שאלה

האם האיסור המובא בשו״ע אה״ע שאסור לחבק ולנשק את אחותו הוא רק לחיבוק ונישוק או גם לכל נגיעה בין אח לאחותה?

האם יש הבדל באחות נשואה?

תשובה

אסור לחבק ולנשק את אחותו הגדולה ומנשקה או המחבקה הרי זה מגונה.
מותר לגעת באחותו וכן להעביר לה דברים ומכל מקום יש להשתדל בנגיעה שניכרת חיבתה משום שנראה כדבר מגונה.
אמנם לגבי גילוי טפח וכן שער באשה נשואה אסור לו לראות.

מקורות

כתב השו"ע אה"ע סי' כ"א סעי' ז' "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין קרובים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה".
ומקור הדברים כתב בב"י "כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב (ה"ו) וכתב הרב המגיד ע"ז בפ"ק דשבת (יג.) עולא כי הוה אתי מבי מדרשא היה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב".
ומה שעשה כן עולא כתב בחלקת מחוקק ס"ק ח' "והא דאמרינן בפ"ק דשבת דף י"ג דעולא מנשק לאחותו אבי ידייהו צדיק גמור היה ויודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור".
וביאר בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלז "ובדבר לנשק לקרובות … ולאחותו ואחות אמו נמי כתב הרמב"ם בפכ"א מאי"ב ה"ו שאע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל ה"ז מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים הוא וכן הוא בש"ע אהע"ז סימן כ"א, אבל משמע מלשון זה שאינו אותו האיסור של שאר עריות דלרמב"ם הוא לוקה מן התורה, ופשוט שהרי בהלאו דחבוק ונשוק לעריות כתב הרמב"ם שם בה"א דהוא בדרך תאוה ונהנה בקרוב בשר, ובאחותו ואחות אמו הא כתב שאין שם תאוה ולא הנאה כלל וממילא ליכא הלאו דלא תקרבו דמן התורה, ועיין בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י שכתב שבדרך תאוה שכתב הרמב"ם הוא דוקא והוכיח כן ממה שמצינו אמוראים שהיו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם, וכוונתו דאם אף בלא חיבת ביאה ותאוה הוא איסור הלאו דלא תקרבו לא היה שייך לחלק במה שצדיקים גמורים דמיא להו ככשורא דהקרא נאמר לכל ישראל אלא שהלאו ליכא אלא על חיבת ביאה שזה ליכא בבנות ואחיות, והאיסור הוא משום שמגונה ביותר שהוא משום שלא יבא להקל בשאר עריות.
והנה בתוס' שבת דף י"ג כתבו דעולא שהיה מנשק לאחוותיה משום שצדיק גמור היה שלא יבא לידי הרהור, משמע לכאורה דכל אדם שאסורין גם באחיות הוא משום שיש גם מזה הרהור וכן משמע מח"מ שם /אהע"ז סי' כא/ סק"ח ובב"ש סס"ק י"ד, אבל תמוה כיון שלכו"ע ליכא בזה תאוה והנאה ליכא גם הרהור, וגם אם איכא הרהור היה זה איסור גמור מלאו דונשמרת, ולמה הוצרך הרמב"ם לומר שדבר מגונה הוא הא איסור דונשמרת הוא חמור מדבר מגונה, ואם ליכא הרהור הא אין זה גם דבר מגונה דהא האמוראים לא היו עושין דבר מגונה. ולכן צריך לומר כדבארתי דדבר המגונה הוא שלא ירגיל עצמו מזה להקל בשאר עריות, וזהו האיסור שאמר בשבת שם אף על אחותו, אבל גזירה זו הוא רק לסתם אנשים שמצוי בהן הרהורי עבירה ולא לת"ח כעולא וחבריו שלא באין לידי הרהור אף מכל נשים לא גזרו בהן באחותו שהם לא יבואו להקל בשאר נשים. ואין כוונת התוס' דבאחותו לא יבא עולא לידי הרהור, שגם כו"ע לא יבואו להרהר מאחותו, אבל כיון דעולא וחבריו לא באו להרהור גם מנשים אחרות וכדמייתו התוס' מהא דר' אחא מרכיב אכתפיה, שלכן לא שייך לגזור בהם, אף שבשאר עריות אסירי גם הם משום דהאיסור הוא משום לא תקרבו ולא משום הרהור, ואף שהם לא יעשו משום חיבת ביאה שלכן לא היה להו איסור מדאורייתא, מ"מ מדרבנן משמע דאסרו אף בלא חיבת ביאה, אם לא ניכר שאינו לחיבת ביאה, דכן משמע מהש"ך יו"ד סימן קצ"ה דכתב דאף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה, משמע דמדרבנן אסור, ומסיק לכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים דופק של נשים אפילו הן א"א ונכריות ואפילו שאר משמושים, והוא מטעם דלא אסרו אלא כשלא ניכר שאינו לחיבת ביאה ומשמוש הרופאים ניכר שאינו לחיבת ביאה אלא לרפואה. ולפ"ז גם לעולא וחבריו אסור דהא הוא מעשה חיבת ביאה רק שהם לא מתכוונים לזה שאסור מדרבנן, אבל מ"מ לא גזרו בהו באחותו משום דבשביל דלא שייך בהו הרהור ותאוה לא יבואו לעבור בשאר נשים שהם אסורים בהן. ולכן כיון שהוא רק מדרבנן גם להרמב"ם וגם אין האיסור מצד הן עצמן להחשיב זה עצמו למעשה איסור, אין למחות כשנוטה שלא יועיל ומוטב שיהיו שוגגים ולא מזידים. אבל הוא רק לאחותו ואחות אמו וה"ה לאחות אביו דבכולהו ליכא תאוה והנאה מתפלתם של אנשי כה"ג.
ועיין בב"ש /אהע"ז/ סימן כ' סק"א שהביא שרמב"ן בתשובה כתב שאפילו בעושה שלא בדרך חיבה סובר הרמב"ם דמדאורייתא אסור, נמי עכ"פ נצטרך לומר דהוא רק לאלו שסתמן הוא לדרך חיבה ליכא חלוק איך היא כוונתו אבל באחותו ואחות אמו ואחות אביו שסתמן אינו לדרך חיבה יודה שהוא רק מדרבנן דלא יקשה עליו מהא דעולא וגם מהא דלבתו ליכא אפילו איסור כלל כדהקשה הש"ך, אך עדיין יקשה מהא דרב אחא מרכיב אכתפיה שהיא א"א, ואולי כיון שהיא בבגדה ליכא איסור דאורייתא אלא מדרבנן משום הרהור שזה לא נאסר לר' אחא שלא בא לידי הרהור". ועיין עוד במשנה הלכות ח"ט סי' רס"ט. והנה דין זה מסוכם עכ"פ בדעת השו"ע שלחבק ולנשק את אחותו אינו אסור וא"כ כאשר נוגע בה שלא לשם חיבה אפשר שיהיה מותר לגמרי וכדלהלן:
ב
כתב בשו"ת רדב"ז חלק ד סימן ב (אלף עו) לגבי איסור קריבה בין אשתו נידה לבעלה כשהיא חולה "ואיסור קריבה ודאי מדרבנן היא דאי מן התורה אפי' בשאר עריות נמי ואם אי אתה אומר כן לא שבקת חיי לכל בריה שאסור ליגע בבתו או באחותו". ולכן רצה להתיר היכא שאין מי שישמש אותו עכ"פ משמע שמותר לגעת באחותו ולכאורה אף באינו חולה.
[ועיין בשיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף יורה דעה סימן קצה אות י"ג שהקשה עליו "ואני תמיה, שהרי הרמב"ם פכ"א מהלכות א"ב, ובספר המצות סימן שמ"ז, כתב דאיסור קריבה מן התורה, ומ"ש לו דאם כן לא שבקת חיי כו' ל"ק, דלא נאמר איסור דלא תקרבו לגלות ערוה אלא בעושה כן דרך תאוה ולבו נוקפו, אבל בעריות שאין לבו נוקפו אין שום איסור מן התורה אבל הוא דבר מגונה, וכמ"ש בדברי הרמב"ם בפרק הנז'. ואולי דעת הרב ז"ל דלא אסר הרמב"ם אלא בקריבה שמתכוין ליהנות ממנה, אבל בקריבה כזו לא נאסרה מן התורה"].
ג
ראה בשו"ת לב חיים ח"ב סי' ד' ובכף החיים סי' כ"ח ברית יעקב סופר סי' ל"א עמ' רמ"ד מה שכתב ליישב הסתירה בין הדברים.
ולמעשה כתב בשו"ת משנה הלכות חלק ה סימן רכה "איברא דהרי הרמב"ם נמי לא אסר באחותו אלא חבוק ונשוק אבל נגיעה סתם באחותו לא מצינו איסור גם להרמב"ם ולא כתב רק המחבק וכו' ופוק חזי מאי עמא דבר נוהגין ליגע באח ואחות ומעולם לא שמענו שאב לא יגע בבתו וכל הני איסורי עריות הם אע"כ כמ"ש בס"ד ודו"ק". וכן התיר ר"ע אוירבך.
אמנם בקובץ תשובות הרב אלישיב חלק ב סימן כ כתב "הלכה פסוקה באה"ז סי' כ"א סעי' ז' המחבק או המנשק אחותו הגדולה אעפ"י שאין לו שום הנאה כלל ה"ז מגונה ביותר ודבר איסור הוא מ"מ בנתינת יד כשלא ראה הרבה שנים – רשאי", כלומר שאין איסור בעצם המגע אבל כשהדבר הוא תדיר אפשר שנכלל בכלל כדבר מגונה, ול"נ ביאור הדברים דאיירי בלחיצת יד של חיבה שהרי לא ראה אותה שנים ובכל זאת היקל וצ"ע למעשה בדעתו.
לענין שינה יחד
כתב השולחן ערוך אבן העזר סימן כא סעי' ז' "שאין קרובים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה. כיצד, מותר האב לחבק בתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר, וכן האם עם בנה, כל זמן שהם קטנים. הגדילו, ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערה צמח (יחזקאל טז, ז), זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה. ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה, או שנתקדשה, וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, ואף על פי שהם קטנים, משהגיע ליכלם מהם, אין ישנים עמהם אלא בכסותן". וכתב החלקת מחוקק סימן כא ס"ק י "וה"ה לבת בתו כדאמרינן בגמ' שם הכל לש"ש וה"ה לאחותו הקטנה וכמ"ש"
ב
כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן עג סעי' ג' "אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים, מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית. ואם הם גדולים, צריך להפסקת טלית".
ובסעי' ד' "עד כמה הם חשובים קטנים, התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים. ואפילו הביאו ב' שערות, מותר. ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת, אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו ב' שערות, מותר. ומשנת י"ג ואילך לתינוק, וי"ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות, אסור".
וכתב המשנ"ב בס"ק ט "ה"ה קטנים אחרים שאינם בניו [כן משמע מהרמב"ם ועיין בביאור הגר"א סימן ע"ה ס"ד בהג"ה ויש ליישב] אך לפי מה שמבואר לקמן בסימן ע"ה ס"ד בהג"ה דקטן כל זמן שאין ראוי לביאה [היינו בזכר עד ט' שנים ויום אחד ובנקיבה עד בת ג' ויום אחד] אין ערותו ערוה לכאורה גם לענינינו יש להקל אם עדיין לא הגיע הזמן". וראה בכה"ח בס"ק י"א.
יחוד עם אחותו
כתב בבית שמואל ריש סימן כ”ב שאסור לאח לישון ביחד עם אחותו באותו – דירה לבדם משום יחוד, אולם דעת האמרי יושר חלק ב’ סימן מ”ג שפחות משלושים יום מותר אולם חלקו עליו הפוסקים ואסורים אף בפחות ועיין בשו”ת שבט הלוי חלק ה’ סימן ר”א סק”ב שכתב שעד 3 ימים יש להקל.
אמנם בשו”ת אג”מ אבן העזר חלק ד’ סימן ס”ד סק”ג נתן גדר לאיסור יחוד של אח ואחות, שאם אח בא ללון בבית אחותו וניכר שהוא רק בא להתארח שם ולא לגור בדרך קבע ואינו שוהה שם הרבה זמן באופן זה מותר אבל אם ניכר שבא לדור שם גם אם בפועל הוא בא לגור שם פחות משלושה ימים אסור. ועי”ש.
וכתב בעוד יוסף חי פרשת שופטים : " אע"ג דאיכא דס"ל אח עם אחותו מותר להתייחד וכנז' בגמרא קי"ל להלכה דגם אח עם אחותו אסור להתייחד ואינו מותר אלא רק אב עם בתו ואשה עם בנה וכנז' בפוסקים וכן עיקר בפרט בדור פרוץ ". וכ"כ מרן הרב בדרכי טהרה פכ"ו הערה ב'.
העולה
שאם כל אחד יושן בכסותו ובמיטה נפרדת ניתן לתת להם לישון בחדר אחד גם לאחר בר מצווה ובת מצווה ובלבד שדלת החדר אינה נעולה וניתן בכל עת להיכנס אליה.
אך בעקבות הפריצות בדור יש לענות תשובה לפי השואל ומידת החשיפה שיש לילדיו.
כללית המלצת המומחים כיום לבצע ההפרדה בין הבנים לבנות סביב גיל תשע, קצת לפני גיל ההתבגרות והשלב של ההתפתחות הגופנית.

אסור לחבק ולנשק את אחותו הגדולה ומנשקה או המחבקה הרי זה מגונה.
מותר לגעת באחותו וכן להעביר לה דברים ומכל מקום יש להשתדל בנגיעה שניכרת חיבתה משום שנראה כדבר מגונה.
אמנם לגבי גילוי טפח וכן שער באשה נשואה אסור לו לראות.