שאלה
האם אמא מותרת להשתתף באירוסין של בתה בתוך שלושים? כנראה יהיה מוסיקה גם במסיבה. או לדחוף את המסיבה לאחר שלושים?
תשובה
אין לאם הנמצאת בתוך שלושים יום לאבלה להשתתף במסיבת אירוסין הנערכת לבתה, שאינה אלא סעודת מרעים ובגדר הרשות בלבד, ומ"מ אם ישירו שם שירות ותשבחות בפה בלבד שפיר דמי, אך אם רוצים בכל זאת לערוך את המסיבה עם מוזיקה, יש להם לדחות את המסיבה לאחר השלושים של האם, ובכל אופן אין לגרום לדחיית החתונה מחמת כן.
מקורות
ראשית יש לדעת, דהאידנא האירוסין נעשים בסמוך ממש לנישואין וז' ברכות במעמד החופה, ומה שעושים מסיבה הנקראת מסיבת אירוסין, זה אינו אלא תנאים בעלמא, ראה בש"ך (יו"ד סי' שצ"ב ס"ק א'), ובדגול מרבבה (שם סעי' ב' ד"ה ונושאין).
בגמ' מועד קטן (כ"ב), איתא:
"על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו – לאחר שנים עשר חדש. אמר רבה בר בר חנה ולשמחת מריעות. מיתיבי ולשמחה ולמריעות שלשים יום קשיא. אמימר מתני הכי אמר רבה בר בר חנה, ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר. והא תניא לשמחה שלשים, ולמריעות שלשים לא קשיא הא באריסותא, הא בפורענותא".
ופרש"י: "לשמחת מריעות סעודה שעושין ריעים ואהובים זה עם זה, ולא הוי שמחה כל כך, אבל סעודה דשמחה, כגון דנישואין לא".
וראה בתוס' (שם ד"ה לשמחת), דהרחיבו הביאור בזה, ז"ל:
"פירש בקונטרס סעודות שעושים ריעים ואהובים זה לזה וכ"נ דדוקא לשמחת מריעות מותר לאחר ל' יום אבל שמחת חתן אסור אפילו לאחר ל' יום והא תניא לשמחה ל' ולמריעות ל' וה"נ פריך בריש פ"ק דבבא מציעא (דף ב.) והא זה וזה קתני וכן בפ"ק דסנהדרין (דף ח.) גבי זימון בג' וברכת המזון בג' וטובא איכא ויש מקומות שאינו שואל כגון בפ"ק דנדרים (דף ד:) גבי אסור אסור ובפרק גיד הנשה (חולין דף צח. ושם) גבי אסורות אסורות ובפרק בית כור (ב"ב דף קד.) גבי בית כור אני מוכר לך כבית כור וי"מ ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר ואנן בסעודת חתן איירינן הא דאמרינן בירושלמי ובמסכת שמחות (פ"ט) אם היה סעודה של מצוה מותר לא ידענא מהו קורא סעודת מצוה להתיר באבל אם דוקא סעודת קידוש ר"ח פירש הר"א בשם רבינו שמשון דלסעודת ברית מילה מותר ליכנס דלא חשיבא שמחה כדאמרינן בפ"ק דכתובות (דף ח.) דלא מברכינן בה שהשמחה במעונו משום דטרידי וליכא שמחה ולהר"א לא היה פשוט דגרע משמחת מריעות וגם פירש דאסור לאכול אפי' עם המשמשין ואין לחלק בין סעודת המשמשין לסעודה עצמה ופסק דכניסה בלא אכילה שרי דאין שמחה בלא אכילה ושתיה ובתוספות הרב פוסק כלישנא דאמימר דמיקל טפי".
משמע מיהא, דבתוך שלושים אין לילך לסעודת מרעים ורשות כלל, דהאידנא אין סעודות אלו כפרעון חובה כמבואר בטור (יו"ד סי' שצ"ב), מ"מ ראה שהוסיף שם שיש מנהגים בזה, כשנכנס בלא לאכול אי שרי, ז"ל: "ויש נוהגין להקל בכניסת בית המשתה ולהסב שם בשעת שמחה, והם אמרו שלא אסרו אלא לאכול עמהם בשעת שמחה, אבל הכניסה שם מותרת, שאין שמחה בלא אכילה ושתיה. וה"ר יהודה אלברצלונ"י כתב כן שכ' יש נוהגים ליכנס תוך י"ב חדש לחופה לשמוע הברכה או לבקר אבל לא לאכול. ויש מחמירין שאין נכנס כלל. והרמב"ן כתב שאסור ליכנס שם כלל בין בשעת אכילה בין בשעה שעוסקים שם במזמוטי חתן וכלה, וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל, וכן נוהגים באשכנז דכל י"ב חדש עומד חוץ לבית לשמוע הברכות ואינו נכנס לבית כלל". עכ"ל.
אמנם ראה בב"י שהרחיב את הדברים, ז"ל:
"ומ"ש בשם הרא"ש וכן נוהגין באשכנז וכו'. בפרק אלו מגלחין (סוף סי' מב): והגהות מיימון כתבו בפרק ו' (ד"ק ה"ז) דהא דאינו נכנס לבית השמחה דוקא לסעודת שמחה אבל לילך (לבית) [לברכת] הנשואין וברכת אירוסין מותר מיד אחר שבעה שהרי אין שום שמחה שם לא ריקוד ולא טפוח ושחוק (וראב"ד) [וראב"ן] (מו"ק קפד ע"ג ד"ה ותחילת) פירש דוקא אחר שלשים ולא נתן טעם לדבריו עד כאן לשון הרב רבינו מאיר (הל' שמחות סוף סי' מט) ובסמ"ג (הל' אבלות רמז:) כתב שרבינו יהודה והרב ר' יוסף מפי רבינו תם ור"י היו מתירים לבא לסעודת חתן אכן מצא כתב הרב ר' יוסף בפרק בתרא דמועד קטן אסור ליכנס לבית השמחה כגון סעודת אירוסין ונשואין לאכול בין עם החתן בין עם המשמשין עד שלשים יום ועל אביו ואמו עד שנים עשר חדש עכ"ל.
וזה לשון המרדכי בפרק אלו מגלחין (סי' תתצא) רבינו טוביה היה מחמיר על האבל שלא לאכול בחופה תוך שלשים כי אם עם המשמשים וכן נמי בסעודת מילה וכל שכן עם הבחורים בחנויות דלא שרינן אלא סעודת מצוה דלית בה שמחה כגון קידוש החודש ועיבור השנה כדמפרש בירושלמי:
ולענין הלכה כיון שהרמב"ן והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן וכל שכן שהרב ר' יוסף מצא כדבריהם. וכו', ובהגהות אשירי פרק אלו מגלחין (סי' מב) בשם אור זרוע (הל' אבלות סי' תמז) כתב אסור לאכול בין עם החתן בין עם השמשים עד לאחר שלשים יום ואפילו בחדר אחר שלא במקום החופה וכמדומה אני שאם היה צריך [להשלים] עשרה לחתן שאז מותר לו ליכנס ולאכול עם החתן עכ"ל.
משמע דנשואין שהיא סעודת מצוה אסור אפי' ליכנס שם בלא אכילה תוך שלושים, כ"ש לסעודת הרשות שיהא אסור.
אולם בדרכי משה (שם), כתב לחלוק על הב"י, והתיר למעשה לאבל למקום שבו עורכים חופה, ובלבד שלא יהא מקום שמחה וסעודה וכן שלא יאכל שם, וראה שהעיד על עצמו שעשה מעשה כיו"ב. וז"ל:
"ודבריו תמוהים מאוד ראשונה דמה שכתב דסברת הגהות מיימון היא הסברא שכתב הטור דיש נוהגין להקל וכו' כמו שכתב לעיל (ד"ה ויש נוהגים) והגהות מיימון הביא סברא זו וזה אינו נראה כלל דהגהות מיימון לא התיר אלא ליכנס לברכת אירוסין ונישואין במקום דליכא שמחה כלל כמו שכתב דליכא שם לא ריקוד וכו' והיינו במקום שעושין החופה ומברכין שם ברכת אירוסין ונישואין וליכא שם סעודה ושמחה כלל כי הוא ברחוב העיר אבל ליכנס למקום שעושין הסעודה ומברכין שם שבע ברכות לאחר הסעודה אף הגהות מיימון מודה דאסור הואיל ואיכא שם שמחה ודברי מוהר"ם כתב גם המרדכי (ע"ב דף שצ"ג) (שם) הלכות אבל כמו שכתבו הגהות מיימון וגם מדברי הטור (במסקנתו) משמע דלא אסר ליכנס אלא במקום הסעודה דאיכא שמחה אבל לא למקום דליכא שמחה אף על פי שמברכין ברכת אירוסין ונישואין:
וכבר היה מעשה על ידי בהיותי אבל על אמי ז"ל וברכתי ברכת אירוסין תחת החופה כדרך שרב העיר מברך ברכת אירוסין וסמכתי על דברי מוהר"ם וכתבתי הדברים להגאון מורינו הרב ר' מאיר פאדו"ה והסכים על ידי אך כתב שיש מקומות שנוהגין להחמיר הרבה בדין אבלות ואין אבל עולה לקרות בתורה כל שנים עשר חדש בשבת ומחמירין גם בזה שעומדין בחוץ ואין נכנסין לבית האירוסין אבל לענין הלכה דינא הוי כמו שכתבתי ובפרט במקום דנוהגים שהאבלים יכולין להכניס החתן והכלה לחופה ואם כן הרב נמי יכול לברך ברכת אירוסין:
ושנית יש לתמוה אדברי ב"י שפסק הלכה כרא"ש ורמב"ן ז"ל וכתב שר' יוסף מצא כדבריהם והנה הוא בהיפך שהרי לא אסר אלא ליכנס לאכול בין עם החתן בין עם המשמשין משמע הא הכניסה לבד שרי שלא כדברי הרא"ש והרמב"ן, ומצאתי במהרי"ל (הל' נשואין עמ' תסו) הגהה שאם היו אבלים במקום שעושין החופה צוה מהרי"ל סג"ל שיצאו חוץ לבית הכנסת בשעת הברכה ואינו נראה לי אלא כמו שכתבתי לעיל". עכ"ל.
ולענין הלכה ראה בש"ע וברמ"א (שם סעי' ב'-ג'), שפסקו לשיטתם, אמנם הרמ"א הוסיף ע"ז: "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר, כן נראה לי". עכ"ל.
אמנם בני ספרד לא קבלו עליהם את חומרת הרמ"א בשאר סעודות מצוה כשאין שם כלי שיר, כמבואר בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' קע"ב), ובסגרת השלחן (יו"ד סי' שצ"א), בשם מרן החיד"א.
אך חזיתי בשו"ת חוות יאיר (סי' ע'), דנסתפק אי סעודת אירוסין שעושים היום, שאין בה ברכת האירוסין ממש, אלא היא כסעודת מרעים, מ"מ כיוון שנותנים שם סובלנות, וכן שמסובים שם גם ת"ח, ובפרט שדורשים ומפלפלים בד"ת, אפשר דחשיב ומתקרי סעודת מצוה, עיי"ש.
למעשה ראה בספר צרור החיים למרן הרב זצ"ל (פי"ג סעי' קצ"א), דהעלה שאין לאבל להשתתף בסעודת אירוסין כלל, וטעמו נראה כיוון שאינה סעודת אירוסין האמיתית, שהרי האירוסין נעשים במעמד החופה, על כן אין דינה של סעודה זו אלא כסעודת הרשות.
ומכל מקום נראה לחלק, דאם מנגנים שם בכלי שיר, אין להקל, אבל אם שרים שירים ותשבחות בפה בלבד שפיר דמי לאמא ליכנס ולהשתתף שם, וכן כתב בשו"ת חקקי לב (דף ק').
ואעיר דבכל מקרה אין לדחות מועד החתונה כלל מחמת אבלות של האם, אע"פ שאינה יכולה להשתתף בסיבת האירוסין. וראה מה שהזהיר ע"ז מרן הרב זצ"ל בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"ז), ז"ל: "ויש להוסיף בזה, שהורים שנמצאים בשנת אבלם, לא ידחו כלל את חתונת בנם או בתם לאחר י"ב חדש, אלא יתחתנו בתוך השנה, בין אם קבעו כבר תאריך לחתונה ובין אם לא קבעו. והכנה"ג (אבן העזר סי' ס"ה הגהות הטור סעי' א') כתב בתקיפות שאין לדחות חתונה ויש לחתן אותם בתזמורת כרגיל. והוא העיד על עצמו שכאשר נפטרה אשתו חיתן את בנו עם מנגנים בתוך שנת אבלותו על אשתו ואבלות הבן על אמו. ויהי רצון שהלכות אלו יהיו להלכה ולא למעשה לחיים ארוכים טובים ולשלום". עכ"ל.
העולה מן האמור
אין לאם הנמצאת בתוך שלושים יום לאבלה להשתתף במסיבת אירוסין הנערכת לבתה, שאינה אלא סעודת מרעים ובגדר הרשות בלבד, ומ"מ אם ישירו שם שירות ותשבחות בפה בלבד שפיר דמי, אך אם רוצים בכל זאת לערוך את המסיבה עם מוזיקה, יש להם לדחות את המסיבה לאחר השלושים של האם, ובכל אופן אין לגרום לדחיית החתונה מחמת כן.