להתפלל לפני עלות השחר – וברכת הטלית והתפילין

שאלה

האם יש מותר לכתחילה להקדים להתפלל תפילת שחרית כמניין פועלים בעת הצורך כגון ליל הושענא רבה ומקרים נוספים?

תשובה

בשעת דחק שהציבור עייף אפשר להתפלל עם עמוד השחר.
ציצית ותפילין – כשעה לפני הנץ ניתן להניחם בברכה ואופן הזה שזמן דוחק יניחם בעלות השחר ויברכו עליהם או שיניחם קודם עלות השחר בלי ברכה ימשמשו ויברכו עליהם לפני בין ישתבח ליוצר
קריאת שמע – לכתחילה הוא כשעה לפני הנץ אדם שאנוס יכול לקרותה מעלות השחר.
זמן תפילה – ומיד לאחריה יתחיל שמונה עשרה.

מקורות

כתב הכה"ח בסי' תרס"ד ס"ק ז' "ומשכימים לבית הכנסת והוא אחד מחמש השכמות ראש השנה ויום הכפורים הושענא רבה תשעה באב פורים. מטה משה סימן תתקנ"ח, אליה רבה אות ג', שערי תשובה. ויתפללו שחרית ומוסף בכוונה והתלהבות כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת היום עוד צריך להתפלל בהתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה ויבא לידי כמה טעיות בתפלה וברכותיה ולכמה חסרונות מאחר שהיה ניעור כל הלילה. בן איש חי פרשת וזאת הברכה אות ד'".
וכתב בס"ק ח' "כתב במהרי"ל למעשה שהיו סבורין שעמוד השחר עלה ושגגו דעדיין הלבנה זורחת ואחר כך החשיך והמתינו כמעט שעה עד שעלה עמוד השחר, וערב ראש חודש חשוון גזר מהרי"ל לכל הקהל שיתענו ולקרות ויחל ולומר סליחות על שאמרו פסוקי דזמרה והניחו טלית ותפילין בעוד לילה. אליה רבה שם, שערי תשובה. ועל כן צריך לדקדק בזה בכל זמן שמתפללין בהשכמה שלא יטעו בזה", וכן כתב הבא"ח שם.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי "צריך להתפלל בזמן הנץ החמה. ובשעת דחק שהציבור עייף אפשר להתפלל עם עמוד השחר, רק צריך לדקדק היטב שלא יטעו באור הלבנה ויאמרו ברכות קריאת שמע קודם עמוד השחר. וידוע דבזמן מהרי"ל ז"ל טעו בכך, והתפללו קודם עמוד השחר וגזר המהרי"ל ז"ל תענית ציבור ג' ימים בגלל זה".
ב
כתב השו"ע סי' פ"ט סעי' א' "זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא, ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות " וראה בבה"ל ד"ה יצא וראה בכה"ח ס"ק ג' שמעלות השחר ואף משיכיר את חבירו הוא זמן דיעבד.
ובסעי' ח' כתב השו"ע "בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה. וכו' ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה". וכתב המשנ"ב ס"ק לט "פי' דבסתם דרך אינו יכול לכוין בתפלה בין כשהוא מהלך ברגליו או יושב בעגלה או בספינה ולפיכך אמרו חכמים שטוב יותר שיתפלל משעלה עה"ש אף שאינו עדיין עיקר זמן תפלה וגם לא יוכל לסמוך גאולה לתפלה כי לא יוכל לקרוא אז ק"ש דעדיין לא הגיע זמנה עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א מ"מ זהו טוב יותר משיתפלל בדרך בזמנו עם סמיכת גאולה לתפלה כי בביתו יוכל להתפלל בעמידה". וכתב המשנ"ב בס"ק מ"ב "ורוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר משום דנוהגים כאידך פוסקים דס"ל דמסמך גאולה לתפלה עדיף ע"כ מתפללין בדרך עם סמיכת גאולה לתפלה" וכתב הכה"ח בס"ק נ"ד "ולי נראה הטעם דלא נהגו העולם בזה משום דלפי דברי האר"י ז"ל צ"ל דוקא קריאת שמע קודם תפלת שמונה עשרה וכו' ואף על גב דאנן איתכא דמרן ז"ל סמכינן ואיהו פסק כמאן דאמר דיתפלל קודם בעמידה ואחר כך ימתין עד שיהיה זמן קריאת שמע וקורא, קיימא לן דאילו היה רואה מרן ז"ל דברי האר"י ז"ל היה פוסק כמותם".
ג
וכתב השו"ע סימן נ"ח סעי' א' "זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו". ושיעור כזמן ציצית [שעה לפני הנץ החמה ראה מאמ"ר ימות החול פ"ז סעי' מ"ח]. וכתב השו"ע סעי' ג' "ומי שהוא אנוס וכו' יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, וכו' אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כ"כ, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה".
ד
כתב השו"ע בסי' י"ח סעי' ג' "מאימתי מברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. ואם לבשו מעלות השחר ואילך, י"א דמברך עליו, וכן נוהגין (מרדכי פ"ב דמגילה). ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך".
וכתב הכה"ח בס"ק י"ח "לא נוכל למצוא זמן מוגבל לזה השיעור משיכיר בין תכלת ללבן כי הכל לפי המקומות והזמנים, כי בקיץ יש זמן ארוך מעלות השחר עד יציאת השמש על הארץ ובחורף הוא זמן קצר, כי לפי חשבון אורך זמן היום יהיה אורך זמן מעלות השחר עד עלות השמש על הארץ, כידוע וכנזכר בגמרא פסחים דף צ"ד ע"א עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, ויעו"ש במפרשים ומגן אברהם סימן פ"ט ס"ק ב' ובדברינו לשם אות ד' ואכמ"ל, וכאשר יהיה זמן עלות השחר ארוך כמו בקיץ לא במהרה ניכר אור היום לא כן בחורף שזמנו קצר. ומנהג עיר קודשינו ירושלים תובב"א לשער שעה אחת קודם צאת גוף השמש על הארץ כל זמן בזמנו בקיץ ובחורף יהיה, וכפי שחושבין זמן הנץ החמה דהיינו צאת השמש על הארץ (דלא כבית דוד חלק אורח חיים סימן ל"ו) כך חושבין זמן ברכת ציצית ותפילין שיהיה שעה אחת קודם. ועיין לקמן סימן ח"ן אות יו"ד" וכן כתב במעשה ניסים עמ' קנ"ו אות ו' ארץ החיים סי' ל'. וכן פסק מרן הרב במאמר מרדכי ימות החול פ"ז סעי' מ"ח וכתב בסעי' מ"ט שאם מניחה קודם זמנה ימשמש ויברך כשיגיע זמנה.
ה
כתב השו"ע בסי' ל' סעי' א' " זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו". ובסעי' ג' כתב "היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה, מניחם, וכשיגיע זמנן ימשמש בהם ויברך, דליכא למיחש שמא יישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך" וכתב המשנ"ב בס"ק יא "בהשכמה – אפילו קודם עמוד השחר".
וכתב הכה" בס"ק א' "והטעם שתלו אותו בשיראה את חבירו משום דבתפילין כתוב ראייה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו'. בית יוסף בשם רבינו יונה, לבוש, ט"ז ס"ק א', עולת תמיד אות א', אליה רבה אות א'. ואין זה אלא אסמכתא בעלמא, ועיקר הטעם כיון דאנן קיימא לן לילה זמן תפילין הוא אלא דחכמים אסרו להניחם בלילה שמא ישכחם ויישן בהם כמ"ש בסעיף ב', ואיסור השינה הוא שמא יפיח בהם כמ"ש בבית יוסף סימן מ"ד וט"ז כאן ס"ק ג' ועולת תמיד אות ב', אסמכוה רבנן אהאי קרא דוראו כל עמי הארץ וכו' שלא להניחם עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכו', שקודם הזמן הזה הכל הוא בכלל לילה ויש לחוש לחששות הנזכרות כמו שכתב הלבוש סעיף ב' ופרי מגדים במשבצות זהב אות א', שתילי זיתים אות ג'. וגם להרמב"ם ז"ל דסבירא ליה לילה לאו זמן תפילין הוא כמו שכתב בפרק ד' דין יו"ד מהלכות תפילין יש לומר הטעם גם כן דאין מניחין תפילין עד שיראה את חבירו הרגיל וכו' מפני חששות הנזכרות. וכן גם לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין ובפרי עץ חיים שער התפילין פרק ז' שכתב לילה לאו זמן תפילין ולא יש בחינת תפילין אלא מן אור הבקר ואילך יש לומר גם כן דאין להניח תפילין עד זמן שיראה את חבירו וכו' מפני חששות הנזכרות, ולא כמו שרצו לומר לפי דברי האר"י ז"ל מותר להניח תפילין לכתחילה מעלות השחר ואילך כי חלילה וחס לומר שהאר"י ז"ל יקל נגד מה שהחמירו בתלמוד והוא תלמוד ערוך בברכות דף ט' ע"ב ופסקו כן הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והאחרונים, אלא שהאר"י ז"ל בא לומר התחלת זמן בחינת ביאת מוחין דתפילין הוא מן אור הבוקר ואילך אבל אין הכי נמי כי אין להניחם כי אם עד זמן שקבעו חכמים בש"ס ובפוסקים כי אין לזוז מדבריהם והוא פשוט".
וכתב בס"ק ב' "זמן זה יותר מאוחר משיכיר בין תכלת ללבן הכתוב בסימן ח"י סעיף ג'. פרי מגדים במשבצות זהב אות א' יעו"ש. וכתב החסד לאלפים אות א' דטוב לאחר ולא להקדים. ועיין מה שכתב הפרי מגדים סימן נ"ח באשל אברהם אות ב' ובדברינו לעיל סימן ח"י אות ח"י ולקמן סימן נ"ח אות יו"ד ודו"ק".
וכתב הבן איש חי שנה ראשונה פרשת וירא סעיף יא "זמן הנחתם בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו. וטוב לאחר ולא להקדים. ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היום, כנז' באחרונים ז"ל". ולמעשה דעת מרן הרב שיש לתפילין את אותו שיעור שלציצית
העולה
בשעת דחק שהציבור עייף אפשר להתפלל עם עמוד השחר.
ציצית ותפילין – כשעה לפני הנץ ניתן להניחם בברכה ואופן הזה שזמן דוחק יניחם בעלות השחר ויברכו עליהם או שיניחם קודם עלות השחר בלי ברכה ימשמשו ויברכו עליהם לפני בין ישתבח ליוצר
קריאת שמע – לכתחילה הוא כשעה לפני הנץ אדם שאנוס יכול לקרותה מעלות השחר.
זמן תפילה – ומיד לאחריה יתחיל שמונה עשרה.