שאלה
מה הדין לגבי אמרתי הסליחות לבעלי הברית? האם לא יגידו בכלל או רק חלק?
תשובה
סליחות בלילה וברית בבוקר – לכו"ע אומרים.
סליחות אחרי עלות השחר – ברית אחרי הנץ החמה – לספרדים לא יאמרו וטוב שיצא בעל הברית, לאשכנזים טוב שיצא בעל הברית מבית הכנסת.
סליחות אחרי הנץ – לספרדים לא אומרים תחנון ווידוי לאשכנזים נחלקו הדעות למעשה לא יאמרו תחנון או שיצא בעל הברית מבית הכנסת בעלי ברית לא אומרים.
[אמנם בצומות אומרים וידוי אך לא נופלים על אפים ולא אומרים תחנון והוא רחום].
מקורות
כתב השו"ע סי' קל"א סעי' ה' "אם חלה מילה בתענית צבור, מתפללים סליחות ואומרים וידוי ואין נופלים על פניהם ואין אומרים והוא רחום בשחרית, אפי' במקום שנהגו לאומרו בלא זה". וכתב בשערי תשובה ס"ק ט"ו "עבה"ט שהבעל ברית עצמו א"צ לו' התחנונים והפיוטים רק בקריאת פ' ויחל גם הוא חייב כמו שחייב בתענית ע"ש".
כתב השו"ע יו"ד סי' רס"ה סעי' י"ג "יום מילה שחל ביום תענית צבור הכתובים, מתפללים סליחות ואומרים וידוי כדרכם, ואין אומרים והוא רחום ולא נפילת אפים, (אבל אומרים אל ארך אפים)".
וכתב בש"ך ס"ק כד "מתפללים סליחות כו'. כתוב במנהגים סי' קל"ז ואם יש מילה בין כסה לעשור אומר זכור ברית דמילה ואל תפר בהשכמה וצ"ל גם פזמון יה איום ואומר אבינו מלכנו ואין אומר והוא רחום ותחנון גם בצום גדליה במילה אבל אומר אא"א ולמנצח ע"כ".
כתב בתשובות והנהגות כרך ב סימן עח "המנהג דאף שבשחרית כשיש מוהל או סנדק או אבי הבן אין אומרים תחנון, מ"מ במנחה אומרים, אבל בעלי ברית גופא בעלי שמחה הם כל היום ואין להם לומר תחנון כל היום, וכן מבואר במ"ב סי' קל"א ס"ק כ"ה דאין אומרים תחנון במנחה משום דיו"ט שלהם הוא עכ"ל, ולכן אסורים בתענית ואפילו בת"ב שנדחה הם אוכלים שיום טוב שלהם ביום הברית דוחה את הצום וכמבואר בש"ע סימן תקנ"ט.
ולכאורה היה נראה שגם סליחות בבוקר אין לבעלי ברית גופא לומר כלל שביום טוב אין אומרים, ועליהם ללבוש כל היום בגדי שבת שיום טוב הוא כל היום, אבל לא ידעתי למה לא נוהגין ליזהר בזה, והמנהג שאומרים סליחות עם הקהל, אך יש נוהגין שאומרים רק עד כי לה"א הרחמים והסליחות וגם הקהל כן, ועיין היטב בש"ע יו"ד ס"ס רס"ה ובמפרשים שם וע"ש בב"ח.
שוב נראה שיש לצדד שעליהם להגיד סליחות עד קרוב לסוף וכמנהגינו, דהא דאמרינן דיו"ט דידיה היינו רק אחר הברית, וכדמשמע מהא דבצום שנדחה בבעלי ברית מותרים לאכול והיינו דוקא אחר הברית, וא"כ יש לומר דדוקא לענין תחנון שאין תלוי ביום טוב שלהם אלא שיש סוד בתחנון שאין אומרים במקום שמלין אף שאין בעלי הברית בתפלה או שנמצאים הבעלי ברית בשחרית, וכדחזינן דאף דבמנחה רק הבעלי ברית אין אומרים דיו"ט שלהם הוא אבל הציבור אומרים וכמבואר במ"ב סימן קל"א ס"ק כ"ה, מ"מ בבוקר גם הציבור אין אומרים, וע"כ שבזה אין הטעם משום שיו"ט הוא לבעל הברית, וא"כ יש לומר בסליחות דמה שיש להקל שלא יאמרו הוא רק כשיש יום טוב, ולפני המילה אכתי אינו יום טוב ממש שלהם, וגם בעלי ברית אומרים, וכן משמע מסתימת הש"ע ביו"ד ס"ס רס"ה שאומרים במילה סליחות (רק לדעת הב"ח משמיטים בסוף הסליחות התחנונים כדלעיל), ולא חילק שבעלי ברית עצמם אין אומרים כלל, וע"כ שגם הבעלי ברית אומרים סליחות וכמנהגינו".
ב
וכתב שו"ת פני מבין יו"ד סי' שי"ט, שאם הסליחות הם קודם עלות השחר אומרים ווידוי ואם לא לא אומרים גם וידוי וכמו בתפילה וכן כתב מרן הרב בקול צופייך "אם בבית הכנסת נמצאים אבי הבן או סנדק, יאמרו סליחות כסדרן כיוון שאין "ברית מילה" בלילה. אמנם אם יש חתן בבית הכנסת נהגו לומר את כל הסליחות חוץ מ"וידוי" ו"נפילת אפיים".
מותר לאבי הבן ולסנדק לומר סליחות לפני עמוד השחר וכל שכן לכל הציבור המתפלל איתם. וכשעלה עמוד השחר לא יאמרו וידוי, תחנון ונפילת אפים וכד' לא הם ולא הציבור המתפלל איתם. ויש שבמקרה כזה לא אומרים י"ג מידות אבל אומרים את כל שאר הסליחות (אחרונים)".
כתב בשו"ת בצל החכמה חלק ד סימן קמו "ברם ראיתי בס' פתחי תשובה (או"ח רסי' תקפ"א) בעובדא שהיו בביהכנ"ס בעת הסליחות בעל ברית וסנדק וכשהגיעו לתחנון רצו להפסיק את העם מלומר תחנון והי' כבר אחר עמוד השחר ועדיין רחוק לנץ החמה וכ', ואמרתי בחפזי דיש לומר תחנון כיון דלכתחילה מצותה עם נה"ח א"כ עדיין לא הגיע זמן מצותה וכה"ג לקמן סעי' ג' בערב ר"ה שאין בו נפ"א ובסליחות נופלים, ואעפ"כ הדבר בשיקול כיון דמה"ת הגיע זמנה מעמוד השחר רק מדרבנן צריך להמתין עד הנץ ע"כ ע"ש. ועיי' בס' אלף המגן על המטה אפרים (סי' תקפ"א בהגה שתחת הקו לסקל"ח) שנסתפק בזה וכ' דכשגומרין הסליחות קרוב לאור היום בודאי יש נפ"א ברם כשגומרין לאחר שהאיר היום הדבר במחלוקת שנוי שהפ"ת כ' שלא לומר והגרי"ש בסי' תר"ב כ' דאף הסנדק יאמר בסליחות תחנון ונפ"א וסיים עלה שכן מסתבר. גם בס' קצה המטה (סי' תר"ב סקכ"ב) כ' שכן מסתבר לומר תחנון ונפ"א ואפי' כשכבר האיר היום ושכ"כ גם בשו"ת פני מבין חיו"ד סי' שי"ט ע"ש.
נמצא דעת הגרי"ש, שו"ת פני מבין, אלף המגן וקצה המטה שאפי' סיימו סליחות אחר נה"ח יאמרו תחנון אין חולק ע"ז רק הפ"ת דלדעתו אחר נה"ח אין נפ"א בסליחות ובלפני נה"ח מספק"ל. – לדבריהם צריכין לדחוק ולומר דאע"ג דליל שמיני חשוב הגיע זמן מצות מילה, מ"מ לענין תחנון שאני דמבואר בב"י (סי' קל"א ד"ה וז"ל שבולי), שמצות מילה קבלו עליהם בשמחה לפיכך א"א והוא רחום ותחנונים וכו' ע"כ, וי"ל שאין שמחה אלא בזמן הראוי לקיום המצוה. אמנם בקונטרסי הוכחתי בכמה מצות שאם כי זמן קיומן ביום דוקא, נחשב גם הלילה שלפניהם הגיע זמנן וגם במידי דשמחה ואכ"מ להאריך. וכו'
ג) וראיתי בשו"ת לבושי מרדכי (עדחהשו"ע סי' רכ"ו אות ב') שכ', ולענין נפ"א בסליחות וכו' רק באותו מנין ותפלה אין נפ"א וכו' והא תפלת הסליחות לא שייך לומר דהוי המילה באותו מנין ותפלה דתפלת סליחות לחוד ותפלת שחרית לחוד, אך בזה"ז שאין נפ"א אפי' אם רק באותו מקום ישנה המילה אפשר דלא מחלקי' ג"כ לענין זה ע"כ אין דבר ברור לענ"ד ע"כ ע"ש. – ובזמנינו שאפי' על המקום אין מדקדקין כי גם כשהתפילה אינה במקום המילה כלל אין נפ"א בתפלה. ובהרבה עירות גדולות מתפללין בביהכנ"ס או בביהמד"ר ומוהלין בבית חולים ליולדות ולפעמים רק כשעה או שעתיים ויותר אחר התפלה, ואפי"ה מדלגין על נפ"א בתפלה בביהכנ"ס בה מתפללים בעלי הברית, וא"כ ע"כ לא בתפלה ומנין שבהם המילה תליא מילתא, אלא שמחת המצוה גורמת שלא לומר תחנון, וא"כ בודאי מסתבר דה"ה לענין נפ"א דסליחות שמדלגין עלי' ביום המילה. וכו'
ז) שוב ראיתי בשו"ת מחזה אברהם (ח"א סי' קנ"ד) דברים קרובים למש"כ לעיל (אות א'), שאחר שמביא שם דברי הפ"ת שהזכרתי (אות ב') מסיק דלילה לאו מחוסר זמן ומכש"כ מעלות השחר עד הנץ דחשוב כהגיע הזמן ע"ש, אלא שלא הביא מירושלמי ורמב"ם שהזכרתי (אות א'), ותלית"ש כי בעיקר הדין והטעם כוונתי לדעתו הגדולה. – גם בחי' מהרי"ו (סי' תקפ"א) מביא ספיקו של הפ"ת הנ"ל (אות ב') וכ' עלה, דהדבר פשוט וברור דאחר עלות השחר אין לומר תחנון דהוי אז זמן מילה וראיתו מתוס' פסחים (ה' א ד"ה לא) ע"ש. וכן מבוארת ראי' זו גם בשו"ת מחזה אברהם הנ"ל. – ומ"מ מי שמורה לומר תחנון בסליחות ביום המילה אפי' כשסיימו הסליחות אחר נץ החמה, הרי הורה כדעת הגאונים שהזכרתי לעיל (אות ב') ולא השתבש.
העולה להלכה: א) כשיש מילה בימי הסליחות לא יאמרו תחנון בסליחות ועכ"פ כשהוא כבר אחר עמוה"ש (אות א' ד' ה' ז'), ומ"מ המורה לומר תחנון אפי' אחר נץ החמה לא משתבש (אות ב' ג' ז'). – ב) לא יכלו למול שחרית והכל מוכן למולו אחר תפלת מנחה, אין לומר תחנון לא בשחרית ולא במנחה. ואם הוא בימי הסליחות גם בסליחות לא יאמרו כהנ"ל בסמוך אות א' (אות ו'). – ג) במנין המתפלל אחר שכבר מלו התינוק, ראוי לומר תחנון אפי' באותו ביהכנ"ס. ומ"מ אם נהגו שלא לומר יש מקום ליישב מנהגם (אות ו')".
וכתב בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן נד "במשך אמירת הסליחות על היום, ויש שם ברית מילה, והסנדק ובעל ברית בביהכנ"ס, אם יש לומר תחנון (נפילת אפיים) ואולי יש לדמות לער"ה שאין אומרים תחנון בתפלה, אבל בסליחות אומרים.
לדידי פשוט דאומרים תחנון בהשכמה, דנפילת אפים של סליחות הוא חלק מנוסח סליחות המקובל ואינו מתבטל בשום פנים גם אם יש שם חתן או סנדק ובעל ברית".
וכתב בתשובות והנהגות כרך ה סימן קעג "נסתפקתי כשאומרים סליחות ביום ויש שם בעל ברית ומוהל האם יאמרו תחנון בסוף סליחות או לא, (וכשאומרים בלילה שאינו זמן ברי"מ פשיטא שצריך לומר תחנון), ולכאורה נראה שעיקר הטעם שלא לומר תחנון עם בעל ברית או חתן הוא מפני שיש לשמוח עמו, ובתחנון שאומרים בכוונה וכפי שאומרים כי שמע ה' קול בכיי אינו ראוי לומר כשיש חתן שראוי לשמוח עמו, אבל בסליחות שכולו לתחנונים ל"ש לומר שראוי לשמוח ואין הזמן להתחנן, ועוד י"ל דכיון שעיקרו שייך ללילה אף כשאומר ביום אינו פוטר.
אמנם במק"א (ח"ד סי' קל"ד) ביארנו שהעולם טועים במה שאומרים את הסליחות בכוונה, ואת התפלה כרגיל כל השנה, כי האמת היא שעיקר מטרת אמירת הסליחות בימים אלו היא להטעים את התפלה גופא, אבל העיקר הוא התפלות גופא, שאנשי כנה"ג גנזו בתוך התיבות סודות וסגולות שתהא כראוי באופן שתתקבל, ולכן אומרים את הסליחות לפני התפלה ולא לאחריה כשאר סליחות בתעניות, מפני שיסודה הוא הכנה כדי שהתפלה תתקבל, ולכן הש"ץ האומר סליחות הוא עצמו מתפלל כדי להוכיח שזהו המשך, ואם כן כיון שבתפלה פוטרים מתחנון כ"ש בסליחות, ושאני מסליחות בער"ה שאומרים תחנון בסליחות ואין אומרים תחנון בתפלה, דבער"ה עיקרו שייך ללילה (יותר משאר הימים) ולא שייך לקודם התפלה. שוב הראוני שבספר "אלף למגן" על מט"א (סי' תקפ"א ס"ק ל"ח בהגה"ה) הביא שזו מחלוקת הפ"ת עם השואל ומשיב, שלדעת הפ"ת אין לומר, ולדעת השו"מ י"ל.
ולמעשה בעשרת ימי תשובה שהסליחות חשובים ביותר וכמבואר ברמב"ם פ"ג דתשובה (ה"ד) אין להקל ולפטור לפני התפלה, מפני שתחנון דסליחות חשוב מאוד בימים אלו, ולפני ר"ה דקיל תלוי במנהג, ואין לנו בזה הכרעה, וינהגו כפי החלטת המתפללין או הרב שמה".
העולה
סליחות בלילה וברית בבוקר – לכו"ע אומרים.
סליחות אחרי עלות השחר – ברית אחרי הנץ החמה – לספרדים לא יאמרו וטוב שיצא בעל הברית, לאשכנזים טוב שיצא בעל הברית מבית הכנסת.
סליחות אחרי הנץ – לספרדים לא אומרים תחנון ווידוי לאשכנזים נחלקו הדעות למעשה לא יאמרו תחנון או שיצא בעל הברית מבית הכנסת בעלי ברית לא אומרים.
[אמנם בצומות אומרים וידוי אך לא נופלים על אפים ולא אומרים תחנון והוא רחום].