שאלה

מה הרווח הנדרש בכתיבת ספרי תורה תפילין ומזוזות בין אות לאות? ועד כמה המרחק מותר?

תשובה

אם אין הפסק כמלוא אות ונראות כמילה אחת  כשר לכתחילה ואין צריך תיקון.

מקורות

איתא בגמ' מנחות דף ל ע"א "ובין תיבה לתיבה – כמלא אות קטנה, ובין אות לאות – כמלא חוט השערה".
כתב השו"ע יו"ד סימן רע"ד סעי' ד' "צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה, שלא תדבק אות בחבירתה, אלא יהא ביניהם כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו, כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים. ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר שלא יהיה שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה, שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים, או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת, פסול", והביאו הרמ"א באו"ח סי' ל"ב סעי' ל"ב.
כתב הקול יעקב בסי' רע"ד ס"ק ט' "וכן שיעור כחוט השערה בין אות לאות ולא יותר אינו אלא למצוה, אבל במופרדות זו מזו יותר מכחוט השערה אינו מעכב ואינו פסול, אלא אם כן תיבה אחת נראית כשתים לתינוק דלא חכים ודלא טפש".
וכתב המשנ"ב בס"ק קמ"ה "כמלא חוט השערה – היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לפסול אא"כ נראית התיבה חלוקה לשתים וכמו שנתבאר כ"ז ביו"ד בסי' רע"ד לענין ס"ת".
ב
וראה בשו"ע סי' ל"ב סעי' כ"ג "ואם יתר אות אחת, יש לו תקנה על ידי שיגרור אותה, אם היא בסוף תיבה או בתחלתה, אבל אם היא באמצע תיבה לא, משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבות".
וכתב המשנ"ב ס"ק קי"ב "נראה כב' תיבות – ופעמים שתיקון מועיל ע"י שיגררנה וימשיך האות שלפניה שתמלא מקומה כגון לאבותיך שכתב מלא וי"ו אחר הב' יגררנה וימשוך הב' שלפניה שתמלא מקומה. וכן אם התיקון תלוי בכ"ף או דלי"ת או רי"ש שאפשר להמשיכן מעט למלא מקום אות היתרה שנגררה אבל אם האותיות שאפשר להמשיכן הן אחר האות היתרה שא"א להמשיכן לאחוריהן עד שיגרר מהם תחלה כגון שאר שכתוב בתורה שכתבה מלא וי"ו אחר האל"ף שא"א למשוך הרי"ש לאחריה עד שיגרר רגלה תחלה ונמצא שביטל צורתה וכשמתקנה אח"כ נמצא כותב שלא כסדרן ואין תקנה אא"כ יכול למלאות מקומו ע"י שיעבה קצת האות שלפניה ושלאחריה שאין בזה משום שינוי האות משא"כ כשהאותיות שאפשר להמשיכן הן לפני האות היתרה אזי אפשר להמשיכן הרבה מבלי שיגרע מהם כלום.".
העולה
אם אין הפסק כמלוא אות ונראות כמילה אחת  כשר לכתחילה ואין צריך תיקון.