כיון דכמה פוסקים סבירא להו דאין צריך להתענות יום א' אלא לכפרה, אם הוא חלש וקשה עליו התענית יש לפדות תעניתו בלתת איזה דבר לעניים וזה תהא כפרתו. וכל זה בטעה או שגג, אבל אם אכל במזיד יש לומר דצריך להתענות שני וחמישי ושני לתקן עוותתו, אך אם הוא חלש וקשה עליו התענית יש לומר דיתענה רק יום אחד ויתן פדיון שתי תעניות צדקה לעניים. ויתבאר עוד מזה לקמן בסימן תקס"ח סעיף א' בס"ד". וראה בסי' תקנ"ח ס"ק י"ב.
העולה לדינא
צריך להשלים את התענית ואומר ענינו. ללעניין עליה לתורה בשחרית יעלה במנחה לא ואם קראהו יעלה
וטוב שיתענה יום נוסף לכפרה ואם לא יכול יפדה את היו בממון כשיעור הסעודה שאוכל באותו יום.