שאלה
האם מותר ללקק בשבת סוכריה על מקל כשעל הסוכריה יש כיתובים מדף העשוי מסוכר?
תשובה
יש להקל כיון שכוונתו לאכול את הסוכריה – והוי מקלקל כלאחר יד ובפיו שמותר.
מקורות
הנה יסוד לסוגיה זו היא לגבי עוגה שכתוב עליה אותיות
שכתב הרמ"א סי' ש"מ סעי' ג' "אסור לשבר עוגה שכתב עליה כמין אותיות, אף על פי שאינו מכוין רק לאכילה, דהוי מוחק".
כתב המג"א ס"ק ו בשם המר"ש הלוי "וכתב ע"ש דדוקא כשכותבין על העוגות אותיות מדבר אחר אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים שרי ולכן אוכלים העוגות שיש עליהם ציורים עכ"ל וצ"ע". והוסיף המשנ"ב ס"ק טו "דאין שם כתיבה עליה וממילא לא שייך בזה מחיקה". ולכאורה יש לעיין שבסי' תע"ה סעי' ז' כתב הרמ"א "ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון, זכר ללחמי תודה, ועושים בהם סימן לידע איזה ראשונה או שנייה או שלישית", וכתב בתשובת הרמ"א שאין לעשות אותיות משום מוחק והביאו המשנ"ב ס"ק מ"ז "ואין לעשות אותיות להכירא שכששוברין אותה הוי מוחק ביום טוב", ואפשר לחלק אם שוברם בפיו או לא וכדברי הדגול מרבבה לקמן .
פמ"ג א"א ס"ק ה "ומי פירות, הנה בעינן על דבר המתקיים ובדבר המתקיים, עיין ר"מ [שבת] פרק י"א הלכה ט"ו, ועוגה ומי פירות תרווייהו אין מתקיימין, וגם [בעינן] מוחק על מנת לכתוב, יש כאן שלש שבותים, אפשר כולי האי לא גזרו בשובר על מנת לאכול ואין נראה כאן מתכוין למוחק, עיין אליה רבה [ס"ק ז]".
ראיית הדגול מרבבה "ודאי דבריו נכונים, שאם יש איסור באותיות גם בצורה יהיה אסור, וזה אי אפשר, שהרי אמרו [פסחים לז, א] יוצאין בסריקין המצויירין בפסח, והרי יוצאין היינו בלילה ראשונה שהיא יום טוב, ואף לכתחלה לא אסרו עשייתן רק משום חימוץ, אבל אם הם כבר עשוים יוצאים בהם לכתחלה, ועיין בפסחים דף ל"ז ע"א, וסריקין המצויירים היינו שמצוייר עליהם צורות עופות ודגים, ועיין מגיד משנה פרק ה' מהלכות חמץ ומצה [הלכה טו], ולכן אם איתא לדין זה על כרחך מוכרח להיות חילוק של הר"ש הלוי, דדוקא שכותב מדבר אחר אבל אם היא מהעוגה עצמה שרי, כן נראה לענ"ד. ועוד נראה לענ"ד… כאן דכולהו איתנהו, דמקלקל הוא וגם כלאחר יד דאין דרך מחיקה בכך, ומכל שכן אם אינו שובר בידו רק בפיו דרך אכילתו, וגם איסור דרבנן שאינו על מנת לכתוב, פשיטא דאינו מתכוין מותר אפילו בפסיק רישיה. ולכן נראה לענ"ד היתר גמור בדבר זה… ונראה לענ"ד דמהר"ם שם נשאל על עוגות התינוקות שכותבין עליהם אותיות ותיבות איך אוכלין אותם התינוקות ביום טוב וכו', ע"ש במרדכי, וכיון שכתב עוגות התינוקות בה"א הידיעה נראה לענ"ד שהיו רגילים לכתוב בכונה שיאכלנו התנוקות לסגולה להתחכם, ועיין בערוך ערך (קל"ו) [קלר] [השלישי], וא"כ זה הוה מתכוין וגם לאו מקלקל, לכן לא התיר רק לתינוקות. אבל בענין אחר מותר אף לגדולים, והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים".
וכתב המשנ"ב בס"ק י"ז "דהוי מוחק – ואף דאינו ע"מ לכתוב איסורא דרבנן מיהו איכא ואף שאינו מכוין למחוק פ"ר הוא ואסור אף בדרבנן וכדמוכח בסימן שי"ו ס"ד ועיין בספר דגול מרבבה שמצדד להקל בעיקר הדין הזה והביאו בשע"ת ויש לסמוך עליו כשאינו שובר במקום האותיות בידו רק בפיו דרך אכילה".
והקשה הכסא אליהו "ובאמת כלהו אשתמיט להו דברי ר' ירוחם והביאם מור"ם סוף ה' ס"ת בשם תשו' הרמב"ם דמ"ש אסור לכתוב בלא שרטוט אין חילוק בין כתיבה לחקיק' וכו' דלפי דבריו הדת נתנה דאסור לכתוב אותיות במצה או בעוגה מינה ובה דהיינו חקיקה וחקיק' כתיב' היא וכיון דהוי כתיבה פשיטא דהוי מחיקה וכו' ע"ש שהאריך".
וכתב ליישב דבריו החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א סימן עד "ומה שתמה עליהם מתשובת הרמב"ם וכ' בהו ונעלם לישרי לן מר דחילוק מהר"ש הלוי הוא דבעיס' עצמה מינה ובה אין באכילתו משום מחיקה… ועיקר חילוקו הוא בכותב בעיס' ע"י דפוס או כותב אותיות מן העיסה עצמה בעודה עיסה כמבואר בתשובותיו ובס' כנה"ג משמו לא שחילק בין כתיבה לחקיקה… והרב כנה"ג כתב על מהר"ש הלוי על חילוק זה שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וכן התיר בפשיטות הרב מר וקציע' סי' ש"ם ע"ש ובתשובותיו שאלת יעבץ ח"ב סי' ק"ם", כלומר שהכתב והמכתב באים כאחת אין על זה שם של כתיבה
אמנם בערוך השולחן סעי' כ"ג למד קצת אחרת וז"ל "ואין העולם נזהרים בזה ואולי מפני שכל הציורים או אותיות שעושים על מיני מתיקה הם מהעיסה עצמה או מהתבלין ובזה וודאי דלא שייך שם כתיבה דהוא ג"כ מאכל ומותר לגמרי" כלומר שיש על זה שם מאכל.
ונראה לבאר ע"פ מה שכתב בחזו"א סי' ס"א ס"ק א' למסקנא להקשות ממצה סריקין וכתב ליישב שבמצה שיש עליה צורה אין על זה שם ציור כי אם שם מאכל.
וא"כ לפ"ז גם אם היא בצורת אות יהיה מותר אמנם דעת הגר"ח קנייבסקי לאסור וכתב שכל מה שהתיר החזו"א דווקא בצורה וצ"ע.
וא"כ אתאן לדינא שאם הכתב כתוב בגוף הסוכריה מותר, ואין בזה משום מוחק או כותב, אבל אם כתוב מדבר אחר כגון שכתוב על ידי הדף הנ"ל יהיה אסור לחתוך אותו משום מוחק אמנם לערוך השולחן יהיה מותר דיש עליו שם אוכל אבל אין לסמוך על זה לבד.
אמנם כאן שזה נמחק על ידי המציצה הוי כלאחר יד ומקלקל והוי דרך אכילה ולכן מותר כדעת הדגול מרבבה. והיינו כיון שמתכווין לאוכלה ואינו מתכווין לאכול אותיות אלו בדווקא.
העולה
הכא יש להקל כיון שכוונתו לאכול את הסוכריה והוי מקלקל כלאחר יד ובפיו שמותר.