שאלה
האם מותר להעלות חומר לשרת ענן לאינטרנט לפני שבת כך שרוב החומר יעלה ל"ענן" או ל"שרת" במהלך השבת?
תשובה
יש להימנע, מהטעמים המבוארים בגוף התשובה.
מקורות
"מלאכה שמתחילה בערב שבת ונגמרת בשבת*
איתא במשנה שבת דף יז עמוד ב "בית שמאי אומרים: אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין, ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום, ובית הלל מתירין".
וביארה הגמ' את מחלוקתם בדף י"ח ע"א וז"ל: "תנו רבנן: פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה, ומתמלאת והולכת כל היום כולו. ומניחין מוגמר תחת הכלים (ערב שבת) ומתגמרין והולכין כל היום כולו. ומניחין גפרית תחת הכלים (ערב שבת עם חשיכה) ומתגפרין והולכין כל השבת כולה… אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? – אמר רבה: מפני שמשמעת קול. אמר ליה רב יוסף: ולימא מר משום שביתת כלים! דתניא: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו – לרבות שביתת כלים. אלא אמר רב יוסף: משום שביתת כלים, וכו', והשתא דאמר רב אושעיא אמר רב אסי: מאן תנא שביתת כלים דאורייתא – בית שמאי היא ולא בית הלל. לבית שמאי, בין דקעביד מעשה בין דלא קעביד מעשה – אסור. לבית הלל, אף על גב דקעביד מעשה – שרי. והשתא דאמרת: דלבית שמאי אף על גב דלא עביד מעשה – אסור, אי הכי מוגמר וגפרית מאי טעמא שרו בית שמאי? – התם מנח אארעא. – גיגית ונר וקדרה ושפוד מאי טעמא שרו בית שמאי? – דמפקר להו אפקורי".
וכתב השו"ע בסי' רנ"ב סעי' א' "מותר להתחיל במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה, אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרה מאליה בשבת", והשו"ע מונה מספר מלאכות ששמותר לעשותם והצד השווה שבהם כתב המשנ"ב בס"ק א' "בכל הני דקחשיב יש בהן איסור דאורייתא כשעושה אותם בשבת אפ"ה כיון שמתחיל בע"ש שרי".
וא"כ ה"ה שמותר להעלות סירטון ויעלה במהלך השבת.
ב
אמנם מה שיש לדון בזה הוא משום השמעת קול א. אם המחשב משמיע קול כשעובד או כשמסיים להעלות, ב. יש לדון היכא שניכר לאנשים תאריך סוף העלותו שזה בשבת וכדלהלן:
השמעת קול
כתב השו"ע סימן רנב סעי' ה' "ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים, סמוך לחשיכה". וכתב הרמ"א "ולא חיישינן להשמעת קול, שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול וכו' והכי נהוג לכתחלה, מיהו במקום פסידא יש להקל". וביאר המשנ"ב ס"ק מ"ח "כלל בזה כל כיוצא בזה המשמיע קול דאוושא מילתא ואיכא זילותא לשבתא". וראה בבה"ל ד"ה והכי וראה בכף החיים ס"ק ס"ו ס"ט דיש לחוש עכ"פ לכתחילה לשיטת הרמ"א וכן כתב ערך השולחן ס"ק ה'.
וכתב השו"ע בסי' של"ח סעי' ג' "זוג המקשקש לשעות, עשוי ע"י משקלות, מותר לערכו ולהכינו מבעוד יום כדי שילך ויקשקש כל השבת" וביאר בב"י כיון שכולם יודעים שנערך מאתמול. ולכאורה לא צריך לטעם זה כיון שלשיטתו אין איסור השמעת קול אלא צ"ל שהדרך להשאירו עובד מותר וע"כ כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (סימן כט) שבדבר שלא כולם יודעים אסור, וראה עוד בשו"ת משפטי עוזיאל ח"א השמטות לסי' א'. וראה בשו"ת מאמ"ר ח"ד סי' ק"א
ומצאתי באור זרוע חלק ב – הלכות ערב שבת סימן ח "מיהו נכון וראוי שלא לנהוג כן משום דאוושא מילתא ואיכא זילותא דשבתא וכל מדינה דלא שכיחי בה רבנן ראוי לאסור עליהם דבר זה".
כתב בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב אות ל"ח "אסור להכניס בגדים למכונה בערב שבת כדי שיתייבשו בתוך השבת, דהו"ל כהאי דין דריחיים (סימן רנ"ב סעיף ה' בהגה בשם יש אוסרים)" כלומר שחשש בזה להשמעת קול.
וכן כתב בשו"ת אור לציון חלק ב בפט"ז שא' י' ובהערות ביאר "מעיקר הדין היה מקום להתיר להפעיל מפעלים הפועלים באופן אוטומטי בשבת, וכן מכונת כביסה המופעלת לפני השבת, שהרי אין עושה שום מלאכה בשבת, ודמי למה שכתב בשו"ע בסימן רנ"ב סעיף ה', שמותר לפתוח מים לגינה לפני השבת, והם נמשכים והולכים כל השבת. וכן לתת חיטים לתוך הריחיים קודם השבת, והם טוחנים ביום השבת. אלא שלמעשה אין להתיר בזה, משום שבמפעלים אוושא מילתא טובא, ויש בזה זילותא דשבתא, ויש לחוש לאוסרים כמבואר ברמ"א בסימן רנ"ב סעיף ה', וע"ש בב"י. וגם שיש לצרף בזה, דאפשר דיש בזה איסור מדין ושמרתם את משמרתי, שדבר שאדם עשוי להיכשל בו צריך למנוע עצמו מדברים שיכולים להביאו לכך (ראה יבמות כ"א ע"א) וכן מוכח מהגמ' בשבת י"ח ע"ב, שהקשו שם איך התירו לתת בערב שבת צמר ליורה, ליחוש שמא יחתה, ותירצו בעקורה, פי' שעקורה מע"ג האש. והקשו עוד וניחוש שמא יגיס, ותירצו שטוחה וסגורה בטיט, ולא חיישינן כולי האי שמא יפתח. ולכאורה צ"ב מדוע צריך שתהא עקורה וטוחה, ולא די גרוף וקטום כמו בקדירה ע"ג כירה, ואף שמדברי הרשב"א ר"פ כירה ד"ה עד שיגרוף נראה דמפרש דההיא דצמר ליורה מיירי בתנור, ולהכי לא מהני גריפה וקטימה, מ"מ מסתימת לשון הרמב"ם בפרק ג' מהלכות שבת הלכה ב' נראה דמפרש להא דצמר ליורה אף בכירה, ואף בשו"ע לא פירש בתנור דוקא, ולדבריהם צ"ל דטעמא דלא מהני גרופה וקטומה בצמר ליורה, היינו משום שבדבר שיכול אדם לבוא לידי הפסד, חששו יותר שמא יעשה מלאכה, ולא סגי בהיכר של גרוף וקטום, ומשום שאדם בהול על ממונו, וא"כ ה"ה במפעלים ובתי חרושת, חיישינן שמא יזיז איזה כפתור וכדומה, מחשש הפסד ממון, ומשום כך נראה דאין להתיר להפעילם בשבת. ".
וכן כתב מרן הרב שם ח"ג פנ"ד סעי' ל' "אין להפעיל מדיח כלים ע"י שעון שבת כך שיפעל בשבת, מכיון שמלבד האיסור של השמעת קול שרבים מחמירים בו, הדבר אסור גם משום "שמא יטה", כלומר, שמא ילחץ על הכפתור המשנה את תוכנית ההפעלה, בשבת",
וכתב התפארת ישראל (כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לא' מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות".
וביאר מרן הרב שם בהערה "וכאן שמצוי הדבר, שאשה משנה במדיח כלים את התוכנית. ועל כן, אין לשים כלים לפני שבת שהמדיח ידיח בשבת גם לדעת השו"ע, וכ"כ בשו"ת אגרות משה (ח"ה אור"ח סי' כ"ב אות ל"ח) לגבי מייבש בגדים, עיי"ש. וכל שכן שאסור בשבת להכניס כלים במדיח על מנת שיודחו בשבת על ידי שעון שבת".
וכתב עוד בהערה ט' "ראה בבית יוסף (יו"ד סי' קפ"ג) שבדבר שקרוב לודאי שיבוא לידי איסור תורה – אסור לאדם לעשותו. וכתב התפארת ישראל (כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לא' מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות".
אתאן לדינא שאם עושה המחשב רעש אסור, אך אם אינו עושה רעש, מותר רק שיש לדון משום חששו של מרן הרב והאור לציון שמא ירצה לבטל את העלאה או לשנות דבר, ובפרט שיש לחוש משום מראית עין אם כתוב על הסירטון שעת העלה על הסירטון או תאריך ודאי שיש להימנע.
העולה
יש להימנע, מהטעמים המבוארים בגוף התשובה.