שאלה

האם יש עניין מיוחד לבד מהמעלה של להתפלל בנץ – לא לישון בראש השנה?

תשובה

כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה משעת זריחת החמה, שלא יהיה נידון בשעה שהוא ישן ומזלו ישן עימו. ובמיוחד יש להקפיד שלא להתנמנם בעת התפילה, ומי שלא מרגיש טוב יתאפק וישן אחרי חצות. אדם שיושב ובטל או ח"ו עוסק בשחוק ליצנות ולשון הרע גרוע מישן – ועדיף שישן ולא יעשה כדברים הללו".

מקורות

כתב הרמ"א (סי' תקפ"ג סעי' ב'): "וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה, ומנהג נכון הוא". וכתב המשנ"ב (ס"ק ט'): "שלא לישן וכו' – משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י תפלות ותקיעות וב"ח כתב שהר"מ היה ישן בראש השנה. ויושב בטל כישן דמי ועיין בחיי אדם שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם אי אפשר לו בלא זה". וכתב הכה"ח (ס"ק ל"ה): "דאיתא בירושלמי דראש השנה האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. דרכי משה אות ב', ט"ז ס"ק ג'. ועוד יש לומר כי הוא מורה עצלות כדכתיב מה לך נרדם וכו', ומהר"ם היה רגיל לישן כמו בשאר יום טוב. וכתב שם הפרי חדש וכן אנו נוהגין אף על פי שיותר נכון שלא לישן בראש השנה, אליה רבה אות ה', וכתב שם האליה רבה דכן נראה דעת הלבוש שהשמיט דברי מור"ם הנז', שלחן גבוה אות ו', וכתב וכן נהגתי אני בעצמי לישן אחר חצות ולא קודם שמלך יושב על כסא דין יעו"ש. ואפשר דגם מהר"ם שהיה רגיל לישן היינו אחר חצות היום כמו שנכתוב באות שאחר זה, שהרי בראש השנה מתעכבים בתפלה ואחר כך עושין סעודה ולומדים איזה דבר ואם כן מוכרח שכבר עבר חצות, ולא הוצרך לבאר לפי שהדבר מובן ממילא".
וכתב בס"ק ל"ו "כתב בשער הכוונות דף ץ' ע"א וז"ל ענין השינה בראש השנה נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין לישן ביום ראש השנה לפי שזעיר אנפין הוא ישן למעלה (ר"ל כי בחינת הסתלקות המוחין נקרא שינה בלשון המקובלים כנודע) עד שמתעורר על ידי תקיעת שופר וכו', האמנם נלע"ד ששמעתי גם כן ממורי ז"ל שאין זה אלא עד חצי היום ומאז ואילך יכולין לישן כי כבר נתעורר זעיר אנפין (ר"ל על ידי המשכת המוחין דהיינו אורות של בחינת היום) על ידי התקיעות דמיושב ומוסף, ואני זוכר שראיתי למורי ז"ל שאחר חצי היום שכב על מטתו וישן עכ"ל. וכן הוא בפרי עץ חיים שער כ"ד סוף פרק ג'. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ו'. וכן כתבו האחרונים. ומה שכתב הרב שמן ששון חלק ג' על שער הכוונות בריש דרושי ראש השנה אות יו"ד על דברי שער הכוונות הנז' שכתב שאין זה אלא עד חצי היום וכו' נראה שהוא ביום שני אך לא ביום ראשון כלל וכו' יעו"ש, לע"ד נראה דאין חילוק בין ראשון לשני דכיון דנגמר המשכת המוחין של בחינת אותו היום על ידי התפילות והתקיעות לא יש עוד פחד ויכול לישן. אכן מי שאינו נצרך כל כך לשינה ורוצה להחמיר שלא לישן כלל ביום ראשון הוא היותר נכון. ועיין בסה"ק שו"ת באר מים חיים כי שם נתבאר בחינת אריך אנפין וזעיר אנפין הנזכרים בזוהר ובדברי המקובלים".
ובס"ק ל"ט כתב "ואם כן ראוי הוא דכשיעלה עמוד השחר יתגבר כארי ויקום ממטתו ולא יחזור לישן, ומכל שכן דשעה ראשונה היא התחלת שלש שעות הראשונות שבהם הקב"ה יושב ודן את העולם. מטה יהודה. וכן כתב בא"ח פרשת נצבים אות י"א דצריך ליזהר שיתעורר משנתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום יתאפק וישן אחר חצות עכ"ל".
וכתב באור לציון (ח"ד פ"ד ה"ח): "נהגו שלא לישן ביום ראש השנה. והעיקר הוא שלא לישן מעלות השחר ועד חצי היום. ולכן מי שקשה לו להשאר ער כל היום, יכול לישן אחר חצות היום, בין ביום הראשון ובין ביום השני. ועדיף לקום לפני עלות השחר ולישן אחר חצות, מאשר לקום אחר עלות השחר ולא לישן כל היום". וכתב בהערה "מכל מקום נראה שהפשט בדברי שער הכוונות הוא, שגם ביום הראשון מותר לישן לאחר חצות היום. וכיון שעיקר הקפידא הוא על שינה ביום ראש השנה עד חצות היום, ראוי שלא לישן מעלות השחר. ועל כן יש להשתדל לקום באשמורת לפני עלות השחר, כדי שבתחילת היום יהא כבר ער. ומשום כך, אף שיש מעלה שלא לישן כל היום, ואפילו קם לאחר עמוד השחר, מכל מקום עדיף לקום לפני עמוד השחר ולישן אחר חצות היום, מאשר לקום אחר עמוד השחר ולא לישן כל היום".
למעשה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "נוהגים שלא לישון ביום ראש השנה משעת זריחת החמה, שלא יהיה נידון בשעה שהוא ישן ומזלו ישן עימו. ובמיוחד יש להקפיד שלא להתנמנם בעת התפילה, ומי שלא מרגיש טוב יתאפק וישן אחרי חצות. אדם שיושב ובטל או ח"ו עוסק בשחוק ליצנות ולשון הרע גרוע מישן – ועדיף שישן ולא יעשה כדברים הללו".