שאלה
רופא שבדרך כלל לא עובד בשבת קיבל מטופל עם סכנת אבר. עכשיו רוצה לדעת אם מותר לו לגבות ממנו כסף על הטיפול בשבת ?
תשובה
יכול לקבל שכר על זה, וטוב יותר שיעשה לו ביקור נוסף בימי החול וכדו' ויגבה על הטיפול ולא צריך לפרט לו שזה בשביל שבת, אלא בשביל הטיפול אע"פ שברור הדבר.
מקורות
כתב השו"ע סי' רמ"ו סעי' א' "מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי, וכו' וביום הה' מותר להשכיר לו, ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה, כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע". וכתב הכה"ח בס"ק ח' "אבל ליטול שכר שבת לחוד אפילו בכלי שאין עושין בו מלאכה", ואפילו חדר לדור בו אסור".
וכתב עוד השו"ע (סי' ש"ו סעי' ד'): "השוכר את הפועל לשמור זרעים או דבר אחר- אינו נותן לו שכר שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו; היה שכיר שבת, שכיר חודש, שכיר שנה, שכיר שבוע- נותן לו שכר שבת, לפיכך אחריות שבת עליו. ולא יאמר: תן לי של שבת, אלא אומר: תן לי שכר השבוע או החודש. או יאמר לו: תן לי שכר עשרה ימים". וכתב הרמ"א שם: "ואם שכרו לחודש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך, מקרי שכיר יום",
וביאור הדברים כתב בביאור הלכה (שם ד"ה "מקרי שכיר יום"): "וכן כתב בבדק הבית בשם שבולי הלקט, וכתב עליו: ואין נראה כן מדברי הפוסקים. ואפשר דלא ראה דברי הר"ן שכתב הטעם שאם יסלקו באמצע השבוע אין צריך לשלם לו בעד השבוע כולו אלא בעד הימים שעברו, ולכן מקרי שכיר יום והוי שכר שבת, עכ"ל המג"א ס"ק ז'. ומשמע מדבריו דדין זה שבשבולי הלקט הוא הוא דברי הר"ן, ומה שהשיג עליו הב"י משום דלא ראה דברי הר"ן. ולעניות דעתי אין צריך כלל לומר כן על מרן הב"י, דבאמת דין זה בשבולי הלקט דין אחר הוא, דזה לשונו בבדק הבית: כתבו בשבולי הלקט שאם יאמר כך וכך תתן לי בחודש שיבוא כך ליום הוי נמי כשכר שבת ואין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבתי בסמוך, עכ"ל. היינו דהשבולי הלקט סובר דמה שסיים: שיבוא כך ליום הוי חזרה ממה שאמר מתחלה ששכרו לחודש, והב"י סובר דמה שסיים: שיבוא כך ליום חשבון בעלמא הוא דקמחשב הפועל כמה ירויח לכל יום. וסבירא ליה להב"י דזה דמי למי שאומר: תן לי שכרי של עשרה ימים, דאף שבזה מרמז על שכר יום השבת גם כן, אפילו הכי כיון דלא תבעו בהדיא השכר של כל יום ויום בפני עצמו- שרי, הכי נמי בעניננו, דבודאי לבסוף כשיתבענו יתבע ממנו עבור כל החודש או השבוע, מה איכפת לן דחשב באמצע כמה מגיע לו עבור כל יום ויום, וזהו שסיים הב"י וכתב: ואין נראה כן מדברי הפוסקים שכתבתי בסמוך" וכו'.
וכתב ע"ז המגן אברהם (שם ס"ק ד'): "וה"ה למשכיר חדר לחבירו". וביאר המשנ"ב (שם ס"ק י"ט), וז"ל: "וכתב המ"א דכן הדין במשכיר חדר לחבירו לחודש והתנה עם השוכר שישלם לו לפי חשבון הימים – ג"כ אסור לו ליקח שכר שבת, והטעם כנ"ל". וכן כתב הכה"ח (שם ס"ק ל"ג-ל"ד).
וכתב כה"ח (שם ס"ק ל"ד), וז"ל: "ומה שנוהגין הסוחרים לשכור יהודי בערב שבת לשמור העגלות מן גניבה, הדבר קשה איך השוכר עובר על לפני עור כיון שיודע שודאי יקבל שכר שבת, ולכן ראוי שיתנה עמו שישמור גם בערב שבת ובמוצאי שבת איזו שעות, דאז הוי כשכר שבת בהבלעה, ומכל מקום אם מנכה לו כשלא ישמור – לא הוי בהבלעה. חיי אדם כלל ס' אות ח' ".
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ג פס"ח סעי' כ " אסור לקחת "שכר שבת" בנפרד עבור השכרת "יחידת דיור". ולכן, המשכיר "יחידת דיור" צריך להשכיר אותה בהבלעה יחד עם השכר שמקבל עבור ימות החול".
מצוה
והנה כאן יש עוד צד להקל כיון שהוא לצורך מצווה
שכתב בטור (סי' תקפ"ה): "מה שאין כן בספרד שבורחים מן המצוה עד שצריכים לשכור אחד מן השוק לתקוע להם, ולא ידעתי מאין מצאו היתר זה, כי נ"ל שאסור כדתניא (ב"מ נ"ח ע"ב): השוכר את הפועל לשמור הפרה והתינוק – אין נותנין לו שכר שבת, אלמא בהדיא קתני שאסור ליטול שכר שבת אלא ע"י הבלעה, כדמפרש בסיפא דברייתא ששכרו לשמור חדש, משם יראה שיצא שכרו בהפסדו, וע"ז נאמר: עבירה גוררת עבירה, ע"כ". וכתב הבית יוסף (או"ח סימן ש"ו): "וכתב המרדכי בסוף פרק אף על פי שפסק ה"ר ברוך: יש לי חשש על החזנים שמשכירים אותם להתפלל בשבת. וה"ר שמואל אומר דאין איסור, דהא נותנים שכר לקיים המצות להתפלל, עכ"ל. ואיני מבין דברי ה"ר שמואל דסוף סוף שכר שבת הם נוטלים, ואפשר דהכי קאמר שדבר זה אינו אסור אלא מדרבנן ובמקום מצוה לא העמידו דבריהם, ודעת רבינו בסימן תקפ"ה (ש"א ע"א) כרבינו ברוך". ופסק השו"ע (סי' ש"ו סעי' ה'), וז"ל: "אסור לשכור חזנים להתפלל בשבת, ויש מי שמתיר. הגה: ואם שכרו לשנה או לחודש – לכ"ע שרי".
אמנם בסימן תקפ"ה (סעי' ה') כתב: "הנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה, או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות וי"ט, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה", משמע שאינו רואה סימן ברכה, אבל אין איסור בקבלת השכר.
ומה שהקשה בב"י בסי' ש"ו ישבה בב"י (בסי' תקפ"ה) וכמו שכתב בכה"ח (סי' ש"ו ס"ק ל"ה): "אבל לקמן בסימן תקפ"ה כתב בית יוסף בארוכה ובטוב טעם דמותר והכי נהוג עלמא להקל. ב"ח. וכן העיד הח"ר יוז"ל שמהרי"ל השכיר חזן להתפלל בשבת, מהר"י מברונא בתשובה כ"י (סימן קי"ד), וכן נראה דעתו ז"ל שם. שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב' ", עכ"ל.
וראה עוד מש"כ בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – אורח חיים סימן כו "מכתבם קבלתי ועל דבר ההוראה שהורה שם הרב המופלא מוה' וואלף באסקוויץ ביום טוב של פסח העבר להחם חמין להטיל למקוה רק שבעל המרחץ יעשה לעצמו קאפע ג"כ מחמין הללו וגם זה ע"י נכרי. וכו' ומה שכתבתם משום שכר שבת אין זה ענין לעסק הטלת חמין רק אם בעל המרחץ רשאי לקבל שכר או לא. וגם בזה נראה לפענ"ד שאין למחות בידו מליטול שכרו מתרי טעמי. חדא דטבילת הנשים דבר מצוה הוא ודומה לשכר החזנים בסימן ש"ו סעיף ה' שיש מי שמתיר. ועוד שהרי שכר העצים ודאי מותר דאטו מי שלוקח דבר מחבירו בשבת לא יפרע לו בחול וא"כ רשאי ליטול שכרו בהבלעה עם שכר העצים וכל מקום שהלכה רופפת בידך וכו'. והרי המנהג פשוט שהנשים הטובלות בשבת שנותנות לבעל המקוה שכרו ותו לא מידי כעת". וכן משמע ממהרש"ם בדעת תורה סוף סי' ק"ט וכן כתב בשש"כ פרק כח סעיף עב.
העולה
יכול לקבל שכר על זה וטוב יותר שיעשה לו ביקור נוסף בימי החול וכדו' ויגבה על הטיפול ולא יפרט לו שזה בשביל שבת אלא בשביל הטיפול אע"פ שברור הדבר.